12.27.2006

הטור שלנו ב בשבע 28.12.06

החלטורה של גזית
מאת ישראל מידד ואלי פולק

תקנון מועצת העיתונות ברור ופשוט להבנה. סעיף 17 קובע: "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור". וכדי להסיר כל ספק, העיסוק הנוסף מוגדר כ"תשדירי פרסום, יחסי ציבור או שירות דומה אחר המוגשים על ידי עיתונאי העוסק בחדשות, באקטואליה, בפרשנות, בתחקירים או בראיונות".

במשך שנים התעלמה מועצת העיתונות מהתקנון שלה עצמה ולא נקטה צעד כל שהוא כדי לאכוף תקנה זו. אלא שלאחרונה חל שינוי. נשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר איננה מוכנה לשחק את המשחק וביוזמתה (כפי שכבר דיווחנו בטור זה לפני שלושה שבועות), החליטה מועצת העיתונות לדון בתלונות הקשורות לניגוד עניינים מסוג זה. ואף נזכיר שגבי גזית צוטט כאומר ממקומו הרם כבעל מיקרופון בשידור הציבורי: "הריטואל הזה של מועצת העיתונות מזכיר לי את הריטואל השנתי של מעופן של ציפורים הנודדות מסקנדינביה הרחוקה אל שמורת החולה".

אנחנו באגודת 'לדעת' החלטנו שהגיעה העת לבדוק את אמינותו של גזית בדבר מעופן של הציפורים. מן המפורסמות הוא שלאחרונה העלו הבנקים הגדולים את עמלותיהם. הלוחם האמיץ למען הנדכאים, מר גזית, מוציא את חמתו בתכנית הרדיו שלו 'הכל דיבורים' על הבנקים אשר עושקים את הצבור. מעניין שבמסגרת התקפות אלה נמנע מר גזית מלבקר את בנק איגוד.

ובאמת, בנק איגוד לא העלה את העמלות שלו. כפי שדווח בעיתון 'גלובס', עמלות בנק איגוד הינן יקרות מלכתחילה. גם לאחר הייקור האחרון של הבנקים הגדולים, רמת העמלות של איגוד גבוהה יותר בשלוש עמלות מרכזיות.

אז מדוע נמנע גזית מלהוקיע גם את בנק איגוד? האם הסיבה היא, וזאת השערה בלבד, שיש קשר בין העובדה שמר גזית נותן לאחרונה את קולו לקמפיין פרסומי לטובת בנק איגוד? ואפילו אם התנהלותו של גזית צחה כשלג, האם אין כאן מראית עין קשה אשר נותנת למאזין את הרושם של שחיתות קלה? דומה כי בדיוק עבור מקרה כגון זה נוצרו התקנות של מועצת העיתונות. ועל כן פנינו אל השופטת דורנר בבקשה שהמועצה תדון בכובד ראש במקרה. אולי הפעם הציפור שתיאלץ לנדוד תהיה גבי גזית.

אריה המאיים

יש אנשי תקשורת רציניים אשר גם יודעים להשתמש בנשק תביעת הדיבה ביעילות ובהצלחה. ביניהם נמנים מתי גולן ויואב יצחק. ויש אחרים - אשר מאיימים. אחד מאלה הוא אמנון אברמוביץ' אשר איים על אגודת לדעת בתביעת דיבה, אך אף פעם לא מימש את האיום. שני הוא השר לשעבר מר טומי לפיד שאף הוא איים, אך לא הגיע לכלל מעשה. חברם למשחק זה הוא אריה שקד, אשר רק לאחרונה מונה על ידי מנכ"ל רשות השידור, מרדכי שקלאר, למשרת המנהל הזמני של מחלקת החדשות של קול ישראל. אנחנו באגודת לדעת העלינו עוד לפני שנה וחצי את הדרישה שנציבות שירות המדינה תבדוק עד תום חשדות כנגד שקד, לפיהן הדיווחים שלו על שעות עבודתו לא היו, איך נגיד, "בדיוק לפי השעון". תגובתו של שקד היתה קלאסית: עורך דין מטעמו שלח לנו מכתב ואיים בתביעה כספית בגובה 150 אלף ש"ח. אנחנו כמובן לא נרתענו, השבנו לעורך דינו כפי שהשבנו ומר שקד ירד מהעניין.

והנה הסיפור חוזר על עצמו. אנחנו פרסמנו כי עו"ד אסף רוזנברג מנציבות שירות המדינה המליץ כבר לפני ארבעה חודשים לסמנכ"ל כוח אדם ברשות השידור לנקוט הליך של נזיפה בגין דיווח שעות עבודה שלא שיקף את המצב כהווייתו, בכך ששקד דיווח על עבודה שבוצעה מהבית כאילו בוצעה מהמשרד. כל מאמצינו לקבל אישור רשמי על קיום ההליך ומסקנותיו לא נענו עד יום כתיבת מאמר זה. שקד טוען שהתקיים שימוע וכי הוא יצא ממנו זך ונקי. מדוע נמנעת הרשות לפרסם את העניין? לרשות פתרונים, אך לא בכך אנו דנים. במאמר פובליציסטי באתר NFC פרסם בועז מושקוביץ כתבה ביקורתית כנגד התנהלותו של מנכ"ל רשות השידור, ובפתיח למאמר הזכיר לקוראים שנציבות שירות המדינה המליצה לנקוט הליך של נזיפה נגד שקד ולמרות זאת מינה אותו שקלאר כמנהל הזמני של מחלקת החדשות.

שקד לא נשאר חייב. וכך הוא כותב מושקוביץ: "כמה חבל שאתה טורח לכתוב כל כך הרבה וכבר בטיעון הראשון שלך אתה נופל ובגדול. קוראים לי אריה שקד ואני מודיעך בזאת, כי אם לא תפרסם התנצלות אתבע אותך על הוצאת דיבה ופגיעה בשמי הטוב". האם זאת ההתנהלות הראויה לאדם אשר מנהל בפועל את מחלקת החדשות של קול ישראל?

לא הבטיחו לקיים

זכייניות הרשות השנייה רשת וקשת עמלו קשה כדי לזכות בפרס הגדול. אך לאחר הזכייה הנכספת חזרו לשיטה הישראלית של אמור הרבה וקיים מעט. הבכי על הפסדים כלכליים ודרישה מטעם מועצת הרשות השנייה לאפשר הקלות מצאו אוזן קשובה, וכבר כיום ברור שהזכייניות לא בדיוק יתנו לציבור את כמות היצירה המקורית שהבטיחו מראש. אך מה הם באמת הבטיחו? גם את זה רצו הזכייניות להעלים מעינינו. אך כאן התערב בית המשפט ופסק כי הן חייבות לחשוף לציבור את הסכמי הזיכיון במלואם, כולל נספחים כפי שהוגשו לרשות השנייה לפני ההכרזה על הזכייה. האם החלטה זו תחייב אותם גם לקיים את ההבטחות? כנראה שלא, אך לפחות הציבור יידע עם מי יש לו עסק. וגם זה משהו.

אורי דן ז"ל

השבוע הלך לעולמו אורי דן, ונרשה לעצמנו שלוש הערות קצרות. ראשית, היו לנו צפיות אחרות ממנו כאיש תקשורת אשר השמאל ראה בו נציג מובהק של המחנה הלאומי. ולכן, חבל על דאבדין ביותר ממובן אחד. שנית, כאחד הבכירים ביותר בברנז'ה, תמיד היה נכון ומזומן להשתתף בתוכנית 'חופש השידור' במשך השנים אשר שודרה בהנחיית אנשי אגודת 'לדעת' בערוץ 7, ונכיר לו תודה על כך.

והערה שלישית: אם הבחנתם, מכל העיתונים בארץ ובחו"ל שבהם כתב ופירסם אורי דן, היחיד שלא הוזכר בכתבות בכל העיתונים אשר דיווחו על מותו היה 'מקור ראשון'. כנראה שבאמת אצל הברנז'ה המחנה הלאומי כלל לא קיים.

12.10.2006

מכתבי אודות הקו הירוק בהארץ אבל מצונזר

הוא התפרסם היום

אחרי כמעט ארבעה עשורים, הגיע הזמן שתלמידינו ילמדו למה הערבים וחברי מחנה שלום עכשיו מתכוונים כשהם מדברים על "שתי מדינות" ועל "גבולות בטוחים".

כל ילד שיסתכל על אותו קו מתפתל שחוצה את ירושלים, מתקרב לכדי 12 קילומטר מנתניה ופחות ליד כפר סבא ומקומות רבים אחרים, רק יתחזק באמונתו שיולי תמיר ואהוד אולמרט מבקשים לקדם תוכנית מדינית שתסכן את קיומם של עשרות אלפי תלמידי בתי הספר והוריהם ושלא תספק שום ביטחון.

ישראל מידד

שילה

===================

והנה הגירסה המלאה:

בתגובה לידיעה "אולמרט: אין מניעה לסמן הקו הירוק בספרי הלימוד" מאת אור קשתי ("הארץ", 6.12.06)

על אף אתר ביתי מהעבר המזרחי של הקו הירוק, גם אני אינני נסער מהצעתה של שר החינוך יולי תמיר. אדרבה, אחרי כמעט ארבעה עשורים, הגיע הזמן שתלמידינו ידעו באמת למה הערבים וחברי מחנה "שלום עכשיו" מתכוונים כשהם מדברים על "שתי מדינות" ועל "גבולות בטוחים".

כל ילד שיסתכל על אותו קו מתפתל שחוצה את ירושלים, שמתקרב לכדי 12 קילומטר מנתניה ופחות ליד כפר סבא ומקומות רבים אחרים רק יתחזק באמונתו שגב' תמיר ומר אולמרט מבקשים לקדם תוכנית מדינית שרק תסכן את קיומם של עשרות אלפי תלמידי בתי הספר שלא לדבר על הוריהם ושלא תספק שום בטחון.

אני גם מניח שברוב ספרי הלימוד של שיעורי 'מולדת' (יש עדיין דבר כזה?) מופיעות מפות של ממלכת דוד, וממלכת שלמה ומדינת החשמונאים ועוד כהנה וכהנה. וכפי שאותן קווים בצבע זה או אחר היו אבל נעלמו, אין להתרגש על מפה של "הקו הירוק". ואם כבר מקדמים תוכנית לימודים על גורמים בהתוויית גבולות ישראל, כפי שמסבירה דליה פניג, המפמ"רית של הגיאוגרפיה במשרד החינוך, מדוע לא לכלול את מפת "חוג סלם" של מלכות ישראל מנהר הפרת עד היאור?

12.07.2006

הטור השבועי בעיתון בשבע 7.12.06

תיק תשקורת?

אלי פולק וישראל מידד

לו הייתם נשאלים מה המשותף לגבי גזית ולחיים זיסוביץ', הייתם אולי עונים ששני האדונים נמצאים על הכוונות של אגודת 'לדעת'. אלא שזו תשובה חלקית בלבד.

לפני שבועיים התבדח גזית על חשבונו של המפכ"ל קראדי והזכיר למאזיניו שכמו שהמפכ"ל המשיך לבלות במסעדת יוקרה בצפון תל-אביב כשנודע לו על בריחתו של בני סלע, גם האדמירל פרנסיס דראיק, נוכח הפלישה הספרדית דרך הים, המשיך לשחק בכדורת. גזית העלה מאזין אשר ציין כי בחילופי אותיות אפשר להגיע מדראיק לקראדי.

בתוכנית 'תיק תקשורת' החליט זיסוביץ' לרדת על גזית ולהאשימו ב"התלהמות", אלא שזיסוביץ קצת הסתבך. הוא חשב שגזית השווה את קראדי למילה הלא-יפה באידיש 'דרעק' ואף בחר שלא להביא את תגובתו של גזית. גזית לא נשאר חייב ותבע מזיסוביץ' להתנצל בפני מפכ"ל המשטרה ובפניו וכינה את תוכניתו של זיסוביץ' 'תיק תשקורת'.

גזית אף ציין כי "כללי האיזון מחייבים כל עיתונאי בטרם הוא פוגע או מבקר אדם אחר לבקש את תגובתו טרם השידור", ואנו כמובן, רשמנו את הדברים. זיסוביץ' מצידו, הבטיח שאם הוא טעה הוא יתנצל, אך גם חזר על טענתו כי הביקורת שלו על ההשתלחות המתלהמת של שידוריו של גזית עדיין תקפה. האם הוא קרא את העתירה של האגודה לזכות הציבור לדעת נגד המשך שידוריו של גזית?

לא שאנו צדיקים כל-כך אבל בכל זאת, מלאכתנו נעשית.


כשמפורסמים מפרסמים

לפני כעשר שנים, השתתפו נציגי 'לדעת' בכמה ישיבות של ועדת הכלכלה של הכנסת, כאשר על סדר יומה עמדה הצעה לחקיקה שתמנע מעיתונאי להשתמש במוניטין שלו לקידום מסחרי של מוצר או תכשיר. ההצעה אולי תקום מחדש לתחייה בעקבות החלטתה של מועצת העיתונות לדון בתלונות אשר יתקבלו נגד עיתונאים שהשתתפותם בפרסומת מסחרית מעוררת חשש לניגוד עניינים עם עבודתם העיתונאית, או שיש בה חשש להטעיית הציבור.

החלטה ראויה ומבורכת זאת זכתה לתגובה ממיודענו גבי גזית (זה שנלחם לטובת החלשים כטענתו). הוא צוטט כאומר, "הריטואל הזה של מועצת העיתונות מזכיר לי את הריטואל השנתי של מעופן של ציפורים הנודדות מסקנדינביה הרחוקה אל שמורת החולה". כרגיל, לגזית יש שפה תרבותית ועניינית. וכרגיל, יוזמה הגיונית ומועילה כמו ההצעה לשמור על צרכני תקשורת מפני 'עבודה בעיניים' ממש, עדיין לא ממומשת.


השלמת הכנסה תקשורתית

בתוכנית 'תיק תקשורת' נדרש מבקר התקשורת של העיתון 'מקור ראשון', אביב לביא, להגיב לתלונת 'לדעת' נגד כרמלה מנשה והנה פנינים מדבריו: "אני לא מבין מה בין זכות הציבור לדעת לבין איזה עבודה צדדית שכרמלה מנשה עושה... יוסף בראל וגם המנכ"ל הנוכחי שקלאר, נתנו לזה את ברכת הדרך, זה בסדר מבחינתם. מעבר לזה, כמה עיתונאים אתה ואני מכירים שעובדים בהרבה יותר מכלי תקשורת אחד... מה שבאמת מסכן את חופש העיתונות ואת האפקטיביות של העיתונות בארץ, זה שהעיתונאים לא גומרים את החודש ותלויים, הפכו לפיונים במגרש של בעלי ההון. עיתונאי עני לא יכול להיות עיתונאי אמיץ שעומד על שלו ומייצר סדר יום ביקורתי".

אנשי 'לדעת' לא הוזמנו לתכנית כדי להציג את עמדתם. כנראה שאין זכות תגובה ב'תיק תקשורת'. עובדתית, יוסף בראל לא נתן את אישורו לעבודתה הצדדית של גב' מנשה.

מכיוון שלביא הוא עיתונאי אמיץ, ואף הודה שהוא הצביע ב-1999 עבור הרשימה הקומוניסטית, כמו שעשתה שלי יחימוביץ', אנו מצפים לתיקון דבריו דווקא ב'תיק תקשורת', כפי שהאתיקה המקצועית מחייבת.


טלוויזיה גרועה

זוכרים את סדרת הדרמה של הערוץ הראשון 'כתב פלילי' לפני כשנה, עם אייל שכטר? העלילה כללה פרשה מסובכת של רצח ושוחד שבה היה מעורב קצין משטרה בכיר בתל-אביב. כידוע, לפעמים המציאות עולה על כל דמיון אפשרי אבל המקרה הבא מוכיח את אמירתו של הקומיקאי היהודי וודי אלן אשר אמר פעם:

Life doesn't imitate art, it imitates bad television.

ובתרגום: "החיים אינם חיקוי של האמנות, אלא חיקוי של טלוויזיה גרועה".

וכך התבשרנו: עופר נמרודי תובע את הכתב לענייני פלילים בעיתון 'ידיעות אחרונות' בוקי נאה בגין דיבה. נאה נשמע בתוכנית 'תיק תקשורת' אומר בהקלטה: "דוד צור [מפקד מחוז תל אביב של משטרת ישראל] מקבל שוחד מעופר נמרודי".

ואם כבר מזכירים תקשורת וכסף, אנא תרשמו לפניכם כי היועץ המשפטי לממשלה דחה את דרישת איגוד הבמאים והתסריטאים לפתוח בחקירה נגד דליה איציק, בגלל חשד שכנס ’פסגת התקשורת’ בים המלח לפני שנה היה כיסוי למתן הקלות לגופי תקשורת.

ובעניין הקלות, אולי הוא יצטרך לבדוק את הקשר בין הון לתקשורת בכל הקשור לבעלי ערוץ 10, פוליטיקאים והענקת הקלות כספיות נדיבות לערוץ, במשך שנים. ומדוע? כי ערוץ 10 לא מילא אחר אפילו 50 אחוז מהמחויבויות שלו לשנת 2006. אילת מצגר מהרשות השנייה פסלה את לוח השידורים שלו. ואנו שואלים: האם רק לוח השידורים פסול או, אולי, כל מערכת הקשרים בין מנהלי ערוץ 10 לבין הממסד הפוליטי בישראל?

12.03.2006

אופס! תראו מה התפרסם

תושב שילה עתר לבג"ץ: תנו לי להתפלל בהר הבית


פורסם: 03.12.06, 14:39

תושב ההתנחלות שילה שבשומרון עתר לבג"ץ על מנת שיותר לו להתפלל בהר הבית בירושלים.

לטענת העותר, החלטת בג"ץ לאפשר את אירוע הגאווה בירושלים למורת רוחה של האוכלוסייה החרדית, מחייבת אותו לאשר גם את התפילה בהר.

(אבירם זינו)

אני ממש לא זוכר שעתרתי לבג"צ בזמן האחרון

אולי הוא קרא את זה ולא הבין את הנקרא

דרישה בשם חופש הביטוי: תפילה בהר הבית
רדיו ערוץ 7

אגודת 'אל הר ה', למען הר הבית שלחה למפקד מחוז ירושלים ניצב אילן פרנקו בקשה למתן רשיון לעריכת תפילה במניין במתחם הר הבית, בשם חופש הביטוי וזכות הגישה והפולחן.

במכתבם הם תובעים שהמשטרה תקצה עבורם מקום לתפילה במתחם הר הבית שיכולה להכיל עד 50 איש שיוכלו לקיים בו תפילה במניין. "יש להבטיח את מימושם של חופש הביטוי וזכות הפולחן של כל אזרח ואזרח על אף איומים ומעשי אלימות וזאת כדי שלא להיכנע לאותם איומים באופן גורף, דבר המהווה איום על הדמוקרטיה", לשון המכתב.

בראיון ליומן ערוץ 7 אומר ישראל מידד, מזכיר האגודה, כי ניסוח הבקשה לא נעשה בתמימות אלא הוא לקח אותם מתוך המשפטים והמושגים של היעץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, והתאים אותם במקום הנכון לקבלת זכות יהודים על הר הבית.

מידד מציין כי במשך שנים הוא מנהל מאבק על זכותנו על הר הבית לא רק מבחינה יהודית אלא גם מבחינה משפטית על פי חירויות הפרט. הוא מוסיף כי אגודות רבות מהצד השמאלי של המפה הפוליטת מצליחים לגייס את המערכת המשפטית למחאה כמו תפילת נשים בכותל או מצעד הגאווה, אך האם מסתכלים על המצב מצד ימין של המפה הפוליטית, ניתן לראות שאינם מקבלים יחס דומה מהבג"ץ, מהמשטרה ומהפרקליטות. "אני נאמן לדרכי בנושא הר הבית, שהנושא צריך לזכות לתמיכה מהמערכת המשפטית" אומר מידד.

לשאלת המראיין אמציה האיתן, לגבי התשובה שיקבל אומר מידד כי הוא מנחש שהתשובה לא תהיה חיובית, אם כי הוא מבטיח "נמשיך את המאבק".