5.28.2009

אביעד ויסולי על נושא המאחזים


"אכיפת החוק במאחזים?" – תרמית, בורות, אפליה גזענית ושחיתות שלטונית / עו"ד אביעד ויסולי

המתקפה המתלהמת של פעילי השמאל הקיצוני על תושבי המאחזים היהודים באזור יהודה ושומרון בנימוק כי יש לאכוף עליהם את החוק ומרות המדינה היא תערובת פסולה של מירמה עובדתית, בורות משפטית, אכיפת חוק סלקטיבית ומפלה על רקע גזעני, ושחיתות שלטונית פוליטית חמורה תוך שימוש פסול בבג"ץ, בחיילי צה"ל ובמשטרת ישראל לצרכים פוליטיים. הדברים יוכחו להלן:

תרמית והונאה
במגזר היהודי ביהודה שומרון ישנם כ – 3,000 מבנים שנגדם מתנהלים הליכים בגין הפרת חוקי התכנון והבניה, מתוכם כמה עשרות תיקי בנייה בלתי חוקית במאחזים. ביחס לאוכלוסיה של 300 אלף נפש, (יחס הפרת חוק של 1% ל – 1000 תושבים). זאת לעומת כ – 10,000 מבנים במיגזר הערבי באזור C בלבד, מתוך אוכלוסיה של כ – 60,000 פלשתינאים הגרים באזור C (יחס הפרה של 18%) , כלומר באופן יחסי פי 18 (!) יותר מאשר בקרב המתנחלים היהודים.

מבקר המדינה קבע בדו"ח האחרון שלו בתחילת מאי 2009 כי במדינת ישראל יש כ - 100,000 מבנים בלתי חוקיים (יחס הפרת חוק של כ - 1.5% ל – 1,000 תושבים), ושני שלישים מהם נמצאים במגזר הבדואי בנגב. כמות המבנים הבלתי חוקיים במגזר זה הוכפל מאז שנת 2002. דו"ח מבקר המדינה מצטט הצהרה של גורם בכיר במשרד הפנים המציין שבכל הקשור בחוק התכנון והבנייה "אזור רכס הכרמל כבר יצא מתחום האכיפה ואנו על סף פשיטת רגל גם באזור ואדי ערה". (עברייני הבניה פורחים והמדינה חסרת אונים, דה מרקר 22.5.09).
במגזר היהודי ביהודה והשומרון מצב אכיפת חוקי הבניה טוב בהרבה מאשר בתוך הקו הירוק, קל וחומר מבנגב והגליל. אכיפת חוק שוויונית, במקרה זה, משמעותה כי על כל מבנה שייהרס במאחזים יש להרוס 18 מבנים במגזר הערבי ביו"ש וכ – 60 מבנים בתוך הקו הירוק.
בורות משפטית.

כל המאחזים ביהודה והשומרון עלו על הקרקע ומחזיקים בה ברציפות בין שנתיים ל – 10 שנים ויותר. אחת הטענות בנושא זה כלפי המתיישבים היא שהם פלשו לאדמות בלתי מוסדרות שפלשתינאים טוענים לבעלות עליהן. מאחר והמתיישיבם מחזיקים באדמות הרבה מעבר ל – 30 יום, יש להן עליהן חזקה ועל מנת לבטלה יש לפנות לבתי משפט אזרחיים בלבד. כך בדיוק נקבע בבג"ץ לאחרונה בפסק דינו בעניין "בית השלום", כדלקמן:

"סעיף 3 לצו סילוק פולשים קובע שלושה תנאים מצטברים הנדרשים לגיבוש הזכות לעשיית דין עצמית לצורך החזרת החזקה למחזיק שנושל: החזקת הנכס כדין, תפיסת נכס שלא כדין על-ידי פולש, ונקיטה בעשיית דין עצמית תוך 30 יום מיום הפלישה. …שיקולי סדר ציבורי עומדים מאחורי הכלל לפיו מחלוקות בענין זכויות קנין מקומן להתברר בערכאות שיפוט, ולא בכוח הזרוע בין הצדדים היריבים. …הכרעה בזכויות הקנין המהותיות בין הצדדים תיעשה באמצעות ערכאות מוסמכות במישור האזרחי…כל עוד לא הוכרעה שאלת הזכויות, אין הדין מתיר תפיסה חד-צדדית של החזקה שלא בהסכמת המחזיק. חובת ההגנה על החזקה גוברת על המחלוקת בדבר הזכויות המהותיות, וכל עוד זו לא הוכרעה בערכאה שיפוטית, חל איסור לשנות מצב קיים בשטח בדרך של נישול המחזיק מחזקתו. "

טענה אחרת המופנית אל תושבי המאזחים היא שהם בנו ללא היתרי בניה. חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965 הינו החוק הקובע את כל ההסדרים החוקיים לקבלת היתרי בניה ואת הסנקציות (הפליליות) לבניה ללא היתר.

הכנסת השוותה את הדינים החלים על אזרחי ישראל בשני צידי הקו הירוק בחוק להארכת תוקפן של תקנות-שעת-חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשל"ח-1977. מתוקף חוק זה מעמידים לדין את אזרחי ישראל על עבירות שביצעו ביהודה והשומרון.
כל חוקי המדינה הוחלו על אזרחי ישראל ביהודה והשומרון – למעט חוק התכנון והבניה. באזור יהודה והשומרון מנהלת המדינה, בניגוד בוטה לחוק, את כל הליכי אכיפת חוקי הבנייה באמצעות צווים מינהליים ועל ידי ועדות תכנון ופיקוח ממשלתיות ולא בבתי משפט. התוצאה מכך היא שבעוד שבתוך הקו הירוק הוצאו 100,000 צווי הריסה שיפוטיים סופיים בגין בניה, אין ולו צו הריסה שיפוטי אחד באזור יהודה והשומרון.

נקיטת הליכים מינהליים במקום שיפוטיים, מפלה לרעה את המתנחלים מחד, ומונעת האשמתם בעבירה פלילית בגין בניה בלתי חוקית. לפיכך לא ניתן כלל לדבר על עבירות בניה בלתי חוקית במאחזים כל עוד המדינה אינה פונה לבתי המשפט לקבלת צווי הריסה. אכיפה מינהלית כזו מנוגדת גם לאמנות הבינלאומיות עליהן חתומה מדינת ישראל ולמשפט הבינלאומי הקובע את זכות השוויון של כל אזרח בפני החוק.

בשם עיקרון השוויון בפני החוק – יסוד מוסד של החוק בישראל והחוק הבינלאומי – יש לטפל בהפרות חוקי הבניה באיו"ש בדיוק כמו שמטפלים בהם בתוך הקו הירוק, ולאפשר לתושבי המאחזים להתגונן כנגד צווי הריסה בגין חשד לבניה בלתי חוקית בבתי המשפט בלבד, כמו לכל אזרח אחר .

אפליה על רקע גזעני
עקרון השוויון בפני החוק משמעו שאם המדינה מבקשת לאכוף את החוק - עליה לאכפו באורח שוויוני. יש לנקוט אותם צעדי אכיפה כנגד אזרחי ישראל ממזרח ל"קו הירוק" בדיוק כמו נגד אזרחי ישראל ממערבו. יש לנקוט גם אכיפה שוויונית על יהודים וערבים. בפועל ישנה אכיפה מוגברת במאות אחוזים כנגד המתנחלים ככלל ונגד תושבי המאחזים בפרט, ותת-אכיפה חמור כנגד הבדואים ותושבי ואדי ערה, רכס הכרמל והגליל.

הקריאה להתנכל לתושבי המאחזים, לסגור את היהודים הגרים בהתנחלויות ביהודה ושומרון ב"גיטאות" ולאסור עליהם גידול טבעי מזכירות תקופות אפלות ביותר בתולדות העם היהודי. מדרישות פסולות אלה נודף ריח עז של גזענות אנטישמית.

זאת ועוד – כל אזרח במדינת ישראל המבקש להוציא היתר בנייה פונה לרשות המקומית אשר דנה בבקשתו ומחליטה אם לאשרה אם לאו. גם אכיפת דיני התכנון והבניה נעשים על ידי הרשות המקומית בלבד. העובדה כי ביהודה ושומרון אין לרשות המקומית סמכות לאשר היתרי בנייה ולאכוף אותם היא אפליה חמורה לרעת תושבי איו"ש אזרחי ישראל הן ביחס לשאר אזרחי ישראל והן ביחס לערבים באיו"ש.

שחיתות שילטונית פוליטית
העובדה כי כל היתר בנייה חייב לקבל את אישורו של שר הבטחון היא לא רק מפלה לרעה את תושבי איו"ש, אלא גם הופכת את סוגייה המינהלית ומשפטית של היתרי הבנייה לעיסוק פוליטי פסול מעיקרו.

העובדה כי אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה, הוא גם שר הביטחון המבקש להתנכל למתנגדיו הפוליטיים, להרוס את בתיהם ולגרשם מאדמתם רק מדגישה ומעצימה את האבסורד במהלך זה ובשליטתו של ברק על הבניה באיו"ש, כמו גם את פסלות הדרישה ששר הבטחון יאשר כל היתר הבניה.

העובדה כי שרי הבטחון בעשר השנים האחרונות הצהירו הצהרות פוליטיות לחלוטין כי הם לא יאפשרו בנייה באיו"ש, הפלתה לרעה את תושבי איו"ש היהודים ומנעה מהם את האפשרות לעמוד בדרישות החוק. לפיכך לא יתכן לאכוף עליהם חוקים שהם לא יכלו לקיימם מלכתחילה, עקב התנכלות ממשלות ישראל להם. ההיפך הוא הנכון – יש לנקוט בהעדפה מתקנת בנושא תכנון ובניה בהתנחלויות עקב האפליה הארוכה.

עקרון יסודי נוסף של שלטון החוק במדינה דמוקרטית הוא - שרים ופוליטיקאים פסולים מלהתערב בצעדי אכיפת חוק. כשם ששר לבטחון הפנים אינו יכול להחליט על פתיחת תיקי חקירה למתנגדיו, לא יעלה על הדעת כי יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק יוכל לשלוח חיילים כדי להרוס את בתיהם של מתנגדיו הפוליטיים. זוהי הפרת בוטה של עקרונות החוקיות והשוויון, והתערבות פוליטית מושחתת ברשויות אכיפת החוק של מדינת ישראל.

יתרה מכך – השימוש בחיילי צה"ל להריסת בתים של אזרחי ישראל הינו פסול מעיקרו. חייל מתגייס לשירות חובה על מנת להגן על המדינה, ולא להיות משרתו הפוליטי של ברק בהריסת בית משפחתו או בית חבריו של החייל.

ממשלת ישראל החליטה בשנת 1998 כי אכיפת החוק על ישראלים ביהודה ושומרון תתבצע על ידי משטרת ישראל ולא על ידי חיילי צה"ל. בהתאם לכך הוציא היועץ המשפטי לממשלה את "נוהל אכיפת החוק על ישראלים ביהודה שומרון וחבל עזה" ביום 2.9.98. השימוש שעושה אהוד ברק בחיילי צה"ל למשימות אלה הינו פוליטי, פסול ובלתי חוקי בעליל, על כל המשתמע מכך.

לכאורה גם השימוש האינטנסיבי שעושים פוליטיקאים מהשמאל הקיצוני בבג"ץ לקידום אג'נדת השנאה שלהם כנגד המתנחלים היא לא רק שימוש פסול בהליכי משפט, אלא גם פוליטיזציה בלתי נסבלת של בית המשפט העליון. פעילי שמאל קיצוני מנצלים את חוסר יכולתו של בג"ץ לשמוע ראיות ולקיים הליכים משפטיים מסודרים הכוללים צירוף כל הנפגעים להליכים המשפטיים, כמו גם העדר זכות ערעור והתפוררות כל העקרונות של זכות העמידה בפני בית המשפט, להשגת השגים פוליטיים נגד המתנחלים שנואי נפשם לאחר שנכשלו בבחירות האחרונות. הם עושים זאת ככל הנראה מתוך הנחה ששופטי בג"ץ קרובים להם בדעותיהם. מעבר לשימוש הפסול והפוליטי בבג"ץ, יש בכך גם תרומה משמעותית להתדרדרות אמון הציבור בבית המשפט העליון משנה לשנה.

פגיעה במדינת ישראל
הדרישות של ממשלות זרות, בצוותא עם תנועות ומפלגות השמאל הקיצוני בישראל והרשות הפלשתינאית, לאכוף את החוק ביד קשה ובאורח דווקני על קבוצה קטנה של יהודים החיה במאחזים ביהודה ושומרון הן פגיעה חמורה ביותר בריבונותה ובממשלתה של מדינת ישראל. אין מדינה בעולם שהיתה מסכימה להתערבות בוטה בענייניה הפנימיים בינה לבין אזרחיה ו/או במדיניות אכיפת החוק שלה על תושביה.

עצמאות ושלטון דמוקרטי של כל מדינה מתבטאים בחקיקה ריבונית ושוויונית החלה על כל אזרחיה. קיום החוק ואכיפת החוק על אזרחיה, הוא עניינה הפנימי של כל מדינה. עקרון השוויון בפני החוק, שהוא אבן היסוד של שלטון החוק, מחייב את מדינה לאפשר לכל אזרחיה לקיים את החוק באורח שווה ואם הם עוברים על החוק – צעדי האכיפה יינקטו נגדם באורח שוויוני ומידתי על ידי המדינה עצמה ולא בעקבות לחץ בוטה ומפלה גזענית של ממשלות זרות.

לסיכום
הדרישה של פוליטקאים שמאלנים ל"פינוי" מאחזים ביהודה ושומרון היא קריאה בלתי חוקית ומפלה לרעה על רקע גזעני את תושבי יהודה והשומרון, כאשר נתוני הציות לחוק שלהם טובים בהרבה מאלה בכל מגזר אחר.

מבחינת שלטון החוק, יש לאכוף את החוק באורח שוויוני על כלל אזרחי ישראל באמצעות בתי המשפט ומשטרת ישראל בלבד, ואין להפלות את תושבי המאחזים באיו"ש ממאחזי הבדואים בנגב או מהבניה הבלתי חוקית הנפוצה הרבה יותר במגזר הערבי בגליל, בכרמל ובואדי ערה.
העיסוק של שרים ככלל ושל שר הביטחון אהוד ברק בפרט בסוגיית אכיפת החוק במאחזים הינו פוליטי, פסול, בלתי חוקי ובלתי חוקתי הרבה יותר מהפרות חוקי התכנון והבנייה של יהודים תושבי איו"ש.

הלחץ של ממשלות זרות ל"פינוי" מאחזים הינו התערבות בלתי נסבלת בריבונות מדינת ישראל ובענייניה הפנימיים, וקריאה לאכיפת חוק גזענית אנטישמית המעוררת אסוציאציות קשות מאד מההסטוריה הקרובה והרחוקה של העם היהודי.

תושבי המאחזים רשאים לנקוט בצעדים משפטיים חריפים כנגד כל אדם אשר מבקש להתנכל אליהם, להכפישם, להפלותם באורח פסול וגזעני, ולעשות שימוש בלתי חוקי בעליל בחיילי צה"ל ובמשטרה למטרות פוליטיות מושחתות. במסגרת אותם הליכים ניתן וראוי לתבוע פיצויים אישיים מכל מי שיפעל נגדם עפ"י החוק, חוקי היסוד, המשפט הבינלאומי וזכויות האדם המובטחות באורח שוויוני לכל אדם באשר הוא אדם.

תוויות:

5.27.2009

הטור שלי ב'מיקרוסקופ' שבגליון #344 של שבועון בשבע

זר לא יבין/ ישראל מידד

ניכר היה שהמו"ל של עיתון 'הארץ', עמוס שוקן, נעלב קשות. בגיליון יום ששי שעבר פירסם שוקן רשימה בה יצא לשתי משימות: הגנה על השקפת עולמו של עיתונו והתקפה על דני דנקנר מבנק הפועלים.

קצפו של שוקן הפעם יצא על הרמיזות של דני דנקנר ששוקן משלח את עיתונו נגד האינטרסים הכלכליים של בנק הפועלים ותומך בצעדי הפיקוח המחמירים שהוצעו ע"י בנק ישראל. לפי "הכלכליסט" מיום 13.5, דנקנר אמר כך: "חופש העתונות הוא דבר מאוד חשוב ואני לא אומר את זה בציניות אך העיתון שהסיסמה שלו' אנשים חושבים' מתעסק במגמתיות ובמיסיונריות ולא ברור מה האג'נדה שלהם... ברור לי שהמסע אינו מתנהל רק בי. מדובר בשיטה ובאורח החיים שאנו רוצים לנהל. התרבות, האתיקה."

לא נכניס את ראשנו ולא את ראשיכם בפרטי הפרטים של הוויכוח שהתגלע בין שני הג'נטלמנים הללו, מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית והתקשורת הישראלית. אבל נתיר לעצמנו להשתומם מול ההיתממות שעולה מדבריהם כאשר כולנו יודעים היטב כי בוודאי שלעיתונו של שוקן יש אג'נדה וסדר יום ופרשנויות מכוונות והטיות. ויש גם לחץ כספי אדיר בידי אנשי הבנקים.

הנה דוגמה לחוסר הגינות של 'הארץ':

ב'הארץ' של יום ראשון השבוע התפרסם דיווח על זיכוי של אורן זר מהאשמה של העלבת עובד ציבור בחברון לפני כארבע שנים. בידיעה מופיעה תמונה ובה אביו, משה זר, ואחיו, איתי בחוות גלעד. מוזר. הרי מקובל בעיתונים, שכאשר אין קשר בין המצולמים לתוכן הכתבה, לציין זאת במפורש. כאן הדבר לא נעשה. זאת עיתונאות אתית או, מגויסת?

5.26.2009

מכתבים ל"הארץ" שלא התפרסמו

בתגובה לרשימתו מאת גדעון לוי "אנטישמיות בתל אביב" ("הארץ", 14.5.2009)

אני מכיר תודה לגדעון לוי על עמדתו היסודית נגד כל תופעות הגזענות המקבלת ביטוי עז בדבריו, ואין זה משנה אם מושא השנאה הוא הערבי או החרדי. ואני מקווה, שאם יתגשם חלומו (אם כי באמת אינני מקווה שהוא יתגשם) ויוסדר פינוי התנחלויות בכמות קטנה או גדולה יותר, שהוא עדיין יעמוד איתן בעמדתו העקרונית גם כאשר עשרות אלפי מתנחלים, דתיים יותר ודתיים פחות, יצטרכו למצוא לעצמם דירות ושטחי מחיה בתחומי הקו הירוק, ואולי גם בקרבתו בצפון תל-אביב. נחיה ונראה.


--------------------

בתגובה למאמרו של גדעון לוי, "מדינת הלכה" ("הארץ", 12.4)

אני מתפלא שגדעון לוי לא מצא לנכון להזכיר ברשימתו בנוסף לקריאה לג'יהאד שבאמירת ההגדה, לקשיים בהשגת חמץ בחג הפסח, לחוסר בתחבורה ציבורית בשבתות ועוד, את הפעילות היהודית לממש את החוק החילוני המתיר גישה להר-הבית כמקום קדוש, "חוק השמירה על המקומות הקדושים". ומן הצד השני, לוי גם אינו מזכיר את ההתנהגות הבלתי-תרבותית של השלטונות אשר מונעים כל מחקר ארכיאולוגי-מדעי בהר-הבית בעוד גורמים דתיים חשוכים כגון תנועות האיסלם הרדיקלי הופכים את הר-הבית לאתר של התססה פונדמליסטית נגד מדינת ישראל.

האיפה-ואיפה הזו מצביעה על חלולתו האידיאולוגית של לוי כאדם בעל ערכים צבועים.

ישראלל מידד



5.24.2009

כמה שווה בית ביש"ע?

בשורה למתנחלים: שווי הבתים בשטחים עשוי לגדול פי 3

להערכת פירמת השמאות המאירי, השקעה בנכסים ביהודה ושומרון אטרקטיבית במיוחד ויכולה להכפיל או לשלש את עצמה במקרה של פינוי או "הכשרת" ההתיישבות כחלק ממדינת ישראל

השקעה בהתנחלויות צפויה להיות אחת מהשקעות הנדל"ן האטרקטיביות ביותר לטווח הארוך, כך העריך אתמול (ד') אהוד המאירי, יו"ר פירמת שמאות המקרקעין והייעוץ הכלכלי המאירי. לדבריו, אובמה הציג מדיניות שקופה וברורה שצפויה לפגוע בהתיישבות בשטחים, אך דווקא בשל כך זהו הזמן האידיאלי מבחינה כלכלית לרכישת בתים ביהודה ושומרון.
המאירי טוען, כי המדיניות המוצהרת של ארה"ב מחייבת אחד משני מצבים: פינוי יישובים בכפוף לתשלום פיצויים ברמה שתאפשר מגורים באותם תנאי מחיה בתחומי הקו הירוק, או "הכשרת" ההתיישבות כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, מה שיוביל להגדלת הביקושים ובהכרח לעליית ערך הנכסים.
דוגמה לכך, אומר המאירי, הוא היישוב "שערי תקווה" הסמוך לגדר ההפרדה מצד אחד וליישובים פתח תקווה וכפר סבא מהצד השני. לפני הקמת גדר ההפרדה ערך מגרש ביישוב עמד על 90 אלף דולר, אך עם הקמת הגדר והפיכת היישוב ללגיטימי, זינקו בו הביקושים ובעקבות זאת זינקו מחירי המגרשים עד ל-270 אלף דולר למגרש.
"ניסיון העבר מלמד ממקרים בהם טפלנו דוגמת ההתיישבויות בצפון השומרון בהם המתיישבים השקיעו סכומים נמוכים יחסית, גרו מספר שנים וזכו בפיצויי פינוי המאפשרים להם רכישת בתים ביישובים הסמוכים בתוך הקו הירוק" מסביר המאירי. לדבריו, פינוי בית מאזורים אלה יאפשר פיצוי כספי של עד 70% יותר משווי ההשקעה המקורית. מנגד, במידה והיישוב יהפוך ל"לגיטימי" ערך הנכס יכפיל את עצמו.
המאירי ממליץ על הישובים חלמיש ופדואל ככדאיים במיוחד להשקעה: "ערך הבתים שם ישלש עצמו בעשור הקרוב", הוא מסכם.

5.22.2009

הטור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 343 מיום 21.5.09

תודעה שידורית לוחמת/ ישראל מידד

עוד באוקטובר בשנה שעברה התחיל גל תקשורתי שתקף את המגמות החדשות של

הרבנות הצבאית והיחידה לתודעה יהודית. עמוס הראל פרסם ב'הארץ' כתבה שכותרתה "כך מחזיר הרב הצבאי את צה"ל בתשובה", שעסקה ב"יחידה ברבנות שמקדמת 'תודעה יהודית לצבא מנצח', פולשת לתחומים שהיו באחריות חיל החינוך. קצינים: זו שטיפת מוח דתית ופוליטית".

המגמה ההתקפית הזאת התגברה בתקופת הלחימה ב'עופרת יצוקה' בעזה. הגל השלילי הזה הגיע כעת לשידור הציבורי, והערוץ הראשון מצא את התקציב לאפשר להעלות על המסך כתבה מוטה ובמידה לא קטנה גם עוינת.

ביום שני השבוע, במסגרת 'מבט שני עלתה לשידור כתבתו הארוכה של מוקי הדר, כתב ותיק המוכר לרבים בהתנחלויות בשל עבודתו הסלקטיבית. לאחר מכן נערך דיון באולפן בהנחיית קרן נויבך בהשתתפותם של ח"כ זבולון אורלב, ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) ורס"ן (מיל.) עודד רחמים. כלומר, שניים וחצי נגד אחד. גם ההרכב של המתראיינים בכתבה היה בלתי מאוזן, אך יש לציין שדובר צה"ל לא אפשר לרב הצבאי הראשי להופיע וגם קצין החינוך הראשי לא הופיע.

דתיים דווקא כן הופיעו, אלא שרובם, להוציא שניים, השתייכו לארגוני שמאל כגון 'שוברים שתיקה'. הכתבה שידרה פחד מהדת, גם אם הצופים למדו שכמעט40% ממצבת חיילי צה"ל ביחידות קרביות הוא האוכלוסייה השומרת דת.

המילה מוטיבציה נשמעה פעמים רבות בכתבה. ישראל הראל ציין שאירעה מהפכה בצה"ל ונפל בחלקם של הרבנים צבאיים החדשים, בוגרי יחידות של קו ראשון, לחזק את רוחם של החיילים גם מתוך דוגמה אישית. אבל מה לעשות, נדמה היה שהמוטיבציה של הכתב והמפיקים הייתה גדולה יותר ושוב, זכינו לתקשורת לא הוגנת.

5.20.2009

סדרי תפילה לעולה והנכנס להר-הבית

סדרי תפילה לעולה להר הבית

בהגיעו לביתן הבדיקות יאמר:
לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה... מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה, ישא ברכה מאת ה'...

מיד בעברו את שער המוגרבים יאמר:
מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים

קד קידה: שמאלה ימינה ואמצע, מתבונן על השטח מימינו עד לשמאלו ואומר:
ואני ברוב חסדך אבוא ביתך – בזכות אברהם שנקרא איש החסד.
אשתחוה אל היכל קדשך – בזכות יצחק שנעקד על גבי המזבח במקום קדוש זה.
ביראתך – בזכות יעקב שאמר מה נורא המקום הזה.
רבונו של עולם בזכות שלשת אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, באתי לביתך להתפלל לפניך תפילתי.
ובזכותם תעלה תפילתי תפילת האביון, לרחמים ולרצון לפני כסא כבודך, ותתנשא לכתר על ראשך, אמן סלה.

מתחיל הקפה מימין (למזרח דרך דרום ואחר כך צפון ומערב לכיון דרום), ואומר בדרך תפילות השגורות בפיו [עד ירחם ה' עלינו ויתירו הכנסת ספרי קודש], כגון שיר המעלות לדוד שמחתי... לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה... קרבנות, קטורת, וכדומה.

אם פוגע בדרך הילוכו ביהודים הבאים למולו שהקיפו משמאל, שואלם מה לך/כם מקיף/ים משמאל.
אם הם עונים לו: אנו אבלים על חרבן בית המקדש. עונה: נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם. הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש במקומה במהרה בימינו.
אם ענו לו אבלים, עונה: המקום ינחם אותכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד ובבנין ציון וירושלים תנוחמו.
אם ענו לו חתן או כלה, עונה: מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה שלום ורעות. כביום חתונתו - זה מתן תורה, וכביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש במהרה בימינו.

כשמגיע לאמצע המזרח מכוון לכיפת הסלע – מקום קודש הקדשים – ורואה מה שלא צריך ואינו רואה מה שצריך לראות, אומר:
עריך קדשך היו מדבר, ציון מדבר היתה וירושלים שממה. בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה. כאן צריך לקרוע – כיון שעדיין אין רשיון לכך יקרע לאחר יציאתו.

ואומר:
יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן ואת מוספי יום השבת ומוספי ראש חודש הזה ויום החג הזה נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך.

נותן עיניו למקום המזבח (בפינה הדרומית-מזרחית של כיפת הדגם - שממזרח לכיפת הסלע) ואומר:
תכון בית תפילתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח.


[בחג הסוכות מוסיפים:
אבותינו היו במקום הזה אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש ואנו ליה וליה עינינו.]

בעמדו בצפון ופניו למקדש יאמר:
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לכונן את בית חיינו ולהשיב את שכינתו בתוכנו במהרה בימינו, ונאמר אמן.
ה' ככל צדקותיך, ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך, כי בחטאינו ועוונותינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו. ועתה, שמע אלקינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם, למען ה'.

לפני יציאתו אומר:
מלכנו ואלקינו ואלקי כל בשר, יחד שמך בעולמך, בנה עירך, יסד ביתך, שכלל היכלך, קרב קץ ביאת משיחך וקבץ קבוץ גליות, פדה צאנך, שמח עדתך. פוסע לאחוריו לכל הפחות ג' פסיעות (וכל המרבה הרי זה משובח) ויוצא.

ואומר:
לָכֵן כָּל אוכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שׁואסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בוזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז. כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דּורֵשׁ אֵין לָהּ. כּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנותָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּה וארמון על משפטו ישב.

ושרים במעגל:
יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך – יבנה המקדש עיר ציון תמלא ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה.

מתחילים ללכת ואומרים:
כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלוקָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלוקֵינוּ לְעוֹלָם ועֶד

תוויות: ,

5.15.2009

הטור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 342 מיום 14/5/09

והתרגום המלא?/ ישראל מידד

בשעות הערב של יום ראשון פורסמה ידיעה אודות תקרית הקשורה לאפיפיור המבקר בארצנו הקדושה. בכנס הידברות בין דתית בנוכחות האפיפיור, שהתנהל ב'נוטר דאם', תפס אורח שלא נכלל ברשימת הדוברים, את עמדת הנואמים. השייח' תייסר תמימי, ראש בתי הדין השרעיים של הרשות הפלשתינית לא המשיך לנאום גם כשניגש אליו איש הכמורה בינסיון נואש להפסיק את דיבורו.

תמימי טען כי "ישראל הרסה את ביתנו, הגלתה את עמנו, בנתה התנחלויות, הרסה את המקומות הקדושים לאיסלאם, הרגה ילדים נשים וזקנים וטבחה בעזה". השייח עוד הוסיף: "על הנוצרים והמוסלמים לעצור את התוקפנות הישראלית נגד העם הפלשתיני... ותוקם מדינה פלשתינית שירושלים תהיה בירתה הנצחית".

האפיפיור, שלא סופק לו תרגום סימולטני, נשאר לשבת ואף לחץ את ידו של השייח'. כשהובהר לאפפיור תוכן הדברים, הסתלק לפני הסיום הרשמי. אגב, השייח' אמר אותם הדברים בביקור של האפיפיור הקודם.

אלא שיש כאן פרט חסר. צפיתי בשידור של הערוץ הראשון כשבתחתית המסך הופיע בכיתוביות קטע מתורגם של דברי השייח'. קראתי שהשייח' קובע שממשלת ישראל, בהפציצה בתי ילדים ומסגדים עשתה זאת לפי פסק הלכה שקיבלה מרבנים(!).

אולם בבדיקה באתרים חדשותיים מרכזיים לא מצאתי זכר לקטע זה בדיווחים. אולי לא נעים להם לכלול אותו, כי הרי שנאה על רקע לאומי ואפילו אתני, נו, את זה אנחנו מכירים אצל שכנינו. אבל עוינות על בסיס דתי בעיוות נורא כבר מסבכת את העניינים יותר מדי. וכך ממשיכה התקשורת הישראלית להסוות את המימדים האמיתיים של מלחמתם של ערביי הארץ נגדנו.

5.11.2009

ומי היה מאמין

משטרת ישראל מפרה ברגל גסה את התחייבותה לבית המשפט העליון

בעקבות עתירה לבג"ץ נאלצה המשטרה לשנות את החלטתה ולהודיע לבית המשפט שתאשר כניסה להר הבית אך בניגוד להודעתה ממשיכה למנוע כניסה להר

משטרת ישראל מונעת את כניסתי להר הבית בניגוד להתחייבותה בפני בית המשפט העליון (בג"ץ).

ביום כט טבת תשס"ט (25/1/09) עצרה אותי משטרת ישראל בכניסה להר הבית על לא עוול בכפי והודיעה לי כי כניסתי להר הבית נאסרת לצמיתות.

בי"ח ניסן תשס"ט (12/5/09) הגשתי עתירה לבג"ץ כנגד המשטרה (זאת לאחר שפניתי לבתי המשפט השלום, המחוזי והעליון ובכל הערכאות נדחתה בקשתי תוך טענה כי המקום לדיון זה הוא בבג"ץ).

משטרת ישראל, אשר הבינה כי אין לה, כל עילה למניעת כניסתי להר הודיעה לבית המשפט כי היא מסירה את התנגדותה לעלייתי להר במידה ואתחייב לשמור על הסטטוס קוו בהר.

לאחר שהודעתי לבית המשפט על הסכמתי לקבל את תנאי המשטרה, קבע בית המשפט כי העתירה מיותרת מכיוון שהצדדים הגיעו להסכמה.

בעקבות הסיכום בבית המשפט הגעתי ביום א' טז אייר תשס"ט (10/5/09) לכניסה להר הבית וביקשתי להיכנס להר בהתאם למה שהתחייבה המשטרה לבית המשפט. והנה מתברר כי משטרת ישראל מצפצפת ברגל גסה על בית המשפט. השוטר בכניסה להר בירר אצל מפקדיו והודיע לי כי כניסתי להר אסורה.

מפקד המקומות הקדושים סנ"צ עופר שומר התקשר אליי טלפונית ואמר לי כי המשטרה החליטה להטיל עליי תנאים נוספים מעבר למה שהתחייבה בבית המשפט אך השבוע הוא עסוק עם האפיפיור ואין לו זמן להודיע לי מהם התנאים החדשים. הוא יוכל לפגוש אותי בעוד כעשרה ימים ואז יוכל להודיע לי מהם התנאים.

הודעתי לפרקליטות באמצעות עורך הדין אביעד ויסולי כי אני רואה בכך התנהגות זדונית ומרושעת מטעם המשטרה ומתברר כי המשטרת מסרה לבית המשפט הודעת שווא.

במידה ומשטרת ישראל תמשיך להתעלל בי, בכוונתי לתבוע את כל הקצינים תביעת פיצויים אישית.

יהודה גליק

מנכל מכון המקדש



5.10.2009

תובעים את האפיפיור




בבית משפט השלום

בירושלים.


בעניין שבין :


1. ברוך מרזל.

ת.ז. 065566234

אדמות ישי 2. בחברון.

טלפקס:029964444


2. איתמר בן גביר.

ת.ז 038678793.

גבעת האבות 453/4.

חברון. הקובלים.



- נ ג ד –


1. בנדיקטוס השישה עשר.

ותיקן. רומא ( כעת בישראל).


2. הארכיבשוף אנטוניו פרנקו.

( כעת בישראל).

3. הקרדינל טרשיזיו ברטוני.

( כעת בישראל)

4. הקרדינל גון, פוני.

( כעת בישראל). הנאשמים.



כתב קובלנה פלילית פרטית.



יחד עם כתב אישום זה מצורפת בקשה לעכב את יציאת הנאשמים מן הארץ.



א. כללי.



1. הקובלים, הם אזרחי מדינת ישראל, תושבי העיר חברון פעילים למען עם ישראל וארץ ישראל ובמיוחד בנושאים של שלטון החוק

2. הנאשם 1 הוא האפיפיור, ראש הוותיקן שברומא.


3. נאשמים 2-5 הם בכירים בותיקן, והם מתלווים לפמליית האפיפיור.


4. כל הנאשמים נמצאים כרגע בארץ בשטח שיפוט של מדינת ישראל.


האישומים.


5. בתאריך שאינו ידוע במדויק לקובלים, נבזזו כלי המקדש ובהם גם המנורה - מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת בבית המקדש.



6. הכלים נבזזו וטיטוס ששרף את בית המקדש לקח אותם לרומא כאשר שבויים יהודים נשאו על שיער טיטוס חצוצרות וגם את מגשי לחם הפנים. ( ראו גם גמרא גיטין נ"ו).



7. יחד עם המנורה נבזזו כלים שונים ובין היתר נבזזו הכיור, שולחן הפנים,מזבח הזהב,מזבח הנחושת והפרוכת.



8. על פי החומר המצוי בידי הקובלים הכלים המוזכרים בסעיף 6 או לפחות חלקם מצויים במרתפי הותיקן שברומא.



9. בנוסף בתאריך נוסף שאינו ידוע לקובלים, נשדדו ספרי גמרא שונים ורמב"ם ופילוסופיה יהודית ומדעים יהודים שמספרם מוערך ב כ 7500 ספרים.



10. על פי החומר המצוי בידי הקובלים הספרים האמורים בסעיף 8, או לפחות חלקם מצויים במרתפי הוותיקן שברומא.



11. אם לא די בכך הרי שחלק מאותם ספרים הוצגו ביריד הספרים הבינלאומי ומכונה כ'ספריה היהודית של הוותיקן'.



12. המרתפים האמורים הם בשליטת הנאשמים והם האחראים הבלעדיים להחזקת אותם כלים.




ב. הוראות החיקוק



קבלת נכסים שהושגו בפשע. עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין התשל"ז , 1977.



קבלת נכסים שהושגו בעוון, עבירה לפי סעיף 412, לחוק העונשין התשל"ז 1977.



החזקת נכס הנחשד כגנוב , עבירה לפי סעיף 413, לחוק העונשין התשל"ז 1977.



ג.עדי התביעה.



1. הרב הראשי לישראל הרב שלמה עמר שליט"א.

2. הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר שליט"א

3. הרב ישראל אריאל – ראש מכון המקדש.

4. תיק מסמכים מהספרייה הלאומית – יוצג באמצעות מנהל הספרייה.





ברוך מרזל איתמר בן גביר.

5.08.2009

הטור שלי בגליון #341 של "בשבע" 7.5.09

אבן נגף/ ישראל מידד

השבוע, עם פרסום הידיעה ששופט-חוקר ספרדי החליט לחדש מהלכים משפטיים נגד בכירים ישראלים בשל מעורבותם בחיסול המחבל שחאדה בעזה לפני שנים, ערכה גאולה אבן ראיון עם ח"כ אבי דיכטר. דיכטר, אחד ה'נאשמים', כביכול, הועלה למסך של הערוץ הראשון ביום שני בתוכנית 'היום בחדשות'.

במסגרת הראיון ניסתה אבן במשך 8 דקות שלמות(!), כמעט נצח במונחי זמן שידור, להוציא מפיו של דיכטר שמדיניות הסיקול הממוקד היא טעות ביסודה. לפי שאלותיה, הסיכול הממוקד מביא להסתבכות משפטית מיותרת. תחילה הסביר לה דיכטר שהמדיניות הכרחית לביטחון ושמבחינה סטטיסטית תמיד תהיינה בעיות במלחמה בטרור שמסתתר בקרב האוכלוסייה. אבן לא הסתפקה בתשובה זו ושאלה שוב בשינוי גרסה: מדוע לכם למצוא את עצמכם בסכנה של מעצר, הסגרה ומשפט, עזבו את המדיניות הזו. ושוב חזר דיכטר חזר על עצמו, ושוב לחצה אבן עם אותה שאלה בסיסית: מה לכם הצרה הזו? תמצאו שיטה אחרת או, לפחות, אל תשתמשו בדרך זו.

נפלא מבינתי איך שמר דיכטר על קור רוחו, אבל כנראה שזו דרכה של אבן כעובדת רשות השידור לשרת את הציבור.


* ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלסקוני, הבעלים של כלי תקשורת רבים, כולל עיתונים, בתגובה להודעת אשתו שהיא מתגרשת ממנו: "הצטערתי שאשתי נטתה להאמין לדברים שהיא קוראת בעיתונים".
(על פי דיווח ברויטרס)

5.07.2009

עיבוד מפה כאילו יו"ש "הערבי" זה ארכיפגלו

5.06.2009

עברי דבר עברית

מילים חדשות

בישיבת מליאת האקדמיה ללשון העברית בכ' באדר תשס"ט, 16 במארס 2009 (ישיבה 308) אושרו המונחים והמילים האלה:


מִבְדֶּה – פיקצייה; מִבְדִּי – פיקטיבי

סוֹדְרַן תְּרוּפוֹת [קופסה לתרופות המחולקת לפי ימים]

לוּחִית [כגון לוחית תרופות, לוחית ויטמינים; לוח ובו ארוזות טבליות כל אחת בנפרד בתוך כיפת פלסטיק או מעטה אחר]




בישיבת מליאת האקדמיה ללשון העברית בכ"ג בטבת תשס"ט, 19 בינואר 2009 (ישיבה 307) אושרו המונחים והמילים האלה:


מְקַיֵּם (סְבִיבָה), בַּר-קַיָּמָה (sustainable)

הערה: לצד המונח שאושר בעבר פִּתּוּחַ בַּר-קַיָּמָה (sustainable development) אושר שם התואר מְקַיֵּם (סְבִיבָה) המהלך כבר בציבור.

לפי זה אפשר לומר: פִּתּוּחַ מְקַיֵּם (סְבִיבָה) או פִּתּוּחַ בַּר-קַיָּמָה, תִּכְנוּן מְקַיֵּם או תִּכְנוּן בַּר-קַיָּמָה וכיוצא באלה.

השם המופשט קַיָּמוּת (אושר בעבר).

הֶגְוֵן – וריאציה.

עַלְעַלִּים ("עלי בייבי").

צְנִימוֹנִים – קרוטונים.

עִלִּיתָנוּת – אליטיזם; עִלִּיתָנִי – אליטיסטי.

5.05.2009

הטור מיקרוסקופ ב"בשבע" גליון 340 מיום 1.5.09

הקוף שלהם, הכלב שלנו/ ישראל מידד

מהומה רבתי פרצה בארה"ב כאשר עיתון בניו-יורק פירסם קריקטורה שנתפשה בעיניי רבים כגזענית. על רקע שני אירועים שונים, האחד, החתימה על חוק הדרבון הכלכלי ביוזמת הנשיא השחור ברק אובמה, והשני, הרג קוף שברח מכלובו בירי של שוטרים. הקריקטוריסט שון דלאנוס צייר לפני כחודשיים קריקטורה של שוטרים היורים בקוף. אחד מהם אומר "הם יצטרכו למצוא מישהו אחר לחבר את חוק הדרבון הבא". מכיוון שהגזענים משווים את השחורים לקופים, עלתה צעקה שהעיתון לועג ומסית כנגד הנשיא אובמה.

המקהלה של המוחים הביאה לכך שהעיתון נאלץ להסביר שמדובר פארודיה והמוניטין שלו נפגע.

נזכרתי בחדשות ישנות אלה כי לפני כמה ימים ראה לנכון העיתון-לאנשים-חושבים, "הארץ", לפרסם גם הוא קריקטורה של פוליטיקאי עם מוטיב של חיה. ערן וולקובסקי צייר את בנימין נתניהו מחזיק רצועה כשבקצה שלה 'הכלב', שר החוץ אביגדור ליברמן.

בניגוד למקרה אובמה, לא התנהל קמפיין ציבורי נגד הקריקטורה הזו. האם התקשורת התגייסה לקשר של שתיקה מתוך תחושת הברנז'ה? האם ישראל נשלטת בידי גורמים שלא נבחרו ומכתיבים לאזרחים על מה לחשוב ואיך לחשוב?



5.01.2009

הטור שלי בגליון #339 של "בשבע"

כה אמר גדעון / ישראל מידד

לעתים אומרים עלינו, אנשי המחנה הלאומי ובמיוחד תושבי יש"ע, שראייתנו מוגבלת מאוד, אנו סגורים בתוך עצמנו, ולכן תפישותינו המדיניות, החברתיות והתרבותיות מוגבלות. כתוצאה מכך, הם טוענים, לא הצלחנו "להתנחל בלבבות". למקרא הדברים הבאים של גדעון לוי, מתוך רשימתו "עניין שולי", שהתפרסמה בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, הבנתי שגם שמאלנים סובלים מאותה תסמונת, אבל בצורה הרבה יותר חריפה. גדעון לוי מעז לטעון כי "הכיבוש נעדר לחלוטין מסדר היום" ו"הבוחר אמר את דברו הברור: המאבק הזה כלל לא מעניין אותו. הכיבוש יכול לחכות". ומי האשם העיקרי במצב זה לפי לוי? נכון, התקשורת. הנה ציטטות מעולמו של איש השמאל גדעון לוי:

"התקשורת היתה כמובן הסוכן המרכזי להסרת הנושא מסדר יומנו. קואליציה נדירה, מקיר אל קיר... עורכים, כותבים, שדרים, צופים וקוראים... התאחדה יחדיו למשימה: הדחת הכיבוש מעולמנו.

"תחת צנזורה עצמית יעילה להפליא החליטה התקשורת להנעים את חייהם של צרכניה ופטרוניה ולא להטרידם בזוטות... התקשורת ברובה נקייה מדיווחים מטרידים... מדי פעם בפעם מופרת השלווה המדומה, כשיש עוד גל של פיגועים או מלחמה קטנה, אבל גם אז איש לא טורח לקשור סיבה ומסובב. הערבים נולדו להרוג וזהו... היכן, לכל הרוחות, מסתתר הכיבוש?".

האם קראתם פעם דברים מחוצפים כאלה? ולמי שטרם השתכנע ש"הכיבוש" נוכח בתקשורת נזכיר: דוד גרוסמן כמנחה 'יומן הבוקר' של קול ישראל בשנות ה-80, דליה יאירי ו'הכל דיבורים' של שנות ה-90 ואח"כ שלי יחימוביץ', רפי רשף בגלי צה"ל, עיתון 'חדשות', ודיווח מלא על כל פיפס של 'גוש שלום', 'שלום עכשיו' ו'האנרכיסטים נגד הגדר'. מספיק?