7.31.2010

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 402 מיום 29.7.2010

כתב או פרשן? ישראל מידד

אחת הבעיות הקשות של הגינות תקשורתית מתרחשת כשאותו אדם משמש גם ככתב, גם כעורך וגם כפרשן. האם הפרשנות שלו נובעת מהכרתו את העובדות לאשורן, או שמא דיווחיו מושפעים מדעותיו?

אמיר אורן מ'הארץ', למשל. כותב ידיעות קצרות, כתבות נרחבות יותר וכתבות גדולות. ויש לו גם טור דעות. בטור שפרסם ביום ה' באב (16 ביולי), עסק אורן בפרשת מעצרו של חיים פרלמן, אגב כך שהוא מבשר לנו שראש החטיבה היהודית בשב"כ גר ממזרח לקו הירוק ודומה במראהו לח"כ אורי אריאל.

לדידו של אורן, יש מחבלים יהודים. הם אינם שונים ממחבלים אחרים, אך בוודאי שהם מסוכנים יותר. ניחא. וגם נניח לעובדה שמקורותיו מקהילת המודיעין מפרים כל כלל, חוק ונוהל בהדלפת חומרים אליו כדי שהם יתפרסמו ב'הארץ'. אורן ממשיך ומנתח את החברה הישראלית, את הצורך בתחבולות כדי להערים על הנחקרים ועוד: "כמו ג'ק טייטל, מהווה חיים פרלמן - אם אכן יוכח שביצע את המעשים המיוחסים לו". מלה אחת,"אם", מול מאות מלים של סתם שיסוי, פגיעה והחשדה.

למעשה, אורן משמש פה למכריו ומספקי המידע שלו משורות השב"כ, ואולי מגורמים פוליטיים המקורבים לבכירי הארגון. הוא משתמש בידע הזה בלי לתת פתחון פה לתגובה מצד עורך-דינו של פרלמן, שבשלב ההוא עדיין לא הורשה להיפגש עם מרשו, או מצד חבריו הקרובים של החשוד. האם איש התקשורת אמיר אורן ממלא את תפקידו בצורה מקצועית, לפי כללי האתיקה וההגינות, או שהוא שכיר-עט של בעלי עיתונו או עבד נרצע של המדליפים לו? ומי יגן עלינו, צרכני המידע והפרשנות, מאנשי תקשורת המחבלים במקצוע?



הגירסה הלא-ערוכה:

המונח "התקשורת" כדאי לפרט ולהבהיר. יש המודפסת (עיתונים וכתבי-עת), יש המשודרת (טלוויזיה ורדיו) ו גם האינטרנטית (שילוב של שני הסוגים הקודמים יחד עם תופעות הבלוגרים, הזן החדש והעצמאי). אחת הבעיות הקשות של הגינות תקשורת מתרחשת כשאותו אדם משמש גם ככתב, גם כעורך, גם כפרשן וגם כחבר צוות אולפן. האם הפרשנות שלו נובעת מהכרתו את העובדות לאשורן או האם דיווחיו מושפעים מדעותיו?

ולדוגמא: אמיר אורן של "הארץ". יש לו דיווחים. ויש לו כתבות נרחבות יותר. ויש לו כתבות גדולות. ויש לו טור דעות. בטור דעות מיום 16 ביולי, למשל, עסק אורן (ואין להתבלבל בינו לבין איתן אורן מיודענו מפרשת אבישי רביב ו"טכס ההשבעה" המבוימת) בהתפתחות המוקדמת של מעצרו של חיים פרלמן אגב כך שהוא מבשר לנו שראש החטיבה היהודית בשב"כ גר ממזרח לקו הירוק ודומה במראהו לח"כ אורי אריאל. לדידו של אורן, יש מחבלים יהודים. הם אינם שונים ממחבלים אחרים אך בוודאי שהם מסוכנים יותר. ניחא. וגם נניח שמקורותיו מקהילת המודיעין אשר מפרים כל כלל, חוק ונוהל בהדלפת חומרים אליו כדי שהם יתפרסמו ב"הארץ" הפוסט-ציוני, הוא גם יודע שהשב"כ "נכשל בהפעלתו הקצרה לפני עשור". אורן ממשיך ומנתח את החברה הישראלית, את הצורך בתחבולות ולהערים עליהם ועוד ואז אורן כותב שתי מלים מאוד משמעותיות, לפחות לעיתונאי מקצועי - "אם יוכח" והנה המשפט השלם: "כמו ג'ק טייטל, מהווה חיים פרלמן – אם אכן יוכח שביצע את המעשים המיוחסים לו". מלה אחת "אם" מול עוד אלף מלים של סתם שיסוי, פגיעה והחשדה.

אליה וקוץ בה. למעשה, אורן משמש פה למכריו ומספקי המידע שלו משורות השב"כ ואולי מגורמים פוליטיים המקורבים לבכירי הארגון. הוא משתמש בידע הזה ללא הצלבה. ואני מנחש שאפילו לא עלה בדעתו של אורן לשאול את עורך-דינו של פרלמן שבשלב ההוא עדיין לא הורשה להיפגש עם מרשו או אולי להיוועץ עם חבריו הקרובים של החשוד שיש להניח שמר אורן מתעב אותם לא רק פוליטית אבל גם אישית. האם איש התקשורת אמיר אורן הוא ממלא את תפקידו בצורה מקצועית, לפי כללי האתיקה וההגינות או האם הוא שכיר-עט של עצמו, של בעלי עיתונו או, האם הוא עבד נרצע של המדליפים לו? ומה אנו, קוראיו ושומעיו, צרכני התקשורת? מי יגן עלינו מאנשי תקשרות המחבלים במקצוע?

7.25.2010

מחול בשילה

אני ועמוס שוקן עם רמי סדן

תמלול ראיון עם מר עמוס שוקן
בתוכנית "חופש השידור", ערוץ 7, 28.5.03
בהנחיית ישראל מידד ורמי סדן

ש: איתנו הבוקר הבעלים של עיתון "הארץ", מר עמוס שוקן. בוקר טוב
ת: בוקר טוב
ש: קודם כל קצת אקטואליה: אני מבין שלאחרונה סיירת באיזורים שמעבר לקו הירוק. זה גם חדשותי אבל כמובן הייתי רוצה לפנות אליך באופן אישי - התרשמות שלך ממה שעיניך ואוזניך ראו ושמעו.
ת: תשמע – ההתרשמות היא כפי שאתם מניחים שהיא תהיה - רובם נוטשים. הייתי בכמה מקומות וראיתי דברים מעניינים בכלל יהודה ושומרון באריאל ובעלי ....... אבל לא היה ספק בכך .... מרשים
ש: אבל חוץ מלהיות מרשים אני שומע דברים אחרים בקולך.
ת: הוא רק לא במקום הנכון....
ש: אתה יודע הבדיחה אצלנו מספרת שעיתון "הארץ" הוא העיתון או כלי התקשורת הכי מנוכר ל"הארץ". איך בכלל התפתחה הגישה התקשורתית הזאת?
ת: רק בגלל שעיתון "הארץ" הוא עיתון ציוני ורוצה שתהיה פה מדינה יהודית ודמוקרטית חזקה ומשגשגת, ולא רוצה שתהיה פה מדינה של כיבוש.... ושל אפרטהייד.
זה לא שאנחנו חושבים שזכותנו על חברון נופלת מזכותנו על יפו, אבל שזה לא מעשי לחשוב שאפשר להתעלם מקיומם של מיליוני פלשתינאים. ואז אתה צריך להחליט: או שהם חלק מהמדינה ואז המדינה.... להיות יהודית, או שאי אפשר לממש את זכותנו על כל חלקי הארץ וצריך כשיש זכויות (?) כמו במשפט, צריך לחלק.
ש: איתי בשידור רמי סדן שרוצה להפנות אלי כמה שאלות
ש: בוקר טוב מר שוקן
אני רוצה באמת להתמקד בעניין התקשורתי ולא בשאלה אם זה מעשי או לא מעשי, אני רוצה להזכיר לך – בשנת 22' חשבו...... בינלאומי ששום דבר הוא לא מעשי... ויש לנו עד היום את הגליל אבל אנחנו דנים פה בתקשורת...
ת: ... זו באמת התשובה הסטנדרטית אבל אני לא חושב שזה ממין העניין
ש: אני רוצה לדון בכל מקרה בתקשורת:
האם עיתון "הארץ" כעיתון, שבאמת אני מאמין שהוא עיתון שבאמת אני מאמין שרוצה להיות עיתון חושב עיתון לאנשים חושבים, עיתון עם גישה ליברלית, לא חושב שמו הראוי שתובא פה בצורה מאוזנת הגישה שתאפשר גם לאנשים שלא מסכימים עם הגישה שאתה הצגת, שהיא ידועה ומוכרת לרבים מאיתנו על פרטיה, כדי שהעיתון באמת יהיה עיתון ליברלי שיצא עם במה לאנשים חושבים מכל הגוונים .... את המחשבה גם על הימין וגם על השמאל ולשיטתך תשפיע גם על אנשים מן הימין שיוכלו באמת לקרוא את הדברים בפרפורמה הזאת של "הארץ"?
ת: במאמר של אורי אריאל... שתי .........כפי שבאות ליידי ביטוי במאמר המערכת אני לא חושב שמי שקורא "הארץ" לא יודע מה כותבים....
ש: התערבות מערכתית – הקול שלנו מאוד משובש ואני מבין שתוך כמה דקות נוכל ליצור קשר הרבה יותר טוב... נפסיק לרגע את הראיון וניצור איתך קשר כשתגיע לקו אחר...

(הפסקה בשידור)

המשך הראיון:

ש: ושוב אנחנו מחדשים את הקשר עם עמוס שוקן. בוקר טוב מר שוקן
ת: בוקר טוב
ש: רמי סדן עכשיו ימשיך עם השאלה שהוא התחיל לשאול לפני ההפסקה
ש: כן, עכשיו אנחנו רואים שאפשר לשמוע אחד את השני הרבה יותר טוב... אני רוצה לשאול עכשיו שוב – כעיתון שמטרתו להביא סל רחב של דעות לא מדבר על השיקול המסחרי של הרחבת פלח השוק של הרחבת האנשים האם, הן ברמה העקרונית והן ברמה המסחרית, אתם לא מוצאים לנכון שיהיה יותר איזון בעיתון שמצטייר ולא רק בישראל כעיתון בעל כיוון פוליטי מטאוד ברור?
ת: לא צריכה להיות סתירה בין הכיוון הפוליטי של העיתון לבי העובדה שיקראו אותו גם אנשים שלא מסכימים עם הדעות שלו. בסך הכל "הארץ" תמך עכשיו בצורה מאוד משמעותית בתכנית הכלכלית של שר האוצר ואני בטוח שיש קוראים שיש להם דעות אחרות והתפרסמו גם מאמרים של כמה כותבים שביקרו את התכנית הזאת אז אני לא חושב שבהכרח צריך להיות קשר בין העובדה שלעיתון יש עמדה כפי שיש לו בתחום נניח, המדיני, לבין השאלה אם אדם קורא עיתון או לא קורא עיתון. הרי אתה לא קורא עיתון כדי שיספר לך את מה שאתה כבר יודע...
ש: כן אבל אתה רוצה לקרוא עיתון כדי לקבל מגוון של דעות ו-ב. להוציא... אתמול היה מאמר של אורי אריאל שבוודאי לא כתב לא אתמול ולא שלשום ולא בשבוע שעבר.... אני שואל, האם מבחינתו של העיתון, שמתחקיר קצר גם שערכנו לקראת הראיון אני מבין שאתם רואים בו עיתון חילוני כפי שהוצגו הדברים גם בסיור, ורוצים לשמור על כיוון מסוים שהוא לגיטימי...
האם לאותו ציבור ואולי כדי לשכנע את הציבור שאינו מסכים איתכם אין מקום להכניס גם כן כותבים נוספים כדי ללמד את כלל הציבור על כל הדעות הקיימות ולהביא בפני הציבור תמונה שלמה?
ת: אני חושב שכותבים בעיתון "הארץ" אנשים כאלה. כותב ישראל אריאל כותב נדב שרגאי כותבים אנשים מזדמנים שמייצגים את השקפת העולם הזו, אבל איפה, איפה... אתה לא יכול לבקש מהעיתון שיהיה בעת ובעונה אחת בעמדתו, מאחר וזה עיתון שיש לו עמדה בכל מיני נושאים שהוא יהיה גם בעד התרת מסחר בשבת וגם נגד התרת מסחר בשבת, גם בעד התנחלויות וגם נגד התנחלויות, גם בעד התכנית הכלכלית וגם נגד התכנית הכלכלית...
ש: אין לנו עמדות כמו שהיה כאן, הזכרת קודם את עניין נתניהו אז באמת בעניין הזה נקטתם גם בעמדה של השמאל אני חושב כפי שהוא בעולם לאו דווקא בארץ...
ת: עמדה של השמאל?
ש: של הימין, סליחה של הימין הכלכלי. שומעים עמדות גם "הארץ" גם בעיתונים אחרים בעולם של שני הצדדים, אני רק אתן לך דוגמא...
ת: וחנה קים ואבירמה גולן כתבו כתיבה ביקורתית על התכנית הכלכית בלי שום ספק ורותי סיני ואחרים אבל עדיין כשהעיתון קבע את עמדתו במאמר המערכת, שזה רק נניח היבט אחד של העיתון, הוא אמר אין ברירה במצב שנוצר צריך לתמוך בתכנית הכלכלית של האוצר.
ש: מר שוקן, מדבר ישראל מידד שוב, בוא נסתכל על זה קצת יותר : גדעון לוי הוא כתב חשוב לעיתון "הארץ" ואמירה הס יושבת בתוך העם הפלסטיני. אני רק מדבר על הרפורטז'. למה אין מקביל בצד היהודי? הרי גם בצד היהודי יש סבל ויש בעיות. למה אין - כרגע דיברנו על המונח (?) באנגלית - למה אין כתב embedded מצוות, בתוך הקהל הזה כדי לפחות להביא את הידיעות ולא את הדעות?
ת: אני חושב שנדב .... עושה את זה במידה מסוימת אבל יכול להיות שבאמת יש מקום לכתוב על זה יותר. אנחנו עושים את זה – רק ביום שישי היתה כתבה גדולה של דני בן-סימון על מכללת יהודה ושומרון. יכול להיות שלא עושים את זה מספיק כי כמו שיש דיווח חדשותי בעל עניין בתל אביב ויש דיווח חדשותי בעל עניין ברמאללה, יש גם דיווח בעל עניין גם באריאל ובעלי זה בהחלט... זה כן מקובל עלי.
ש: מר שוקן, לאחר ההרצאה שלך באגודה לתקשורת הישראלית תקף אותך קצה קשב אפילו בן דרור ימיני איך אתה מרגיש עם הביקורת הזאת?
ת: זה לא רמה.
ש: הוא לא צדק במשהו או זה לא רמה?
ת: ממש לא. ז"א הרי מה הוא אמר? הוא אמר הכשל של יכולת העיתונות לתפקד ככלב השמירה של הדמוקרטיה נובע מכך שכאשר יש בפרקליטות תיק של אריאל שרון וסיריל קרן העיתונות עושה מזה עניין אבל כאשר יש בפרקליטות תיק של זהבה גלאון, העיתונות מעלימה את זה. זה פשוט שקר וכזב, פשוט שקר וכזב. לא היה ולא נברא וימיני בן דרור הוא אמן הניסוח של האינסינואציות שכשאתה בודק את הרקע העובדתי שלהן אתה רואה שאין בזה ממש. ז"א - התלונות נגד זהבה גלאון פורסמו ב"הארץ" והחקירה באזהרה של זהבה גלאון פורסמה ב"הארץ" ומה שפורסם ב"מעריב" שבוע לפני הטור של ימיני בן דרור היו איזה פרטים מתוך תיק החקירה שאכן לא פורסמו ב"הארץ" כי הם הודלפו ל"מעריב" כפי שהפרשה של סיריל קרן ושרון הודלפה ל"הארץ" וזה לא מנע מימיני בן דרור לכתוב אבל לפני הבחירות הם כתבו על.. "הארץ" כתב על סיריל קרן ולא כתב על זהבה גלאון, אתה יודע, כאילו ש"מעריב" כתב על זהבה גלאון. אז באמת...
אני לא חושב שקורא "הארץ" לא קיבל איזו אינפורמציה שצריך לקבל בקשר לתלונות ההדדיות
של זהבה גלאון ועוד מישהו שם במרכז לדמוקרטיה והחקירה שהיא נחקרה ונראה איך כל הדבר הזה ייגמר.
ש: אני מבקש מרמי שאלה אחרונה כי אנחנו צריכים להתקדם בתכנית, רמי:
ש: מר שוקן האם ההיכרות... כדי שתוכלו לפנות גם לאנשים החושבים בציבור הדתי וגם לתת להם את האפשרות להביע את דעתם.
ת: תראה זה לא קשור לביקור הזה שבסה"כ לא היה ביקור של מערכת "הארץ" אלא שלי ושל עוד כמה אנשים מהנהלת החברה, בעקבות איזה קשר עם ..... מבית-אל אבל האמת היא שאנחנו כל הזמן, כל הזמן, בהחלט השאלה הזאת מעסיקה אותנו וחשובה לנו, איך להגיע לציבורים נוספים ובהחלט... הציבור ש..., אתה יודע אני אומר שאלמלא היתה בעיית השטחים בישראל אז התפוצה של "הארץ" היתה הרבה יותר גדולה בגלל שבקרב ציבור המתנחלים יש הרבה מאוד אנשים שהם קוראי "הארץ" קלאסיים ובגלל הדבר הזה שהפך להיות העניין המרכזי בחברה הישראלית: הכיבוש, ההתנחלות, ההסדר והעובדה של"הארץ" יש עמדה, אז באמת נוצר עימות שמבחינתי הוא מצער ומיותר בין עיתון לאנשים חושבים כמו שאמרת והקהל של אנשים חושבים.
ש: העיתון של אנשים חושבים והביקור הזה שהראה גם שהדברים כפי שאתה הגדרת הם בלתי הפיכים כלומר יש התיישבות הרבה יותר רחבה אולי מזאת שקוראי "הארץ" יודעים עליה, אולי גם מביא למחשבה נוספת על .....
ת: אדרבא בוא נספח את השטחים ונעשה מדינת ישראל מהים התיכון ועד הירדן....

ש: ישראל, יש לך כותרת עמוס שוקן קורא לספח את השטחים!

ת: כמו שאתם אמרת ב- 48...
ש: נפרסם את זה רק ב"הארץ"...

י.מ.: אנחנו מודים לעמוס שוקן הבעלים של "הארץ" שאפילו נתן לנו כיוון של פתיחת ערוץ 7 בערבית. תודה רבה לך מר שוקן.
ת: תודה רבה.

תקשורת מבוקרת

"האתוס הציוני מודר מהתקשורת הישראלית. היא מתעלמת ממנו. אם יש שיח על הציונות הוא ביקורתי, שמים סימן שאלה במקום סימן קריאה. השיח אינו מספק לעמידה באתגרים שלנו". כך אמר השבוע מזכיר הממשלה ויד ימינו של ראש הממשלה, עו"ד צבי האוזר, בנאום במכון ז'בוטינסקי בתל אביב על עתיד הציונות.

האוזר היה אורח הכבוד בטקס חלוקת פרסי לימודים ומחקר מקרנות המכון לשנת תש"ע, לזכר דוד רזיאל...

"זה פרויקט דגל של ראש הממשלה. לקחת פסק זמן מהדברים הדחופים, ולהגיד יש לא רק את הדחוף אלא את החושב", אמר האוזר, "הדבר הדחוף במשמרת הזו זה לקחת מה שקיבלנו מהדור הקודם, ולהעביר לדור הבא שיהנה ממנו. ישראל היא מדינה שחל בה פרדוקס ישראלי, יש בישראל חופש תנועה. אין כל מניעה מאזרח לקחת את ביתו ועושרו ולהעביר אותו למקום אחר".

"בישראל", המשיך האוזר, "רמת האיומים על הקולקטיב והפרט, שום אזרח במדינה מפותחת אינו חווה. לתת דוגמה, לפני שנה וחצי לקחתי את בני בן השמונה להסעה, והוא שואל אותי אם המקלט בבניין הוא אטומי. אין עוד אבא בן 40 שהולך בבוקר לבית ספר עם הבן שלו והוא שואל עם זה מקלט אטומי. ולמרות זה הפרדוקס ממשיך להתקיים. אנשים מסתכלים מבחוץ ושואלים איך זה מסתדר".

"ההוויה ישראלית נשענת על פלטפורמה של אתוסים לאומיים וחוסן לאומי. זה הבסיס של הבסיס שמחזיק אותנו כאן. שאנחנו מסתכלים על אותו חוסן לאומי, מאין הוא מגיע, מה הפס היצור של אותו דבק".

האוזר סיפר למאזינים על עבודת מיפוי שנעשתה במשרדו, לראות מה המקורות של העוצמה. הממצאים המדאיגים הצדיקו לדבריו את תוכנית המורשת. "מימד ראשון זה המקומות המשפחתיים. אנחנו נפרדים מדור המייסדים והמורשת שאנחנו מורישים פחות עוצמתית משקיבלנו. הם חוו את האין והיש. אנחנו נולדנו ביש. פס הייצור מוחלש".

..."המימד השלישי זה התקשורתי", אמר, "מערכת התקשורת הישראלית, היא מניחה ולא מגביהה. האתוס הציוני מודר ממנה, היא מתעלמת ממנו, או שיש שיח על הציונות זה שיח ביקורתי. שמים סימן שאלה, ולא סימן קריאה. אי אפשר להשוות למערכת שהיתה. אומרים שפעם היתה התקשורת מגויסת, מגויסת במובן החיובי למטרות מסוימות. היום היא מגויסת לכאוס. השיח הציוני אינו מספיק לעמידה באתגרים שלנו"...

7.22.2010

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 401 מיום 22.7.2010


דיסוננס קוגניטיבי תקשורתי / ישראל מידד


דיסוננס קוגניטיבי הוא מצב בעייתי שבו האדם מתקשה להתמודד עם סתירה בין המציאות לבין מה שהוא מצפה לו, ולכן תהליכי החשיבה שלו מסתבכים. זה קורה כמובן גם בתקשורת. למשל, מצד אחד יש כותרות המבשרות על 'טרוריסט יהודי' חדש, מחבל ממש שכביכול בגיל 17 הספיק לרצוח ארבעה ערבים בדקירות סכין, ומצד שני אנו שומעים הקלטות שיש בהן לכאורה הדחה לביצוע עבירה מטעם זרועות השלטון. איך לדווח? להיות בצד אחד או בשני, או לשמור על התייחסות שוויונית? או איך לסקור את הסיפור על גירוש יהודי מלמו שבשבדיה: מצד אחד ארץ סקנדינבית שלווה, ומצד שני יהודים הנאלצים לברוח בגלל שנאה ואלימות של המוסלמים והשמאלנים בעיר זו.

והיה עוד מקרה של דיסוננס קוגניטיבי בשבוע האחרון. זה קרה בעזה. התקשורת, המקומית אבל בעיקר הזרה, מספרת את סיפור עזה כמקרה הומניטרי. ערביי עזה, אלה אשר הביאו את חמאס לשלטון, זוכים לתדמית של מסכנים וקרבנות. הם לכודים ובדיכאון. ואם יוצא איזה משט לקראתם, יש להריע ולהתעלם מכל טענותיה של ישראל. אבל מה לעשות? אמת מארץ תצמח. הניו-יורק טיימס פירסם כתבה גדולה אשר מביאה את קולותיהם של ערביי עזה, המתלוננים לא על לישראל אלא על שלטון החמאס. וכך מסבירים בטיימס מי הם ערביי עזה: "הפלשתינים של עזה (הם) ברובם צאצאים של פליטים ממלחמת 1948 אשר הביאה להקמתה של ישראל". אף מילה על החלטת החלוקה ועל סירובם של ערביי ארץ-ישראל המנדטורית לקבל אותה. אף מילה על כך שהערבים הם שיצאו למלחמה. אם יש גורם אשם בהתמשכות הסכסוך הערבי-הישראלי, מקומה של התקשורת שמור לדיראון.

7.21.2010

מה היה הרכב הקהל ברמאללה בהופעת "בוני-אם"?

תלונה חדשה לערוץ 10 דרך נציב התלונות של הרשות השניה:

בשעה 20:50 לערך הערב, 21.7, שודרה כתבה של שלומי אלדר על הופעתה של להקת "בוני-אם" ברמאללה. אלדר נתן ספין של סימן לרמה המשתדרגת של הכלכלה, השפיות, הפתיחות וההתפתחות של ערביי רמאללה ואף כל הרש"פ מהתופעה הזאת של ההופעה הזאת.

הבטתי בקהל. ראיתי אשה אחת לבושה במוסלמי וכל יתר הנשים היו חשופות כתפיים ובלבוש מערבי, סימן להיותן נוצריות.

על מנת באמת לקבל את התזה של אלדר, ראוי היה שהכתב היה מעביר אלינו פרטים נוספים לגבי המשתתפים ובעיקר המשתתפות על מנת שצרכני התקשורת יכלו לשפוט את הספין של אלדר, אם נכון או לאו. אלדר היה במקום ובקלות יחסית היה יכול לבחון את זיהויין של הנשים וגם של הגברים כדי שנדע אם זה היה קהל נוצרי או מוסלמי או מערוב באופן שקול.

להבנתי, נכשל במקרה זה מר אלדר בתפקידו העיתונאי ול אעמד באמות מידה מספיקות ועל כך תלונתי.

7.20.2010

"שילה" שאיננה כשרה כלל וכלל




ביקורת: העסקית של כהן הגדול

בעסקית של "שילה" מוכיח שרון כהן הנחבא אל הכלים שהוא שייך לצמרת השפים בארץ. אמיר קמינר בדק את שני המסלולים

אמיר קמינר פורסם: 18.07.10


אחת המסעדות היותר חביבות עליי לאחרונה היא "שילה" שברחוב בן יהודה בתל אביב. בעידן של שפים תאבי פרסום ומנופחי אגו, יש משהו נעים בצניעות של שף המסעדה, שרון כהן, שהביטוי נחבא אל הכלים תפור עליו, ולא מפתיע שרבים לא מכירים את שמו. אבל הצניעות הזאת לא הפריעה לכהן ללקט שובל של מעריצים, ועל הבר של "שילה" (הקרויה כך לזכר כלבתה המנוחה של רעייתו) אפשר למצוא מצד אחד את מיכאל שטראוס ומצד שני את נועם טור. בחלל המסעדה תוכלו להיתקל גם בשחקנים שחוגגים את הצגת המאה שלהם, או במפגש חלקי של שבט דיין.

עד כה שילה נפתחה רק בערב, חוץ משישי-שבת. לאחרונה יסד כהן סוף סוף עסקית, ומובן שמיהרתי להתנסות. נטלתי את חברי הוותיק ד‭,'‬ שף בהשכלתו, שהעדיף לצאת מחום המטבח כדי להנחיל תרבות ישראלית לתושבי סן-פרנסיסקו וסביבתה. בביקורי המולדת שלו הוא אמנם מעדיף ללכת למסעדות אתניות, אבל לי נמאס להגר איתו לדוכני פלאפל בדרום העיר, ורציתי גם שיתוודע למעדניו של כהן, המשלבים השפעות ספרדיות, ים-תיכוניות ואסייתיות.

העסקית מורכבת משני מסלולים. הראשון מכונה "צהריים שוק" ועולה 59 שקל, ובו תקבלו פיתות תפוחות תוצרת בית, מקבץ סלטים - טחינה איכותית (אם כי אורחי חשב שהיא צמיגית‭,(‬ סלט חצילים משובח ומטבוחה מצוינת (אם כי מוטב היה לקלף את העגבניות) - ושתי מנות על הפלנאצ'ה. הכי כדאי ללכת על "מעורב תל אביבי" - הברקה של כהן הירושלמי. במקום בשר וחלקי פנים, כהן מבסס את המנה על פלמידה. נסו גם את נתח הקצבים, הסינטה המפולפלת, הסינטה לבן והקלמארי המוקפצים. אהבתי את כולם. זוהי בעצם ארוחת טאפאסים קלילה, שאחריה אפשר לחזור לעבודה בקלות. האם היא תשביע גרגרנים בעלי קיבה תובענית - זו כבר שאלה.

המסלול השני כולל מנה ראשונה ועיקרית, ונקבע על פי מחיר העיקרית. הטווח נע בין 78 שקל ל‭125-‬ שקל. בפותחות אהבנו את הסלמון הכבוש עם תבלינים

ארץ-ישראליים בצ'ימיצ'ורי ולימונים קצוצים. "הסלמון מתקתק, נימוח, והקוביות הזערוריות של הירקות והבצל פשוט נפלאות‭,"‬ התמוגג השף התרבותי. גם כבדי העוף בתערובת תבלינים תימנית על לביבת תפוחי אדמה הם מנה פותחת מושלמת, מחווה של כהן למטבח התימני שעליו גדל. הכבדים היו רכים (אם כי אחד מהם היה מריר‭,(‬ לביבת תפוחי האדמה הייתה לאטקע אשכנזית טהורה אבל עם טוויסט מזרחי אסלי בתיבול.

ד‭,'‬ הרגיש למוצרי חלב ומקפיד על דיאטה, העיר שבתפריט לא טרחו לספר כי הכבדים נשענים על פירמידה עצומת ממדים של שמנת: "גם אם המקום לא כשר, עדיין יש כאלה שלא מעכלים חלב, לא אוהבים מאכלי חלב, עושים חישובי דיאטה, או סתם לא אוהבים את הצירוף. לא היה מזיק לציין את קיומו של מרכיב כל-כך שמן במנה‭,"‬ אמר ידידי וצדק.

כהן מצטיין בדגים ובפירות ים, אבל הסתקרנו לדעת מהו ה"סטייק של פעם" ‭125)‬ שקל‭.(‬ התברר שמדובר בפילה בקר ברוטב שמנת ופלפל מדגסקר, המוגש עם גראטן תפוחי אדמה. אכן סטייק כמו פעם, וכמו שצריך - טעים ונימוח, והחיבור בין הבשר לרוטב זורק את דמיונך למסעדות צרפתיות קדומות. בעיקריות אל תחמיצו גם את הפסטה עם פירות ים ועגבניות קונפי ‭98)‬ שקל) - מנה פשוט נשגבת.

העסקית של שילה מספקת אפוא עוד הוכחה לכך שכהן נמנה עם צמרת השפים בישראל. כדאי לנסות אותה. אחריה, גם אתם תרצו להיות חברים של שילה.

* שילה, בן יהודה ‭,182‬ תל אביב, ‭03-5221224‬
מחיר העסקית: מסלול א' 59 שקל, מסלול ב' ‭125-78‬ שקל
מטבח: שף
ואם חורגים מהדיל: קינוח ואלכוהול
שעות העסקית: א‭-'‬ה‭17:00-12:30 ,'‬
חנייה: ברחובות ובמגרשי החנייה הסמוכים (בתשלום)
ציון: ‭9.5‬ (בסולם מסעדות שף)

תפילת מנחה במניין הרב גורן זצ"ל

אני משתדל להתפלל תפילת מנחה של תשעה באב במניין של הרב שלמה גורן זצ"ל המתקיים בבניין ה"מחכמה" שהוא כיום בסיס של המג"ב בצמוד לכותל המערבי.

המיוחד במניין: בחזרת הש"ץ של שמונה עשרה, אין עונים "אמן" אלא "ברוך שם מלכותו מעולם ועד עולם" וגם הש"ץ מסיים את הברכות בנוסח "ברוך ה' א-להי ישראל מעתה ועד עולם ברוך אתה ה'...".

הנה אני עטור בתפילין ליד החלון הצופה למתחם הר הבית ובעצם החלק של הבניין בו מתקיים המניין בעצם בתוך החלל של הר-הבית אם כי קומה מעל:


בתוך בית הכנסת במקום:

קריאת התורה:

הגבהת ספר התורה:


המראה מהצד הדרומי של האולם הפנימי:

עוד תלונה, עוד ויכוח עם אלישע שפיגלמן

תלונתי:

ביום 18/07/2010 שודר הסרט "וידיאוקרטיה" על הון פוליטי והתקשורת באיטליה והגשתי תלונה זו:

אמנם ראוי הנושא הרמה הירודה של הטלוויזיה המסחרית האיטלקית אבל חוששני שלשדר נשים ערומות, עם חזה חשוף, אחוריים גלויים ועם יד על המפשעה בשעה 21:45 זה לא בדיוק בהתאם לכללים של רצועות שידור לתוכן הזה.

מהי רצועת השידור אשר מותר בה לשדר ערום בערוץ הראשון?


תשובת אלישע שפיגלמן, הממונה על קבילות הצבור:

לכבוד
ישראל מידד

מדובר בכתבה שנועדה להזיר מפני הסכנות הטמונות משימוש פוליטי בכוח של המדיה,מהאמצעים הפסולים או הירודים שנעשה בהם שימוש כדי לקנות את ליבם של הצופים. אני מופתע על שמכל מה שנאמר בכתבה אתה נתפס לשניות ספורות שבהן הובאודוגמאות לרמה הירודה של השידורים.

בשם הפוריטניות אתה דורש לעקר או להגביל את היכולת לעסוק בתופעה חברתית מרכזית וחשובה.

בברכה

אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור
העתק:
יו"ר
מנכ"ל
מנהל טלויזיה
מנהל תוכניות
מנהל מח' תעודה
זכות הציבור לדעת

תשובתי:

תודה לך אלישע על התייחסותך.

אתה צודק שהמשדר נועד להתריע על תופעות של ניצול כוח הון פרטי המושקע באמצעי שידור המוניים כדי להשיג יתרון פוליטי ויבורך האחראי לשידורו. אינך צודק לגבי מידת הפוריטניות שלי. מדובר בתלונה על מידת שמירת רשות השידור על כללי האתיקה שלה - לא על ערכו הסגולי של המשדר.

שאלתי שאלה די פשוטה: מהי רצועת השידור שמותר בה לשדר נשים ערומות?

אם התשובה הייתה פשוטה אני מניח שלא היית משתלח בי. ולכן אני מניח שהצדק עמי: הקטעים - וזה לא היה כמה שניות אלא כל הפתיח של המשדר היה כאילו קדימון לסרט פורנו ורק אחרי חמש דקות כמעט מטרת השידור הייתה מובנה - שודרו שלא בזמן המתאים לציבור הצופים.

האשמת אותי שאני "דורש לעקר או להגביל את היכולת לעסוק בתופעה חברתית מרכזית וחשובה". אני פשוט דורש מילוי נכון של הכללים. הרי מה הייתה הבעיה לשדר את המשדר כעבור עוד חצי שעה עם רצועת השידור הינה ב- 22:00 - אגב, מהי שעת הרצועה? אתה יודע בכלל? יש בכלל? אין בכלל?

אני רוצה לא פחות ממך שהשידור הציבורי יעסוק בתופעות חברתיות מרכזיות וחשובות (מדוע אתה חושב שאינני רוצה בכך?) ואני גם רוצה - ואני תוהה מדוע דווקא הממונה על הפיקוח על האתיקה המקצועי מתקשה למלא את תפקידו בעניין זה - שידור אתי. זה הכל.

אתה בעצם, בשם האי-פוריטניות, מבקש לעקור את כללי האתיקה מהשידור ובכך, לא רק שאתה מרוקן את תפקידך מכל משמעות אלא אתה הופך להיות נושא חברתי מרכזי בעצמך: האם הממונה על קבילות הצבור מוסמך לאפשר שידור קטעים בעייתיים של ערום, של אלימות, של סמים, ועוד שלא בהתאם לרצועות השידור שנקבעו לכך רק בגלל הוא (אתה בעצם) חושב שמותר לו לשפוט לפי סרגל הפוריטניות האשית שלו, סרגל שהוא קצר מזה שהחוק או הנוהל קובע? אתה כופה את הערכים שלך על הצבור. אתה תסכים שאם בעתיד יהיה ממונה, למשל, כמוני, הכל יהיה בסדר עם שיפוטי? אלישע, יש כללים. אם הכללים לצדך, בבקשה. ואם לאו, אנא בטובך למלא את תפקידך הצבורי על הצד הטוב.

שלך,

ישראל
====================

ואיך העניין נתפס אצל וולוטאונדרגרונד?

בלוגלנד


ישראל מידד נגד עירום בערוץ הראשון .אלישע שפיגלמן לא מסכים איתו.


תוויות:

7.19.2010

אברום בורג מסית להריגת ראש הממשלה בפייסבוק שלו

אם ליברמן יפציץ את סכר אסוואן כשביבי במצרים הוא יוכל להשיג שתי ציפורים במכה אחת, לא?
on Sunday · Comment ·
14 people like this.

Meir Bulka
יופי אברום
מצאת לך את המשפט הפותח של תשעה באב
אפילו בדיחות צריך לדעת מתי לספר
28 minutes ago ·


חנה כוכבי
אפילו שזה ה"הם" - דברייך מרושעים
22 minutes ago ·

Yisrael Medad
‫עוד פעם אתה מסית לאלימות?‬
3 minutes ago · ·

עוד תשעה באב



תוויות:

7.16.2010

הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע" גליון 401 מיום 15.7.2010

המשורר אורי צבי גרינברג כתב לפני יותר מ-70 שנה: "יש אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ל'הארץ' יש כנראה בעיה עם הקונספציה הזאת או עם החשבון הזה. לפני שבועיים פרסם העיתון כתבה תחת הכותרת: "תכנית המתאר של ירושלים בדרך לאישור. המגמה: סיפוח מזרח העיר". לא, הבעיה איננה כל כך בשימוש במונח 'סיפוח', וגם לא ברמיזה הברורה במילה 'המגמה'. הבעיה היא שהעיתון כותב על "תוכנית המתאר הנרחבת ביותר לירושלים זה 50 שנה, המאחדת מבחינה תכנונית את מזרחה ומערבה". שומו שמיים. 43 שנים מאז שהכנסת החליטה להחיל את ריבונות ישראל על ירושלים כולה, ו-30 שנה לאחר שנחקק חוק היסוד: ירושלים הבירה, אשר חיזק את שלטונה של מדינת ישראל בכל חלקי העיר,
בא הארץ ומתריע נגד "מגמה של סיפוח".

אינני שולל מבעליו, מנהליו ועורכיו של העיתון לקבוע קו מערכתי המתנגד לרעיון של ירושלים אחת ומאוחדת. אבל לא להכיר בעובדה שהעיר, מבחינה חוקית (ואנחנו מכירים היטב את התמסרות העיתון למען ההגנה על החוק), כוללת שטחים משני עברי הגבול שהיה קיים, באופן מלאכותי, למשך 19 שנה בלבד? את האמת הזאת לא זוכרים בעיתון? האם בהארץ רוצים שערביי העיר, שחיו במה שהיה פעם 'שטח ירדני כבוש', יקבלו מים, ביוב, חשמל, איסוף אשפה ועוד תשתיות ללא תוכנית מתאר?



.........................................

ובטרם עריכה:

כתב המשורר אורי צבי גרינברג בשיר "אמת אחת ולא שתיים" עוד בשנת 1937, "יש אמת אחת ולא שתיים, כשמש אחת וכשם שאין שתי ירושלים". ב"הארץ" יש להם בעיה עם הקונצפציה הזאת או, לכל הפחות, עם החשבון הזה. עוד ב- 28 ביוני לפני שבועיים, העיתון פירסם כתבה תחת הכותרת: "תכנית המתאר של ירושלים בדרך לאישור. מגמה: סיפוח מזרח העיר". לא, הבעיה איננה כל כך בשימוש במינוח "סיפוח". וגם לא ברמיזה האפלה בשימוש ב"המגמה". הבעיה היא שהעיתון כותב על "תוכנית המתאר הנרחבת ביותר לירושלים זה 50 שנה, המאחדת מבחינה תכנונית את מזרחה ומערבה". שומו שמיים. אחרי שביוני 1967 התקבל בכנסת תיקון לחוק כדי שריבונות ישראל תחל על ירושלים משני צדדי הקו הירוק שעד אז חצה אתת העיר שאפילו בתוכנית החלוקה אמורה הייתה להיות לא-מחולקת מבחינה גיאוגרפית (השטח של ירושלים שנועדה להיות "בינלאומית" השתרע מדרום רמאללה עד וכולל בית לחם וממוצא עד מעלה אדומים של היום, שטח גדול יותר מזה שבגבולות המוניציפליים דהיום, אגב) ואחרי שב- 1980 התקבל חוק היסוד: ירושלים הבירה אשר חיזק את שלטונה של מדינת ישראל בכל חלקי העיר, ממזרח וממערב, בא "הארץ" ומשתומם – ומנסה לבלבל את קוראיו – כדי להתריע נגד "מגמה של סיפוח".

אינני שולל מבעליו, מנהליו ועורכיו של העיתון לקבוע קו מערכת המתנגדת לרעיון של ירושלים אחת ומאוחדת אבל לא להכיר בעובדה שהעיר, מבחינה חוקית (ואנחנו מכירים היטב את התמסרות
העיתון למען ההגנה על החוק), היא עיר אשר כוללת שטחים משני עברי הגבול שהיה קיים, באופן מלאכותי, למשך 19 שנה בלבד? את האמת הזאת לא זוכרים בעיתון? האם שם ב"הארץ" הם אינם רוצים שערביי העיר שחיו במה שהיה פעם 'שטח ירדני כבוש' יקבלו מים, ביוב, חשמל, איסוף אשפה ועוד תשתיות ללא תוכנית מתאר? מה הכותרת הזאת?

ועוד דבר ירושלמי: ב- 8 ביולי פרסם חייםם לוינסון ב"הארץ" ידיעה בכותרת של 25 ס"מ אורך וגובה 3ץ2 ס"מ ש"רבנים מרכזיים מתכננים עצרת נגד המשטרה" ובגוף הידיעה נכתב שרבנים קוראים לציבור הדתי-לאומי "לבוא לעצרת מחאה המונית בעד בית המקדש ונגד המשטרה, שתיערך ביום שני בירושלים". בדיקה קלה גילתה שבנוסף לצעדת "סיבוב השערים" בראש חודש, הוספיו המארגנים "מעמד הצהרת אמונים" ליד שער הרחמים "לירושלים, להר הבית מקום בית המקדש". כנראה שהכתב חשב שכל המוסיף באמת גורע.


האם אצל "הארץ" תמיד יש טעם של תשעה באב?

ישראל מידד

7.14.2010

עברית אקדמית



תגובית
טוקבק. המילה בסיומת -ית היא צורת הקטנה של תגובה.

שיחוח
צ'אט. המילה שיחוח על פי הפועל לְשׂוֹחֵחַ.

מרשתת
אינטרנט. רשת הקושרת אלה לאלה רשתות מחשבים הפרוסות ברחבי העולם; רשת הרשתות.


מקור

7.12.2010

תאונת דרכים באזורנו


הולכת רגל נהרגה מפגיעת רכב ליד שילה
כתב:
מערכת 911
– 12 ביולי 2010

הולכת רגל נפצעה לפני שעה קלה מפגיעת רכב פרטי בין שילה לעפרה.
צוות של מד"א ירושלים שהגיע למקום איבחן מצבה אנוש. לאחר זמן קצר נקבע מותה בטרם פונתה לבית החולים.
שוטרי משטרת ירושלים שהגיעו אף הם למקום פתחו בחקירה. שם הוברר כי מדובר בהולכת רגל פלסטינית אשר נפגעה מרכב פלסטיני.

7.11.2010

מישהו על הכוונת


7.08.2010

הטרור לא כבוש

עשרות מפגינים חסמו את כביש 60 ליד שילה
במחאה על המצב הביטחוני: עשרות חסמו את הצומת בו ניסה מחבל מחופש לבחור ישיבה לחטוף נהגת ותינוקת.


עשרות תושבי הישובים בגוש שילה חסמו הערב (רביעי) את כביש 60 סמוך לישוב שילה, ביוזמת ועד מתיישבי בנימין, בעקבות מה שהגדיר "ההידרדרות הביטחונית המתמשכת באזור בנימין". ההפגנה באה עקב ניסיון החטיפה ליד מעלה-לבונה הבוקר.

כזכור, מחבל שהתחזה לבחור ישיבה ניסה לחטוף הבוקר רכב ובו נהגת ותינוקת, האירוע סוכל בנס - והמחבל נמלט.

מתיאורי עדי ראייה ואנשי כוחות הביטחון שהגיעו למקום עולה כי המחבל התחזה לבחור הישיבה כשהוא חובש כיפה ותרמיל צד על כתפו. הוא התייצב בטרמפיאדה בצומת לובן א-שרקייה הסמוכה למעלה לבונה והמתין לרכב. כשהגיע רכב מהישוב, הוא פתח את הדלת בפראות, נכנס לתוכו תוך שהוא מרסס גז מדמיע לעיניה של הנהגת.

הנהגת התעשתה במהירות, ותוך כדי שעיניה מתקשות לראות יצאה מהרכב לאחר שכיבתה אותו, ופנתה מיידית אל ספסל האחורי בניסיון לחלץ את בתה התינוקת.

בינתיים ניסה המחבל להתניע את הרכב אך זה היה מושבת מכיוון שהוצרך לקוד. המחבל, שהבין שלא יוכל לנסוע עם הרכב והילדה שבתוכו, יצא ממנו במהירות ונמלט מהמקום.

כוחות חירום, משטרה וצבא הוחשו למקום והם ניסו ללא הועיל לדלוק אחר המחבל המתחזה

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 400 מיום 8.7.2010

דמוקרטיה סלקטיבית

בתכנית 'ביציע עם גאולה אבן ועודד שחר' לפני שבוע רואיין בצלאל רז, דודו של גלעד שליט. הלה טען שבגלל שיש "רוב" בעם בעד שחרורו ללא תנאי של אחיינו, ועקב העובדה שיש הרבה צועדים, על הממשלה להיכנע כי "זאת מדינה דמוקרטית". הוא חזר על קביעה זו פעמים רבות במשך ראיון ארוך.

אינני בא בתלונות נגד קרובי משפחתו של שליט. בעצם, זה תפקידם. אני כן מבקש להתלונן על התנהגותם הלא-מקצועית, ואולי המוטה פוליטית, של אבן ושחר, שלא ראו לנכון לשאול לפחות שתי שאלות מתבקשות: הראשונה - אם הגישה הדמוקרטית שלו נכונה, מדוע הממשלה לא נכנעה לציבור אחר בזמן ההתנתקות? השנייה - איך הוא יכול לטעון שכמה עשרות אלפים ברחוב הם הרוב? המספרים שיצאו להפגין נגד ההתנתקות, ובזמנו גם נגד הסכמי אוסלו, גדולים הרבה יותר. איך זה שאבן ושחר, צוות די דברני בדרך כלל, נאלמו פתאום דום ולא הקשו עליו בנקודות אלו?

מראיין חריף יותר, מישהו מסוגו של אמנון אברמוביץ', היה טוען שהתבטאות כזו מפי רז היא בעצם גילוי של "פאשיזם רחוב". אבל מדוע לא נשאל רז לפחות אודות גישתו הדמוקרטית המעוותת והבנתו הלקויה של תפקידה של הממשלה? האם לקרובי השבוי שליט מותר לומר הכל, כולל תעמולה פוליטית מוזרה, מבלי להישאל על כך?

האם בחוסר הלחץ הזה על רז טמון איזה רצון סמוי לסייע לו, להקל עליו את המאבק בממשלה, שכנראה מעדיפה לשמור על חייהם של רבים למרות סבל הפרט?

ישראל מידד

מה זאת "פעולה"?

הןדעה מטעם "גוש שלום" -
סדרת מפגשים על המילה הכתובה ושינוי חברתי בבית הקפה "תמול שלשום"
יום ג', 13 ביולי 2010 בשעה 19:00
יובל הלפרין ישוחח עם אבי דבוש על ספרו:
פוקו שמוקו – המניפסט המהפכני שמרני

בספרו "פוקו שמוקו" מציע יובל הלפרין מניפסט חדש שאמור "להעיר" את השמאל הישראלי, וקורא לעבור ממחאה לפעולה, בטענה כי הסתפקות במחאה משאירה את הכוח בידי הצד השני.

רחוב יואל משה סלומון, נחלת שבעה, ירושלים.

תוויות:

7.07.2010

נמנע נסיון חטיפה של אם ותינוקה

בעקבות נסיון החטיפה ע"י מחבל בצומת לובן אשרקייה הפונה למעלה לבונה, הבוקר, הציבור נקרא לצאת למחאה חריפה במקום .
נשים
הערב בשעה 19:30 תתקיים תפילת מנחה.

לידיעתכם.
המדובר בתושבת מעלה לבונה עם תינוקה. בנס המחבל לא הצליח להניע ולחטוף אותה.
מקרי החבלה ונסיונות הרצח באזור התרבו. בקבוקי תבערה ואבנים, הצתות פריצות וגנבות . לא הכל מגיע לאזנינו.

הציבור נקרא לצאת ולא להישאר בביתו .מבוגרים ונוער.

ועד מתיישבים בנימין
גוש שילה – איתן מאיר, רפאל פישר, חנן שעאר, אסף וולברג, מנחם בקוש, אביתר קארו, שחר מיכאלי

בואו לסיור בט"ו באב

"ט"ו באב-
בעקבות החג שנשתכח"
לקראת ט"ו באב
יום ה, יח אב 29/7

בעמק לבונה, הסמוך לשילה, נרקם חג ייחודי, שבתקופות מסוימות היה "הרגל הרביעי"- בט"ו באב.
מה פשרו של חג ייחודי זה? מה הקשר לתרבות הכרמים בשומרון?
מה הקשר לתפילת חנה, בת יפתח ובנות שילה שיצאו לחול בכרמים?
דרך שיטוט במקורות המקרא, ובמקורות הארכיאולוגיים, ננסה להבין חג ארצישראלי מרתק שנשתכח

בין ערביים- סיור בחורבת אל עוף- בעקבות דרך ההר הקדומה ומקומו של החג החקלאי.
-קפה ועוגה לפני ההרצאה-

בערב- הרצאה ומצגת בחאן לבונה- חאן עתיק יומין בשולי עמק לבונה, טובל בבוסתני פרי ומעיין קסום.


עלות מפגש- 50 ש"ח

בהרשמה מראש בלבד
מספר המקומות מוגבל

לפרטים והרשמה- "חלקת השדה" מרכז סיור ולימוד אלון מורה- 02-9973106
פרטים נוספים על ההרצאות ופעילויות הקיץ ניתן לראות באתרנו- www.shechem.org/teva

7.05.2010

איך לא לנהל ראיון



התלונה שלי:

במשדר של "ביציע עם גאולה אבן ועודד שחר" ביום חמישי, 1.7, החל מהשעה 19:07:45, ראויין בצלאל רז, דודו של גלעד שליט.

הלה טען שבגלל שיש "רוב" של העם בעד שחרור ללא תנאי, על הממשלה להיכנע כי "זאת מדינה דמוקרטית".

הוא חזר על קביעה זו פעמים רבות במשך ראיון ארוך. לא גב' אבן ולא מר שחר ראו לנכון לשאול שתי שאלות מתבקשות:

א. אם כן זה נכון, מדוע הממשלה לא נכנעה לצבור בזמן ההינתקות?

ב. איך הוא יכול לטעון שכמה עשרות אלפים ברחוב הם הרוב?

נניח שמנחה יותר חריף, כגון אמנון אברמוביץ', היה טוען שהתבטאות כזו מפי רז היא בעצם מהווה גילוי של "פאשיזם רחוב" אבל גב' אבן ומר שחר ידועים כחריפים וחכמים. מדוע לא נשאל מר רז אודות גישתו המעוותת לדמוקרטיה ולתפקודה של הממשלה? האם לקרובי השבוי שליט ניתן לומר הכל, כולל תעמולה פוליטית מוזרה מלי להישאל על כך?



התשובה

לישראל מידד שלום רב,

תודה על הצפיה ועל הערותיך.

אני מסכים עם הטענה שסביב פרשת שליט נוטה התקשורת כולה לפופוליזם גס תוך ניצול סיבלה של משפחת שליט כדי להגדיל מכירות ורייטינג.

אני מעביר הערותיך לתשומת ליבם של עודד שחר וגאולה אבן.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק:
לשכת היו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
יורם כהן, מנהל חט' החדשות
עודד שחר
גאולה אבן
האגודה לזכות הציבור לדעת

תוויות:

7.04.2010

הר הבית לפני כמאה שנה ולבשנים האחרונות








כינוס של אחריות והעצמה

הזמנה לכינוס רבני השומרון

יתקיים אי"ה ביום שישי , כ"ז בתמוז, תש"ע [9.7.10 ] בשעה 1100 בבית המדרש באלקנה שליד בית הכנסת אשל אלקנה במרכז היישוב
פתיחה
הרב יהודה מ' שטרן מרא דאתרא אלקנה
הרב אליקים לבנון, מרא דאתרא אלון מורה

על סדר היום

העצמת קהילות הישובים
לקראת תרחישים אפשריים

מהי האחריות המשותפת של כל יישוב וקהילה בענין עתיד ישובי יהודה ושומרון
לקראת הקמת אגד קהילות אזורי, חבלי וארצי
במה כוחו ומה משמעותו

רקע

לאחרונה עולים קולות מנוגדים בענין העמדה הרעיונית והמעשית שציבור יהודה ושומרון עשוי לנקוט אם תהייה תוכניות מדיניות שתנסנה להשפיע על עתיד הישובים. אנו מבקשים להציג דעות והערכות שונות בנושא.

ובראש ובראשונה לשמוע עמדת הרבנים

לפני כחודש התכנסה קבוצה של כ17 אישי ציבור וביניהם עו"ד גרשון מסיקה כאדם פרטי, משה פייגלין, יהודה עציון, עו"ד אביעד ויסולי ופעילים רבים נוספים וידועים התכנסו לדון ברעיונות שונים הקשורים בהערכות לכל תרחיש כשהעקרון המשותף לכל התרחישים הוא אנו נשארים, מוסיפים יהודים ובונים, מתארגנים ומחנכים, לומדים ומתעצמים ברוח, בתורה, ביחס לחברים, בעזרה הדדית ובכלכלה הציבורית, בבטחון ובתכנון לטווח קרוב ורחוק וביישומו.

ההנחה היא שישובים חזקים, הפועלים בתיאום בכל נושאי הקהילה הם תנאי יסוד לישועת ה' כפי שנהגו כל קהילות ישראל תחת הנהגות של תורה ובכל כמקום כפי הראוי לו ובפרט בארעא קדישא. מעמדכם ותפקידכם כרבנים הוא מכריע.

הדיונים על פי הרשמה מראש בטלפון 0545343545 ועל פי הרעיונות, התרחישים , התגובות וההצעות השונות שתועלינה.

לקראת סיום הכנס בשעה 1330 תגובשנה החלטות פעולה להמשך.

בכבוד רב
ובברכה

בשם הפורום: "לב הארץ"

פרופ' הלל ויס – אלקנה,

ענת לבני - נופים

-------------------------------------

על דעת המקום ועל דעת הקהל

ישובי יהודה ושומרון ניצבים בפני הלא-נודע הפוליטי. הפקרה או גירוש או שמא צמיחה והשתרגות.
הרבה תלוי בנו, תושבי יהודה ושומרון.

אם יהודה ושומרון יפלו כל המפעל הציוני והחיים היהודיים בארץ ישראל ובמדינת ישראל יתערערו מן היסוד, מדינת ישראל תובס ואולי תישאר שארית פליטה.

אנו נשארים במקומותינו בכל תנאי!

קריאת כיוון תוצג על ידי יהודה עציון, ביני כפיר[מצגת ייתכנות ]

עקרונות
מטרה, ארגון, מבנה ויישום.

יואל לרנר: רעיון הישות היהודית בארץ ישראל שגרעינה האוכלוסייה היהודית של יהודה ושומרון והנלווים אליה.
המעמד המשפטי

החתומים על המהלך הזה, בעלי דעות שונות, מיהודה ושומרון ומתוך תחומי מדינת ישראל שותפים להשגת המטרה, התכנסו והקימו את גרעין קהילת "לב הארץ".

כדי להקדים תרופה למכה חשוב מאוד שכל היהודים, מכל הדעות, הדתיים החילוניים החרדים וכל ההשקפות הפוליטיות מקצה לקצה יפעלו כקהילות מאורגנות בכל תחומי החיים, הן כישובים שיש בהם מוסדות והן כמסגרות גיאוגרפיות מרחביות , ובעיקר כמסגרות בעלות תודעה פוליטית מגוונת שיש לה רצון משותף ומטרת -על.

אם הישובים יתפוררו במחלוקות בעד ונגד לפני שהתארגנו כיישויות בעלות תודעה ריבונית יחסית נזמין עלינו את הכורת. לכן מרקם החיים חייב להיות מועמק על בסיס הניסיון ההיסטורי של קהילות ישראל ועל פי צרכי הזמן והמקום לרבות מושג הקהילה המשתמע בעת הזאת על אף כל המחלוקות הידועות .
כדי לפעול לביטול הגזרה , אם תנחת ח"ו, יש להיערך כקהילה גדולה שיש לה רצון, מטרה ודרך וזאת כדי להישאר בכל תנאי נטועים על אדמתנו, אדמת ארץ ישראל, ארץ הקודש, שניתנה לנו לאחוזת עולם מפי הגבורה, גם אם מדינת ישראל תחזור אל גבולותיה שלפני תשכ"ז.

המושג 'קהילה' הוא רב תחומי-מכליל מאוד מצד אחר ופועל גם כישוב צמוד קרקע המנהל את חיי קהילתו הבודדת ואת אגד הקהילות הסמוכות.

כיוון שגרעין כל קהילה יהודית הוא רב המקום-המרא דאתרא-יחד עם הנהגת המקום
אנו פותחים בסדרת כנסים עם רבני היישובים והאזורים, הראשון שבהם יתקיים באלקנה בכ"ז בתמוז, תש"ע, יום שישי בשעה 11 בבית המדרש של בית הכנסת אשל אלקנה.

סדר יום
1100
פותחים: הרב י' מ' שטרן, רב אלקנה
הרב אליקים לבנון, רב אלון מורה
1115
מצגת: ביני כפיר
1145 דיון: הרבנים
1245 יהודה עציון, יואל לרמן
1315 שאלות והערות : המוזמנים הנוספים
1330 החלטות להמשך פעילות
1400 סיום

בברכה
הלל ויס, ענת לבני-"לב הארץ"

7.02.2010

על הירחון "סלם" בעריכתו של אלדד


"סולם"

נחזור לימין, שעזבנו כזכור עם סגירה מאונס של העיתון היומי "מברק". מי שהתגעגע לניסוחיו המיתיים של שייב ב"החזית" לא נותר זמן רב ללא חומר קריאה. באייר תש"ט הוציא שייב ירחון ושמו "סולם", ולמרות שנתפרסם תחילה כהוצאה חד פעמית החזיק מעמד 14 שנים, ובמהלכן הוביל בגאון את הדרך "למחשבת מלכות ישראל". תפקידו, על פי הודאתו, היה "להחזיק ברמה את הרעיון הלאומי בכל הקפו ועומקו. (...) מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, מאפלה לאור גדול, ממדינת מפא"י למלכות ישראל". בפתח הגיליון הראשון סיכם שייב בסגנונו העסיסי את תולדות עיתונות האלטרנטיבה הימנית עד אז, ואת מקומו המיועד של "סולם": " לא עוד סטנסל, לא עוד נייר מחוספס. יש כבר דפוס ואותיות מאירות ונייר - נייר טוב למלה הטובה. (...) ואחר באו ימי התוהו בין השמשות, ניטשטשו תחומים, נתערפלו מושגים. נתלהטה הנשימה וקצרה גם קצרה הנשימה. 'מברק'. יום יום, ערב ערב, בקצור ובלהט. רוצים לגלגל את החזון בגלגלי הרוטציה. ונכשלים. (...) עדיין לא הוקמה המכונה הגדולה לחזון המלכות. (...) על כן נעלה שוב למרומי ההרים. נפקח שוב את לבנו לחזון המרחב והאדנות. (...) עושי-במלאכה כבר ישנם, נגרים כבר ישנם, וקרשים כבר ישנם למעשה הסולם הגדול. ורק הארץ, הארץ העשירה והרחבה, עוד איננה למען יעמוד בו הסולם הגבוה. ואנו מעלים בזה את תבניתו לעיני הרוח ולעיני הנפש. יהי רצון שיאיר למרחקים, שיאיר למעמקים".

"סולם" נפתח דרך קבע בציטוט ממקור עברי גאה, בין שהיה זה הרב קוק, הרצל או הרמב"ם, ולאחריו שיר של אורי צבי גרינברג. בגיליון הראשון היה ציטוט מתוך "משנת הזוהר": "מהו בן חורין? שזוקף ראשו לגלות ולפרש דברים ואינו ירא, כזה שהוא בן חורין ואומר מה שהוא חפץ ואינו ירא". ואנשי "סולם" אכן לא יראו לבטא את עצמם. בין התורמים לכתב העת הייתה גם חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן, שפרסמה בו קטעי פרוזה קצרים. עובדת בית מורשת אצ"ג, לשם התקשרתי כדי לנסות ליצור קשר עם גאולה כהן, בישרה לי כי הגב' כהן נמצאת בחופשה עד לאחר מועד סגירת "פירמה", אך כשאמרתי לה שברצוני לכתוב על "סולם" לא יכלה למתן את התרגשותה, ובמשך כרבע שעה העבירה לי הרצאה מלומדת על ייחודו וגדולתו של כתב העת.

נראה שזו הייתה תגובת ציבור קוראיו גם לפני 50 שנה, הערצה מוחלטת וקריאה שוקקת.

מלבד זירוז הבאת מלכות ישראל, פורסמו ב"סולם" גם מאמרים ארציים יותר. כבר בגיליון של תמוז תש"ט, למשל, כותב ברוך אורן מאמר תחת הכותרת "בדיר-יאסין לא הייתי". על פני שני עמודים מדגיש אורן כי לא היה בדיר-יאסין, אבל דווקא כן היה בירושלים כש"בני נבלוס, שוכבי-את-אתונותיהם (...) ההמון המזויין באגרופיו ובסרחונו ובקללותיו ובתאוות-בשרים מזרחית"

הגיע ורדף אחר יהודים. וכן היה בתל אביב כשנשרפו יהודים בעודם חיים, ובחיפה כששחטו יהודים בסכינים, ובלוד כשנרצחו יהודים בדריסת מכונית. "אך בדיר-יאסין אני לא הייתי", הוא אומר, ולאחר עוד כמה כינויי גנאי שדפי "פירמה" לא יסבלו מסיים במשפט: "ואני מה צר לי שבדיר-יאסין לא הייתי".

בגיליון הרביעי מתפרסם מאמר מערכת שכותרתו "אין אנו רוצים בערבים", ובו מסביר הכותב כי אמנם היו לו השגות על מתן כותרת רגשנית שכזו אך לאור ההצעות להחזיר פליטים ערבים לתחומי מדינת ישראל בשעה שהללו רוצחים אזרחים יהודים כל שבוע אין ברירה אלא להצהיר מפורשות: "כולם שמחו לגירוש הערבים. כולם נהנים מתוצאות דיר-יאסין. אין אף אחד אשר בעומק לבו יאהב אותם, ירצה אותם כאן. כל הכותב ומדבר אחרת - צבוע הוא. (...) על כן כשאנו אומרים: 'אין אנו רוצים בערבים' אנו אומרים זאת לא בשם הכותב וחבריו בלבד, אלא בשם כל יהודי ויהודי. (...) בשם הדם ובשם הרגש ובשם התבונה: אין אנו צריכים אותם. אין כל הכרח להחזירם".

מר י. נתניה מרחיב בגיליון מרחשון תש"י את מעגל הנקמה גם לצוררים הגרמנים: "נאמר בפשטות: היינו רואים בזה צדק מוחלט ובינה אנושית עמוקה אילו נערך טבח טוטאלי על העם הגרמני. ללא כל היסוסים. (...) שאין אנחנו יודעים לשנוא את הראויים לשנאה, אשר הלב והשכל מצווים לשנוא - (...) מוכיח שעדיין מום ביאולוגי עמוק בנו. (...) גרמנים וערבים מסתובבים על אדמתנו, בקרבת גופנו אשר את דמו הם שתו, (...) בחסותם של יהודים רקובי-הבינה וחסרי-מצפון של אמת וחסרי רגש צדק של אמת. כי המצפון והצדק האמתיים תובעים בשם העבר ובשם העתיד: שלא ידרוך גרמני ולא ידרוך ערבי על אדמת ישראל".

על סלם:-

סולם (סֻלָּ‏‏ם) היה ביטאון שהוציא לאור ישראל אלדד, [ראה גם כאן] מראשי לח"י, לאחר קום מדינת ישראל, בין השנים 19491963. פרט לאלדד כתבו בביטאון גם אנשי רוח המקורבים לדעותיו של אלדד, כיהושע ייבין וגאולה כהן. (בד"כ במידות של 170x240 מ"מ]

עם הכרזת העצמאות במאי 1948 הצטרפו אנשי לח"י אל כוחות צה"ל, ורק בירושלים הוסיפו לפעול כארגון נפרד. ב-17 בספטמבר 1948 נרצח בירושלים המתווך מטעם האו"ם הרוזן ברנאדוט על ידי מתנקשים חברי לח"י. בעקבות ההתנקשות הכריזה הממשלה הזמנית על לח"י כעל ארגון טרור. הארגון פוזר, רבים מחבריו נאסרו וראשי הלח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר בחנינה כללית). רבים מאנשי הלח"י הצטרפו לתנועת החרות, אחרים, כנתן ילין-מור, עמוס קינן ובועז עברון פנו שמאלה, יצחק שמיר בחר בפעילות ממלכתית במסגרת המוסד.

ישראל אלדד, מראשי הלח"י, בחר בפעילות חוץ מפלגתית ובמאי 1949 החל להוציא לאור את "סולם", לאחר שהיה מעורב בפעילות כתבי עת דומים שנסגרו כ"מברק" ו"החזית". כתב העת הוגדר כ"ביטאון למחשבת מלכות ישראל". בעיתון התפרסמו ידיעות, מאמרים, קריקטורות ואף יצירות ספרותיות. כל גיליון נפתח בציטוט ממקור עברי המקורב לדעותיו של אלדד, ולאחריו שיר של אורי צבי גרינברג. ‏‏[1]

מלכות ישראל בעיני אלדד הייתה מדינה יהודית המשתרעת מן "היאור ועד הפרת". גם כאשר תנועת החירות זנחה בהדרגה את הדרישה לסיפוח הגדה המזרחית של הירדן, היא ממלכת ירדן למדינת ישראל, המשיך אלדד בביטאונו לדבוק ברעיון המקסימליסטי של גבולות ההבטחה, כלשונו "חזון המלכות", או " חזון המרחב והאדנות". עם זאת, לעתים נקט העיתון, בשנותיו הראשונות, בקו פרו סובייטי.

בעיני אלדד מה שעיכב את מימוש החזון היה מה שהוא כינה "שלטון מפא"י". איבתו למפא"י ולדוד בן-גוריון הייתה עזה והוא בחר לכנותה בכינויים בוטים כגון סנבלטים.

איבה עזה רחש הביטאון לערביי ישראל והוא לא ברר במלים וכינה אותם מעל דפי סולם בגיליון של תמוז תש"ט (יוני 1950) כ:


"בני נבלוס, שוכבי-את-אתונותיהם" ו"ההמון המזוין באגרופיו ובסרחונו ובקללותיו ובתאוות-בשרים מזרחית".

מושא אחר לשנאת סולם הייתה גרמניה. סולם קרא, בגיליון חשוון תש"י (נובמבר 1949) לנקמה בגרמנים. במילותיו:


"נאמר בפשטות: היינו רואים בזה צדק מוחלט ובינה אנושית עמוקה אילו נערך טבח טוטאלי על העם הגרמני. ללא כל היסוסים".

סולם חיבר את שני מושאי השנאה בכפיפה אחת באומרו בהמשך:


"גרמנים וערבים מסתובבים על אדמתנו, בקרבת גופנו אשר את דמו הם שתו... בחסותם של יהודים רקובי-הבינה וחסרי-מצפון של אמת וחסרי רגש צדק של אמת. כי המצפון והצדק האמתיים תובעים בשם העבר ובשם העתיד: שלא ידרוך גרמני ולא ידרוך ערבי על אדמת ישראל".

באמצע שנות החמישים כאשר התנהל משפט קסטנר בחר סולם כמושא חדש לזעמו את ראש הממשלה משה שרת, אשר ההגנה במשפט ייחסה לו ולהנהגת היישוב את הפקרת יהדות הונגריה לידי הנאצים. בגיליון טבת תשט"ז (ינואר 1957), עוד לפני הירצחו של קסטנר, נכתב מאמר הנושא את הכותרת "לא יקום דבר שרת. יקום דבר מנין בחורים", ובו הדברים הבאים:


מי יודע אולי כבר התאסף בשעה בשעה שנכתבות שורות אלה מנין בחורים ישראלים, שהחליטו לשים קץ לאותה הידרדרות שאנו מידרדרים בה שבע שנים תמימות ותהום הכליון קרבה יותר ויותר. מנין בחורים ראשונים ותו לא, אך בעלי שכל ובעלי אומץ...התאספו ויאמרו קצרות "לא יקום ולא יהיה"...האמנם לא ימצא שוב מנין בחורים אשר כאלה, יפים וטהורים ובעלי שכל פשוט ובריא וחופשיים באדמת המולדת הזאת. שאינם רוצים ללכת אחרי אלה המובילים אותם לאושביץ. מעל סולם יעקב זה היונק מדם לוחמי חירות ישראל אני אומר לכם – אם ישכם אי שם מנין בחורי קודש שכאלה – אמרו דברכם והוא יקום.

כשהועמדו לדין אנשי מחתרת מלכות ישראל ורוצחיו של ישראל קסטנר, העלתה התביעה במשפטיהם את הטענה כי הושפעו מהכתוב בסולם.

סולם המשיך להופיע עד לשנת 1963. [טעות: 1964]


תוויות: ,

7.01.2010

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 399 מיום 1.7.2010

קרנבל שליט

* קבלו מונח חדש לעולם התקשורת: "קרנבל פרחחי". וכפי שהשתמש בו מאיר אינדור, יו"ר עמותת "אלמגור": "...גם אם ראש הממשלה ישחרר מחבלים שידיהם מגואלות בדם, יום למחרת הוא יחטוף מאותם עיתונים בדיוק, על כך שהוא לחיץ. אנחנו ב'אלמגור' בהלם מוחלט, לנוכח הקרנבל הפרחחי הזה שעושה לעצמה התקשורת הישראלית".

* לפני כחודש הלך לעולמו אריה לובה אליאב. אחרי מותו התקשורת אמרה "קדוש" והוא הופיע על המסכים ומתוך מקלטי הרדיו כל כך נחמד, כל כך מוסרי, כל כך חביב. ובמידה רבה הוא אכן היה כזה. אבל הוא היה גם איש פוליטי רדיקלי. ממפלגת העבודה פנה שמאלה, וחזק. והנה, בעיתונים התפרסמו מודעות המזמינות הצבור לאירוע יום השלושים, ואין ברשימת הדוברים אף אדם מהמרכז. האם מישהו מהפרשנים יזכיר שמדובר באיש שמאל, או שהם ישאירו את הציבור עם רושם דמותו האבהית?

* ומשהו מהתקשורת האינטרנטית: 'הקרן לישראל חדשה' שלחה הזמנה לרבנים להשתתף בסיור הכרה, כדי להתוודע אל עבודתן של עמותות הנתמכות כספית בידי הקרן, והפועלות למען פלורליזם דתי וזהותי. הסיור נועד ליום א', 18 ביולי. לאחר ארוחת בוקר בירושלים עם אברהם בורג, אזרח צרפת, והסבר אודות מרכז המדרשה הפתוחה, יוסעו הרבנים למועדון 'פישקה' בתל-אביב כדי ללמוד על טקס חופה חלופית מול המונופול של הרבנות על נישואין בישראל. בהמשך יטיילו ביפו כדי להכיר "עיר מעורבת" (מפי אנשים שמסרבים לאפשר לתלמידי ישיבת "פעמיך יפו" לגור ביניהם). כשאחד הבלוגרים גילה שארוחת הצהריים אמורה היתה להיערך במסעדה בשם 'יאפא' ביפו, המגישה בשר עם חלב, קמה מהומה בכמה אתרים, וחיש מהר הוסר שם המסעדה מהידיעה באתר הקרן. בכל זאת, אולי לא נעים להזמין רבנים לאכול 'טרייף', גם אם הם מתנגדים לבד"ץ. או שאולי יש לקרן תוכנית להקמת ועדת כשרות חלופית?

ישראל מידד