1.31.2011

יש לנו זכות להגנה עצמית

התקבל:

הזכות להגנה עצמית

בעקבות הרצח של החיילים דוד רובין הי"ד ואחיקם עמיחי הי"ד בנחל תלם לפני 3 שנים - נשבעו החברים להמשיך לטייל ברחבי ארץ ישראל.

3 שנים מתקיימים טיולי דוד ואחיקם בכל רחבי יהודה ושומרון, משוטטים בין מעיינות, בריכות, מערות, נחלים ונופים עוצרי נשימה כדי להתחבר לאדמת הארץ הזאת ברגליהם.

הטיולים מאורגנים ע"י אנשים אחראים וזהירים בהם הם מובילים אלפי מטיילים מכל רחבי הארץ, מאשדוד, ראשון לציון, בת ים, ירושלים, תל אביב, נתניה ועוד

ביום שישי האחרון, כ"ג שבט תשע"א,28/1/11, הם טיילו בתל גדור המקראית בגוש עציון. בחזרתם מהתל זיהו אותם ערבים מן הכפר הסמוך, ירו לעברם, יידו בהם אבנים וזרקו לעברם רימוני נפצים. קבוצת המטיילים מנתה עשרות אנשים ביניהם אנשים מבוגרים (גיל 70) שהליכתם איטית והיציאה מהשטח הקשתה את הפינוי המהיר. כאשר המטיילים היו בירידה מהתל החלה ההתקפה של הערבים והמאבטחים ירו כדי להציל את המטיילים.

כוחות צה"ל ומשטרה הגיעו למקום ועצרו את נושאי הנשק שהובאו למעצר והואשמו בהריגה, בטרם הוכח שיש הרוג ערבי,בטרם הוכח שיש גופה, בטרם נחקר אפילו ערבי אחד.

ביום רביעי הקרוב, כ"ח שבט 2/2 יתקיים דיון נוסף בבית משפט השלום בירושלים (ע"י מגרש הרוסים).  נתייצב כולנו בשעה 9:30 בבוקר כדי לשמור על זכות ההגנה העצמית ולדרוש את שחרורם המיידי של העצורים.

לו חו"ח היו הרוגים יהודים, הם היו הופכים לגיבורים - אך ברגע שהגנו על הקבוצה מהפורעים הערבים, הם מיד מובאים למעצר.

ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט אמר בין יתר דבריו אחרי רצח דוד ואחיקם כי "החיילים לחמו בגבורה ", שר הבטחון דאז אהוד ברק הצטרף לדבריו.

האם עוד מותר להתגונן בארץ הזאת אל מול פורעים ומרצחים ולהישאר בחיים ללא חשש להאשמה בהריגה?

זכויות אדם ביש"ע - חוננו - מטה יהודי לאומי (מי"ל)- ועד מתיישבי שומרון- ועד מתיישבי בנימין- ועדי פעולה יהודה- חומש תחילה-קוממיות- מנהיגות יהודית - מטה צפון -התנועה להתיישבות נחלה- המטה להצלת העם והארץ- ארץ ישראל שלנו- חלמי"ש -
נאמני ארץ- וירשתם אותה- נשים למען עתיד ישראל (נשים בירוק)

לפרטים יהודית קצובר 050-7161818 נדיה מטר 050-5500834

1.30.2011

אצלנו, הכול כלא-רגיל



ערבים יידו אבנים לעבר רכב ישראלי סמוך לכפר סינג'יל, צפונית לעפרה בבנימין. פצוע ישראלי תושב יצהר, מנוסעי הרכב, פונה לבית החולים הדסה עים כרם במצב קל.
^

1.29.2011

רשימה על ישראל אלדד



הוא ראה עצמו כתלמידו וממשיך דרכו של מייסד לח"י, יאיר, והמשיך לשאת את חזון מלכות ישראל גם לאחר קום המדינה. מעט ממאמריו של ד"ר ישראל אלדד ז"ל ב"סולם" לרגל יום השנה לפטירתו

לרגל יום השנה לפטירתו של ד"ר ישראל אלדד ז"ל, שחל בא' שבט, מן הראוי להיזכר באידיאולוגיה של האיש ובעמדתו ביחס לכמה נושאים שללא ספק לא איבדו את האקטואליות שלהם ואת חשיבותם לעם ישראל כיום.

אחת הבמות שבהן אפשר לקרוא את משנתו האידיאולוגית של אלדד היא הירחון "סולם", שאותו ערך במשך כ-14 שנה (תש"ט-תשכ"ד). רוב המאמרים שפורסמו בו היו מפרי עטו ונחתמו בשמות עט שונים. חלק גדול מהמאמרים שפורסמו הוקדש לציון ימי השנה של אישים שונים, כגון מייסד לח"י אברהם שטרן (יאיר), המנהיגים הציונים הרצל וז'בוטינסקי, מפקדי המחתרת ניל"י, הראי"ה קוק זצ"ל ועוד. המאמרים עסקו במשנתם האידיאולוגית של האישים ובהשלכות אקטואליות לזמן כתיבתם של המאמרים.

ממשיכו של יאיר

אלדד, שהיה אחד משלושת חברי מרכז לח"י לאחר הירצחו של יאיר, ראה עצמו בתור תלמידו וממשיך דרכו. על אישיותו ועקרונותיו של יאיר כתב (מתוך המאמר "אברהם שטרן – יאיר", "סולם", גיליון י' (כ"ב), שבט תשי"א):

אברהם שטרן – יאיר, עברי ללא תסביכים היה. השתחרר גם משיירי הספקנות וה"אידכ"ים אשר גם התנועה הלאומית היתה אחוזה בהם. על כן נלחם על הגדרת עיקרי-תחייה כדי לטאטא מן הלבבות את צללי הספקנות, כדי להישיר את העיניים ללא ביישנות נחותית. כן: עם נבחר אנו. כן: אנו רוצים מלכות עברית שלטת במזרח התיכון. כן: נשתמש בכל האמצעים, גם האכזריים ביותר, אם יהיה צורך בכך כדי להגיע לחידוש האדנות העברית. כן: ברית פוליטית עם כל מי שמוכן לעזור לנו ללא פזילה חששנית של "למה יאמרו". כן: לשפוך את דמו של האויב בלי רעידת היד. ועל כן היה כה שופע ביטחון ושקט, כי לא טלטלוהו תסביכים. ועל כן כה חשב בהיגיון, כי לא אכלתהו הפקחות של "מהך" ו"מאידך". ועל כן כה עשה רושם בעמדו בפני לא-יהודים באמרו בפשטות: אני אגואיסט יהודי ואני רוצה להיות גדול וחזק ועשיר. לא בשם הרחמים ולא בשם ה"צדק".

ב"עיקרי התחייה", המצע האידיאולוגי שחובר על ידי יאיר לאחר שפרש מן האצ"ל והקים את הארגון שלימים ייקרא לח"י, היו יסודות שלא הופיעו לפני כן אצל הוגי הדעות של הציונות הקלאסית, כגון: "המכורה היא ארץ ישראל בתחומיה המפורשים בתורה" (מנהר מצרים עד נהר פרת); "פתרון בעיית הזרים על ידי חילופי האוכלוסים"; "בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה". במאמריו ב"סולם" השתדל אלדד להמשיך לדבוק באידיאולוגיה של יאיר בתנאים החדשים שנוצרו אחרי הקמת המדינה, ובין היתר כתב על נחיצותה של הקמת מלכות ישראל בגבולות ההבטחה, על הר הבית בתור המקום הקדוש ביותר לעם ישראל ועל הצורך לשחררו.

אלדד העריך את משנתו של זאב ז'בוטינסקי ואת תפקידו החשוב בתהליך יצירת המחתרות הלוחמות בבריטים ובתחיית הממלכתיות העברית. יחד עם זאת, לא הסתיר אלדד את הוויכוחים האידיאולוגיים והטקטיים שהיו לו עם ז'בוטינסקי עוד בכינוס השלישי של בית"ר בספטמבר 1938, כאשר המפקדים הצעירים דרשו פעילות יותר אקטיבית ולראשונה התווכחו עם מנהיגם הנערץ. על אף שאלדד כתב על תפקידו החשוב של ז'בוטינסקי, הוא הדגיש את תפקידו הדומיננטי של יאיר. את הדברים אפשר לראות, למשל, במאמרו של אלדד "ז'בוטינסקי אשר בו מרדנו" ("סולם" גיליון ד' (ט"ז), אב תש"י):

ץ אהבנוהו ומרדנו בו. נלחמנו גם אם לא תמיד בקצב ובחרוז, נלחמנו גם אם היה קול הנפץ דיסוננטי מאוד. חרוזיו של המנון בית"ר מושלמים הם יותר מחרוזיו של המנון המחתרת שחובר על ידי יאיר. אבל למחתרת הוריד אותנו ומן המחתרת לקרבות הוביל אותנו המנונו המחוספס של יאיר…

…הוא היה מניח היסוד לתנועת השחרור הלאומית, הוא היה התזה של המהפכה העברית ואנחנו בניו-תלמידיו נאלצנו להיות האנטיתזה שלו, מתוך ידיעה ברורה שהתזה עולה על האנטיתזה ביופייה ובשלמותה והאנטיתזה עולה על התזה בריאליזם שלה…

…לא. לא יכולנו להיות דור מגשימי תורתו. כדבריו: היטבנו לירות ממנו, כי דברים רבים היטבנו לראות ממנו. אבל הוא שהכשיר אותנו להיות ל"מאשימים, מעזים, לוחמים, לצאת יחידים נגד עולם מלא" – גם נגדו.

גאוות הריבון

אלדד, שכאמור הטיף מדפי "סולם" להקמתה של מלכות ישראל בגבולות ההבטחה, לא הסתפק בהקמתה של מדינת ישראל בתש"ח בגבולותיה דאז, כשירושלים מחולקת והר הבית תחת שליטה ערבית. בנוסף, הייתה קשה לו, כמו לרבים מיוצאי המחתרות, העובדה שבמדינה שלטו אנשים שלא רק שלא נלחמו בבריטים, אלא גם הסגירו את הלוחמים היהודים לידי שלטון זר. את כל התחושות האלה, יחד עם הדרישה לחשבון נפש של אנשי המחתרות עצמם, הביע אלדד במאמרו "על מה אנחנו אבלים ביום 'חג העצמאות'?" ("סולם", גיליון א' (ל"ז), אייר תשי"ב):

… אנו אבלים ביום זיכרון זה של ה' באייר על שאנו – כן! נאמר זאת בפה מלא ובגלוי – לא הגענו לשלטון, לא רצינו להגיע לשלטון, לא נלחמנו כדי להגיע לשלטון.

כמו שאבסורדיים הם גבולותיה של מדינה זו, כמו שאבסורדית היא ירושלים זו על הגבול, כפי שאבסורד הוא שמתנגדי המדינה והצבאיות ו"משתפי פעולה" יהיו שומרי העצמאות של המדינה. זה נגד ההיגיון הפוליטי, זה נגד הטבע ההיסטורי, זה נגד האופי שלהם. והרי גם אבסורד הגבולות ואבסורד ירושלים אינם אלא פרי אותו האבסורד של הרכב הממשלה הזמנית ביום ה' באייר. טעינו טעות פושעת אם רגע אחד חשבנו שיוכל להיות אחרת, פשענו פשע חמור שאין לו כפרה כשהפקרנו בידיהם את דם עולי הגרדום. באותו יום נחרץ גזר דינה של המדינה לניוון מבפנים ולהרס מבחוץ. זה היה בלתי מוסרי, בלתי פוליטי ובלתי פטריוטי. ביום זה בגדנו בירושלים, בגדנו בארץ ישראל, בגדנו בעצמאות ובגדנו בכל הדם אשר נתנו לוחמי המחתרת. על כן זה לנו יום אבל ויום חשבון הנפש…

רבים מן המאמרים שעסקו בחדשות ובאקטואליה של הימים ההם נקראים כאילו נכתבו בזמן הזה. כך למשל כתב אלדד על פעולות התגמול שבוצעו בתגובה לטרור של מסתננים ערבים. אלדד ראה את הפתרון לבעיה לא בפעולות נקודתיות שאחריהן החיילים חוזרים לבסיסם, אלא בכיבוש השטח שממנו יצאו המפגעים. כך כתב במאמרו "פעולות התגמול התחליף הרע" ("סולם", גיליון ז' (צ"א), חשוון תשי"ז):

היום, כשהבעיה כלל וכלל איננה בכמות הדם ומספר הקרבנות, היום, כאשר כל מעשה רצח ושוד מצד הערבים הוא מעשה פוליטי מובהק ומחושב, להטיל תוהו ובוהו בחיים, למנוע מאות אלפים יהודים, שאינם מוכרחים לבוא, מלבוא לארץ שבה אפשר להיהרג סתם כך, להטיל בעיני העולם ספק באפשרות קיומה של מדינת ישראל, להניע אף נייטרלים באמת בעולם להציע פשרה, ש"הרי אתם רוצים שלום ובכן שלמו עבור השלום הזה למתקיפים הממורמרים" –

היום מעשי התגמול הם חסרי שחר. הם נותנים אולי סיפוק רגעי, אך אין בהם כל תועלת פוליטית ומעשית, וכבר נוכחנו לדעת שאין בהם כדי להרתיע את הערבים ממעשי הרצח, ואין בהם כדי להרים את קרננו הפוליטית בעולם.

ואכן עולם הגויים אינו תופש זאת. מעולם לא ביצעו צבא ומדינה מעשי תגמול. זה עניין לכנופיות. צבא ומדינה עונים על מעשי רצח מתמידים במסע צבאי לא על מנת לחזור. הגויים היו מבינים יותר מעשה כיבוש שטח ממלכת 'הירדן' מאשר מעשי 'נקם' של צבא…

מפגן גבורה רב-דמים, הרס בניין ונסיגה לגבולו, כלומר המשך ההכרה בזכותם של המרצחים הערביים לשלוט בקלקיליה ועל הר הבית ובלבד שיהיו 'קצת יותר טובים'.

מעמדה של הדת

עוד נושא שלא איבד את האקטואליות שלו הוא נושא "דת ומדינה". כבר בשנים הראשונות של מדינת ישראל מתח אלדד ביקורת על אותם חוגים דתיים שנלחמו רק למען האינטרסים הסקטוריאליים שלהם. כך כתב במאמרו "בחינות בפרשת גיוס הבנות" ("סולם", גיליון ד' (נ"ב), מנחם אב תש"יג):

היהדות הנאמנה לתורה כחוקתה העליונה של האומה וראשיה-דבריה ורבניה חטאו חטא יסודי בעשרות השנים האחרונות והוא מתנקם בהם ובמערכת האמונה בכלל: הם הרשו להפוך את דת ישראל למין "שכונה" בתוך הלאומיות העברית המתחדשת, גדולה או קטנה, פתוחה או סגורה, אך לא יותר משכונה או אגף. הדת הפכה להיות בישראל מעין "עניין פרטי", כלומר בהתאם מלא לחוקות הגויים ובניגוד גמור לחוקת התורה.

ואיך ולמה קרה הדבר? משום שראשיהם ריכזו את כל דעתם להגנת היהדות והם שכחו והפקירו את היהודים.

בהמשך אותו מאמר כתב אלדד שאם רבבות היהודים בראשות רבניהם היו מפגינים בסערה ובלהט נגד הפקרת ירושלים שבתוך החומות והר הבית, נגד הפקרת חברון עיר האבות, הם היו מעמידים את עצמם בראש העם, לא כעדה הלוחמת לזכויותיה ומבקשת לתת לה לחיות על פי רוחה, "כי אם כסמכות לאומית עליונה".

ביטאון "סולם" בעריכתו של ד"ר ישראל אלדד נעשה לבמה המרכזית של האידיאולוגיה היונקת מהיהדות השורשית, יוצאת מחוץ למסגרות הסטריאוטיפיות של "דתיים" ו"חילונים" ושואפת לתחייתו הרוחנית והחומרית של עם ישראל בארצו, בגבולותיה הנרחבים. פחות מארבע שנים לאחר סגירתו של "סולם", במלחמת ששת הימים, נתגשמו רבים מחלומותיו של אלדד שהובעו מעל דפי הירחון.

לסטרשינסקי יש בלוג, ברוסית.

^

תוויות:

1.27.2011

מסמנים אותנו

בעקבות המהומה מסביב למסמכי "פליליקס", העיתון "ידיעות אחרונות" ביקש להמחיש את גודל הוויתורים של ישראל בשטח.

המפה של העיתון לפניכם ושילה זכה למקום שלישי ברשימה (מסומנת בחץ כחול):


^

הטור שלי במדור מיקרוסקופ של "בשבע" גליון 428 מיום 26.1.2011



 
לפני כחודש הגשתי תלונה נגד גאולה אבן, תלונה שנייה באותו עניין: הבעת דעה אישית. טענתי שבפתח המשדר 'הערב' בערוץ הראשון, אבן בחרה לשאת נאום בפני הצופים ולשאול "מדוע הגורמים המשפטיים אינם מטפלים במכתב הרבניות". להבנתי, דבריה לא הוסוו אלא היוו התרסה אישית בנוגע לנושא חדשותי והבעת דעה אישית עם קביעה פוליטית. הזכרתי לממונה על קבילות הצבור שבעבר הוא היה ער למנהגה הפסול, ואף ביקש ממנה למתן ההבעות הללו.

הממונה השיב לי שהקבילה מוצדקת. וכך כתב: "כללי רשות השידור קובעים באורח שאינו משתמע לשתי פנים... 'השדר יפעל באופן מקצועי וחסר פניות ולא ייתן ביטוי לדעותיו האישיות או לדעות של נותני חסות ומפרסמים, ולא יפעל בדרך שעלולה להשתמע ממנה נקיטת עמדה מצידו בנושא שנוי במחלוקת'. אלישע שפיגלמן המשיך וכתב: "תוכניות הרדיו והטלוויזיה אינן נחלתם של המגישים והעורכים, הן נועדו לספק שירות לציבור ולאפשר במה לציבור ולנציגיו לבטא כל דעה הרווחת בציבור... נכון להיום אין מקום לשידור 'טורים אישיים' בתוכניות אלה, והדברים הובהרו הן לגב' אבן והן למנהליה, כדי שינקטו בצעדים הנדרשים למנוע עבירות של אתיקה".

מסקנתי היתה שלכאורה, גב' אבן מתנהגת כאילו היא לא קראה את כללי האתיקה המקצועית, גם לאחר התלונה הקודמת שלי שהוצדקה. המלצתי בפני הממונה שיש להעביר פעמיים בשנה עותק של הכללים בקרב העובדים ולבקש מהם לחתום שהם קראו אותו, הבינו אותו וישתדלו ליישם את הכללים. לטעויות יש לסלוח, אולם לגילויי התנשאות ולגישה שיכולה להתפרש כאילו 'זה לא נוגע לי כי אני מעל לכולם' אין לוותר ויש אפילו מקום להעניש.

בעקבות התלונה הודיע ד"ר יובל קרניאל, יו"ר ועדת האתיקה ברשות, שבכוונת חברי הוועדה "לקיים בקרוב דיון בוועדת האתיקה בנושאים (שהעליתי) וגם לדון בנושא ההטמעה, היישום והאכיפה של הקוד האתי החדש שגיבשנו".

נמשיך לעקוב, ואם יהיה צורך - גם להתלונן.

ישראל מידד


^

1.26.2011

איך לפרסם מכון כושר בתל-אביב



^

1.24.2011

עמירה הס על ט"ו בשבט בגוש שילה

1.21.2011

מכתב שראוי שייקרא שוב

בתגובה על "155 מרצים קוראים להטיל חרם אקדמי על אריאל" מאת אור קשתי ("הארץ", 9.1.11)

אני מכבד את החלטתם של 155 מרצים בקמפוסים השונים בישראל שחתמו על עצומה להחרים את מכללת אריאל. אבל על מנת להיות ישרים עם עצמם עליהם להרחיב את החרם על כל האוניברסיטאות היושבות על שטחים כבושים ובמרחק קטן מהן מתגוררת אוכלוסייה ערבית - בדרך כלל מקופחת, בתנאי מחיה קשים.

סמוך לקמפוס הר הצופים מתגוררים ערבים במחנה הפליטים ענתא. בצפון תל אביב ממוקמת אוניברסיטה על אדמות הכפר הנטוש שייח מוניס וצעדים מעטים משם מתגוררים אלפי ערבים (שב"חים) ולידם אלפי מהגרי עבודה מאפריקה שאין להם דבר.

בבאר שבע ממוקמת אוניברסיטה (שבה מועסק אחד ממנהיגי העצומה, אורן יפתחאל) שנכבשה ב-1948 בידי צבא ישראלי, ולידה ממש מתגוררת אוכלוסייה בדווית הנאמדת בכ-200 אלף נפש, רובה בלא מים זורמים.

כדאי שהפרופסור ממכון ויצמן שחתם על העצומה יידע, כי ממש ליד המכון שלו מתגוררים ב-66 התנחלויות בדוויות חדשות מאות אנשים חסרי כל. זאת ועוד, אזור רחובות, נס ציונה וראשון לציון הוקמו על קרקעות שעליהן התגוררו פלחים ממצרים ומעוד מקומות.

חותמי העצומה הם צדקנים, אך בעיקר בורים. אם צדק - שיהיה מקיף: להחרים את כל אוניברסיטאות ישראל ולא רק את אריאל.

וגם את אוניברסיטת קולומביה, שלידה משכנות עוני של הארלם והיא יושבת על אדמה אינדיאנית.

פרופ' ארנון סופר
אוניברסיטת חיפה

^

1.18.2011

הפגנה ליד ביתו של אריק אשרמן

אריק אשרמן ואנרכיסטים מחבלים בגאולת הארץ במשך חודשים ארוכים.


ועד מתיישבי בנימין מארגן הפגנה מול ביתו של אריק אשרמן הפרובוקטור. ההפגנה באישור משטרת ירושלים. !!!!

המועד : יום רביעי הקרוב בשעה 16:30. ברחוב אניטגונוס 8. מגיעים מרחוב יוסי בן יועזר [קטמונים].

הציבור מוזמן להגיע .

אנו נפרסם את מעללי האיש.  תושבי השכונה יידעו מי גר סמוך אליהם.

בהזדמנות זאת הכירו את רועי רידר – רכז ועד המתיישבים במזרח בנימין.

רועי נמצא באזור ומוציא אל הפועל את פעולות ועד המתיישבים.

בקרוב יפורסם מכתב המפרט את פעולות הועד. מצפים להשתתפותכם

רפאל פישר, חבר ועד המתיישבים

1.16.2011

עזרה לעלי-עין

גבעת עלי עין שנקראה על שם פורת יוסף, נכד של משפ' זאב, נבנתה בידי איתן זאב (בן של מרים וישראל) וחברים. היא שוכנת כבר כשנתיים קרוב לאש-קודש. בגבעה נבנה בית יפיפה ומושקע, דירים לכבשים, סוסים ועוד, עצים רבים ואוהל לבחורים. בגבעה המטופחת נשמרה רמת אסתטיקה גבוהה וכל המבקרים בה התרשמו מאד. איתן (שכיום גר במקום עם אשתו) ובחורים הגרים שם השקיעו חודשים רבים של עמל כפיים במקום ועם עשר אצבעותיהם קיימו "ושבו בנים לגבולם".

יום רביעי מוקדם בבוקר באו כוחות בטחון כגנבים והרסו את כל מה שהיה במקום.

"כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" מיד בבוקר החלו עבודות השיקום.

כמובן עבודה ועזרה רבה נדרשים בבניה מחדש - מי שיכול לבוא לעזור בבניה - יבורך. בעלי מקצוע בתחום שמוכנים להקדיש איזה שעה לעבודות מקצועיות - תבוא עליהם הברכה.

נא ליצור קשר עם 0527710898 צבי אלימלך או איתן 0523114911

1.15.2011

מה חושבים על יינות יקב שילה?




יקב שילה הוציא לאחרונה מספר יינות חדשים, בסדרת 'סוד', והציג יין חדש: פסיפס


יקב 'שילה' ממוקם ממש בפאתי הישוב שבשומרון, במיני אזור תעשייה, לא רחוק מהצומת המובילה לישוב. היינות הראשונים של היקב יצאו לשוק בשנת 2005, ובמהלך השנים שלאחר מכן גם קיבלו ביקורות טובות.

עמיחי לוריא, היינן, עובד בעיקר עם זנים אדומים - קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטי ורדו - ושרדונה. הוא מייצר כ- 60 - 70 אלף בקבוקים, חלק לא מבוטל מהם נמכר בחו"ל.

לכלל היינות החדשים שהציג רמת אלכוהול של 14%, לערך. מלבד אחד, כל היינות הם מסדרת 'סוד', שהיא סדרת הריזרב של היקב. סדרה החלה ב- 2006, עם 1000 בקבוקים בערך, והיום היא נושאת 10000 בקבוקים. היינות יהיו בשוק בתוך כמה שבועות, במחיר לצרכן של 120 ש"ח - די יקר.

הערה אחת שלא קשורה ליין, אלא לקנקן: הבקבוקים היו כולם כבדים בצורה יוצאת דופן, ואני מתיחס למשקל הזכוכית. עניין משקל הבקבוקים (שיש לו טיעון שיווקי כלשהו) זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב מצד צרכנים רבים, בעיקר כאלה שהם מתוחכמים יותר, ובעיקר בחו"ל. טוב יעשה היקב אם ישתמש בבקבוקים רגילים: יהיה חסכון באנרגיה, עלויות ישירות ועוד ועוד.

שרדונה 2009

בעץ 'גדול', בנפח 400 ליטר. קצת פרי טרופי, אבל היין עמוס עץ — מוציא הרבה מאוד קפה וקליה חזקה, למרות גודל החביות והתסיסה האלכוהולית בחביות.

שיראז 2008

אף פירותי למדי, קצת מתקתק, עם פלפל שחור. הפה רזה יותר מהאף — יותר טאני ויבש ממנו. קצת חסר במיד פאלט. הסיומת ארוכה למדי, מתובלת מאוד ועל גבול החריפות. קצת מרירות ב- after taste.

קברנה סוביניון 2008

אף מעניין. יש בו אותו עומס פרי מוכר מיינות אחרים של היקב ויקבים קרובים אליו, כמו פסגות, למשל. מתחת לפרי המבושם יחסית, יש גם ירקרקות נעימה — לא כבדה או גסה, אלא עשבונית, יותר. בעבור קצת זמן, היין מוציא קצת קפה. כאן, הפה טוב ועגול יותר, קצת יותר מלא. הסיומת מעודנת יותר, ופחות אגרסיבית מהסיומת של השיראז. טאנינים יותר עדינים.

מרלו 2008

זהו המרלו הזני הראשון של היקב, שעד היום השתמש בו רק בבלנדים. הענבים מגיעים משבעה כרמים שונים, דבר שבוודאי לא מקל על השימוש בהם.

כך או אחרת, האף הכי כבד משלושת היינות, באופן אולי לא מפתיע. הפה עגול מאוד, די כבד. היין מתובל, עשוי טוב. חמיצות מאוד גבוהה וטאניות גבוהה למדי. משלושת היינות, זה עושה את הרושם ה'כבד' ביותר. הבעיה של היין, שהתחיל יפה, היא הסיומת שלו: הוא מפספס קצת ומסיים טיפה מימי, גם אם לא קצר. בשורה התחתונה: הוא יהיה מעניין יותר מבחינת הפרי בעוד שנה או שנתיים, אבל עלול לאכזב בגלל הסיפא.

Mosaic 2006

היין הוא יין הדגל של היקב — לא יוצא בכל שנה. בינתיים יש ממנו מבציר 2006 — הנוכחי, ו- 2007 — שמתיישן עכשיו בבקבוקים. מהשנים האחרות — אין. היין ירוק מאוד — הירוק ביותר מכל היינות, ועמיחי לוריא, היינן, אומר שזה הכיוון שהוא רוצה בו דווקא. 60% מרלו, 30% קברנה פרנק והשאר פטי ורדו ופטיט סירה.

את הזנים השונים הוא מיינן בנפרד, עושה את הממסך ואז מיישן אותו שוב, 'גמור', כשישה חודשים נוספים בחביות. הפה מעט רך מדי במתקפה, אבל אז הוא מתפתח יותר ומקבל גוף. יין יבש מאוד, עז טעמים ובעל טאנינים חריפים. יש בו קצת פטרייתיות, שבוודאי תתגבר בזמן שהוא יתיישן. 230 ₪. לא זול, כמו שאר יינות היקב.

סיכום? היינות טובים (85 - 87, לו הייתי נותן ציונים), ובהחלט יינות שאפשר לשתות כבר עכשיו. את רובם אפשר להחזיק עוד שנתיים שלוש ללא קושי, ואת המרלו — אולי יותר. המחירים קצת גבוהים, אבל יכול להיות שעם הנחה מתאימה, הם יהיו תמורה סבירה.

ש.ק.
12/01/2011

 


תוויות: , ,

1.14.2011

פיצוי כביטוי

עודכן ב- 08:56 14/01/2011


"יש בשילה כל מיני ילדונים שעדיין לא מבינים שתגובה יהודית הולמת זה לא הרס אלא בנייה", הסביר אחד מתושבי המקום

מאת חיים לוינסון

מחאה נגד תג מחיר: תושב שילה, עדי ירדן, הודיע אתמול כי יממן מכיסו זגוגיות חדשות לפועלים פלסטינים, שחלונותיהם נופצו במחאה על הריסת מאחז.

שלשום בא המינהל האזרחי למאחז "עלי עין" הנמצא ברכס המאחזים הסמוך לשילה. פקחי המינהל הרסו בית, אוהל ודיר, בהם התגוררה משפחה צעירה וכמה רווקים. בעקבות האירוע, החלו צעירים בפעולות תג מחיר. בין היתר, נופצו כמה מכוניות של פועלים פלסטינים העובדים בבנייה בהתנחלות. הנזק המוערך לכל רכב הוא כ-3,000 שקלים. בעקבות הדברים, החליט ירדן לשלם את סכום הפיצויים מכיסו.

"הבוקר שברו את החלונות של מכוניתו של הקבלן שבונה את ביתי בשילה. גם הזיקו למכוניות נוספות של ערבים", כתב ירדן לתושבי היישוב, "למיטב הבנתי, הפעולה כוונה כלפי ערבים שעובדים בשילה. אני מנחש שהרקע הוא הרס קרוון, החרמת טרקטור או גירוש תושבים על ידי המשטרה. מיד כששמעתי על כך, הודעתי לקבלן הערבי שאני משלם את הנזק. כתושב שילה, אני מרגיש כמו אדם שמזמין אורח, ובא אחד מבני ביתי ופוגע במכוניתו של האורח שלי בעודו בביתי. על כן, אני מרגיש שזו אחריותי".

הצעד של ירדן זכה לתמיכה רחבה בקרב תושבי שילה. יונה צורף תושב המקום אמר ל"הארץ": "יש בשילה כל מיני ילדונים שעדיין צעירים ועדיין לא מבינים את המהות, שתגובה יהודית הולמת זה לא הרס אלא בנייה. זה כמה ילדים ששברו זגוגיות למכוניות. בעבר זה קרה לפועלים שלי ואני אמרתי לילדים האלה שאני לא מוכן שיפגעו במכוניות הפועלים".

בתוך כך, המשטרה זימנה אתמול לחקירה שני קטינים בחשד שהטרידו את סגן ראש יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, רמי זיו. השניים שלחו לו מסרון בו נכתב: רמי שלום, אני תושב השומרון. הבוקר שמעתי שאתה קשור באופן ישיר להרס בגבעת עלי עין. אינני מבין איך יהודי דתי שגר בשומרון יכול לעשות דבר כזה על אף שזה אסור הלכתית. אשמח אם תתקשר להסביר לי לטלפון זה. תודה".


^

הטור שלי למדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע" גליון 426 מיום 12.1.2011




הניסיון לרצוח אשת הקונגרס מאריזונה, גבריאל גריפורדס (בת לאב יהודי ואם נוצריה), באחת הערים הכי מפורסמות ב'מערב הפרוע', פתח מלחמת תקשורת ממש. עיתונאים ופרשנים מנצלים את האירוע להאשמות שפוליטיקאים מהימין והמחנה השמרני הם אשר הסיתו נגד הדמוקרטים והם האחראים ללחיצת ההדק בידי הרוצח. המראיינים ובעלי הטורים מתחרים ביניהם באיתור רמזים בשנים האחרונות אצל כל המי-ומי, משרה פיילין ורוש לימבו ומטה. בכירי התקשורת השמרנית משיבים, והטונים עולים גבוה. הכתבים הישראלים בארה"ב מדווחים בנאמנות יתירה, דומני, מבלי לספק לנו כאן רקע ועובדות. גם שם, בארה"ב, התקשורת הישראלית ברובה מגויסת לנראטיב השמאלני-הליברלי. למודת ניסיון מ'הסתת הרבנים' ו'הימין האלים' מהתקופה של רצח יצחק רבין, התקשורת הישראלית מגישה לנו דיווח משוחזר וממוחזר. פתאום העיקרון של חופש הביטוי המקודש בארה"ב קורס תחת מתקפה ליברלית דווקא, בהתאם למודל הישראלי של מחיקת ציבור שלם מעל המפה הפוליטית.

הילרי קלינטון השוותה השבוע את הירי להתקפה על מגדלי התאומים, לא פחות. ועוד הוסיפה שיש "קיצונים בארצנו", בזמן שכבר ברור היה שהיורה בא דווקא משורות השמאל הרדיקלי והיה מעורער בנפשו כתוצאה מאידיאולוגיה פרוגרסיבית. ועוד הם שוכחים את כל ההסתה של השמאל נגד...אותה ציר מאריזונה, גב' גריפורד, כאשר כינו אותה סכנה בגלל שהיא ויתרה, כביכול, על החוקה ונחשבה בעיניהם ל"פגר".

אנחנו בישראל יצאנו מהתקופה החשוכה שלנו, אני בטוח שגם הדמוקרטיה האמריקנית עוד תתגבר על בעיותיה בשעה זו.

ישראל מידד

 

כשקיסר עבר על פני מלון

הנה תמונה אשר צולמה בירושלים בשנת 1898:



באותה שנה, בסוף חודש אוקטובר-תחילת חודש נובמבר, הקיסר של גרמניה בא לארץ-ישראל ובירושלים שהה בביקור בין 29.10.1898 עד 4.11.1898.  ברח' הנביאים הוקמו אוהלים גדולים בסגנון פאביליון, מתנת הסולטן שביקש את קירבתו של הקיסר.  הקיסר תרם כספים להקמת בית החולים ביקור חולים וגם לבנות את מתחם אוגוסטה ויקטוריה על רכס הר הצופים. (ראה באנגלית כאן)

בתמונה לעיל, הפמליה עוברת מכיוון צפון על פני "המושבה האמריקאית", היום המלון "אמריקן קולוני".  ובתמונה למטה, רואים את כניסתו לכיוון שער יפו, כשעוד היו בתים סמוכים לחומה ומצדו השניי של רחוב יפו:


לתיאור מלא יותר, בשפה הגרמנית, ראו כאן.  ובעברית, כאן.

הוא אף עלה להר-הבית וביקר במסגד אל-אקצה:




^

1.13.2011

הם באים...

קואליציית המסיק

10.1.11

בהזמנת מועצת הכפר עין-מע'ר בשומרון המזרחי בחג האילנות - עיד אל-סאג'רה וט"ו בשבט נקיים נטיעות משותפות בכפר

יום חמישי, 20.1.11, בשעה 10:00

ביוזמת שומרי משפט-רבנים למען זכויות אדם, נקיים נטיעות נרחבות של עצי זית בכפרים הפלסטינים ברחבי הגדה המערבית כמעשה הזדהות עם החקלאים הפלסטינים וכמחאה נגד התנכלויות של מתנחלים שכרתו, גדעו, ושרפו עצי זית ועצי פרי אחרים, ובמחאה על ביזת כמויות משמעותיות של פרי באתרים רבים, ובמחאה על אוזלת היד של הצבא באי מילי חובתו, על פי החלטת בג"צ, בשמירת רכושם של החקלאים בכפרים הפלסטינים.

את טקס הנטיעות המרכזי נקיים בכפר עין מע'ר בשומרון המרכזי

נטיעות נוספות יתקיימו ברחבי הגדה המערבית.

הסעות:

מירושלים: חניון גן הפעמון בשעה 09:00.

הרשמה מוקדמת: ש. משפט- טל. 02-9482757

תל-אביב והמרכז: ת. רכבת ראש-העין, (ליד צומת קסם) בשעה 09:00. הרשמה: יעקב-050-5733276,

ניתן להגיע ברכבת הפרברית לכפר-סבא-הוד השרון.
^

קודם המינהל והצבא הורסים ואח"כ באים הערבים ומיידים אבנים




שלושה נפגעו קל

סמוך למאחז "אש קודש" הסמוך לעדי עד, יידו עשרות פורעים ערבים אבנים לעבר יהודים. שלושה יהודים נפצעו קל והם ממתינים בבית הכנסת ב'אש קודש' להגעת אמבולנס.
^


כך היה ברעידת האדמה של 1927

בית בהר הזיתים לאחר רעידת האדמה של 11 ביולי 1927




תגובה על האלימות שבוצעה בשער שילה לאחר הרס "עלי - עין"

התקבל ברשימת הקבוצה של שילה:

-------- Original Message ----- Subject: [shilo-israel] Re: שבירת חלונות של מכוניות

Date: Wed, 12 Jan 2011 15:42:53 +0200

From:

To:


הבקר שברו את החלונות של מכוניתו של פ___, הקבלן שבונה את ביתי בשילה. גם הזיקו למכוניות נוספות של ערבים. למיטב הבנתי, הפעולה כוונה כלפי ערבים שעובדים בשילה. אני מנחש שהרקע הוא הרס קרוון, החרמת טרקטור או גרוש תושבים על ידי המשטרה.

מיד כששמעתי על כך, הודעתי לקבלן הערבי, שאני משלם את הנזק. כתושב שילה, אני מרגיש כמו אדם שמזמין אורח, ובא אחד מבני ביתי ופוגע במכוניתו של האורח שלי, בעודו בביתי. על כן, אני מרגיש שזו אחריותי.

1.12.2011

פונה המאחז עלי עין

צפון-מזרחית לשילה ממול למחנה קידה ההרוס ומאחורי "אש-קודש" הוקם מאחז בשם "עלי-עין" וגרו שם בני זוג זאב שמשפחתו היה מקודם בשילה אך עברו לחברון העיר ואולי עוד רווקים, רועי הצאן.  ותק המקום כשנתיים פלוס.

במקום שני מבני-אבן, אחד בית ואחד דיר כבשים ועד פרדס של 120 עצים.

הבוקר קבלתי את ההודעה הבאה:

"לפנות בוקר נכנס המינהל והיס"ם מכיוון קוצרה, שלפו את הזאבים מהבית החרימו להם ניידים והרסו את המקום".

המיקום הוא בערך כאן:



נ.ב.  מעדכון בשטח נודע לי שנזק לרכושם של ערבים, רכבים, בוצע ליד הש"ג של שילה, דבר שיש לגנות אותו כדבר בלתי-חוקי, לא-מוסרי וסתם שטות.
^

1.11.2011

כנס בקרוב




כאן

1.07.2011

מידע מארמונות החשמונאים שליד יריחו

אתמול ראש חודש שבט ביקרנו בארמונות החשמונאים אשר ביריחו.  האזור הוא שטח ישראל, ולצערנו הצבא סגר את השטח הבה לפני ובני ישראל אינם מטיילים כבר שם.  בשנים האחרונות בונים שם הערבים על החפירות הארכיאולוגיות ובקרבתן, כל אזור חקלאות המלוכה נבנה ע"י ערבים הולך ומתרחב.

לכן הנוכחות היהודית היא חיונית כדי להציל את המורשת ולא לבזות את עבודתו הנפלאה של פרופ' אהוד נצר ז"ל.
היינו קבוצה של 10 חברה וכאש הגענו לארמונו של הורדוס ראינו ממול חיילי צה"ל שמזדרזים לכיווננו.
צעקו אלנו ובקשו מאתנו לעזוב. אמרו שהערבים הוד'עו להם על חברה מסוכנים בגזרה.
הערבים חגגו לראות גדוד שלם שבא לפנות אותנו מן השטח למה אנו מסוכנים לערבים!!

יש לחזור ולטייל בכל שטח ארץ ישראל

ארנה 052-8699300

תמונות:





וכאתה על סגוויי, מה אתה עושה

אתה פשוט
מסגסג.

^

ניקוי הניקוז

זה קורה!



מנקים את פתחי הניקוז:



^

1.06.2011

סיסמא

ארץ אחת

או שתי מדינות.

באיזה פתרון אתה בוחר?

הטור שלי למדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 425 מיום 6.1.2011



סיפור מותה של ג'וואהר אבו רחמה, תושבת בילעין, מלמדת אותנו כמה דברים בסיסיים על תפקודה של התקשורת, המקומית והזרה. ראשית, הגרסה הערבית שנתמכת בידי האנרכיסט יונתן פולק, יצאה קודם ובגדול - לא רק ברדיו, בעיתונות ובטלוויזיה, אלא גם במדיה החברתית: פייסבוק וטוויטר. הם התמידו בשימוש המתוחכם הזה גם אחרי שדובר צה"ל וגורמים אחרים התחילו להעלות פקפוקים לגבי הפרטים. שנית, אין מנוס מלהכיר בכך שהתקשורת ממסגרת את הסיפור בהתאם לצד הערבי. למרות ניפוץ אגדת מותו של מוחמד אל-דורה, למרות 'הרעלתו' של ערפאת, למרות ה'טבח' בג'נין ועוד מקרים של בלופים פלשתיניים, הכתבים עדיין נוטים להאמין לצד הערבי. הם גם לא יעזו להטיל ספק במהימנות ה'עובדות' שהצד הערבי מוסר בדיווחים הראשוניים. הם לא יחכו שעה או שעתיים בניסיון להצליב מידע ולקבל תגובה, כאילו לא למדו כלום בביה"ס לעיתונות.

אבל יש עוד היבט תקשורתי לסיפור הזה של אבו-רחמה, של איפה ואיפה. באותו יום נרצחו במצרים 21 בני הדת הקופטית הנוצרית. בערוצים רבים, ובמיוחד בסוכנויות הידיעות, הידיעה הזאת לא זכתה לאותה דרגת חשיבות כמו מותה של אבו-רחמה מבילעין. זו עדות המפריכה את התירוץ של יותר מדי עיתונאים ש"מה לעשות, אם יש דם, אז זה זוכה לתשומת-לב". העיקרון הקובע, כנראה, הוא שכל מה שישראל עושה ראוי לכותרות, ואילו את גרסת הצד הערבי לא צריך לטרוח לחקור.



ישראל מידד.

 


תשובת הרדב"ז תרצ"א על כניסה לעליות הר-הבית





מכתבי במוסף "ספרים" של הארץ





בתגובה לרשימתו של מיכאל הנדלזלץ על ספרו של ארתור קונן דויל "שובו של שרלוק הולמס: כל הסיפורים, חלק ב'" ("הארץ, ספרים", 29.12). הכותרת של רשימתו של מיכאל הנדלזלץ בשער מוסף ספרים "אתה חי רק פעמיים" - טעות היא.

כפי שאוהבי ומעריצי הדמות הבלשית האלמותית יודעים, הוא חי יותר מפעמיים. מזה שנים יוצאים לאור ספרים מאת המחברת לורי קינג אודות הבלש הולמס והעוזרת הצעירה שלו, מארי רוסל. מארי, מתברר, לא רק אמריקאית אלא גם יהודייה. באחד מהם (עד עכשיו יצאו עשרה), "הו ירושלים", שפורסם ב-2000, העלילה מתרחשת בארץ-ישראל של סוף השלטון העותמני וראשית הכיבוש הבריטי.

מעבר לקשר להולמס ולסיפור המרתק, יש בספר חומר מתאים ביותר לדור הצעיר בארץ, כולל אנשי העליה השנייה, ערבים, הר הבית ותככים מסוכנים. אינני מבין מדוע עד עכשיו אף מו"ל ישראלי לא חשב להוציא את הספר במהדורה מתורגמת.


ישראל מידד
שילה

תוויות: ,

1.05.2011

צעדת הל"ה



גם השנה, שנת ה- 63 לנפילתם של הלמד-הא, נצא בעקבות הלוחמים, וננסה להבין:

א. מדוע יצאו באיחור,והאם יצאו מאוחר עד כדי "התאבדות".

ב. מדוע הלכו דווקא במסלול שנבחר.

ג. מה באמת קרה שם.

ד. מיתוס "הרועה הזקן".

ה. מסקנות, לפי חלק מבני משפחות הל"ה.

הצעדה תהיה רגלית, כ- 16-18 ק"מ (תלוי אם רוצים גם לעלות לגבעת הקרב).

המסלול מתאים לכל מיטיב/ת לכת, החל מגיל 10 (בליווי קרוביו המבוגרים).

ההדרכה על ידי אורן מס (אחיין של דני מס הי"ד, מפקד הל"ה).

מסלול: מושב זנוח – עמק האלה – נחל גדור – מחסום ג'בע – גבעת הקרב (אופציה).

מקום מפגש: כניסה למושב זנוח (כביש בית שמש – עמק האלה)

יום ושעת מפגש: בלילה שבין יום ה' ליום ו' 6-7.1.2011, ליל ב' שבט, 12.30 בלילה,

שעת יציאה: 01.03 בלילה (כפי שיצאו הלוחמים מאותו מקום ובאותה שעה).

סיום משוער: יום ו' 7.1.2011 שעה 07.00 בבוקר במחסום ג'בע. חלק מכלי הרכב יחנו במחסום

ויקפיצו את הנהגים לנקודת המפגש.

תשלום לצעדה ולהדרכה: חינם.

מי משתתף: חיילים, כל עם ישראל, פרטיים, קבוצות, בתי ספר.

תיאום: חייבים בתיאום מוקדם עם אורן מס: 02-6277863 (שעות המשרד),

ורצוי באי מייל: rmass@barak.net.il

להתראות (בחושך),

אורן מס



נצחון משפטי


ביקורת יוצאת דופן של בית המשפט על החלטה של צה"ל לאפשר לחקלאי פלסטיני לעבד קרקעות שעובדו בשנים האחרונות על ידי חקלאי ישראלי. בית משפט השלום בירושלים הורה לצבא לאפשר לאחרון לשוב ולעבד את האדמה, תוך שהוא קובע כי "לא ברור מה המעמד המשפטי" של ההחלטה.

מדובר בחלקה השוכנת ליד כביש 60, סמוך להתנחלות שילה. לפי טענת משה מושקוביץ, חקלאי משילה, הוא מעבד את הקרקע משנת 1980, ולכן היא שייכת לו. חוק הקרקעות העותמאני משנת 1858, קובע כי אדם שמעבד קרקע לא מוסדרת במשך למעלה מעשור, הרי היא בחזקתו והוא הבעלים שלה.

לפני כשנתיים טען פלסטיני מהכפר קריות, יחד עם ארגון רבנים למען זכויות אדם, כי הקרקע שייכת לו. הטענות הובאו בפני צה"ל, ובפרקליטות איו"ש נקבע כי הפלסטיני צודק וכי על הצבא לאפשר לו לעבד את הקרקע, החלטה שעוררה מתיחות רבה באזור.

מושקוביץ ערער באמצעות עו"ד דורון ניר צבי ותנועת רגבים לבית משפט השלום בירושלים. השבוע החליט השופט שמעון פיינברג להוציא צו ביניים המורה לצבא לאפשר לו גישה לקרקע. השופט מתח ביקורת על החלטת צה"ל, וקבע כי "לא ברור מה המעמד המשפטי" של החלטת הצבא, ושגם אם יש להחלטה תוקף משפטי כלשהו, הרי שהוא יכול לבטלה.

לפי שעה, נתפשת ההחלטה כניצחון משמעותי למתנחלים על פני צה"ל. עד עתה, בסכסוכים מעין אלה, היועצים המשפטיים של הצבא בדקו וקבעו של מי הקרקע, וכך נקבע מי יורשה לעבד אותה. כעת, בית המשפט קבע כי לא ברור איזה תוקף יש לצה"ל לברור בענייני קרקעות, והפך את ההחלטה על פיה.

מנכ"ל רגבים, יהודה אליהו, מסר בתגובה: "הגיע הזמן שהמינהל האזרחי בכלל והיועמ"ש בפרט יחדלו מההתנהלות השערורייתית בה הם פועלים בניגוד להוראות החוק החלות באזור, תוך התעלמות מזכויות החזקה של תושבים יהודים המחזיקים באדמות שנים רבות. זו התנהלות מפלה ומקוממת הראויה לכל גינוי. אנו מקווים כי החלטת בית המשפט בעניין מושקוביץ תציב בפני גורמי המינהל האזרחי תמרור אזהרה חד וברור".

עו"ד קמר משרקי, שייצגה את הפלסטיני מקריות, אמרה כי "החלטת השופט פותחת פתח חדש לגזל קרקעות בבעלות פרטית פלסטינית באופן רחב ובהיקף גדול. כל מתנחל יוכל היום לדרוש קרקעות פלסטיניות בטענה של ?עיבוד'. ההחלטה של השופט תמוהה, מאחר שהוא בעצמו אמר שהמתנחל לא הציג ולו בדל ראיה לחזקתו באדמה רבת השנים". עו"ד משרקי מסרה בהחלטה נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות רבות, וכי בכוונתם לערער עליה.

מדובר צה"ל נמסר כי "ההחלטה המנהלית שהתקבלה בעניין התבססה על הראיות שהוצגו (רישומי מס רכוש על שם תושבי הקריות בעוד תושב שילה לא הציג מסמך מטעמו). ההחלטה המנהלית לא נועדה לקבוע זכויות במקרקעין ומשמשת רק לצורך מתן הגישה למקרקעין עד להסדרת הזכויות בהן. במסגרת ההחלטה הובהר כי היא איננה מחליפה החלטה שיפוטית וכי כל צד זכאי לפנות לבית המשפט למיצוי זכויותיו".

 

1.02.2011

ידיעה על יינות יקבי שילה




מזה כמה שנים שאנו מתוודעים ליינות יקב שילה המסתמנים כיינות איכות וזוכים להערכה רבה בקהילת היין המקומית. היקב עצמו נמצא בישוב שילה שבשומרון ובעליו הוא ד"ר מאיר שומר מומחה למשפטים ואיש עסקים המתגורר במקסיקו. יינן היקב הוא עמיחי לוריא שלמד את מלאכת עשיית היין בקורס המעשי לייצור יין ביקב שורק. כמה שנים ייצר עמיחי יין ביקב הביתי הקטן שלו ואחר כך הצטרף למאיר שומר כיינן יקב שילה. היקב מפיק כשבעים אלף בקבוקים בשנה ויינותיו, כך מעידים אנשי היקב, נמכרים היטב בארץ ובעולם. לאחרונה חנך יקב שילה יין חדש: 'פסיפס 2006' – יין המהווה את יין הדגל של היקב

קודם להשקת ה'פסיפס' נחלקו יינות יקב שילה לשתי סדרות עיקריות: סדרת 'שור' שהיא סדרת הביניים (מעל סדרת 'מור'), וסדרת 'סוד רזרב' שהייתה הסדרה הגבוהה של היקב. כעת, כאמור, מצטרף לפורטפוליו של היקב יין הדגל, הוא ה'פסיפס'. על משמעותו של המושג 'פסיפס' אנו למדים מן המילון שזהו צירוף של חלקים הנותנים ביחד תמונה חדשה. ואכן, כזה הוא הפסיפס של יקב שילה: חיבור של יינות מחמישה זנים (מרלו, קברנה פרנק, קברנה סוביניון, פטי וורדו ופטיט סירה) שיצרו ביחד יין מורכב ועשיר שזוכה לשבחים רבים. מבקר היין דניאל רוגוב העניק ליין הזה את הציון המחמיא 91 ולדעת כותב כתבה זו, כפי שנראה בהמשך הכתבה, אנו עוד נשמע על היין הזה רבות.

עמיחי לוריא, היינן של יקב שילה הוא חובב בישול רציני וככזה הוא מקנה חשיבות רבה להתאמת יין לאוכל. כיוון שכך, נערכה השקת ה'פסיפס 2006' במסעדת 'הקומה ה- 11' השייכת למלון 'קראון פלאזה' במגדלי עזריאלי. 'הקומה ה- 11' היא מסעדה כשרה שלתפריט בה אחראים השפים אייל רוזנברג ואלון גונן. מיקומה במה שמוגדר 'מלון עסקים' גרם למתכנני המסעדה לתת לה אופי אורבאני ולשפים לתכנן תפריט צהריים מודרני קליל וחדשני המתאפיין במנות שאינן עשירות בקלוריות. "המזון", כך מעידים השפים, "מטופל באופן קצר על מנת לשמור על מראה נאה ואיכות תזונאית גבוהה". המחיר לארוחת צהריים כזו הוא מאוד אטרקטיבי ועומד על 99 ש', ובארוחה כזו טעמנו את יינות יקב שילה.

          האירוע נפתח בקבלת פנים שבה הוגשו מתאבני סושי לצד שרדונה רזרב 2009. אני מאוד אוהב את השרדונה של
          יקב שילה מכיוון שהוא מהווה לטעמי פשרה טובה בין השרדונה הכבד והמלולקטי של פעם לשרדונה הצעיר החד   
          והפריך שעושים היום. יש בו מידה נאותה של טעמי עץ ומירקם חמאתי טוב למרות שרק חלק מן היין עבר תסיסה
          מלולקטית. ליין צבע צהוב עמוק ויפה. באף ריח של אננס, מלון דבש ופרי לבן טרופי. בפה היין יבש עם רקע קל של
          מתיקות וחמיצות מעודנים המאזנים יפה זה את זה. ההתאמה לסושי הייתה טובה אבל היין התאים עוד יותר לאחת
          המנות הראשונות שהוגשו בהמשך: סביצ'ה סלמון עם בגט קלוי וקרם לימון. השרדונה של שילה נמכר במחיר של
          70 ש' לבקבוק.

לכוסותינו נמזגו שלושה יינות מסדרת סוד רזרב בציר 2008 – מרלו, קברנה סוביניון ושיראז. כאמור, עד הופעתו של ה'פסיפס' היוותה סדרה זו את הסדרה הגבוהה של היקב ובטעימות הוצג ה- סוד רזרב קברנה סוביניון כיין הדגל של היקב. "הסוד הוא בכרמים", אומר לוריא ומסביר: "זהו היין שהכי קל לי כיינן לייצר אותו. רוב העבודה נעשית בכרם. הכורמים נענים לכל הרצונות שלי וליקב מגיע פרי איכותי, ממוין ונקי". יינות 'סוד רזרב' הם חד זניים אבל לוריא טוען שמבחינתו אלו בלנדים שנעשים מחלקות וחביות שונות של אותו זן. "יש לי חביות רבות מכל זן אבל לבלנד הזני הסופי נכנסים רק יינות מחביות שאני מזהה כמתאימות לרמה הגבוהה שאני מכוון אליה בסדרה זו" , מסביר לוריא. לקראת טעימת היינות ביקש עמיחי לוריא להזכיר לנו שזוהי טעימה מקדימה והיין יצא לשוק רק בעוד כמה חודשים.

'סוד' מרלו רזרב 2008

דבר היינן: זוהי השנה הראשונה שבה יקב שילה מוציא מרלו זני בכלל ומרלו זני מסדרת 'סוד רזרב' בפרט. עד עתה שימש המרלו רק בבלנדים ובבציר 2007 הכיל המרלו רזרב מסדרת סוד רק 60% מרלו והיתר זנים אחרים. המרלו בארץ, לדעת עמיחי לוריא, הוא זן מאתגר וקשה לטיפול. היקב מקבל מרלו משבעה כרמים שונים וכל כרם מוציא מרלו בעל תכונות שונות. יחד עם זאת, זהו אתגר להפיק מיינות אלו בלנד זני איכותי וברמה גבוהה.

רשמי טעימה אישיים: ליין צבע אדום כהה כמעט שחור. באף ריח סגור, מאופק שמשתחרר ככל שהיין שוהה בכוס. בטעימה ראשונה היין נוקשה, יבש ועפיץ, אלא לאחר כחצי שעה, במיוחד בשילוב עם מנות האוכל שהגיעו בהמשך, היין השתנה לגמרי. במיוחד התאים היין למנת כנפי העוף המושחמות ברוטב ברביקיו המוגשת כמנה ראשונה בתפריט העסקי. מחירו של היין: 120 ש'.

'סוד' שיראז רזרב 2008

דבר היינן: 100% שיראז מענבים המגיעים מכרמים בצפון כאשר גובה הכרמים נע בין 500 ל-800 מטר מעל פני הים. היין תסס בטמפרטורה של 30 מעלות במשך 14 יום ולאחר מכן התיישן 20 חודשים בחביות רובן צרפתיות ומיעוטן אמריקאיות. מחצית החביות חדשות.

רשמי טעימה אישיים: הצבע סגול כהה עם לב שחור. האף נדיב יותר מן המרלו אך במעט וכמו המרלו זה הולך ומשתפר ככל שהיין שוהה בכוס. בפה טעמים מתובלנים, טאנינים רכים אבל סיומת מעט חריפה. בסך הכל יין טעים שאחרי חצי שעה בכוס יודע לתת יותר באופן משמעותי. היין היה עוצמתי מדי ביחס למנות הראשונות האחרות שהוגשו: קרפצ'יו סינטה ועצם חלולה ממולאת בשקדי עגל וכבד אווז, אבל יש להניח שזמן ריכוך נוסף של היין היה משפר גם את הזיווג הזה. 5800 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחירו 120 ש' לבקבוק.

'סוד' קברנה סוביניון רזרב 2008

דבר היינן: 100% קברנה סוביניון מחלקות מובחרות בכרם של היקב בשילה. גובה הכרם 750 מ' מעל פני הים. תהליך הייצור כלל השרייה קרה – תסיסה ואח"כ השרייה חמה על הקליפות במשך שבוע. היין התיישן 18 חודשים בחביות עץ צרפתיות, חציין חדשות.

רשמי טעימה אישיים: יין שמוכיח שראוי היה להיקרא יין הדגל של היקב. צבעו של היין אדום-שחור מבריק ויפה. למרות שהיין הזה הוא בן גילם של המרלו והשיראז שטעמנו קודם לכן, הוא מעניק יותר הן באף והן בפה. האף משחרר בנדיבות ריחות של פרי שחור בשל ונעים. בפה המון טעם, גוף מלא ומורכב עם שיוריות נעימה וארוכה. גם הטאנינים רכים ומצוינים. היין התאים מאוד למנת שיפודי הפרגיות שהוגשה לי כמנה עיקרית. 6700 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחיר כל בקבוק 120 ש'. שווה ביותר.

עם תום טעימת היינות מסדרת 'סוד' ניגשנו לטעימת יין ההשקה, שהוא גם יין הדגל החדש של היקב – ה'פסיפס' 2006. התווית שעל הבקבוק מציגה דווקא את שם היין באנגלית, MOZAIK, ונראה שהיקב מכוון את היין בעיקר ליצוא לחו"ל. עמיחי לוריא מסביר שה'פסיפס' הוא יין שלא יצא כל שנה אלא רק בשנים טובות במיוחד. כבר כיום ידוע אמנם שהפסיפס הבא יהיה מבציר העוקב, בציר 2007 אך לא יהיו 'פסיפסים' מבצירים 2008, 2009 וכנראה גם לא מבציר 2010. "זהו היין היחידי שאני עושה ללא התחשבות בשום שיקול למעט טעמי האישי", אומר לוריא.

פסיפס 2006

דבר היינן: בלנד של חמישה זנים בורדולזיים: 60% מרלו, 20% קברנה פרנק, 7% קברנה סוביניון, 7% פטי וורדו ו-6% פטי סירה. הפרי מגיע כולו מכרמים בשילה כאשר גובה הכרם העיקרי כ- 800 מ'. היינות השונים תססו כל אחד בנפרד במשכי זמן שונים, כל אחד לפי אופי הזן. כל יין התיישן בנפרד שניים עשר חודשים בחביות עץ צרפתיות, מחציתן חדשות. לאחר ביצוע הבלנד הועבר היין ליישון נוסף בחביות במשך 6 חודשים נוספים. היין בוקבק במאי 2008 וכעת, לאחר כשנתיים וחצי של מנוחה בבקבוק, היין משתחרר לשוק.

רשמי טעימה אישיים: היין הזה הרשים אותי מאוד. מרגע שמקרבים את הכוס לאף מתחילה החגיגה. עושר בלתי רגיל של ריחות פירות אדומים, צעירים ובשלים גם יחד. אתה מסובב את הכוס, מריח את היין ולא בא לך להתחיל ללגום כדי למשוך את התענוג. הפה מקיים את מה שהאף מבטיח: טעמים מגוונים בריכוז ועוצמה מצוינים. היין מורכב ורב שכבתי, כל לגימה חושפת שכבת ריחות וטעמים חדשה. האיזון מצוין, הכל במידה: טאנינים, חמיצות, מתיקות ואפילו חריפות קלילה. יופי של יין שנעשו ממנו 6140 בקבוקים ומחיר כל אחד מהם 230 ש'. מומלץ, למרות המחיר, ובוודאי מעניק תמורה גבוהה יותר מכמה וכמה יינות דגל יקרים ממנו.

לסיכום, יינות יקב שילה מסדרת 'סוד רזרב' 2008 הם יינות עולם חדש מרוכזים, טעימים ובעלי עוצמה. המרלו זקוק לזמן, השיראז מזכיר יינות אוסטרליים מסוגו והקברנה טעים במיוחד כבר כעת, אפילו בצעירותו. הפסיפס לטעמי יין גדול, ואני חוזר וטוען שאנו עוד נשמע עליו רבות.

לחיי יקב שילה ! לחיי יינות ישראל !

 

1.01.2011

לטייל בסביבות שילה

מחוות יישוב הדעת נצא דרומה אל עבר רכס 'כל ציון'. נבצע תצפית היקפית מפסגת הרכס (נ.ג 840). נבקר בריכוז עצי אורן הסלע המזרחיים ביותר בארץ. נבקר בחורבת כולצון – יישוב יהודי מימי בית שני בו נתגלו לאחרונה שתי מערכות מסתור מימי מרד בר כוכבא. נבקר בחורבת גבעית – שרידי עיר יהודית מימי בית ראשון ושני. נעצור להתרעננות בעין רשאש ובעין דומא נבקר בחורבת אל מרג'ם – יישוב יהודי מימי בית ראשון ושני ונסיים בכביש אלון. אורך המסלול: 12 ק"מ