7.31.2013

עד אנא אתם נרפים מלבוא ולרשת את הארץ



"נמשיך בבנייה בשטחים. אני מעביר מכאן מסר לכל הצדדים במשא ומתן: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" - כך אמר היום השר נפתלי בנט באירוע בשילה.
 

יושב ראש מפלגת הבית היהודי, השר נפתלי בנט, אמר היום באירוע בהתנחלות שילה כי בשם ממשלת ישראל, הוא "מתחייב שנמשיך לבנות בהתנחלויות". "נמשיך בבנייה ואתם תראו את זה בקרוב. אני מעביר מכאן מסר לכל הצדדים במשא ומתן: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל", אמר בנט.

השבוע הגיב בנט להכרזה על חידוש המשא ומתן עם הפלסטינים ואמר כי "אפשר לנהל משא ומתן בלי תנאים מוקדמים, בלי הקפאה, ובוודאי בלי הדרישה ההזויה לנהל אותו על בסיס קווי 67'". לדבריו, "אנו נעמוד על כך שנמשיך לקיים חיים תקינים ולהמשיך את הבנייה בירושלים וביהודה ושומרון. ההיסטוריה לימדה אותנו שבניה מביאה חיים, ופינוי יישובים מביא טרור"...

^

7.28.2013

יאיר על הרחקתו מלימודים באוניברסיטה העברית 1932




ירושלים, 17.3.32

רוניק הקטנה, הטובה שלי! זה שבועיִם לא כתבתי לך ואינני יכול לתאר לעצמי מה חלף במחשבותיך ומה היו דאגותיך בזמן זה. אם כין זה כך, הרי מוטב. מקריאה בעתונים ודאי ידוע לך שבקשר להפרעות בזמן הרצאתו של בנטביץ'[76] סילקו מהאוניברסיטה שנים‑עשר סטודנטים, מהם ארבעה לשנה ושמונה לשלושה שבועות. אני הייתי בין אלה האחרונים. הסילוק לא בא בעד ההפרעות, כי רשמית לא השתתפו הסטודנטים בהפרעות (ביום הרצאתו של בנטביץ' הייתי בתל‑אביב) אלא בגלל כרוז שהופץ בזמן ההרצאה. מגנס מצא בכרוז הזה "עלבונות אישיים" לבנטביץ'. למשל: שם היה כתוב שפרופ' בנטביץ' רוצה להכניס לאוניברסיטה "הגבלות אנטישמיות". המדובּר הוא במאמר שפרסם בנטביץ' לפני שניים וחצי ב"ניוּ‑פלסטיין", ובו טען שצריך להיזהר שלא תיעשה האוניברסיטה העברית מוסד אוניברסיטאי עליון רגיל, שיכול לתת תעודות לצעירים מן הישוב; יש להיזהר שהאוניברסיטה לא תהיה מוצא חדש (a fresh opening) לסטודנטים הסובלים בחוץ‑לארץ מהגבלות חמורות של "נוּמרוּס קלאוּזוּס".[77] בפלשתינה אין צורך ברופאים, עורכי‑דין, מהנדסים, אגרונומים. האוניברסיטה צריכה להתעסק בפתרון בעיות מופשטות של מדע ומחשבה. ללִמודים רגילים יש ליסד אוניברסיטה אנגלית.

כפי שאת רואה, אלו הן דעות שאפשר לכנותן אנטישמיות, אף‑על‑פי שאגודת הסטודנטים הלאומית "חולדה"[78] (שאני חבר בה) כיתה נגד השימוש בביטוי זה.

אני בכלל לא ידעתי על פרסום הכרוז. אבל לא זה החשוב. העיקר הוא שנציגי "אל‑על, "חולדה" וסקציַת הסטודנטים הרביזיוניסטים הוזמנו לברוּר משמעתי שבמהלכו ביקש מאגנס את חימובסקי לעזוב את לשכתו. יחד אתו יצא מהלשכה גם הנציג השני של "אל‑על, פרלמוטר, וכמו כן נציגי הסקציה של הרביזיוניסטים. נציגי "חולדה, נשארו וקראו באזני מאגנס הצהרה שבה הזכירו לו שחודש אחרי המאורעות[79] הכריז שאם עלינו להישען על כידונים של איזו מעצמה הרי כל עבודתנו אינה שוה ולא‑כלום. והנה עכשיו, כשהפריעו לבנטביץ', הוא סומך על אגרופו של שוטר בריטי. בכלל השמיעו לו דברים כדרבנות. למחרת נאמר בהודעה על הלוח שמאגנס חולה, וכעבור שלושה ימים סולקה "חולדה" in corpore[80] לשלושה שבועות (עד סוף הסמסטר) ועציגי "אל‑על והרביזיוניסטים (ארבעה) עד סוף השנה. נוסף לזה נשללה מהם הרשות לגשת לכל בחינה אוניברסיטאית עד סוף שנת‑הלימודים 1933. העונש האכזרי הזה עורר, כמובן, התמרמרות רבה. נערכו שלש אסיפות כלליות שכל אחת מהן (מלבד האחרונה) נמשכה עד לשעה 3 אחרי חצות. עשרות נאומים, החלטות, הצבעות. ריח שביתה היה באויר. בעתונים, כולל "דבר", הופיעו עשרות מאמרי‑מערכת, כתבות, מכתבים וכד'.

כולנו עבדנו בקדחתנות. "חולדה" הטילה עלי לשאת את דברה באספה השניה. היה עלי לאסוף חומר על פעילותו של בנטביץ' בזמן המאורעות, לקרוא את מאמרו על האוניברסיטה, את ספרו החדש In Palestine וכו'.

שתי האספות הראשונות היו ביום‑ה'. עכשיו ברור לך מדוע לא כתבתי לך. את יכולה לתאר לעצמך עד כמה הייתי נסער וזועם. לא בגלל סילוקי מהאוניברסיטה. הכאיבה לי העובדה שלסטודנט בעל השקפות לאומיות אין מקום באוניברסיטה, שהאוניברסיטה היתה שמחה להיפטר מאלה, שמפא"יניק או מוֹפ"ס[81] רצוי בה יותר. והרי מדובר באוניברסיטה העברית בירושלים! אבל אנחנו ניצחנו. כל הסטודנטים התקבלו בחזרה. אלא שהאוניברסיטה הוציאה תקנות הקושרות אותנו בידינו וברגלינו. מובן שעל הרה דברים חשובים לא הספקתי לכתוב לך. אספר כשתבואי.



_______________________
[76] נורמן בנטביץ' (1971 – 1883) – משפטן ציוני מיוצאי אנגליה, יועץ משפטי ותובע כללי בממשלת המנדט, איש "ברית שלום". ב-1932 החל להורות משפט בינלאומי באוניברסיטה העברית.

[77] לטינית: "מספר סגור". הכוונה להגבלות על קבלת יהודים למוסדות ההשכלה הגבוהה בארצות שונות באירופה בימים ההם.

[78] א"ש היה ממייסדי האגודה ופעיליה.

[79] מאורעות אב תרפ"ט (אוגוסט 1929).

[80] לטינית; "בגופה" – כולה, בשלמותה.

^

7.24.2013

מנחם בגין ושילה

...הועלתה הבעיה של התנחלות, ההתנחלות היהודית. נכון שנתבקשנו לא לערוך התנחלויות. אבל אנחנו הבהרנו את עמדתנו בבהירות מוחלטת, לאמור: יש בארצות-הברית של אמריקה מקומות הקרויים ״חברון״, ״שילה״, "בית-אל" "בית-לחם" ועוד. השמות האלה מוכיחים את הקשר העמוק בין העם האמריקני לבין התנ״ך.

נשער בנפשותינו שמושלי המדינות שבהם נמצאים מקומות אלה היו מכריזים ומחליטים שכל אזרחי אמריקה יכולים לבוא למקומות הללו זולת סוג אחד של אזרחי ארצות-הברית — אזרחים יהודים, היתה קמה זעקה בכל רחבי ארצות-הברית, ובצדק, על אפליה זו נגד יהודים. זו אפליה מובהקת. לכן אנחנו שואלים: האם אפשר להעלות על הדעת שממשלה יהודית תמנע מיהודי בארץ הזאת, בארץ-ישראל, לרכוש קרקע או לבנות את ביתו בבית-לחם המקורית, בחברון...

מאיר פעיל (מחנה שלי):

משל כחרס הנשבר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

...ובשילה? במלים אחרות, אנחנו עמדנו על הזכות, שאיננה ניתנת לעירעור, של יהודים לחיות בארץ-ישראל. אין שום סיבה שיהודים וערבים יחיו ביפו ובחיפה וברמלה ובלול ובעכו ובנצרת ובמקומות אחרים ושלא יחיו יחד, בשלום ובכבוד הדדי, ביהודה ובשומרון, בעזה וברפיח. אין שום הצדקה לכך וזוהי עמדת הממשלה.

אני מבקש, על רקע ההחלטה שנתקבלה אתמול על-ידי ועדת השרים לענייני התיישבות — שלפיה יוכרו הישובים אלון-מורה, עפרה ומעלה-אדומים — אני מבקש להודיע את עמדת הממשלה בקשר עם ההודעה של מזכיר המדינה. הוא אמר אמש כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבין-לאומי. עם כל הכבוד, אומר למזכיר המדינה שזוהי האשמה שאין לה יסוד. מדינת ישראל מקיימת את המשפט הבין-לאומי, אבל אם מישהו מסתמך על אמנת ז׳נבה משנת 1949 המיועדת להגן על האוכלוסיה האזרחית בשטחים כבושים, עלי לומר: ראשית, ההתנחלות היהודית איננה פוגעת בשום אופן ובשום פנים בערבים בארץ-ישראל. לא נישלנו ולא ננשל שום ערבי מעל אדמתו. ההחלטה שנתקבלה אתמול חלה על שלושה ישובים קיימים. שום אדמה ערבית לא הופקעה בהקמת הישובים הללו. הם ישובים קיימים. נכון שהממשלה הקודמת פיקפקה ביחס לישוב אחד, לאמור — אלון-מורה, ומדי פעם בפעם היו הודעות שאולי לא יוכלו להישאר על הקרקע. אבל עמדתה של הממשלה הזאת שונה מזו של הממשלה הקודמת בעניין זה. אנחנו חושבים שיש זכות מוחלטת ליהודים להימצא באלון-מורה. לכן לא היה לנו שום פיקפוק שעם הקמת הממשלה החדשה אנחנו נכיר בשלושת הישובים האלה כישובים לכל דבר ושום עוול לא נגרם על-ידי כך למשפחה ערבית כלשהי. כך ננהג גם בעתיד. ההתנחלות היהודית לא תהיה קשורה בעוול ובנישול כלשהו של תושב ערבי כלשהו במקום כלשהו בארץ-ישראל.

תופיק טובי (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):

אלה דיבורי סרק. העובדות הן אחרות. החיים מוכיחים שכל התיישבות חדשה פירושה נישול של עם היושב במולדתו.

ראש- הממשלה מ. בגין;

באשר למשפט הבין-לאומי, הממשל הישראלי בארץ-ישראל איננו שלטון כיבוש. הכנסת קבעה זאת בשנת 1967. בשנה ההיא קיבלה הכנסת חוק האומר: הממשלה רשאית בצו להחיל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ-ישראל כפי שייקבע בצו. זה החוק. זה החוק שלנו. זה החוק שהתקבל על-ידי בית-הנבחרים של מדינת ישראל הריבונית. הכנסת בחוק וכחוק הסמיכה את הממשלה, על-פי סמכותה, אפילו ללא צורך בפנייה נוספת אל הכנסת אלא בצו אדמיניסטראטיבי, להחיל את המשפט והשיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ- ישראל. במלים אחרות, אנחנו, על-ידי החוק ההוא, קבענו באזני כל העמים שארץ-ישראל, בשום חלק ממנה, איננה בבחינת occupied territories או שטחים כבושים, כיוון שהכנסת, כחוק, הסמיכה את הממשלה להחיל על כל שטח משטחי ארץ-ישראל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה.

המקור:

הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ב אב תשל"ז 27 יולי 1977 הודעת ראש הממשלה על מסעו לארצות -הברית

7.16.2013

סגירת ההר אולי תתרגם לפיצויים

הודעה מטעם מטה ארגוני הר הבית והמקדש:

היום, ט' באב התשע"ג, שוב נכשלה משטרת מחוז ירושלים באכיפת החוק והסדר בהר הבית, ומנעה ממאות יהודים ובני דתות אחרות את הגישה להר הבית מתוך כניעה לאלימות ואיומי ערבים. כמו כן הגיעו לשער הר הבית סגן שר החוץ, ח"כ זאב אלקין וח"כ שולי מועלם, וגם כניסתם סורבה.

בעקבות כך, ומאחר ודפוס הפעולה המשטרתית הזו חוזר על עצמו שוב ושוב, פנה יו"ר המטה המשותף של ארגוני המקדש, עו"ד אביעד ויסולי, אל מפכ"ל המשטרה בתביעת נזיקין לכל היהודים שביקשו לעלות היום להר, בדרישה לפיטורי מפקד המחוז, ובסדרת שאלות על הנסיבות והנימוקים לסגירת הר הבית היום.

לדברי עו"ד ויסולי "כשלון זה של משטרת ישראל הינו חמור במיוחד, לאור ההתרעות הרבות שהעברנו לאחרונה למפקדי המשטרה האחראים על הר הבית, בכתב ובעל-פה, על כך שכוחות המשטרה אינם מטפלים כראוי בגילויי האלימות, הפרות החוק והאיומים של המוסלמים בהר הבית.

"יצוין כי רק אתמול בדקנו שוב ושוב עם סנ"צ אבי ביטון, מפקד הימ"ק, והוא הבטיח כי הר הבית יהיה פתוח ליהודים בט' באב. לטענתו ההחלטה על סגירת הר הבית התקבלה היום בשעה 7 בבוקר, כאשר לא היתה כמעט כל פעילות ולא נרשמה כל הפרת סדר בהר הבית.

"לאור הבטחותיו של סנ"צ ביטון כי הר הבית יהיה פתוח, לא עתרנו לבית המשפט בנושא.

"כתוצאה מסגירת הר הבית ליהודים היום, נגרמו נזקים חמורים לכל מאות היהודים מקרב חברינו שביקשו לעלות להר הבית ביום ט' באב. מדובר הן בנזקים ממוניים (הוצאות הכנה, נסיעות, אובדן ימי עבודה וכו') והן בכאב וסבל ואובדן אוטונומיה כתוצאה ממניעת הכניסה למקום הקדוש ביותר ליהודים עלי אדמות ביום חורבנו.

"משטרת ישראל נדרשת לפצות את כל היהודים שהגיעו לשער הר הבית היום וכניסתם נמנעה על ידי משטרת ישראל בגין כל נזקיהם.

"הערכה ראשונית של הנזקים, לצרכי פשרה בלבד, היא בסך 5,000 ₪ לכל יהודי שהגיע לשערי הר הבית וסורבה כניסתו. אם פשרה זו מקובלת עליכם, נא הודיעוני על כך לא יאוחר מיום טו באב התשע"ג 22.7.13.

"בנוסף לכך, הינך מתבקש להודיענו, לא יאוחר מיום טו באב התשע"ג, 22.7.13, את הנסיבות והנימוקים לסגירת הר הבית היום. באורח מפורט הינך מתבקש להשיב:

א. מי החליט על סגירת הר הבית היום ומתי?

ב. מה היו הנימוקים לסגירת הר הבית?

ג. מה האמצעים שנקטה משטרת ישראל כדי למנוע את סגירת הר הבית ליהודים?

ד. מדוע נסגר הר הבית ליהודים ובני דתות אחרות, אך לא למוסלמים?

ה. האם הדרג הפוליטי היה מעורב בהחלטה לסגור את הר הבית, ואם כן – מי ובאיזו צורה?

ו. מה סדר הכוחות (להלן "סד"כ") שהכינה המשטרה לשמירת הסדר בהר הבית ביום ט' באב?

ז. איזה סד"כ היה נדרש למשטרת ישראל לאפשר את כניסת היהודים להר הבית היום?

ח. מדוע משטרת ישראל לא זימנה את הסד"כ הראוי לשמירת הסדר בהר הבית ביום ט' באב?

ט. תפיסת ההפעלה של משטרת ישראל בהר הבית נכשלת שוב ושוב באכיפת החוק והסדר בהר הבית. כיצד הינך מתכוון לשנות את תפיסת ההפעלה כדי להתגבר על הכשלים?

י. גם בשנה שעברה סגרה משטרת ישראל במפתיע את הר הבית ב-ט' באב. מהם המסקנות שהסיקה המשטרה מהכשל בשנה שעברה?

יא. מדוע לא יישמה משטרת ישראל את המסקנות מהכשל שבסגירת הר הבית בפעמים הקודמות?

יב. אילו צעדים ארגוניים הינך מתכוון לנקוט נוכח כשלונם הסדרתי של מפקדי מחוז ירושלים בשמירת החוק, הסדר, ואי מתן אפשרות ליהודים להיכנס להר הבית?

יג. כיצד תימנע משטרת ישראל את הכשל שבסגירת הר הבית בעתיד?


"התנהלות משטרת ישראל בהר הבית מתאפיינת באפליה גזענית אנטי-יהודית מובהקת. כנגד היהודים, שאינם חשודים בכל הפרות סדר או אלימות מכל סוג שהוא, ננקטים צעדים המונעים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם, כגון הגבלת (ולעיתים שלילת) חופש התנועה, הגבלת/שלילת חופש הגישה למקומות הקדושים ושלילת חופש הפולחן. כל זאת מאחר והמשטרה נכנעת באופן שיטתי, סדרתי ומתמשך לאלימות ואיומי אלימות מצד המוסלמים. בכך המשטרה פועלת בניגוד ותוך הפרת עשרות פסקי דין של בג"ץ אשר הורו למשטרה מפורשות כיצד לנהוג נוכח גילויי אלימות מצד קהל עוין ככלל, ובהר הבית בפרט (יצוין כי מפקדי מחוז ירושלים העידו בבתי המשפט ובכנסת כי אינם מכירים את פסקי הדין של בג"ץ).

"התנהלות זו של המשטרה היא פסולה בכל קנה מידה ובלתי חוקית על פניה. למעשה המשטרה מעודדת את אלימות המוסלמים בהר הבית, בכניעתה המשפילה להם ובהתנהלותה המפלה והגזענית כנגד היהודים. נא הבהר האם משטרת ישראל מתכוונת לשנות את ההתנהלות הפסולה הזו, וכיצד.

בנוסף לאמור לעיל, הינך מתבקש לנקוט צעדים משמעתיים ופיקודיים כנגד מפקדי מחוז ירושלים בגין הכשל המשטרתי החמור שבנדון. בהקשר זה, הינך מתבקש להעביר מתפקידו את מפקד מחוז ירושלים, ניצב פריינטי, כנהוג במשטרה לאור הכשלים החמורים של המשטרה בהר הבית .

מסיים ויסולי את מכתבו למפכ"ל.


לפרטים וראיונות:
עו"ד אביעד ויסולי, 050-5791746


^

הר הבית בראשית השלטון הבריטי בארץ


פורסמה על־ידי מערכת 'שבת'

התיעוד ההיסטורי מראשית המנדט הבריטי מגלה כי ראשי היישוב היהודי חששו מדרישת בעלות על הר הבית והותירו אותו בידי הערבים. ייתכן שהוחמצה אז הזדמנות היסטורית

ארבעה ימים לאחר שבריטניה הכריזה מלחמה על האימפריה העות'מאנית, הציונות כתנועה פוליטית המגשימה פרוגרמה מדינית עלתה על שולחן דיוניה של ממשלת בריטניה. בישיבת קבינט ביום 9 בנובמבר 1914 התייחס דוד לויד ג'ורג', שר האוצר, ל"גורלה האולטימטיבי של פלשתינה". תקופה ארוכה היה ג'ורג' מעורב במאמצים לקדם את שאיפות הציונות והוא מסר להרברט סמואל שרצונו לראות את "כינונה של מדינה יהודית בפלשתינה". בערב, לאחר אותה ישיבת קבינט, הופיע ראש הממשלה אסקוויט בסעודה חגיגית של ראש העיר לונדון וציין בשמו שאחת ממטרות המלחמה היא פירוקה של האימפריה העות'מאנית. על מנת לקדם מטרה זו גויס מרק סייקס לפעילות המדינית שבסופו של דבר הסתכמה בהסכם סייקס־פיקו המפורסם.

באחד המהלכים של תיאום העמדות בין המעצמות בעניין עתידה של ארץ־ישראל, יצא סייקס לרוסיה בפברואר 1916 להיוועץ עם שר החוץ הרוסי סרגיי סאזונוב. בטרם עזב נפגש איתו סמואל ודן עמו בתוכנית שנועדה למנוע מצרפת להשתלט על "ארץ הקודש" ובה כלל שרטוט גבולות אפשריים. לפי רונלד סאנדרס בספרו "החומות הגבוהות של ירושלים", כתב סמואל במזכר שמסר לסייקס כי חברון ועבר הירדן לא ייכללו במדינה היהודית שתקום וש"מסגד עומר הופך להיות הדבר היחיד בעל החשיבות העליונה שיש לדון עליו עם המוסלמים". באותו זמן, השר לענייני המושבות רוברט קרו הודיע במזכר לשגרירי בריטניה ברוסיה ובארה"ב: "כשתגיע השעה, והמתיישבים היהודים בארץ־ישראל יתחזקו מספיק כדי להתמודד עם האוכלוסייה הערבית, יורשה להם ליטול את הניהול הפנימי של פלשתין (להוציא את ירושלים והמקומות הקדושים)".

לורד קורזון החזיק בדעה אחרת. בדיון שהתקיים ב־17 באוקטובר 1917, נרשמו מפיו הדברים הבאים:

מסגד עומר, העומד על מקומו של מקדש שלמה, הינו אחד מהמקומות המקודשים של האסלאם… אי־אפשר לחשוב על עתיד כלשהו כאשר המוסלמים יודרו מירושלים… הנבונים בקרב הציונים מוותרים על כל תביעה להחזיר לעצמם את ירושלים כמרכז ובירה של מדינה יהודית הקמה לתחיה, ומקווים רק שתישאר כמין מובלעת בידיים בינלאומיות אם לא בידיים בריטיות.

יש לציין שהמטיף המוסלמי הבכיר ביותר באנגליה עצמה, ח'וואג'ה כמאל אוד־דין, הופיע באספה פומבית ביוני 1917 יחד עם מושיר חוסיין קידאווי, בחסות החברה האסלאמית, כדי לנהל תעמולה נגד אימוץ מדיניות פרו־ציונית בידי הממשלה הבריטית. קידאווי טען ש"פלשתין קדושה יותר עבור המוסלמים מאשר עבור היהודים או הנוצרים". ואוד־דין ציין ש"מקדשו של שלמה הוא מתחת לאדמה ומעליו מסגד גדול… הרי כדי לבנות את בית המקדש מחדש יצטרכו להרוס את המסגד". ברור, על רקע זה, שהבריטים לא יכלו להתעלם מחשיבות הר־הבית כמרכיב בעייתי לשלטונם בירושלים.
שמירה מיוחדת על הר הבית לאחר כיבושו.

שאיפה תודעתית

מיד לאחר כיבוש העיר ירושלים בחנוכה תרע"ח פקד כובש העיר אדמונד אלנבי להעמיד שמירה מיוחדת על הר־הבית. 






זאת, בהתאם להנחיה שהתקבלה מפקיד משרד החוץ ששירת בקונסטנטינופול שביקשה להראות כי הבריטים "שומרים בצורה מדוקדקת על דת האסלאם והם יכבדו את המקומות המקודשים המוסלמיים". כיתת השמירה המיוחדת הורכבה מחיילים הודים מוסלמים והוראתו של אלנבי הייתה ששום לא־מוסלמי יעבור את שערי הר־הבית מבלי להזדקק לרשות מושל העיר, רונלד סטורס, והמוסלמי האחראי.

בינתיים, שיגר הלורד בלפור מברק אל השריף חוסיין, מנהיג המרד הערבי, אביהם של פייסל ועבדאללה, והודיע להם שהם בני הברית של בריטניה ו"באישור העולם" הם ינהלו את אתרי הקדושה בפלשתין "ללא־עוררין". אשר להר־הבית עצמו, בלפור קבע ש"מסגד עומר ייחשב כעניין מוסלמי בלבד ולא יופקד תחת שום רשות לא־מוסלמית, בעקיפין או במישרין". כך, בסיוע הבריטים, הפך להיות הר־הבית מראשית הכיבוש הבריטי מוקד תסיסה כנגד התנועה הציונית. המטיף של אל־אקצא, מוחמד אל־אפיפי, הגיש עצומה אנטי־ציונית לארה"ב כבר ב־18 בדצמבר 1918, וזו רק דוגמה אחת מני רבות.

כראש ועד הצירים, נאלץ חיים וייצמן בפגישות עם הגנרל אלנבי בארץ באפריל 1918 ולאחר מכן עם הסולטן של מצרים ביולי באותה שנה להתמודד עם "שמועות זדוניות שהפיצו אנטישמים וסוכני האויב" כי כביכול ניתנה לציונים רשות בכתב מטעם הממשלה הבריטית להרוס את מסגד עומר ולהקים על חורבותיו את בית המקדש. 






הקרבות בין הצבא הבריטי הכובש עם כוחות תורכיה ובני בריתם הגרמנים עדיין מתנהלים במזרח ובצפון והר־הבית משמש כלי־ניגוח בין הצדדים. בדיונים של הקונגרס הערבי בפלשתין שנערכו בחיפה בדצמבר 1920, הובלטה הסיסמא "הגנו על מסגד אל־אקצא!".



נושא בית המקדש בהר־הבית השתלב גם בפרעות בירושלים בפסח תר"פ, כפי שמובא בדבריו של הראי"ה קוק בעיתון "הצפירה" מ־28 ביוני 1920, שבהם אמר שהר־הבית ויתר המקומות הקדושים "כמובן קדושים הם לכל בני ישראל אולם אין לנו כל רצון מעשי לכבוש אותם בכח".



בבוא היום, "כל העמים יודו כי המקומות הללו שייכים ליהודים". במכתב אל הגנרל י"ל בולס מיום י"ג סיון תר"פ, הדגיש הרב כי "כל ישראל מאמינים באמונה שלמה שמקום המקדש והר הבית כולו הוא המקום הקדוש הנצחי של ישראל, וגם אם יארכו ימים וזמנים, והמקום יהיה תחת יד זולתנו, סוף כל סוף יבוא לידינו".

התנערות והרחקה

עם זאת, הרב קוק הסתייג מעט מהדברים והתיישר, לכאורה, עם הקו המסורתי שביטא הרב יוסף חיים זוננפלד כשציין:

ויד ד' תגלה את הפלא הגדול שעליו ייבנה עוד בית־מקדשנו בתפארת גדולה…כל דברי [הנביאים] הם על הבית השלישי שאנו מאמינים שייבנה במהרה בימינו. מה שאין אנחנו נכנסים לפנים מן הכותל הוא לא מיעוט זכויותינו ומיעוט קישורינו אל המקום הקדוש הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו.

ממכתבו של הראי"ה קוק כעבור כמה חודשים עולה כי לתפיסתו בית המקדש תופס מקום מרכזי ביותר בתודעת העם אך רק התערבות שמימית היא שתשנה את המצב. הדברים תורגמו והתפרסמו באנגליה ולפי דרישת ההנהלה הציונית היה על הרב לנסח תגובה שכללה פסקאות אלה:

השאיפה להחיות את כל ערכי הקדש בישראל… כוללת היא את החפץ לעשות את ירושלים למרכז להתלמוד הרחב והמסודר לכל התורה בכלל ועם זה להלכות הקדש והמקדש… ואעפ"י שהמוסד הזה כלו הוא תורני טהור, מכל־מקום רמז יש בו לכל העולם כולו שלא יחשבו האומות שיש לנו אפילו רגע של יאוש ח"ו של שכחה מקשור זכותנו במקום המקדש, שהוא אבן הפנה לכל המקומות הקדושים, מקום מקדשנו.

בין השנים 1919־1928 ניסו חיים וייצמן, נתן שטראוס, הברון רוטשילד, גד פרומקין וקולונול פרדריק קיש לרכוש את רחבת הכותל, אך ההתנגדות המוסלמית הייתה חריפה וחזקה. בשנת 1926 הייתה זו ההתנגדות של הממשלה המנדטורית אשר סיכלה את הניסיון. באוקטובר 1928, לאחר האירוע של הסרת המחיצה בראש השנה, פנה וייצמן לפליקס דה־מנשה במכתב מיום 29 בחודש וביקש סיוע כספי ברכישת אזור הכותל. בהקשר זה יש לציין את הצעתו של הראי“ה קוק בעדותו בפני ועדת החקירה שלאחר פרעות תרפ“ט. הוא ציין ש“נודעת למקום הזה אותה הקדושה שחפפה על בית מקדשנו“ והציע שהוואקף המוסלמי יוחלף ב“וואקף“ יהודי מקביל והגוף הזה, דתי ולא פוליטי, הוא אשר יקבל לידיו את האחריות למקום.

עבודות שיפוץ ושימור בנדבכים העליונים של אבני הכותל הביאו למחאות מטעם יהודים אשר ביקשו לחייב פיקוח ארכיאולוגי במקום. לקראת פסח תרפ“ז עמד הרב יעקב־משה חרל“פ, תלמידו־מקורבו של הרב קוק, בראש קבוצת מקובלים שביקשו להקריב קרבן פסח, ואף פנו, ככל הנראה, לנציב העליון בדבר. אלא שלערבים נודע העניין והתוכנית לא יצאה לפועל בגלל מחאותיהם


אחרי הפרעות בתרפ“ט, שיצאו ממתחם הר־הבית בברכתו של המופתי חג‘ אמין אל־חוסייני לאחר שנה של מעשי פרובוקציה מוסלמית מסביב לכותל המערבי, נפגש וייצמן עם ראש ממשלת בריטניה מקדונלד ב־6 בנובמבר 1930. בסיום השיחה על המצב בארץ־ישראל, ביקש וייצמן להעיר הערה כלפי התנהגותו של אדוארד ווד, שהיה מושל הודו באותו זמן. וייצמן התייחס למדיניות של ההודים, גם בארצם וגם באנגליה, אשר, לדבריו, אינם מתעניינים בכלכלה או בכל בעיה אחרת הקשורה למנדט על פלשתינה אלא רק למסגד עומר. וייצמן ציין שבוודאי הם מאמינים שהיהודים כבר שרפו את המבנה והביע צער על כך שווד לא פרסם הודעת הכחשה באופן מיידי. אם היה עושה כן, המוסלמים של הודו היו דוחים את התעמולה של המופתי. בשנות ה־30, אגב, ווד היה ממעצבי מדיניות הפייסנות מול גרמניה.

עריכת הוועידה המוסלמית למען ירושלים בדצמבר 1931 בניהולו של המופתי ובהשתתפות נציגים מוסלמים מארצות רבות במזרח־התיכון, באירופה ובאסיה העלתה את המסר ש“אל־אקצא בסכנה“ ויש להגן עליה.


התקנות המחמירות של השלטון הבריטי ביחס להתנהגות היהודים ליד הכותל, כולל איסור תקיעת שופר, רק פעלו להרחיק את היהודים מן ההר ולהעצים את הכוח של ראשי האסלאם בארץ. בוועידה הושמעו הדברים הבאים: “הבוראק הקדוש [הכותל המערבי] לא היה יהודי. איננו רוצים שהיהודים יבכו שם וישפכו את דמעותיהם. לא נסכים שהיהודים יערכו טקסים דתיים אצל הבוראק… לא ייתכן שבמסגד אחד ייערכו טקסים יהודיים ומוסלמיים. איננו מודים בזכות היהודים“. הנה, אם היהודים לא עלו מהכותל להר, המסגד ירד עד לכותל. להתרסה הזאת לא הייתה מענה ציוני והכרזתו של הרב הראשי לישראל הראי“ה קוק זצ“ל בפני ועדת החקירה שהוא “נוהג לפרסם אזהרות שלא ייכנסו ח“ו למקום הקדוש הזה“ ציינה את העמידה מרחוק שהתקבעה אז.


ללא ספק, חוסר הרצון מצד הממסד הציוני להסתבך בסוגיית ההר תוך יישור קו עם הפסיקה האוסרת על העלייה להר של כל הרבנים (להוציא את הרב חיים הירשנזון, בעל “מלכי בקדש“, שהתווכח עם הרב קוק בנושא), ההתקפלות המדינית בתחילת ימי השלטון הבריטי על הארץ וההתמודדות עם קנאות מסולמית ומעשי רצח פגעו פגיעה אנושה בסיכויי שיבתו של הר־הבית לעם היהודי בשנים הללו.

ישראל מידד הוא מזכיר אגודת "אל הר ה'"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' אב תשע"ג, 12.7.2013

^

תוויות: , , ,