הטור שנשלח למדור מיקרוסקופ של "בשבע" גליון 6.5.2010
הזכרתי בטור האחרון שלי כאן את חוסר תשומת הלב בתקשורת לשירו של עמיר בניון, כאילו בחרו תוך התעלמות מכוונת לקבור את הדיון בתוכן שיר המחאה שלו והנה, בשבת וביום ראשון היו כתבות וראיונות אשר שודרו. ב"גלי צה"ל", יעל דיין שוחחה עם הזמר ושמענו אותו מדבר בחריפות בעיקר נוכח האיומים על חייו להם זכה בעקבות השימוש בזכות להבעת דעה אישית וחופש היצירה שהוא עשה. כנראה שגדל דור שמאלני חדש במדינה שלא התחנכה על ברכי התרבות החילונית הליברלית שמעלה על נס זכויות וחירויות כגון אלה. בסופו של דבר, התקשורת, אמר בניון, היא אשמה והכריז מעל גבי האתר שהוא "אינו מפחד מאף אחד וגם אם יקרה לו משהו, האשמה היא בתקשורת." הנה לנו עוד קיצוני מהמחנה הלאומי-אמוני. ואם בחופש הביטוי והשידור, מי לנו 'גיבור' חדש אם לא גבי גזית אשר שוב ניצל את המיקרופון הצבורי שנמסר לידיו ולפיו בידי תחנת "רדיו-ללא-הפסקה", על מנת לומר על המתנחלים והחרדים שהם "גידולים מצחינים", "תולעים" ו"עלוקות". טוב, גם אם היועץ המשפטי תיאר שפה תקשורתית זו כסרת-טעם אך מוגנות, קשה אי-נקיטת עמדה משפטית נוכח נכונותו של השדר לארוז אותם בחבילה אחת ולשלח אותם לאחיהם הפרימיטיביים בחצרות ברוקלין".
ונסיים במוטיב של שנאה. ברשימה שהתפרסמה באתר של "העין השביעית" הנושא את הכותרת "הפרדוקס התקשורתי", טוען חנוך מרמרי, לשעבר עורך מודח של "הארץ", שקיימת תופעה מוזרה המתפתחת לאחרונה: "ככל שהשמאל מתכווץ, הוא הופך שנוא יותר. מה שמעלה בזיכרון אנטישמיות יוקדת במדינות שאין בהן יהודים." אך יש לומר למר מרמרי שלפי הדוגמאות דלעיל ורבות אחרות, הכלל כנראה הוא שככל שהשמאל מתכווץ, הוא שונא יותר, משתולל יותר ומאמץ סממנים כמו-פאשיסטיים של השתלחות מילולית אלימה. ועוד יבוא מישהו ועוד בשידור יומר שאנו עדים לתופעות של שמאל שהם גידולים מצחינים. מי יודע לאיזו שפה נתגלגל.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית