הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע", גליון 366, 6.11.09

חרב גדעון / ישראל מידד

כמי שבמשך יותר משבועיים קיבל שיחות טלפון מעיתונאים, אני יכול לספר שלמרות צו איסור הפרסום על מעצרו של טייטל, עבדו העיתונאים והפרשנים קשה בכל הזמן הזה. היה להם מספיק זמן להתכונן לסיפור לכשיותר להתפרסם. אחת התגובות היתה רשימה מיום שני השבוע, "כולם טייטל" מאת גדעון לוי, בה הוא לא רק מוצא פורקן לשנאתו לציבור המתנחלים, אלא נותן דוגמא לתקשורת מגויסת ב'מיטבה'. בכתיבתו מאשים גדעון לוי "שג'ק המרטש משבות רחל... פעל על קרקע גידול פורייה מאין כמותה. כן, ההתנחלויות, ובעיקר המאחזים ה'בלתי חוקיים', דוגמת שבות רחל בה חי".

מעבר לכינוי הזול והמזלזל, דבריו של לוי מדגימים אופן חשיבה מעוות. על פי ההאשמות שפורסמו, שתי הרציחות שלכאורה ביצע טייטל, אירעו ב-1997, כשהיה תייר בארץ ובטרם גר בהתנחלות או מאחז כלשהו. ואגב, שבות רחל חוקי לגמרי. איפה היה העורך שהיה צריך לשלוח את לוי למצוא סיבה הגיונית ועובדתית יותר כדי להכתים ולהשחיר ציבור גדול?

* בהודעה מטעם מחלקת הכשרות של רבנות ירושלים מכ"ה תשרי, נקבע שאין למזנוני רשות השידור תעודת הכשר ופיקוח מטעמה. יידע הצבור וייזהר כפי שנמצא ב"עדכוני כשרות" מס' 003 תש"ע מטעם הרבנות הראשית לישראל. והשאלה היא: האם השידורים מספיק כשרים מבחינת האתיקה המקצועית?

---------------

הגירסה המקורית בטרם עריכה:

גדעון לוי ועוד כמה זוטרות

כאחד שבמשך יותר משבועיים קבל שיחות טלפון מעיתונאים, דעו לכם שלמרות צו איסור הפרסום על מעצרו של יעקב טייטל, עבדו העיתונאים והפרשנים קשה בכל הזמן הזה. היה להם מספיק זמן ויותר, כגון גם דוברי שבות רחל, להתכונן לסיפור לכשיותר להתפרסם. אחת התגובות הייתה רשימה מיום שני השבוע, "כולם טייטל",מאת גדעון לוי בו הוא מוצא פורקן לא רק לשנאתו לצבור המתנחלים אלא נותן דוגמא לתקשורת מגוייסת ב'מטיבה'. בכתיבתו, מאשים גדעון לוי "שג'ק המרטש משבות רחל...פעל על קרקע גידול פורייה מאין כמותה. כן, ההתנחלויות, ובעיקר המאחזים ה'בלתי חוקיים', דוגמת שבות רחל בה חי". מעבר לכינוי הזול והמזלזל שאין בינו לבין אותו פושע באנגליה, דבריו של לוי מאפשרים לנו הצצה לתוך מוח מעוות. הרי מכיוון שעל פי ההאשמות שפורסמו, שתי הרציחות שלכאורה ביצע יעקב טייטל שהן הפשעים החמורים יותר, אירעו ב- 1997 בטרם טייטל היה גר בהתנחלות או מאחז כלשהו, - ואגב, שבות רחל חוקי לגמרי. איפה היה העורך שלו שהיה צריך להסביר ללוי שאולי הוא ינסה למצוא עוד סיבה הגיונית ועובדתית יותר טובה להכתים ולהשחיר צבור גדול ורחב ולהצדיק את שנאתו? הרי, האם לןי ועמיתיו רוצים לשמוע או לקרוא ביטויים כגון "כולם גדעון לוי" כדוגמא לתיאור לאדם שרק דחף אידיאולוגי מניע אותו?

הזוכה החדש באות ההצטיינות בכתיבת כותרות הוא עיתון "הארץ". ביום שלישי, 27.10, קראנו כותרת זו מעל כתבתם של אור קשתי וניר חסון: "שר החינוך גדעון סער ישיק היום את תוכנית הציונות לתלמידים 'נעלה לירושלים' – דווקא במתחם עיר דוד". דווקא? הלא אם היה משיק השר את התוכנית בהר-הבית, שהוא "ציון" כפי שמצאנו בספר המכבים ("ויקהל כל המחנה ויעלו הר ציון. ויראו את המקדש שומם..."), הם היו דווקא מרוצים יותר?

בהודעה של מחלקת הכשרות של ברבנות ירושלים מכ"ה תשרי – 13.10.09, סעיף ארבעה קובע שאין למזנוני רשות השידור תעודת הכשר ופיקוח מטעמה. ידע הצבור ויזהר כפי שנמצא ב"עדכוני כשרות" מס' 003 תש"ע מטעם הרבנות הראשית לישראל. והשאלה היא: האם השידורים מספיק כשרים מבחינת האתיקה המקצועית?

ברשימה שלי בשבוע שעבר, לא ציינתי כי התלונה שהוגשה נגד אריה גולן היא מ"האגודה לזכות הצבור לדעת".