מי הם הקנאים בינינו?

מרשימה של השר זאב (בני) בגין

...באוזני כולי עלמא כעבור שבוע בקהיר הוא [מחמוד עבאס] הודיע בתקיפות נחרצת, כי לאחר חתימת הסכם הפיוס יהיו "רשות אחת, סמכות אחת, נשק אחד". אם כך, הוא אחראי עתה לאלפי רקטות ופצצות מרגמה, ואם הוא מתכוון למה שהוא אומר, יהיה עליו ליישב את הסתירה בין הפיוס לבין התחייבותו ל"מדינה פלסטינית מפורזת".

לצורך כך רק שתי דרכים פתוחות לפניו: או שמנגנוני הביטחון של אש"ף יפרקו את החמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני בעזה מנשקם, או שהצדיקים במו ידיהם יכתתו טיליהם לאתים ורקטותיהם למזמרות.

הישראלים המסבירים בשנים האחרונות בתוקף כי אין תקומה לישראל אלא בנסיגה מהירה לקווי 1949 קלעו את עצמם למלכודת רעיונית. בהסכימם למעשה לתלות את גורל מדינת ישראל ברצון הטוב או הרע של ראשי אש"ף ובעלי בריתם, הם נדחקים לאחת משתי האפשרויות: או נטישת יהודה ושומרון לאחר חתימה פזיזה על הסכם מסוכן, או הפקרת השטח בלא הסכם. לאחר שהפיוס בקהיר חסם אפילו את האפשרות הראשונה, תקועים הקנאים הבלתי נלאים עם האפשרות השנייה - המלצה נואשת על נסיגה חד-צדדית - באשרם את הניסוח הוותיק של ג'ורג' סנטיאנה: "קנאות משמעה הכפלת מאמציך לאחר ששכחת את המטרה".

המטרה המשותפת, בטרם נשכחה, היתה תמיד ביטחון ושלום לישראל. מטרה זו ראויה למאמץ רצוף וכן, המחייב הכרה אמיצה במציאות. התעלמות ממנה מובילה, כפי שהכל רואים, למבוי סתום. צעד ראשון להיחלצות מן המלכודת הרעיונית הזאת הוא, פשוט, התפכחות.