פסח דמים - רצח בחצרות בית ה' תש"ז

קרבן פסח תש"ז - רצח בחצרות בית ה'

ישראל מידד

מאז נצחונם של צבאות המוסלמים על הצלבנים ב- 1187 תחת פיקודו של צאלח א-דין והתמוטטות שלטונם של הנוצרים על הארץ בשנים הבאות, הר הבית, שלא כמו קודם, היה מחוץ לתחום לכל מבקר לא-מוסלמי. הוכרז על איסור גורף לכל אדם זר, דהיינו לא-מוסלמי, להיכנס פנימה ומצב זה החזיק מעמד עד לראשית המאה התשע-עשרה. ההיתר לעדת היהודים שבעבר היה בידם, בתקופות שונות, להיות נוכחים בחצרות בית ה' שבמתחם הר הבית, גם בוטל בכך שנדונו להיות נעדרי פני ה' למעלה מ- 600 שנה.

האיסור הזה נשמר בקפדנות יתרה עם עונש מרתיע ביותר. למשל, במאה ה- 14, כארבעים שנה לאחר שהאפיפיור קלמנט הששי חנך את המוסד "ההקדש של ארץ הקודש" ונזירים פרנקסיסטים התמקמו בירושלים בחדר "הסעודה האחרונה" בהר-ציון ובבית-לחם, ניקולאס טאבליץ' שיכנע עוד שלשה נזירים – אדייאודט מרודז, פיטר מנרבון וסטפן מקוניו שמותיהם – לעלות עימו להר-הבית ושם לדרוש מתוך "הברית החדשה" בזכות הנצרות. ביום 11 בנובמבר 1391, הארבעה נכנסו למתחם חראם א-שריף ולפני הקאדי המוסלמי החלו להטיף. היום שבחרו בו היה איד-אל-פיטר והתגובה הייתה מיידית: הם נאסרו ונשפטו ונדונו למוות ברגימת אבנים ודקירות פגיונות בידי ההמון. גזר הדין בוצע בו במקום. שאריותיהם הושלכו לאש. זאת תופעה של סוג של "אידיאולוגיות רצחניות". לא רק נוצרים עלו על המוקד. היו גם יהודים.

פסח הדמים

ביום רביעי, ה- 9 באפריל 1947, י"ט ניסן תש"ז, ד' דחול המועד פסח, יצאו שני יהודים לעבר הכותל המערבי כדי להתפלל ליד שריד המקדש. לשניהם היה שם משפחה זהה – איצקוביץ'. לאחד קראו אשר ולשני יצחק. שניהם אף באו מאותה עיירה בהרי הקרפאטים, ווילחוביץ (היום בסלובקיה מדרום לקרקוב) אבל לא היו ביניהם קשרי-דם.

יצחק העפיל ארצה באוניית "דב הוז" שנה קודם ואשר, חניך "בני עקיבא", העפיל באוניית "יגור" אשר נגררה לחיפה באוגוסט 1946 ואולם גורש לקפריסין. רק כעבור ארבעה חדשים הגיע ארצה. הוא הועבר לקבוץ גינוסר אלא ביקש להיקלט במסגרת חרדית ועבר לירושלים למוסד "בית לפליטים" שהשתייך לחצר סאטמר והיה לנגר. בשבוע שלפני החג התקבל אצלו מכתב מאחותו שעדיין שהתה בהונגריה. רק שניהם נשארו בחיים בתום השואה מכל משפחתם, הוריהם הומתו באושוויץ, והיא הביעה תקוותה לעלות ולהתאחד. יצחק, בן ה- 36, היה תושב שכונת "התקווה" תל-אביב אבל עלה לעיר לימי החג והתארח בחדר ברח' החבשים אצל חברים. אשר היה רק בן 19.

בבוקר אותו יום רביעי, אשר לא טעם פת שחרית ומיהר לעבר הכותל והצטרף אליו יצחק. הם עברו ברח' מאה שערים, נכנסו למוסררה ואז נכנסו אל בין חומות העיר העתיקה דרך שער שכם. הם החלו את דרכם בכיוון אל הכותל אלא בדרך הם תעו. בסמטה המובילה לשער הברזל הם פנו שמאלה ועברו אל תוך הר-הבית (אם כי קיימת גירסה שהותקפו עוד בטרם נכנסו). לרוע מזלם, נכחו בחצר אותו זמן כפריים רבים אשר באו לחגוג את "נבי-מוסא". אגב, בשנת 1920 באותו יום חג, יצאו אלפי ערבים שהתקבצו במתחם הר-הבית מכפרים רבים בסביבותיה של ירושלים לפרוע ביהודי העיר ורצחו שבעה.

קריאת 'יאהוד'

לפי עדותו של יצחק, ילדה ערביה צעקה "יאהוד" ובתוך שניות התנפלו עליהם המון מוסת. אשר ויצחק הוכו וספגו בעיטות ומכות. הערבים השתמשו באגרופים, במקלות, נבוטים ובאבנים וברגליים. שוטר ערבי שהיה באותו זמן בנקודת המשטרה ליד הרמה המוגבהה, אץ לשמע הצעקות אל עבר ההתגודדות האלימה והצליח במאמציו למשוך משם את יצחק החבול וגם הגן עליו בגופו. הוא סחב אותו לתוך אחד המבנים והציל את חייו. אשר נשאר מאחור ואז נשלפו פגיונות וסכינים והוא נדקר בגבו ובצדו. הוא נרצח משבר בגולגולתו ויצחק הועבר לבית החולים הממשלתי להחלים מפצעיו.

בתום חקירה משטרית נעצרו כמה חשודים אם כי לא ידוע אם הובאו למשפט. אותו שוטר, קורפורל בדרגתו, זכה לאות הצטיינות על פועלו כמציל-החיים.

אשר הי"ד הובא למנוחות-עולמים במוצאי שבת לאחר החג בהר הזיתים. הלווייתו יצאה מביה"ח "ביקור חולים" אלא היא לא עברה בשקט. כבר בתחילתה באו שוטרים בריטיים וניסו לפזר את ההתקהלות הגדולה וקמה מהומה. רכב החברה קדישא נאלץ לחמוק לתוך מאה שערים ויצא ברח' סנט פאול (שבטי ישראל היום). המספידים בחצר "ביקור החולים" היו הרב אריה לוין, "רב האסירים", ואת הרב זלמן בריזל של חסידי קרלין. ליד ישיבת "מאה שערים" ספד הנרצח הרב יוסף גרשון הורוביץ, רבה של השכונה וראש הישיבה (וסבו של העתונאי לוי יצחק ירושלמי). מקום קבורתו נמצא ליד חללי תרצ"ו-תרצ"ט.

אותם נזירים פרנקסיסטים זכו להכרה ואף לתהילה דתית כאשר בשנת 1970, פאולוס הששי הכריז עליהם כ"קדושים". לעומת זאת, מי יודע ומי זוכר אשר איצקוביץ הי"ד?

______________________________________________________________

ישראל מידד, תושב שילה, הוא חוקר תולדות הישוב והתנועה הציונית.

--------------------------------------------------------------

(הרשימה מתבססת על הדיווחים בעיתונים "דבר", "על המשמר", "הצפה", "הארץ" וה-"Palestine Post".)

^