הטור השבועי בעיתון בשבע 7.12.06

תיק תשקורת?

אלי פולק וישראל מידד

לו הייתם נשאלים מה המשותף לגבי גזית ולחיים זיסוביץ', הייתם אולי עונים ששני האדונים נמצאים על הכוונות של אגודת 'לדעת'. אלא שזו תשובה חלקית בלבד.

לפני שבועיים התבדח גזית על חשבונו של המפכ"ל קראדי והזכיר למאזיניו שכמו שהמפכ"ל המשיך לבלות במסעדת יוקרה בצפון תל-אביב כשנודע לו על בריחתו של בני סלע, גם האדמירל פרנסיס דראיק, נוכח הפלישה הספרדית דרך הים, המשיך לשחק בכדורת. גזית העלה מאזין אשר ציין כי בחילופי אותיות אפשר להגיע מדראיק לקראדי.

בתוכנית 'תיק תקשורת' החליט זיסוביץ' לרדת על גזית ולהאשימו ב"התלהמות", אלא שזיסוביץ קצת הסתבך. הוא חשב שגזית השווה את קראדי למילה הלא-יפה באידיש 'דרעק' ואף בחר שלא להביא את תגובתו של גזית. גזית לא נשאר חייב ותבע מזיסוביץ' להתנצל בפני מפכ"ל המשטרה ובפניו וכינה את תוכניתו של זיסוביץ' 'תיק תשקורת'.

גזית אף ציין כי "כללי האיזון מחייבים כל עיתונאי בטרם הוא פוגע או מבקר אדם אחר לבקש את תגובתו טרם השידור", ואנו כמובן, רשמנו את הדברים. זיסוביץ' מצידו, הבטיח שאם הוא טעה הוא יתנצל, אך גם חזר על טענתו כי הביקורת שלו על ההשתלחות המתלהמת של שידוריו של גזית עדיין תקפה. האם הוא קרא את העתירה של האגודה לזכות הציבור לדעת נגד המשך שידוריו של גזית?

לא שאנו צדיקים כל-כך אבל בכל זאת, מלאכתנו נעשית.


כשמפורסמים מפרסמים

לפני כעשר שנים, השתתפו נציגי 'לדעת' בכמה ישיבות של ועדת הכלכלה של הכנסת, כאשר על סדר יומה עמדה הצעה לחקיקה שתמנע מעיתונאי להשתמש במוניטין שלו לקידום מסחרי של מוצר או תכשיר. ההצעה אולי תקום מחדש לתחייה בעקבות החלטתה של מועצת העיתונות לדון בתלונות אשר יתקבלו נגד עיתונאים שהשתתפותם בפרסומת מסחרית מעוררת חשש לניגוד עניינים עם עבודתם העיתונאית, או שיש בה חשש להטעיית הציבור.

החלטה ראויה ומבורכת זאת זכתה לתגובה ממיודענו גבי גזית (זה שנלחם לטובת החלשים כטענתו). הוא צוטט כאומר, "הריטואל הזה של מועצת העיתונות מזכיר לי את הריטואל השנתי של מעופן של ציפורים הנודדות מסקנדינביה הרחוקה אל שמורת החולה". כרגיל, לגזית יש שפה תרבותית ועניינית. וכרגיל, יוזמה הגיונית ומועילה כמו ההצעה לשמור על צרכני תקשורת מפני 'עבודה בעיניים' ממש, עדיין לא ממומשת.


השלמת הכנסה תקשורתית

בתוכנית 'תיק תקשורת' נדרש מבקר התקשורת של העיתון 'מקור ראשון', אביב לביא, להגיב לתלונת 'לדעת' נגד כרמלה מנשה והנה פנינים מדבריו: "אני לא מבין מה בין זכות הציבור לדעת לבין איזה עבודה צדדית שכרמלה מנשה עושה... יוסף בראל וגם המנכ"ל הנוכחי שקלאר, נתנו לזה את ברכת הדרך, זה בסדר מבחינתם. מעבר לזה, כמה עיתונאים אתה ואני מכירים שעובדים בהרבה יותר מכלי תקשורת אחד... מה שבאמת מסכן את חופש העיתונות ואת האפקטיביות של העיתונות בארץ, זה שהעיתונאים לא גומרים את החודש ותלויים, הפכו לפיונים במגרש של בעלי ההון. עיתונאי עני לא יכול להיות עיתונאי אמיץ שעומד על שלו ומייצר סדר יום ביקורתי".

אנשי 'לדעת' לא הוזמנו לתכנית כדי להציג את עמדתם. כנראה שאין זכות תגובה ב'תיק תקשורת'. עובדתית, יוסף בראל לא נתן את אישורו לעבודתה הצדדית של גב' מנשה.

מכיוון שלביא הוא עיתונאי אמיץ, ואף הודה שהוא הצביע ב-1999 עבור הרשימה הקומוניסטית, כמו שעשתה שלי יחימוביץ', אנו מצפים לתיקון דבריו דווקא ב'תיק תקשורת', כפי שהאתיקה המקצועית מחייבת.


טלוויזיה גרועה

זוכרים את סדרת הדרמה של הערוץ הראשון 'כתב פלילי' לפני כשנה, עם אייל שכטר? העלילה כללה פרשה מסובכת של רצח ושוחד שבה היה מעורב קצין משטרה בכיר בתל-אביב. כידוע, לפעמים המציאות עולה על כל דמיון אפשרי אבל המקרה הבא מוכיח את אמירתו של הקומיקאי היהודי וודי אלן אשר אמר פעם:

Life doesn't imitate art, it imitates bad television.

ובתרגום: "החיים אינם חיקוי של האמנות, אלא חיקוי של טלוויזיה גרועה".

וכך התבשרנו: עופר נמרודי תובע את הכתב לענייני פלילים בעיתון 'ידיעות אחרונות' בוקי נאה בגין דיבה. נאה נשמע בתוכנית 'תיק תקשורת' אומר בהקלטה: "דוד צור [מפקד מחוז תל אביב של משטרת ישראל] מקבל שוחד מעופר נמרודי".

ואם כבר מזכירים תקשורת וכסף, אנא תרשמו לפניכם כי היועץ המשפטי לממשלה דחה את דרישת איגוד הבמאים והתסריטאים לפתוח בחקירה נגד דליה איציק, בגלל חשד שכנס ’פסגת התקשורת’ בים המלח לפני שנה היה כיסוי למתן הקלות לגופי תקשורת.

ובעניין הקלות, אולי הוא יצטרך לבדוק את הקשר בין הון לתקשורת בכל הקשור לבעלי ערוץ 10, פוליטיקאים והענקת הקלות כספיות נדיבות לערוץ, במשך שנים. ומדוע? כי ערוץ 10 לא מילא אחר אפילו 50 אחוז מהמחויבויות שלו לשנת 2006. אילת מצגר מהרשות השנייה פסלה את לוח השידורים שלו. ואנו שואלים: האם רק לוח השידורים פסול או, אולי, כל מערכת הקשרים בין מנהלי ערוץ 10 לבין הממסד הפוליטי בישראל?