מכתבי בהארץ על האצ"ל ושאלת הטרור

בתגובה על מכתב למערכת "הטרור של האצ"ל" ("הארץ", 13.5)

דן יהב בתגובתו על המכתב למערכת "הפורשים וישראל" ("הארץ", 8.5) טועה בקשר לפעילות המבצעית של האצ"ל. במלחמה להקמת המדינה תוך גירוש השלטון הבריטי פעל האצ"ל במחתרת בדומה לתנועות שחרור רבות בעולם, רק ברמה מוסרית גבוהה ביותר.

הבריטים שלחו את ילדיהם לבתי ספר שלא הותקפו, ישבו במסעדות שלא פוצצו, עיתונאיהם לא נחטפו, נשותיהם לא נורו. לא כן גוף אחר המתהדר בתואר תנועת שחרור לאומי, כגון אש"ף ודומיו. גם במקרה היחיד של פיצוץ המפקדה הצבאית הראשית ומשרדי המזכירות של ממשלת המנדט, שבו היה אובדן חיים לא מתוכנן, האצ"ל עשה הכל, כולל שיגור אזהרות, כדי להימנע מכך.

במלחמה האחרת נגד הערבים, שכבר בראשית המאבק על הארץ פתחו בפעולות של טרור אישי וכללי אך ורק נגד אזרחים בירושלים, בתל חי, בפתח תקוה, ביפו, בצפת ובחברון, אם רק לציין המעט, השתמש האצ"ל ב-1936-1939 וגם בתקופה שמיד לאחר החלטת האו"ם מדצמבר 1947, עת פרצו הערבים למרכז המסחרי בירושלים וצלפו לעבר כלי רכב בכבישים - באותן פעולות כמו האויב הערבי. האויב הוא שהכתיב את המלחמה, ולא נותר לאצ"ל אלא להתנהג כמו חברי הפלמ"ח בעין זיתון, בצפון הנגב ובמקומות אחרים ולהשיב מלחמה שערה כדי לשרוד מול יריב צמא דם.

ישראל מידד

שילה