1.30.2009

חלקי במדור מיקרוסקופ בשבועון בשבע

עניין של אמונה/ ישראל מידד

ביום ראשון השבוע, בתוכנית החדשה של הערוץ הראשון 'ישראל בוחרת', ישב באולפן כתב המשטרה אורי כהן-אהרונוב ומסר דיווח על פרשת החקירות החדשות בענייניו של ח"כ אביגדור ליברמן. מי שעוקב אחרי כהן-אהרונוב יודע שני דברים: הוא מכביר במלים וקשה לעצור את שטף דיבורו; קשה לפעמים לדעת האם הוא מדווח על המשטרה או מקדם אותה ואת קציניה. לא פלא היה שבאמצע הדיווח הוא נשאל ע"י גאולה אבן על ההסברים של המשטרה על פתיחת החקירה והשיב: "אני מאמין למשטרה". הוא אף הוסיף שאם לא נוכל להאמין למשטרה, אנה אנו באים.

עם כל הכבוד לכהן-אהרונוב ולדעתו האישית, יסוד העבודה העיתונאית הוא הספק והרצון שלא לקבל כנתון מובן מאליו כל דבר שנאמר מגורם רשמי, ובמיוחד מגורם שלטוני. על כתב מקצועי להמשיך ולבצע עבודה עיתונאית מקצועית של תחקיר מתוך גישה של חוסר-אמון דווקא.

גילוי הלב של כהן-אהרונוב במקרה זה אינו סימן מעודד לעצמאות התקשורת, בלשון המעטה. האם עלינו, צרכני תקשורת, להסתמך על הבנה לקויה כזו של עבודה עיתונאית או שמישהו ברשות השידור, נגיד, המנכ"ל או ראש מערכת החדשות, צריך להתערב כדי שלכל הפחות יקוים דיון על טיב ואופי דיווחיו של כהן-אהרנוב? כי אחרת, יהיה מי שיאבד את האמון בדיווחיו.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית