הטור שלי במדור מיקרוסקופ בגליון 368 מיום 19.11.09

על מסיתים ומסיטים/ ישראל מידד

רובם של העיתונאים ובמיוחד בעלי הטורים בעיתונות הכתובה מתקשים זה שנים להתמודד עם אחד הנושאים העיקריים במדינה: הדת היהודית והתרבות של הדתיים. מעבר למקרים של עוינות אישית, רבים מהם, כמו חילונים אחרים, פשוט לא יודעים הרבה, הטקסטים עוברים מעל לראשם ומושגים רבים אינם נהירים להם. הנה שתי דוגמאות.


* העובדה שלא נרשמו שום דיווחים בשנה האחרונה על "רבנים מסיתים" בקרב המתנחלים, לא הפריעה לאחדים לכתוב, אולי מתוך הרגל אבל בוודאי מתוך בורות, שליעקב טייטל יש "סביבה רבנית ממנה שאב את הרצחנות הא-לוהית שלו" (אתר נענע). כמובן, גם בתקופה שלפני רצח רבין לא היו ראיות לאיזו קונספירציה של רבנים מסיתים, אבל אם לאדם יש כיפה על הראש, כנראה שיש איזה רב מסית בסביבה.


* ועוד בעניין 'הסתה' רבנית: אורן פרסיקו, בגליון האינטרנטי של 'העין השביעית' לפני שבוע פירסם רשימה בשם "הפרוטוקולים של הימין הקיצוני", אודות הספר 'תורת המלך'. פרסיקו, דומני, לא קרא את הספר ומסתמך על כתב 'מעריב' רועי שרון, שלכאורה יודע מה זה כתיבה רבנית-הלכתית. וכך הוא כותב: "מדיווחו של שרון עולה כי הספר מתיר הרג גויים חפים מפשע, אפילו ילדים, ביד רחבה". כל מי שרק דפדף בספר יודע שאין הדברים כך. אך פרסיקו ממשיך: "יש לקוות כי כלי התקשורת ימחלו הפעם על כבודם, יתעלמו מהעובדה שהפרסום הראשוני לא הופיע אצלם, ויעניקו סיקור המשך בולט לסיפור...". רעיון מצוין. אם כן יעשו, ברצינות ובשקידה, אולי תתפרסם סוף סוף האמת על הספר, במקום השבלונה הקבועה של 'רב-מסית-לרצח' שהתקשורת הישראלית בחלקה הגדול תקועה בה.


וזה לא נכלל:

ומקרה אחרון הוא ה'עליהום' נגד הרב הצבאי הראשי רונצקי. אחרי פרשת החיילות ועוד, כעת "הארץ" התנפל על דבריו בישיבת "קרני שומרון" כאשר הכתב אנשל פפר ציטט דברים שהרב רונצקי לא אמר והכתב עמוס הראל, - אגב, שתי הכתבות שלהם הופיעו בעמוד הראשון של "הארץ" יום לאחר יום, - הוסיף פרשנות קלוקלת.

ל"מזלו" של השופט נעם סולברג, לא רק שהוא חובש כיפה אלא שהוא גר מעבר לקו הירוק.