הטור שלי במדור "מיקרוסקופ", "בשבע", גליון 373 מיום 24.12.09

האתרוגית /ישראל מידד

בשבוע שעבר נתן 'הארץ' במה חופשית לרועי פלד, מנכ"ל 'התנועה לחופש מידע', שכתב על פסק דינו של שופט ביהמ"ש המחוזי נעם סולברג בעניין אילנה דיין: "בתי משפט טועים לפעמים. העובדה שבית משפט קבע שאדם זכאי או אשם, אינה מחייבת אותנו להגיע לאותה מסקנה". גם מערכת התוכנית 'עובדה' הגיבה בבוטות: "פסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמקורטית". במאמר ארוך ב"העין השביעית", קבע חנוך מרמרי שעיתונות התחקירים רוסקה. הגדיל לעשות המשפטן אביגדור פלדמן אשר חיבר ניתוח ספרותי בו הישווה את השופט ל"מלך" אשר "קבע את מקום מגוריו בהתנחלות 'אלון שבות'" (המרכאות במקור). "עניין לנו איפוא במלחמה בין נושמי אוויר פסגות לבין דיירי המישורים הסמויים מן העין", מבהיר פלדמן ומסיים: "השופט סולברג שכח לחייב את 'עובדה' לשנות את שמה ל'פראבדה".

הנה בא מבצע 'אתרוג 2', כשאבירי הדמוקרטיה וההומניזם המזויף במדינה יוצאים למנוע פגיעה בתקשורת - הכלי העיקרי לביסוס שלטונו של הרדיקליזם הפוסט-ציוני. הכול כשר במאבק זה, גם היפוך אידיאולוגי. כי הרי מי אם לא המראיינים למיניהם תוקפים כל פוליטיקאי על כך ש"החוק אומר..." ו"בית המשפט קבע...".

הגירסה המקורית לפני עריכה:

התקשורת כמגן בית המשפט לא

ב- 13.12 איפשר "הארץ" מתן בימה חופשית לרועי פלד, מנכ"ל גוף המכונה "התנועה לחופש מידע מגלה טפח של דמוקרטיה" ובין היתר, הוא כתב כך על פסק דינו של שופט ביהמ"ש המחוזי נעם סולברג בעניין תיק אילנה דיין ש"בתי משפט טועים לפעמים. העובדה שבית משפט קבע שאדם זכאי או אשם, אינה מחייבת אותנו להגיע לאותה מסקנה." אני מודה: גישה זו היא די מעניינת והיא מבשרת תופעת ההתגברות של הפאשיזם הליברלי כשבמרכז התובנה הפוליטי-התרבותי הלזו התקשורת. מערכת תוכנית "עובדה" הגיבה די בבוטות: הם סברו "שפסק הדין שגוי וגדוש בקביעות שאינן עולות בקנה אחד עם עקרונות העיתונות החופשית ועם ערכיה של חברה דמקורטית". במאמר ארוך ב"העין השביעית", חנוך מרמרי קבע שעיתונות התחקירים רוסקה והגדיל לעשות המשפטן אביגדור פלדמן אשר חיבר ניתוח ספרותי בו הישווה השופט ל"מלך" אשר "קבע את מקום מגוריו בהתנחלות 'אלון שבות'" (המרכאות במקור) ומציע ש"עניין לנו איפוא במלחמה בין נשומי אוויר פסגות (הרי גוש עציון מתנשא לגובה אלף מטר) לבין דיירי המישורים הסמויים מן העין" ומסיים "השופט סולברג שכח לחייב את 'עובדה' לשנות את שמה ל'פראבדה."

אכן, היותו השופט סולברג חובש כיפה ותושב ישוב באזור 'מעבר-לקו-הירוק' ועוד יותר, מותקף בידי עקיבא אלדר על רקע תביעת אריה קינג נגדו (וגם כמפסיד במירוץ למינוי יועץ משפטי לממשלה), הקל על מגיני דיין ועוד יותר, את כלי העבודה החשובה הקיימת בידי האליטה התרבותית-האידיאולוגית במדינתת ישראל: ערוצי תקשורת ההמונים.

אם נזכור את אמרתו של אמנון אברמוביץ אודות שיטת האתרוגיזם כפעולה שהתקשורת מבצעת על מנת לשמור על פוליטיקאי המגשים את מאוויתיהם של רוב נציגי התקשורת השמאלנית-מתקדמת בישראל, הנה באה מבצע "אתרוג II” כשאבירי הדמקורטיה וההומניזם המזוייפת במדינה יוצאים למנוע פגיעה בתקשורת, הכלי העיקרי לביסוס שלטונם של הרדיקליזם הפוסט-ציוני בארץ כמכשיר הלא-נבחר, הלא-מייצג והלא-אחראי כלפי האזרח ביותר. הכל כשר במאבק זה גם במחיר ההיפוך כי הרי מי אם לא המראיינים הרבים בכל השנים אשר תוקפים כל פוליטיקאי על כך ש"החוק אומר..." ו"בית המשפט קבע...". פתאום, הנה הם הם האשמים המוכחים והם מייד מפעילים שיטות של טרור אישי אם כי עד השלב של מחבלים-מתאבדים לא הגענו.

השופט סולברג כתב בסוף פסק-דינו ש"הכל לפי המבייש והמתבייש", לפי המשנה במסכת בבא קמא ח, א והרמב"ם בהלכות חובל ומזיק, ג, א ובוודאי עוד יותר הרגיז את מבקריו שרק לפני שבוע הספיקו לחסל את נסיונו של השר נאמן למלא אחרי הוראות חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980, הקובע זיקה בין המשפט הישראלי לבין "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

(למתעניינים: פסק הדין במלואו כאן)

ישראל מידד