הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 392 מיום 13.5.10

סמן ימני (2)

הנה הכותרת מעיתון 'מעריב' בשישי שעבר: "רועה בלי עדר: בשבוע שעבר אלמונים גנבו את העדר". כך צריך לכתוב כותרת. הגנבים עדיין לא נתפסו, המשטרה לא הודיעה כלום, ולכן אין כל בסיס לרמוז לכיוון מסוים. בחדשות יש להביא עובדות, ובסיפור הזה אין עדיין שום זיהוי של האשמים בגניבה, גם אם העדר נגנב ממושב פטיש שבנגב ומישהו יכול לשער שיש אוכלוסייה מאוד מסוימת שאולי יכולה להיות קשורה לעבירה הזאת. במקרה זה התנהג 'מעריב' בצורה אתית ומקצועית. לכן אני מתפלא שבשבוע שעבר היה מקרה של הצתה, וגם כאן אין שום אינפורמציה ברורה, אבל כמעט כל העיתונים, בארץ ובחו"ל, נכשלו ופרסמו בכותרותיהם זהות ודאית של האשמים: מתנחלים. ולא סתם מתנחלים אלא מתנחלים מיצהר. מה קרה כאן? האם הכתבים ידעו משהו שחוקרי המשטרה לא יודעים?

חלק גדול מבין כלי התקשורת השונים גם נמנעו מלהזכיר שרק לפני כשלושה חדשים, למרות מעצרים וחקירות והבאת חשודים לפני המצלמות באזיקים, לא הוגשו כתבי אישום נגד אף מתנחל. דיווח על זה במסגרת רקע היה אולי סותר את הכותרות, אבל זה היה המעשה התקשורתי הנכון לעשות. אז מדוע קרה ההיפך - השתלחות בלתי מרוסנת של העמדה לעמוד הקלון? האם אפשר להבחין במקרה זה בחוסר הגינות או בהבעת עמדה פוליטית במקום דיווח עובדתי? האם התקשורת בארץ ובחו"ל כל כך לא אתית וכל כך לא מקצועית, וכן - כל כך מגויסת? כנראה שכן.

ישראל מידד