הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 395 מיום 3.6.2010

בידיעות אין כל חדש

במוסף '7 ימים' התפרסמה בשבוע שעבר כתבה על מפגש בין חייל בריטי בדימוס שבשנת 1946 נשלח לאתר בשיטות איכון את תחנות השידור המחתרתיות של ההגנה והלח"י, לבין גאולה כהן שנעצרה בעקבות פעילותו (גילוי נאות: הייתי מעורב בשנים האחרונות בארגון המפגש וקשר עם החייל, טוראי רוברט פיינטר). בכתבה מספרת גאולה על ראיון עם הנציב העליון קנינגהאם באנגליה בשנת 1972, ומצטטת אותה אומרת: "הייתי כתבת בעיתון מערבי והחלטתי לנסוע לבקר את קנינגהאם". "מערבי"?

ממתי גאולה כהן היתה עיתונאית בעיתון מערבי? היא לא היתה שייכת לשום עתון מערבי, אלא כתבה בעיתון ישראלי בשם 'מעריב'. ונכון, יש במילה זו אותן אותיות, אבל מישהו הפך את סדרן, כאילו בטעות. ש'ידיעות אחרונות' יזכיר את המתחרה שלו? לעולם לא. תולדותיה המקצועיים והאישיים של גאולה כהן, שפשוט לא הגיוני שהיא תעבוד בעיתון 'מערבי', נפלו קרבן להתנהגות מוזרה של אנשים עם אגו מנופח.

* המשכתי לקרוא והגעתי לכותרת זו בעמודי החדשות: "השופטים נזפו בתובע: 'לא למדנו כלום מהעדה שהבאתם'". אלא שבגוף הידיעה, קראתי זאת: "'אני אומרת לשני הצדדים, אפשר לקצר. אנחנו לא מתקדמים בקצב הראוי', נזפה נשיאת בית-המשפט המחוזי בירושלים מוסיה ארד בתביעה ובהגנה". האם הכותרת משקפת את מה שאירע באולם בית המשפט, או רק חלק קטן ומוטה? ואולי קטע שמסייע לצד אחד במשפט?

* ביום ראשון בערב ראיינה גאולה אבן את בתו של אלי כהן הי"ד. מעבר לחוסר הטקט בהקרנת תמונות רבות של אביה תלוי בכיכר בדמשק, אני תוהה על שיטת התשאול של אבן כשפנתה אל הבת והכריזה: "אני מניחה שגם יש כעס על הבחירה שהוא עשה. אולי על הבחירה של שירות המדינה, אולי עוד לפני המשפחה". מעבר לניסיון של אבן להטיל ספק בצורך של כל אזרח להגן על המולדת, דבר חמור כשלעצמו, מה קרה למלה 'האם'? מה, אי אפשר לשאול שאלה? חייבים להכתיב למרואיין את גבולות התשובה? זו אינה אתיקה מקצועית, אלא התגייסות אידיאולוגית לפגוע לא רק בזכרו של אלי כהן, אלא בביטחון המדינה.

ישראל מידד