הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 397 מיום 17.6.2010

כן, אפשר לשנות

אל תחשבו שהמאבק נגד גורמי תקשורת מפרי אתיקה ובעד תקשורת הוגנת הוא אבוד מראש ולא כדאי להתעסק בעניין. נכון, המאבקים הם רבים, מנהלי הערוצים משתפים לעתים פעולה עם העבריינים או מפחדים מהם, הברנז'ה חזקה ומחוברת ומרושתת - אבל שלא ירפו ידיכם!

הנה, הח"כ לעתיד ככל הנראה, יאיר לפיד, הודיע למעסיקיו בחברת החדשות שהוא מחיל על עצמו תקופת צינון, ובכך פעל כבר כמו מחוקק. כמובן, כמו פוליטיקאי, הוא מחליק את העניין ומתרץ בתחבולות את מצבו, אבל יש להודות: במידה לא מבוטלת, לפיד הוכרע. על מנת למנוע את פיטוריו המיידיים ולשים קץ גם למהלך חקיקה ביוזמת חברי הכנסת רונית תירוש וכרמל שאמה, הודיע לפיד שבמידה ויחליט בעתיד להצטרף לפוליטיקה הוא מתחייב להודיע על כך מראש ולקחת תקופת צינון בת שישה חודשים.

לפני הבחירות של שנת 1999 ניסיתי לפעול באותו מישור מול התוכנית 'משחק שבת', שהכוכב שלה היה רוני מילוא. מילוא, שנכשל בניסיונו להיבחר לכנסת בבחירות של 1996, ניצל את הבמה התקשורתית שניתנה לו, הקים יחד עם חבריו את 'מפלגת המרכז', נבחר לכנסת ואף התמנה לשר.

מאבק מתמשך אחר יוצא נגד הנוהל הפסול של מערכות החדשות להסתמך על ארגוני שמאל קיצוניים כאל מקור סמכותי לנתונים. דוחות של 'שלום עכשיו', 'אמנסטי' ו'בצלם' משודרים כאילו נבדקו ביסודיות ואמיתותם הוכחה.

לא מזמן הושג הישג משמעותי על ידי אגודת 'לדעת', כאשר יו"ר רשות השידור הוריד הנחיה שאין להתייחס לדוחות 'בצלם' כעובדות מוכחות אלא כידיעה מטעם הארגון, ושיש לזהות אותו מבחינה פוליטית. אבל מי זוכר הנחיות כאלה? ושוב, יוצאים למאבק ליישומו של כלל אתי מובהק, כדי להגן על זכויות הצבור לקבל תקשורת לא-מוטה.

ישראל מידד