הטור שלי למדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 429 מיום 3.2.11

שטחיים מהשטח

דמויות מרכזיות בתקשורת הבינלאומית עטו על המהומות, ההפגנות ומה שנראה כמהפכה במצרים לא רק כאירוע בעל משמעות חדשותית, אלא כביטוי לרגשות ולהשקפות אישיות שהיו חבויות עמוק בתוך ליבם הליברלי-המתקדם. כעת, הרגישו, מותר לתת להם לפרוץ החוצה על המסך ולתוך המיקרופון. הקסם המשכר של 'מהפכת טוויטר ופייסבוק' היה גדול מדי גם בשביל המחויבות האתית של אובייקטיביות בשידור. היום, כל בעל טור נחשב לא רק מופיע וכותב ומשדר, אלא גם מסמס ומצייץ הודעות טוויטרים במאות. ניקולס קריסטוף מהניו-יורק טיימס, למשל, העביר כמחצית מהמידע מביקורו בחברון בליווי 'רבנים למען זכויות האדם' לא ככתבה מודפסת, אלא באמצעות סרטון וידיאו באתר הטיימס ומסרונים רבים. יחד עם זאת, התגלה החיסרון הגדול של התקשורתנים: אי-התמצאות בסיסית במה שקורה. אין רקע; אין הבנה של תהליכים דתיים, חברתיים ותרבותיים. לפחות הרווחנו אנחנו פעם אחת כשכתב ה- CNN הקליט ושידר שני מצרים שצועקים נגד ישראל וקוראים להשמיד אותה כחלק מהמהפכה ברחובות מצרים.

---------------

הגירסה הלפני-עריכה:-

דמויות מרכזיות בתקשורת הבינלאומית – והיום, זאת כבר התקשורת הטרנס-גלובאלית – עטו על המהומות, ההפגנות ומה שנראה (או נצפה) כמהפכה במצרים לא רק כאירוע בעל משמעות חדשותית לעילא אלא כביטוי לרגשות ולהשקפות אישיות חבויות עמוק בתוך ליבם הליברלי-המתקדם וכעת, מותר גם להם לתת להם לפרוץ החוצה על המסך ולתוך המיקרופון. הקסם המשכר של "מהפכת טוויטר ופייספוק", שבתוך הכלים האינטרנטיים האלה העיתונאים חיים בעצמם, היה גדול מדי גם בשביל המגבלות האתיות של אובייקטיביות בשידור. ניקולס קריסטוף, למשל, שהיה כאן ודיווח משטחי יו"ש וכמחצית מהמידע שהוא העביר מביקורו בחברון בספטמבר האחרון בליווי "רבנים למען זכויות האדם" (כידוע, ארגון נטול זהות ואובייקטיבי ביותר) לא היה כתבה מודפסת יבשה אלא גם סרטון וידיאו באתר הניו-יורק טיימס וגם מסרונים לרוב. היום, כל בעל טור נחשב לא רק מופיע וכותב ומשדר אלא גם מסמס וגם מצייץ הודעות טוויטרים במאות. יחד עם זאת, גם התגלתה החוסר הגדול של התקשורתנים: אי-ידיעה בסיסית במה שקורה. רקע – אין; הבנה של תהליכים דתיים, חברתיים ותרבותיים – אין. לפחות הרווחנו אנחנו פעם אחת כשכתב ה- CNN הקליט ושידור שני מצריים צועקים על שנאתם לישראל ושיש להשמיד אותה כחלק מהמהפכה ברחובות ובכיכרות של מצרים.

ומי כתב שורות אלה ואיפה הופיעו? "המהומות התחילו בסילוואן, התפשטו לשייח ג'ראח, המשיכו לרחוב השוהדא בחברון והגיעו לשיאן ברמאללה. סטודנטים מובטלים, אסירי חמאס משוחררים ופעילי פתח ממורמרים הסתערו על המוקטעה. המוני אדם, נושאים שלטים בגנות הכיבוש, צעדו לעבר התנחלות פסגות. כוח קטן של חיילים, שהיה מוצב במקום, נתפש בהלה וירה אש חיה לעבר המפגינים. הידיעה על מותם של עשרה צעירים הבעירה את הכפרים הערביים במשולש ובגליל. האש התפשטה ליפו ולרמלה. צה"ל השתלט על השטחים והחזיר את הממשל הצבאי. הנשיא מחמוד עבאס הודיע על התפטרותו ופירק את הרשות הפלסטינית. חזיון שווא? דמיון פרוע? הלוואי." הלוואי?! הקטע המסית והחתרני הזה הוא הפתיחה לרשימתו של עקביא אלדר בעיתון "הארץ" ביום שני השבוע. לא הספיק לו מהומות ספטמבר 2001 ולא הספיק לו הריגול של עיסאם מחול ובריחתו של עזמי בישארה. אלדר, ו"הארץ", רוצים דם. זה כבר לא תקשורת. זאת הסתה.

^