הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" בגליון 432 מיום 24.2.2011

כמה שווה עיתונאי?

תתפלאו, אבל עיתונאי יכול להיות שווה הרבה. ביום ראשון השבוע קיימה האגודה לזכות הצבור לדעת את הטקס השנתי שלה, שכלל הענקת פרסים לעיתונאים. בתחום ביקורת התקשורת זכו בפרס צוות אתר 'לאטמה' והעיתונאי חאלד אבו-טועמה. בפרס לעיתונאות איכותית כלכלית - נחמיה שטרסלר, ובפרס למחקר אקדמי מצטיין בתחום ביקורת התקשורת זכתה הדוקטורנטית מאיה בן-אהרון.

זו השנה ה-11 שהטקס מתקיים בתמיכת קן ונירה אברמוביץ. הפרסים הצנועים נועדו לעודד עיתונאים להיות הגונים, מקצועיים ונאמנים לכללי האתיקה בכתיבתם ובדיווחם. במציאות של הפיקוח הקיים בישראל, כשבעצם אין ענישה משמעותית על עיתונאי שעובר עבירות אתיות, הפרס משמש תמריץ חיובי כדי לנסות ולאזן במידת מה את העדרה של סנקציה מרתיעה. העיתונאי היום מצוייד לא רק במעמדו כמדווח, אלא כפרשן ובעצם כ'סלב' - מין כוכב תרבותי-חברתי שזוכה לחשיפה כמעט בלתי מוגבלת. כמה מהכוכבים האלה גם מתוגמלים בסכומי עתק. ג'ונתן רוס, מגיש של BBC, מקבל 6 מיליון פאונד לשנה, ואנדרסון קופר שלCNN - 4 מיליון דולר בשנה.

לפני כשנה וחצי נסע נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון לצפון קוריאה כדי להשיג את שחרורן של שתי עיתונאיות אמריקניות. כמה חודשים אחר כך פשטו כוחות קומנדו בריטיים על מקום מחבוא באפגניסטן כדי לשחרר עיתונאי אמריקני של הניו-יורק טיימס. חייל בריטי אחד נהרג. ביולי 2007, אחרי כמעט ארבעה חדשים, הושג שחרורו של אלן ג'ונסטון, כתב של ה-BBC שנחטף בעזה. השבוע התבשרנו שעל מנת להשיג את שחרורם של שני עיתונאים גרמנים, הקאנצלרית מרקל אישרה לשר החוץ שלה לפגוש את נשיא איראן, למרות החרם שהוטל על מגעים עם מדינה זו.

אבל בסופו של דבר יש דברים שכסף לא יכול לקנות, ובראשם ההתחייבות האישית של איש התקשורת לשרת את הציבור בנאמנות, תוך גישה מוסרית ואתית למקצוע, במטרה להבטיח קיום חברה דמוקרטית. אם יש דבר שיתרום ויבטיח זאת, זו המעורבות של הציבור על ידי ניהול שיח ביקורתי.

ישראל מידד

^