2.18.2011

הרשימה של במדור "מיקרובקופ" של "בשבע" גליון 431 מיום 17.2.2011


המינוח החדיש ביותר בעולם התקשורת הבידורית הוא "תכנות אינטראקטיבי" (ובאנגלית: interactive programming), אשר מושאל מתחום משחקי הווידיאו. הרעיון פשוט: הצופה בבית הופך להיות חלק מצוות ההפקה. הוא מציע רעיונות של עלילה, אתרי צילום, פריטי הלבשה ותפאורה ועוד. כבר בליל שבת האחרון שודר בארה"ב הפרק הראשון מהסדרה "בר קרמא" (אין קשר לתלמוד הבבלי או לקבלה). באתר התוכנית הועלו הקווים הכלליים של הפרקים הבאים כדי שהצופים יתחילו לעבוד. בעצם, ההתפתחות הזאת משתלבת היטב עם המגמות האחרונות של שדרני החדשות, בארץ ובחו"ל, אשר התגלו בפנינו בדיווחים בזמן הפיכת השלטון במצרים. ההזדהות הכמעט מלאה של מנחי השידורים החדשותיים שצפיתי בהם, גם בתקשורת הזרה וגם המקומית, היתה ברורה - כולל שברון הלב שלהם כשהתברר מדי פעם שמה שהם מעבירים לציבור כ"עובדות" וגם תחושות ואפילו נבואות עדיין לא התרחש. נדמה שכבר היום השיטה של 'תכנות אינטראקטיבי' פועלת בתחום של החדשות. תופעה נוספת בעולם העיתונאות שהתבלטה מאוד באירועי מצרים וכעת גם באירן, תימן ובחריין היא עליית כוחו של 'העיתונאי האזרחי'.

בשידורים מעל מסך הטלוויזיה וגם באתרי האינטרנט של הערוצים והעיתונים הגדולים, מועלים לצפייה קליפים שצולמו ע"י אזרחים ממרפסת או מאוטובוס נוסע. איש אינו מוודא אם אכן האירוע התרחש או בוים, בוחן את הרקע או מבצע כל בדיקה מקצועית-אתית. אין ספק: לפעמים התמונות הן דרמטיות ואמיתיות. ובכל זאת יש סכנה. בישראל פועלת קבוצה של 'עיתונות אזרחית' בשם 'דמוטיקס', ובמצרים קיים ארגון בשם 'המרכז לעיתונאים'. יש להם אג'נדה מוגדרת היטב וסדר-יום שיש לו זיהוי פוליטי-אידיאולוגי. ואם התקשורת המרכזית, מסי.אן.אן. והבי.בי.סי. ועד לניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט, מעלים את החומר הוויזואלי הפיראטי הזה בעוד הוא מופיע גם ב'יוטיוב', ועל ידי כך נוצרת העצמה של ההשפעה של חומר בלתי-מבוקר כזה - אין זו עיתונות אלא סוג של תעמולה. בקצב הזה יהיה צורך בכתובית על המסך: "אין אנו אחראים לאמיתות החומר המוצג כעת".

ישראל מידד

 

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם תגובות לפרסום [Atom]

<< דף הבית