ביקורת על מפת מבצעי המחתרות בירושלים

תיירות פיגועים

מנחם בגין נהג לדחות כל השוואה בין פעולות הטרור שביצעו אנשי אצ"ל לפעולות המחבלים הפלסטינים. הוא טען שבניגוד לערבים, אנשי אצ"ל חסו על חיי אזרחים. יותר מזה רגז בגין כאשר כונו אנשי אצ"ל "פורשים" ונודו מפנתיאון הגבורה הישראלי. כראש ממשלה טרח בגין רבות לתיקון הנרטיב ההיסטורי, ולאחר מותו קם בירושלים "המרכז למורשת בגין", הפועל מכוח חוק מיוחד, במימון חלקי של המדינה.

לאחרונה פירסם המרכז מפה למטיילים. יש בירושלים מסלולי אופניים, יש הבאים אל העיר כדי להפריח בלונים, יש ההולכים במסלול חנוכיות ויש הבאים למצעד הגאווה. גאוותו של המרכז היא על פעולות הטרור שעשו אנשי אצ"ל ולח"י. המפה שפירסם מוליכה את המטיילים במסלול פיגועים.

זו מפה גדולה ומאירת עיניים שמודפסת בפאר על נייר כרומו. בסך הכל, מסומנים בה 165 דגלונים. רובם הגדול מציין פיגועים שביצעו אנשי אצ"ל ולח"י, מיעוטם פעולות שביצעו אנשי ההגנה והפלמ"ח. בניגוד לטענות בגין, המפה מונה שורה של פיגועי טרור מובהקים, לרבות הטלת פצצות בריכוזים אזרחיים, כגון אוטובוסים ושווקים. הפיגועים מתוארים כ"פעולות תגמול".

כרונולוגית הפיגועים המלווה את המפה מחזקת את התזה שלא פחות משנועדו לפגוע בערבים ובאנגלים - נועדו פעולות הארגונים השונים לחזק את מעמדם, לקראת המאבק על השלטון במדינה שעמדה לקום. הרושם העולה מהמפה הוא שתחרות זו נמשכת עד היום.

כצפוי, המפה מלמדת שאצ"ל עשה הרבה יותר למען המדינה מההגנה. מספר הערבים שהרג גבוה כמעט פי ארבעה ממספר הערבים שהרגה ההגנה (על פי המפה, בסך הכל כ-250. למעשה היו יותר). נהרגו גם כ-60 אנגלים, רובם ככולם בידי אצ"ל ולח"י. ההגנה בעיקר הפריעה: אחת מכל ארבע פעולות שביצעה נועדה, על פי המפה, לפגוע באצ"ל.

אין אזכור למאמצי ההגנה להגן על הרובע היהודי. לא לחי"ש (חיל השדה) של ההגנה, לא לשיירות שהביאו אספקה לעיר הנצורה, לא לשיירת הל"ה ולא לפעולות אחרות. על הר הצופים ימצא המסייר על פי המפה ציון ל"ניסיונה הכושל של ההגנה לכבוש את אוגוסטה ויקטוריה". האירוע המשמעותי באמת שאירע בקרבת מקום לא מוזכר כלל: ההתקפה על שיירת הרופאים: 78 מנוסעיה, רובם אנשי "הדסה" והאוניברסיטה העברית, נהרגו. אפשר לנחש מדוע אין לתקרית הזאת מקום במורשת בגין: אולי מפני שהשיירה נסעה בחסות ההגנה, אולי מפני שאנשי אצ"ל ולח"י לא חשו להגנתה ואולי מפני שההתקפה באה ימים אחדים אחרי כיבוש הכפר דיר יאסין בידי אנשי אצ"ל ולח"י.

פרשת דיר יאסין מתוארת בהרחבה על המפה. כצפוי, הטקסט מתאר את כיבוש הכפר כפעולה צבאית לכל דבר, שלא גרמה למותם של יותר מ-110 פלסטינים, וקובע: "כשליש מהכוח הלוחם של האצ"ל והלח"י נפגע מהאש וסבל מהרוגים ופצועים רבים". המפה אינה מציינת את המספרים: 35 פצועים וחמישה הרוגים.