נאומה של השרה לימור לבנת על אחיינה בן-יוסף לבנת הי"ד

הצעה לסדר היום הרצח בקבר יוסף

היו"ר ראובן ריבלין:

אנחנו עוברים להצעה הבאה שעל-סדר היום: הרצח בקבר יוסף, שמספרה 287.

אף ששני חברי כנסת יזמו את ההצעה הזאת, חבר הכנסת זאב אלקין וחבר הכנסת אריה אלדד, אני מזמין קודם כול את השרה לימור לבנת לשאת דברים בעניין זה מפאת הצורך שלה ללכת ולקבל את המנחמים ואת הוריה. לכן, אני אבקש שבניגוד לפרוצדורה הרגילה, השרה תדבר. לאחר מכן יתקיים דיון אישי בסדר שנקבע על-פי בקשת החברים.

גברתי השרה, אנחנו משתתפים כולם באבל המשפחה, באבל אחיך ורעייתו, באבל הסבא והסבתא, אביך ואמך בני המשפחה הלוחמת ובאבל כל המשפחה. שלא תדעו עוד דאבה.

 

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להודות על הדיון הזה ולמי שיזמו אותו, חברי הכנסת אלקין ואלדד – גם לך, וגם על שהואלתם לאפשר לי לפתוח בדברים. לא אוכל להישאר, כי אני באמת צריכה למהר. אני מקווה שלא לאחר למנחמים שעומדים להגיע.

הם אומרים: מה לנו ומי לנו קבר יוסף שבשכם? ואנחנו אומרים: קבר יוסף הוא אחד משלושה אתרים שעליהם מצוין בתנ"ך בפירוש כי ניקנו בכסף מלא במאה קשיטה על-ידי אביו של יוסף, יעקב, מאת בני חמור אבי שכם, כמו גם מערת המכפלה ומקום בית-המקדש בירושלים.

הם אומרים: ומי בכלל אומר שזה מקום קבר יוסף? אנחנו אומרים: זוהי אמונה בת אלפי שנים המבוססת על נוסעים יהודים ונוצרים שתיעדו את סיוריהם ואת האתרים למעלה מאלפיים שנה. מעניין שאלה שאינם מקבלים זאת מוכנים לקבל מקומות שהמוסלמים רואים כקדושים גם אם אין לכך שום אחיזה ארכיאולוגית,

הם אומרים: קבר יוסף הוא בכלל שטח פלסטיני. יש סכסוך, כך אומרים, על הריבונות בו. ואנחנו אומרים: על-פי הסכמי אוסלו, שאתם נשבעים בהם, קבר יוסף נשאר באחריות ישראל כמובלעת בתוך שטח A שבשליטה פלסטינית. שוטרי מג"ב שמרו עליו ופעלה בו ישיבת "עוד יוסף חי".

בתחילת מה שנקרא "אינתיפאדת אל-אקצה", באוקטובר 2000, הותקף המקום על-ידי פלסטינים, וביום השני של ראש השנה נפצע שוטר מג"ב, מדחת יוסף, ודימם למוות. אנחנו אומרים: פשע גדול נעשה כאשר סמכנו אז על המשטרה הפלסטינית שתחלץ אותו, פשע של הפקרת מדחת יוסף, השם יקום דמו.

ואזכיר עוד: על הפשע הזה נוסף עוד חטא. בשבת שלאחר מותו של מדחת יוסף, ב-7 באוקטובר 2000, הוספנו חטא וצה"ל נסוג מהאתר על אף הסכם אוסלו – שוב, כי הפלסטינים הבטיחו לכבד את קדושת המקום ולא להרוס אותו. אבל גם בהתחייבות הזאת הם לא עמדו. הם הרסו את הקבר, הם חיללו את האתר הקדוש והקימו במקומו מסגד. רק לפני כשנתיים צה"ל בנה מחדש מצבת הקבר, ולפני חודשים אחדים נערכו בו שיפוצים וחודשה המצבה וכיפת הקבר.

הם אומרים: למה נכנסו בלי תיאום? אם לא היו נכנסים זה לא היה קורה. ואנחנו אומרים: שום שאלה של תיאום או חוסר תיאום אינה עילה לעונש מוות, לרצח. כן, רצח.

הם אומרים: זה חוסר אחריות, ובכך מפנים, בעקיפין או במישרין, אצבע מאשימה לנרצח, לפצועים, לפצוע קשה שעדיין נאבק על חייו – ומכאן אני שולחת להם, מעל במה זו, ברכת רפואה שלמה. ואנחנו אומרים: עד מתי ניטול על עצמנו את האשם בכל עניין? הפלסטינים מסרבים לשבת אתנו אפילו למשא-ומתן, אבל אנחנו אשמים שאין שלום. הם רוצחים מתפללים, אבל אנחנו אשמים שלא תיאמנו. הם רוצחים משפחה שלמה ותינוקת במיטותיהם, אבל למה הם גרים באיתמר בכלל? הם רוצחים בנו, כי לא רוצים בנו. גם לא בגבולות 67'. הם אומרים: מי שהורס פה הכול אלו הימנים, הדתיים, המתנחלים, הממשלה הזאת, ביבי הזה. נו כבר, תפסיקו, תלכו. תנו לנו לחיות בשקט עם חתיכת השוקולד שלי. ואנחנו אומרים: הרצון לשלום איננו מונופול של אף אחד. דווקא אתם אנשים מיואשים, ואתם מנסים לייאש, אבל אתם מיעוט. מיעוט קטן.

אני פונה מכאן לראש הממשלה: צריך לאפשר ליהודים להתפלל בקבר יוסף, בדיוק כפי שיש לנו גישה חופשית לתפילה במערת המכפלה בחברון, ובקבר רחל אמנו. בדיוק כפי שסוכם עם הפלסטינים באוסלו, וכפי שהיה לפני אוקטובר 2000.

האבל האישי שלי, האובדן הפרטי של משפחתי, הכאב שלנו על בן יוסף שלנו, השם ייקום דמו, בניוֹ שלנו, לא משנה ולא ישנה את אמונתנו, וזוהי אמונתו של הרוב המכריע של הציבור, כי אנחנו מאמינים בעם ישראל, מאמינים בארץ-ישראל, במדינת ישראל, ומאמינים בעתידנו גם בימים קשים. תודה.