הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 448 מיום 23.6.2011

עוף החול המודפס

צדה עיני מודעה בעיתון על רקע עיצוב המזכיר את העמוד הראשון של 'ידיעות אחרונות', שנשאה את הכותרת "העיתונאים – חשיפה! מה באמת קורה מאחורי הקלעים של עולם העיתונות המודפסת". חשבתי לעצמי שסוף סוף החליט מישהו להפיק סאטירה על התקשורת. איזה רעיון! הרי קיימות אינסוף אפשרויות, כמו להציג חדר עריכה ואיך העורכים מעוותים את החדשות, מחסירים מידע או מסיטים את תשומת לב הקוראים לנושאים לא חשובים. אפשר גם להראות עד כמה העיתונאים מסוגלים להיות עצלנים ומתמסרים לתופעת העדר, או להוכיח שאותן תכונות שהם מבקרים אצל אישי צבור נהוגות אצלם בחייהם הפרטיים.

אך לא, לא סאטירה ולא דרמה, אלא סדרת תעודה מבית יס-דוקו. מתברר שעידית אברהמי החליטה לחקור "מי אחראי לירידה במעמד העיתונאים ומה הוביל לדעיכתה של העיתונות הישראלית". המפתח הוא להתחקות אחר עיתונאים בשגרת יומם. יש רגעים מעניינים ואפילו משכילים מהפרק הראשון שצפיתי בו דרך אתר הערוץ (כי הרי ביו"ש כמעט ואין כבלים), אבל ההנחה שהעיתונות הכתובה הולכת למות היא קצת לא במקומה. עובדה: הידיעה הטרייה מבשרת לנו ש'טייקונים נכנסים לעיתונות'. ואופס! - הנה אנו חוזרים ל'הון ותקשורת' ול'מחיקת התחרות' ועוד תופעות פוליטיות-חברתיות-כלכליות אשר בסופו של דבר משרתות בעיקר את כיסיהם של בעלי העיתונים. קראתי שאילן בן-דב, בעל השליטה בחברת הסלולר פרטנר, מנהל משא ומתן על כניסה להשקעה בערוץ 10; נוחי דנקנר רכש את השליטה ב'מעריב' תמורת 147 מיליון שקל, והאוליגרך ליאוניד נבזלין קנה 20% ממניות 'הארץ' תמורת 140 מיליון שקל. גם יצחק תשובה רכש חלק ממניות זכיינית ערוץ 2 קשת לפני שנה. מדובר בהרבה כסף והרבה השפעה. ולחשוב שהיו חברי כנסת שביקשו למנוע, על פי חוק, משלדון אדלסון מלהחזיק ב'ישראל היום' ולהפיץ אותו חינם. אז הנה, קמה לתחייה העיתונות הכתובה. עכשיו צריך לבחון איזו עיתונות היא תהיה.

ישראל מידד

^