מכתבי למערכת - בעיתון "הארץ"

השני:

שת"פ אוטופי על הר הבית

בתגובה על ״מי מבעיר את האש בהר״ מאת
 ישראל הראל (״הארץ״, 24.4)

כהרגלו של הימין הפוליטי וכיאה לישראל הראל הוא מטיף ליהודים על מסכנותם הגלותית ומבכה את מנהיגי העבר על ״החלטות שגויות״. מה היה קורה אילו היינו מספחים את הר הבית? מה היה קורה אילו היינו מחילים שוויון תפילה על ההר? ומה היה קורה אילו רק היו לסבתא גלגלים? שלא לדבר על כך ש״העם הפלסטיני הומצא״.

הראל חולם על איזושהי אוטופיה של שת״פ על הר הבית של כל הארגונים הדתיים והאזרחיים, כאילו יש שוויון מלא בכל ירושלים בין העמים והדתות וכאילו אין כיבוש של 45 שנים. שלא לדבר על התעלמותו מן הלאומיות הפלסטינית, שהר הבית הוא חוד החנית בגאוותה. הוא משלה את עצמו ואת קוראיו שאם רק תחיל ישראל ״ריבונות ושוויון״ על ההר, הדברים ייראו אחרת. רק אם נכופף את הפלסטינים עוד טיפה, רק אם נשפיל אותם עוד קצת, רק כך ישררו שלום ושוויון אמיתי. האומנם?

עם כל הכבוד לישראל הראל, כנראה שעליו ללמוד עוד טיפה לאומיות מהי ואיך היא עובדת בעמים שונים. כיפוף כזה לא ייצור שום שלום ושום שוויון, הוא רק יקרב אותנו אל חזון המדינה הדו־לאומית שיגבה עוד כמה אינתיפאדות, מתים, מלחמות ומשברים בינלאומיים.

השאלה היותר מעניינת היא אם בחזונו על ״רשות אחת של הווקף והרבנות״ מציע הראל שגם הכותל יחולק בשוויון בין כולם? כולם - משמע יהודים אורתודוקסים, יהודים רפורמים, מוסלמים או כל אדם אחר אשר מבקש לבטא את אמונתו בכותל?

תבור להט, קרית שמונה

התעלמות מהוראות החוק

בתגובה על מאמר המערכת "משחק באש" ("הארץ", 22.4)

מאמר המערכת מבקש "טיפול נבון ורגיש" בנושא הר־הבית אך מגלה חוסר תבונה ורגישות וגם אי־דיוקים עובדתיים שמרוקנים את תוכנו מכל היגיון ומשמעות. הרי ידוע שבית המשפט העליון מכיר בזכות הגישה החופשית להר־הבית גם ליהודים, אם כי בפועל, רק לבני דתות אחרות מובטחת אותה גישה. הוא גם קבע מזמן שיש ליהודים זכות תפילה במקום, שלא כפי נרמז במאמר.

למעשה, "חוק השמירה על המקומות הקדושים" אינו מיושם ואינו נשמר על ידי השלטון ומוזר שעיתון, שבדרך כלל מגלה סימפטיה לחוקים וחשדנות כלפי השלטון, מתעלם מהוראות חוק במקרה זה.

זאת ועוד: בית המשפט סומך באופן עיוור על דו"חות המודיעין של המשטרה כדי למנוע כניסה ותפילה של יהודים. אלא מה, בחג הפסח האחרון המודיעין של המשטרה, ולא בפעם הראשונה, כשל כישלון חרוץ ולא ידע שמוסלמים תיכננו להתבצר בשטח ההר ובתוך המסגד, ובעלות השחר, יום לאחר יום במשך כל החג, המשטרה גילתה שהיא נאלצת להפעיל כוח, במקום להקדים ולמנוע את כניסת אותם פורעים. ושוב, כעיתון שקו המערכת שלו ביקורתי מאוד כלפי המשטרה, לא קראנו על אודות כישלון זה, כאילו בקשר להר־הבית מותר למשטרה להתנהג בצורה מבישה.

ישראל מידד, מזכיר "אל הר ה'", שילה

^