גם עמיר בר-שלום יכול

ט"ז מנ"א תשס"ה
21 באוגוסט 2005
לכבוד
מר עמוס גורן, ממונה על קבילות הצבור
רשות השידור
ירושלים
הנדון: הבעת דעה אישית
שלום רב,

במשדר "מבט" ביום חמישי 18.8.05, דיווח הכתב אמיר בר-שלום (*) מכפר דרום בעניין האלימות שהייתה בהתפרעות על גג בית הכנסת. וכך אנו שומעים את הכתב אומר:
"ניסינו לברר עם אורי אריאל שלא צפה את זה?"
ח"כ אורי אריאל, אשר מתראיין, משיב:
"אני ראיתי אנשים שנלחמים על הבית שלהם."
מר בר-שלום מדבר אל המצלמה ואומר:
"מאוד מדאיג קודם כל, שהמסר שלו מסר מסוכן,
מדאיג מאוד שאנשים כאלה מייצגים אותנו בבית הנבחרים."

התוספת שבשורה האחרונה על הערכתו של מר בר-שלום את פועלו של ח"כ אריאל בכנסת היוותה הבעת דעה אישית סובייקטיבית נטו. וכזו היא היתה אסורה מתוקף כללי האתיקה המקצועית של 'מסמך נקדי'.

במשדר "יומן" של 19.8, מצוטט הכתב בר-שלום אומר, באותו הקשר של ראיון עם ח"כ אריאל וההתפרעות על גג בית הכנסת כי:
" שאם זו לא אלימות הוא לא יודע אלימות מה היא"

גם במקרה הזה, דומני שיש להטיל ספק אם מר בר-שלום מדווח על עובדות או על התרשמיות. זכורה לכולנו הפגנת העדה הדרוזית לפני לשכת ראש הממשלה לפני כשלוש שנים, את הפגנות "הפנתרים השחורים" בשנות ה- 70 שלא לדבר על ה"הפגנות" של ערביי הגליל בתחילת אוקטובר 2000 ובוודאי כל השוואה של מידת האלימות באופן יחסי, איננה מצדיקה את התיאורים האבסולוטיים של הכתב. תמונות קשות – כן; התפרעות פיסית – כן; אבל שמר אריאל לא יודע מה זו אלימות זו גוזמה והבעת דעה אישית.
אודה לך אם תברר תלונה זו ותודיעני-נא על ממצאיך ומסקנותיך.