צנזורה או עריכה?

עיתון "הארץ" פירסם מכתב שכתבתי.

בצד האחר יש סכין ואבן

בתגובה על "עקירה כואבת מאוד" מאת גדעון לוי ("הארץ", 11.9)

גם אם מאמצים את השקפתו של גדעון לוי, כתיבת מאמר על המציאות בחברון בלי להזכיר ולו במלה אחת את הצד האחר היא באמת אמנות עיתונאית יצירתית.

ו"הצד האחר" הוא האלימות הערבית. הוא הסכין, הוא האבן, הצלף והמצית. הוא הזורק רימון והוא המחלל את קודשי ישראל של מערת המכפלה ובית הקברות בעיר. הוא האיש אשר הורג תינוקת בת חודשיים והוא האשה הדוקרת.

הצד הזה הוא הקיצוניות הלא-רציונלית של פונדמנטליזם דתי ולאומנית מרקסיסטית. "הצד האחר" הזה הוא טרור.

והוא עשה את כל זה לפני הקמת המדינה, כשלא היו "ציונים" או "מתנחלים" בעיר. והוא עשה את זה כשהמדינה היתה בגבולותיה המצומצמים לפני מלחמת ששת הימים. הוא שלח מרצחים ליישובי ספר בשנות ה-50, ואחר כך, עם ייסוד הפתח, הוא גייס שופכי דם רבים.

ישראל מידד

שילה

אבל זה לא היה הנוסח שכתבתי וששלחתי. מכתבי קוצץ, נערך ואני חושש גם צונזר.

להלן הנוסח המקורי והחלקים שהוצאו הבולטו:

גם אם נאמץ את השקפתו של גדעון לוי לגבי פשעי ההתיישבות בתחומי הבית היהודי הלאומי וגם אם נסכים עמו שמתנחלי חברון הם בריונים אלימים פורעי חוק וסדר, ואולי גם סדיסטים וכיו"ב בנוסף לכך שהם מתעללים, הרי לכתוב את המאמר שלו על המציאות בחברון מבלי להזכיר ולו במילה אחת את הצד האחר זו באמת אמנות עיתונאית יצירתית.

ו"הצד האחר" הוא האלימות הערבית. הוא הסכין, הוא האבן, הוא הצלף והוא המצית. הוא הזורק הרימון והוא המחלל את קודשי ישראל של מערת המכפלה ובית הקברות בעיר. הוא האיש אשר הורג תינוקת בת חדשים והוא האישה הדוקרת. הצד הזה הוא הקיצוניות הבלתי-רציונלית של פונדמנטליזם דתי ולאומנית מרקסיסטית. ה"צד האחר" הזה הוא טרור. הצד הזה, לכל הפחות, גם הוא עסק ועוסק בפרעות, ועקר, ורצח והשחית והצית.

והוא עשה את כל זה לפני הקמת המדינה, כשלא היו "ציונים" או "מתנחלים" בעיר והוא עשה את זה כשהמדינה הייתה בגבולותיה המצומצמים לפני מלחמת ששת הימים. הוא שלח מרצחים אל עבר ישובי ספר בשנות ה- 50, ואחר כך, עם יסודו של הפת"ח, הוא גייס שופכי דם לרוב.

אין אני בא לשפוט את "הצד האחר" הזה. ההיסטוריה תעשה זאת ויצר הקיום של העם היהודי יתמודד אתו. אלא אני בא לשפוט את מידת הגינותו של מר לוי, את שיקול דעתו, את מסירותו לאובייקטיביות, אם כי קשה לו עם ה"אמת" ועם ה"נאריטיב" המתהלכים בינינו. עיתונאי, פרשן או משתייך, מר לוי בעצמו, בהיעלמו את הצד האחר ברשימתו, הפך לאלים, וכלי זינו עט מושחז נוטף.

כפי שאתם מבחינים, "הארץ" מגן על גדעון לוי אבל גם כאילו "מרכך" אותי כי הרי כדי לחדד את ההבדל ביני לבין גדעון לוי ואף להציג אותי כצבוע, נסיתי להתכופף אחרונית אבל גם זה לא עזר לי.

אבל לא נתייעף.