מי הוא ארור?

בפעם השניה מעניק מר חיים שטנגר מפרי שירתו לקוראי "הארץ" כאשר פירסם מודעה גדולה בעיתון בנושא השימוש בסמלים והקבלות מזמן השואה לתקופתנו.

אין אני מבקש להיכנס לגופו של עניין כי השואה עבור רובנו היא מוות, מוות במחנות ריכוז, מוות בהרעבה, מוות בניסויים רפואיים, מוות בהצעדות בכפייה, מוות בשריפות, מוות בגזים. נכון, השואה גם בעצם הייתה בחירה דמוקרטית באדם אשר הפך לשליט רודני, היא הייתה חוקים ופקודות ומערכת משפטית שתיפקדה בסדר מופתי על פי מיטב המסורת האדמיניסטרטיבית המרכז-אירופאית, והיא הייתה מחנות מעצר וגירוש וגיטאות וחומות וגדרות גם לפני המוות. והרי אנו יודעים היום שגם עמוק לתוך השנים הראשונות של המלחמה, עוד הייתה אפשרות להציל יהודים ממוות.

מר שטנגר מבקש למנוע ממתנגדי תוכנית ההינתקות הרואים בה זכרונות מתקופה אחרת את זכות חופש הביטוי, אותה זכות המוענקת למחזאים ובמאים לרוב אשר כבר עשרות שנים מעלים בתיאטראות שלנו תמונות מאירועים פוליטיים ובטחוניים עכשוויים המזכירות את השואה, כולל לבישת מדי אס.אס., הזכות השמורה לפרופסור ישעיהו לייבוביץ אשר כינה חיילי צה"ל במלחמת שלום הגליל "יהודו-נאצים" והזכות שדרש לעצמו פרופסור משה צימרמן לכנות את ילדי המתנחלים בחברון "היטלר-יוגאנד" כי, כנראה, זה בסדר ועל זה לא צריכים לכתוב שירים. וחוץ מצביעות, אין בכך שום דבר רע.

מה שכן נראה לי רע במילותיו של שירו של מר שטנגר הוא שפתו והדימויים שהוא מעלה. הבה נתאר לעצמנו כולנו שחרדי היה מפרסם שיר ב"הארץ" הקורא לשלח אש באוכלי שפנים ובועלי נדות? או תושב יש"ע המביע רצונו שאש תבוא עדי חוותו של אריאל שרון? הוא מרשה לעצמו לכתוב "בוא עדיהם אש", המזכיר את נבואתו של מיכה על זעפו של הקב"ה, על "יום ההוא ירחק חק. יום הוא ועדיך יבוא למני אשור...והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם" (מיכה ז' ט-יג), וידו לא רעדה (או היא כן רעדה ואולם מסיבה אחרת?). והוא מרגיש חופשי להטיח קללת "ארורים" המזכירה את דברי יהושע נגד הגבעונים על רמייתם את בני ישראל כי "ועתה ארורים אתם" (יהושע ט' כג). והאם "הארץ" היה מתיר פרסום מקביל מהצד השני של המחנה האידיאולוגי? האם זאת הדוגמא לשפה של דו-שיח תרבותי שאנו רוצים לאמץ?