הטור החדש של בשבועון בשבע

תעודת עניות

הצופים בטלוויזיה בערוץ הראשון בוודאי שמו לב לאחרונה לתופעה מוזרה. מחלקת התעודה, המופקדת על סרטים 'היסטוריים' העוסקים בטיפוח מורשת הציונות וחוקרים את החברה הישראלית מתוך פרספקטיבה רחבה ועמוקה של הווייתנו בארץ ובמדינה, מפיקה סרטים המעלים תהיות.

בעבר התלוננו על ההחלטה להתיר פעם שנייה תוך פרק זמן קצר את שידור סרט התעודה על גדר הביטחון, המוקדש ברובו לפועלם של אנרכיסטים מפרי חוק וסדר והופך אותם לכוכבים.

לפני שבועיים שודר סרט נוסף מאותה מחלקה, על המתנדבים מהיישוב במלחמת האזרחים בספרד ב-1937. הדיון לאחר ההקרנה לא היה מאוזן, ושוב חלקו של השמאל – הפעם הקומוניסטים – זכה לתהילה. היתה בסרט העלמת עובדות היסטוריות, ובמיוחד את חלקו של הקומינטרן בהחלשת הכוחות הרפובליקניים. האם היתה כאן מטרה סמויה לתמוך בחוגי 'הסולידריות הבינלאומית', שחבריהם מתנדבים לבוא ליש"ע ולסייע לטרור הפלשתיני?|

ולפני שבוע שודר סרט תיעודי המבוסס על יומני יוסף נחמני, אשר קונן על חוסר הטאקט והרגישות של מפקדי 'ההגנה' וכוחות אחרים כלפי ערביי טבריה בתש"ח. שוב הועלה למרקע סרט בלתי מאוזן, שכלל לא התייחס לפרעות של הערבים ביהודים באותו אזור ובאותה תקופה.

אנו היינו ביקורתיים מאוד בטור זה כלפי מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור. קיבלנו משוב מאנשים שחשבו שיש מקום להתחשב במצב המורכב שאליו הוא נכנס. מה לעשות? העובדות מדברות בעד עצמן. מחלקת ה'תעודה' של רשות השידור איננה מתירה לנו התחשבות. אם כך יימשכו העניינים, עוד נתבשר שהוחלט לשדר את הסדרה 'המתנחלים' של חיים יבין. הרי מר שקלאר הוא גם זה שניצח על שידור סדרה 'תיעודית' זו ברשות השניה.


לא שומעים את חברון

וכיוון שעסקנו בסרטי תעודה, איננו פטורים מלהתייחס למראות של יפעת אלקובי וילדים יהודים שמשתוללים בתל-רומיידה שבחברון. אבל אלו מראות? אלה שקדמו לסצנה שהוקרנה או אחריה? איך אפשר לנתק שתי דקות מתוך המציאות של חברון?
האם התבקשו נציגי הישוב היהודי בחברון להגיב ולהציג את עמדתם? האמת – כן. חיים זיסוביץ – עוד מינוי של מר שקלאר, מצא לנכון לשפד את הרב הלל הורוביץ בתכניתו ברשת ב' של קול ישראל ביום שישי שעבר. הוא השתמש בז'אנר הידוע: לא חשוב מה המרואיין אומר, חשוב להזכיר כמו מנטרה את ההתנהגות השלילית של הגברת אלקובי.

הגדיל לעשות מר רפי רשף, בעל תכנית הפרסומת לשר בן אליעזר ממפלגת העבודה שמשודרת בגלי צה"ל מדי בוקר. ביום שני שעבר הוא אפילו לא חשב שיש צורך לשאול את תושבי חברון מה דעתם, אלא בחר להוציא את דיבת תושבי חברון רעה יחד עם חבר מרעיו, עיתונאי השמאל שמופיעים בתכניתו. נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון דרש להגיב ואף הרשו לו לפצות את פיו בתכנית. אך כאשר ארנון סרב לענות לשאלתו של השופט רשף הנ"ל פשוט ניתק לו את הקו. ח"כ פרופ' אריה אלדד לא זכה לטיפול מעודן יותר. רשף הבטיח לו שכאשר אלדד ימציא תמונות של ערבים משתוללים הוא יתייחס לכך באותה חומרה. ובכן מר רשף – אנשי השמאל משתוללים ואף גרוע מכך, מפירים את החוק ללא בושה בהפגנותיהם בגדר, כדאי שתראיין גם אותם. אנחנו מצפים שחבר הכנסת אלדד ייטול כעת יזמה וידרוש מגלי צה"ל לאזן את תכניתו של רשף. הצעתנו: ברוך מרזל מחברון יכול לתת קונטרה ראויה.


הצעות לקיצוץ

העיתונות מגלה לנו שקיימת מצוקה תקציבית ברשות השידור, ובפתח עומדים קיצוצים. לכמה כתבים בכירים העובדים ב'קול ישראל' נודע כי ישנה מגמה אמנם להאריך את החוזים שלהם, אך בו זמנית להפחית בשכרם. צביקה צימרמן, סמנכ"ל כוח אדם ברשות, כתב לעובדים שבגלל המצב, הנהלת רשות השידור בוחנת חוזה "בתנאים מופחתים מאלו שהיו עד כה".

כעת העובדים מוצאים את עצמם בבעיה קשה. אחד אפילו צוטט אומר: "את בדק הבית רצוי להתחיל בטלוויזיה, שם אין לאף אחד אומץ לקצץ". לנו אין העדפה, רדיו או טלוויזיה; אך אם אכן זה יקרה, אנו נברך על כך.

אגב, אגרת רשות השידור לשנה זו עומדך על 350 ₪. זה אמנם הרבה כסף, אך הרבה פחות מ-540 ₪ שנדרשנו לשלם לפני כחמש שנים. ולבסוף, כמה הצעות לקיצוצים עבור מר שקלאר: מדוע לא תתחיל עם חיים זיסוביץ? ואולי תמשיך עם גבי גזית? וכן, לא שכחנו את חיים יבין ואיילה חסון. לא רק הכיס ירוויח, אלא גם רמת האתיקה תשתפר בצורה ניכרת.


משפט על התקשורת

וכך צוטט שופט בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין: "מדובר בביזיון של בית המשפט בצורה החמורה ביותר... זה לא חופש דיבור אלא הפקרות הדיבור" (על עריכת בדיקות פוליגרף על-ידי 'מעריב' ו'ידיעות' בעניין חיים רמון); "אסור לעיתונות להביע דעה, היות שזה משפיע על עדים – אם לא גם על השופט" (בעניין הנשיא קצב). הובא בעיתון 'ישראלי', 15/1/07.