השמאל המרושע

ספר חדש יצא לאור והוא אנתולוגיה של שירי אצ"ג הנקרא "בעבי השיר
והוא בן 610 עמודים.

הנה העטיפה:-



ועכשיו אם אתם שמים לב תסתכלו טוב על הצדי במרכז.

לא דומה לאיזה סמל של איזו מדינה מרכז-אירופית?

לי דווקא כן דומה לצלב קרס

ומי עיצב את העטיפה?

דוד טרטקובר.

ומיהו דוד טרטקובר זה?

הנה המוטו שלו:

כאדם החי במקום רדוף מלחמות ומאבקים בין יהודים לערבים, בין חילונים לחרדים, בין גברים לנשים - אני ממלא את חובתי ביצירתם של דימויים ישירים, לעתים כואבים ומכאיבים, שהם התראפיה היחידה שלי."

ועוד תיאור:

דוד טרטקובר, אחד האמנים הפוליטים הוותיקים הפועלים היום וזוכה פרס ישראל ב-2002. "אני מדבר אל כולם, אם את מסתכלת על העבודה שלי היא בעצם סייסמוגרף של כל מה שקרה כאן ב-30 בשנה האחרונות", הוא אומר. "הבעיה היא לגרום לכך שאנשים שלא מהמחנה שלי יגיבו, לראות כמה אני יכול למתוח את גבולות חופש הדיבור. אני מביע דעה, מתאר מצב, מפרש מצב - הבעיה

כמי שסבור שתוקפה של אמנות פוליטית נובע גם מהתגובות לה, לא שומר טרטקובר את איורי המחאה שלו לגלריות, אלא תולה אותם על לוחות מודעות או מפרסמם בעיתונים. בכל אשמה 77'. "שני האירועים שהכי השפיעו עלי כיוצר היו ביקור סאדאת ואחר כך רצח רבין. ביקור סאדאת (בנובמבר 77') פרץ לי את הדרך לעשות מהומות. חודשים לפני זה, ליום העצמאות, השתתפתי בתחרות לעיצוב כרזה. עשיתי כרזה עם המלה הבודדת 'שלום'. לא זכיתי בתחרות אבל אז נודע לוועדת השרים שסאדאת מתכוון לבוא והם אמרו: 'אנחנו רוצים את הכרזה אבל עם תמונה של ירושלים למטה'. כשסאדאת בא פירסמתי על לוחות המודעות כרזות עם 'דרישת שלום' ואחר כך עשיתי גם גלויות ושלחתי אותן לכל חברי הכנסת, וגם לכל האנשים במדריך הטלפונים של תל אביב ששם משפחתם שלום".

פעמיים עורר עליו את זעמו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין. בפעם הראשונה, בלא קשר לאמנותו, ניטש בין השניים ויכוח אם ראוי לציין שיגאל עמיר היה "חובש כיפה" באנדרטה לזכר רבין; בפעם השנייה, ביום העצמאות לפני שנתיים, נדרש רובינשטיין להתייחס לעבודה שלו שהתפרסמה על שער עיתון "העיר". "שער הניצחון", קרא טרטקובר לציור שבו נראו חיילי צה"ל צועדים על חורבות בית, כשהשער דרכו הם עוברים מעוטר בסמלי חילות צה"ל, לצידם גולגלות ומעל תלויות תמונותיהם של אריאל שרון, יגאל עמיר ואפי איתם. יומיים לאחר שהתריע רובינשטיין, בעקבות תלונה שהגיש קורא למשטרה, מפני התקרבותו של טרטקובר לקווים שאסור לחצות וקבע שהכרזה "מקוממת ומעוררת שאט נפש", קיבל טרטקובר את פרס ישראל על פועלו כמורה, מעצב ומתעד של תולדות תרבות העיצוב בישראל

הנה כרזה אחרת שלו נגד הכיבוש



להזכיר לכם שהוא עיצב את לוגו שלום עכשיו


עכשיו נחזור לעבודתו של עיצוב הכרזה

יגידו שממילא האותיות המופיעות הן של אצ"ג עצמו בספר אימה גדולה וירח

וזה נכון אבל הספר יצא בתרפ"ה דהיינו 1925 ולכן זה היה לפני עלייתם של הנאצים לשלטון ומה עוד אלא שאולי אם היינו שואלים את אצ"ג היום האם להשתמש דווקא באותן אותיות לעיטור העטיפה אני מניח שהיה אומר לא

אבל הנה אותו לוגו של אז



אם תשימו לב הרי כל האותיות הן אותו גודל אבל טרטקובר הגדיל את האות הראשונה וכך משך תשומת לב אלי הצדי הבעייתי

ובנוסף הוא הפך את האותיות על צדן ושוב מיקם את האות בצורה שאין מנוס אלא בצורה אפילו תת-הרכתית לחשוב על ההקבלה כאילו באופן סובלימינל.

הנה הגדלתי ותסתכלו שוב



בגלל כל זה אני טוען שטרטקובר השמאלן הוא מרושע

והנה הספר באתר מוסד ביאליק