הוא צודק

מתוך מאמר הדעות של יונתן כיתאין:

פני הכלב כפני הדור

על כלב השמירה של הדמוקרטיה אמונים עורכי חדשות צעירים וחסרי ניסיון


מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה, ויוצג ב"כנס אילת לעיתונות" שיתקיים בשבוע הבא, מאשש את התחושה הזאת: "אם במחקרים שנעשו בשנות ה־50 וה־60 העיסוק בעיתונות נתפס על־ידי הציבור כאחד העיסוקים המכובדים בישראל, ודורג בעשירון העליון של המקצועות, כיום המצב שונה בהחלט", אומר פרופ' גבי ויימן. "כששואלים היום הורה אם הוא היה רוצה שבנו או בתו יהיו עיתונאים - שזאת דרך מקובלת לבדוק יוקרה של מקצועות - מתברר ששני שלישים מההורים לא היו רוצים בזה בשביל ילדיהם". הציבור, כך מתברר מהמחקר, גם לא הולך שולל אחר הפרסום והמעמד של כוכבי התקשורת, ומודע לכך שבאופן כללי תנאי השכר בתחום אינם מן המשופרים.

שני ההסברים המיידיים שצצים בהקשר הזה קשורים בשני גורמים השלובים זה בזה: הירידה ברמות השכר, והירידה בגילם של העוסקים במלאכה. בעיתונות המודפסת מדובר בתהליך מתמשך, שבחלק מהמקומות כבר מלא לו כמעט עשור. בקרב העורכים והמשכתבים בדסק החדשות של "מעריב" - שאליו התופעה הגיעה דווקא באיחור יחסי - נדיר למצוא כיום מישהו מעל גיל 27. גם ב"ידיעות אחרונות", למעט "שמורות טבע" בודדות - המצב דומה. אם באמצע שנות ה־90 כ־80% מאנשי הדסק בעיתון עוד היו בשנות ה־40 וה־50 לחייהם, הרי שבסופן רובם כבר מצאו את עצמם מחוץ למערכת. גם ב"הארץ" כבר לא מעט שנים שכ־90% מהמשכתבים בדסק הם בני פחות מ־30. לכך צריך להוסיף, בכל המערכות, גם מספר לא קטן של כתבים צעירים מאוד.

"יש כאן פוטנציאל לפגיעה בשני מובנים עיקריים: חוסר בידע וחוסר בפרספקטיבה", מנתח עורך בכיר באחת ממערכות העיתונים. "על חוסר הידע אפשר להתגבר בימינו בצורה קלה יחסית הודות לאינטרנט, כל עוד מדובר בעורך מספיק טוב, שמודע לזה שהוא לא יודע. בנוגע לחוסר הפרספקטיבה - כאן באמת יש בעיה מסוימת. לדוגמה, לו העורכים בעיתונים היו טיפה בעלי פרספקטיבה הם היו מנצלים את העובדה שבמקרה היום (ה־19 בחודש) מלאו שלושים שנה לביקור סאדאת בישראל. דווקא עכשיו, לפני אנאפוליס, היה מעניין לעשות בזה שימוש, אבל גם בידיעות וגם במעריב אין על זה כלום". העובדה הזאת מתקשרת גם לכיוון שאליו הולכים החלקים החדשותיים בעיתונים, שכמענה לאתרי האינטרנט ולהרגלי הקריאה המשתנים, מתרכזים כיום בעיקר בידיעות קצרות ותמציתיות, נטולות הקשרים רחבים.