על ונגד שולמית אלוני

שולמית אלוני פירסמה מאמר ומכתב בעניין יהדותה של מדינת ישראל
כאן המאמר וכאן המכתב

בתגובה על "עדיין דמוקרטיה?" מאת שולמית אלוני, ("הארץ", 15.11.07)

טענתה של שולמית אלוני ש"מדינת ישראל הוקמה כמדינה אזרחית, כמדינת חוק" מאתגרת את אותו הבסיס שעליו היא בונה את התרסתה עצמה כנגד הדרישה שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית.

יש לשאול את הגב' אלוני האם אין זה נכון כי על אף "חוק השמירה על המקומות הקדושים – 1967", חוק חילוני-אזרחי לכל דבר, המבטיח בסעיף 1 ש"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת...(ו)המחלל מקום קדוש או הפוגע בו בכל דרך אחרת, דינו – מאסר שבע שנים" , חוק זה מעולם לא הופעל לטובת יהודים המתלוננים שאנשי הוואקף ושותפיהם מחברי התנועה האיסלמית פוגעים במתחם הר-הבית, אם בקדושתו הדתית ואם בחשיבותו ההיסטורית, התרבותית והארכיאולוגית רק על רקע דתי? האם אותו חוק, בסעיף 2 שלו, המבטיח ש"העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו מאסר חמש שנים" מסורס ומעולם לא הופעל וזאת, רק נגלל שיקולים פוליטיים ומדיניים?

אם תשיב לי הגב' אלוני שאי-השימוש בחוק זה היה חכם מצד הממשלה ואף מצדם של שופטי בג"צ אשר סירבו ליישם את המשמעות הפשוטה וישירה של החוק גם אם נגרם עוול לאזרחי המדינה ואף נגרם נזק ממשי שאי-אפשר לתקנו, תפסיה שהיא פועל יוצא מתוך אידיאולוגיה מפלגתית וגם תפיסה השקפתית אישית משלה, ממה נפשה ומה צעקתה? הרי אין כאן דמוקרטיה אם קבוצה מסוימת סובלת מאפליה שלטונית ואין כאן חוק אם מתעלמים ממנו. היה מישהו שהכריז, בטרם עלה לגדולה, שמה שנעשה בהר-הבית ע"י מעשי הרס והשחתה הוא "בעיטה בהיסטוריה". האם אין גב' אלוני כואבת לפחות את זה אם לא הפגיעה באופי הדמוקרטי-אזרחי שמדיניות מעוותת זו

?

בתגובה למכתב "דמוקרטיה או אתנוקרטיה?" מאת שולמית אלוני ("הארץ",
23.11.2007):


הגב' אלוני ממשיכה לטעון ש"מדינת ישראל הוקמה
כמדינה אזרחית" אך כבר בהחלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הוגדרה המדינה כ"יהודית".
לטעון, כפי שעושה אלוני שלא הייתה זהות בין הדת היהודית לבין האזרחות הישראלית עד
1970, היא בעייתית. עד אותה שנה, היה ברור לכל יהודי כמו גם לכל גוי שהמונח
"יהודי" בחוק עשיית דין לנאצים ועוזריהם או בחוק השבות, לדוגמא, מתייחס לאדם שהוא
בן לדת היהודית.

אך עניין אחר במכתבה הוא האיזכור של המשפט מתוך
ההכרזה על כינון המדינה לאמר: "אנו קוראים לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור
על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה...". עבור
אלוני, המלה "אזרחות" מוכיחה שהמדינה הייתה "אזרחית" ולא "יהודית". אבל לאדם
אחר, המשמעות של משפט זה הוא שלא כל תושבי הארץ זוכים אוטומטית לאזרחיה. כדי
לזכות באזרחות שווה יש קודם כל לשמור על השלום ובנוסף, ליטול חלק בבניינה של
המדינה.

מי שמתבטא בצורה התומכת במאבק המזויין של טרוריסטים החותרים
תחת יסודות המדינה ובמגמה לרצוח את אזרחיה או מי שמסית אנשים שלא להשתתף בשרות
לאומי אולי יכולים להיחשב שאינם ראויים להיות אזרחי המדינה. על אלוני לדעת,
תמיד ניתן לקרוא כל טכסט לפי ההשקפה המאוחרת ולאו דווקא לפי כוונת הכותב.
שופטי בית הדין הגבוה לצדק עושים את זה כל הזמן.