מכתבי שהתפרסם במוסף ספרים של הארץ

הארץ חלולה, כיכר השוק ריקה

בתגובה לרשימתו של יהושע סימון על ספר "ארץ חלולה" של אייל ויצמן ("הפוליטיקה של הארכיטקטורה, הארכיטקטורה של הפוליטיקה", "הארץ, ספרים" 2.4)..

לאחר קריאת הביקורת צצו לי שתי הערות. הראשונה, השם שניתן לארץ הזאת על ידי ויצמן - "חלולה". גישתו החיובית ביותר של סימון לספר, לתיאוריה האקדמית שלו ולמסקנות, היתה ממקמת אותו לכאורה, באותו חוג אשר קטל את שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב", בגין השורה "כיכר השוק הריקה". איך יכולה הכיכר להיות "ריקה" בעוד היא מלאה בערבים? וכמובן, התשובה היא שאותה כיכר היתה ריקה מיהודים. אבל שסימון יפסוח על הביטוי "חלולה"? מדוע?

ומכאן להערתי השנייה. מי יכתוב ספר על הארכיטקטורה של הארץ הזאת כשהיתה כבושה בידי התושבים הערבים שנדדו לכאן במאה השביעית? יש הרבה היבטים לארכיטקטורה הזאת: הבנייה החקלאית (חיקוי שיטת הטראסות), הבנייה על חורבות ועוד. דיון השוואתי הוא יסוד למחקר האקדמי. אנו רק יכולים להרוויח ממחקר נוסף על הארכיטקטורה של ארץ-ישראל הכבושה בתקופת היות הערבים כובשים.

ישראל מידד

שילה