הטור שלי במיקרוסקופ של בשבע של השבוע

ללמוד מאן-בי-סי/ ישראל מידד

כשבנימין נתניהו חזר על המנטרה "הם מפחדים", קהל שומעיו לא צעק בקצב "רשות השידור! רשות השידור!". ואולם, בוועידת הרפובליקנים לפני שבוע, כשהזכירה המועמדת לסגן הנשיא, שרה פיילין, את נושא ההטיה התקשורתית, מאות רבות צעקו "אן-בי-סי! אן-בי-סי!". ערוץ הכבלים של רשת זו נתפש בעיני נאמני המפלגה כעוין למקיין, וסקרים שבוצעו אימתו את החשד שהמנחים המרכזיים בתוכניות הפוליטיות פעלו נגדו תוך הפרות של האתיקה המקצועית שלא להביע דעות אישיות. בסקר אחד נטען ש- 51 אחוז הביעו את דעתם שהתקשורת פועלת נגד פיילין, בעוד 24 אחוז הסבירו כי עמדת התקשורת גורמת להם להצביע דווקא עבור הרפובליקנים. ועוד, 54 אחוז טענו שבעיית ההטיה התקשורתית מהווה איום יותר משמעותי מנושא הון-שלטון.

ולכן, כעבור פחות משבוע, שני מגישי תוכנית הסיקור של הבחירות, אולברמן ומתיוז, הועברו מכסאותיהם באולפן, הוגדרו כ"פרשנים" והוחלפו באחרים. ההנהלה בדקה וגילתה שהערוץ נחשב כ'שופר שמאלני' ואפילו אחד ממנהליו לשעבר, דוידסון גולדין, הכריז: "התזוזה המאכזבת ביותר שראינו היא איך ההטיה הפוליטית הסתננה לתוך הדיווחים החדשותיים בשיא זמן השידור". בכתבה אחת, צוטט בכיר שרשת אן-בי.סי. אומר שהערוץ מתנהג כמו אחד שמכור להירואין. כידוע, לישראל מגיע כל דבר מארה"ב, טוב ורע, באיחור של כמה שנים. אז אולי יש תקווה שהמצב בתקשורת הישראלית עוד ישתפר?