איך להטות את השידור

תלונה שלי:

הערב, יום רביעי, 22.10, בתוכנית "מסיבת עיתונאים" בהנחיית מנשה רז, איש מפלגת המרכז לשעבר, ובהשתתפות יואב לימור, התראיין סגן שר הבטחון מתן וילנאי. קרוב למחצית הזמן הוקדש לשאלה של אלימות בשטחים מטעם מה שנקרא "ימין קיצוני" ו"נוער הגבעות". והדבר היה ראוי אלא הופר האיזון הפוליטי.

שום שאלה באותו נושא לא הופנתה אל סגן השר בעניין האלימות השבועית של מפגיני השמאל הקיצוני או האנרכיסטים בכמה כפרים כמו בניעלין וגם שום שאלה לא הופנתה אל מר וילנאי בנושא אלימות ערבית, דהיינו מעשי טרור, כאשר רק היום נפצעו חיילים בידי ערבים תושבי אותו אזור ובזמן האחרון מתגברת התופעה של ידוי אבנים וזריקת בקת"בים על רכבים צבאיים וכלי רכב אזרחיים כולל אוטובוסים.או ששני העיתונאים אינם יודעים את מלאכתם ואינם מכירים את החומר או, שהם מוטים מבחינה פוליטית ובכוונה מראש הסתירו מן הצופים את התופעה הזאת. מכאן ומכאן, מבחינה תקשורת אתית ומבחינה דמוקרטית, שני העיתונאים פגעו בזכות הצבור לדעת ולקבל מידע אמין ומדויק כפי שמבטיח מסמך "נקדי".

אבקשך לברר את תלונתי ואם היא מוצדקת, נא ליידע אותי על הצעדים שתנקוט נגד שני המפרים.

התשובה:

בתוכנית "מסיבת עיתונאים" עוסקות השאלות בתופעות החריגות או החדשות יותר, תוך מאמץ לגלות מה העמדות של המרואיין והאם יש בהן התפתחות או שינוי.אין התוכנית מתיימרת לעסוק בכל שאלה אפשרית או להציג שאלות רק לצורך הצגתן.באופן טבעי סוגיות כמו אלה שאתה מעלה במכתבך לא הועלו כי דעותיו של המרואיין בסוגית האלה ידועות, אין בהתרחשויות עצמן התפתחויות חדשות של ממש ולמיטב הבנתם של המראיינים גם אין בפיו של המרואיין בשורות חדשות. הדרישה ל"אזן" את *נושאי* הדיון אין לה מקום כלל בתוכנית שכזו. יחד עם זאת הכלל של איזון לאורך זמן ע"י הבאתם של *בעלי דעות שונות* ומנוגדות - הוא כלל בסיסי שעליו אנו מקפידים.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור
העתק:משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
משה מצליח, מנהל הטלוויזיה
אורי לוי, מנהל החדשות
מנשה רז, ערוץ 1


תגובה שלי:

תודה על תשובתך.

מילא, אם המכובדים היו שואלים שתי שאלות בנושא אבל לשוב ולשאול בהתלהבות רגשית עוד ועוד משך כמה דקות מבלי להרפות? זו לא הייתה עיתנאות מקצועית אלא שהייתה להם כוונה תחילה: לגרום לוילנאי לפגוע בשר ברק ולכן, לפי עניות דעתי, לא רק שלא היה איזון טכני שבהחלט היה אפשרי אבל היה כאן מקרה של ניצול המיקרופון הציבורי שניתן להם כדי לקדם אג'נדה אישית.

שאלתויהם של האדונים מנשה רז ויואב לימור דווקא לא נבעו מתוך ידע או בורות אלא מכיוון אחר לגמרי: ושיקולי עריכה שלהם היו לגרום לפיצוץ או מה שנקרא בז'רגון התקשורתי כותרת.