הטור שלי במיקרוסקופ של "בשבע", גליון 396 מיום 10.6.2010

ממשט יצא מתוק

אז מה יצא לנו תקשורתית מהתקרית בלב ים מול ה'ארמדה' הטורקית תומכת חמאס? לא מעט טוב.

ראשית, הלן תומאס, ילידת לבנון ובכירת כתבי הבית של הבית הלבן, אשה אשר טפטפה אנטי-ציוניות בכל הזדמנות, נאלצה להתפטר מעבודתה באחת מסוכנויות החדשות הגדולות בארה"ב. זאת בעקבות קריאתה ליהודי פלשתין לשוב לגלות בגרמניה, פולין וארה"ב. ומכיוון שכעבור כמה ימים השחקנית-המנחה וופי גולדברג החרתה-החזיקה אחריה בטענה שיהודים לא היו בארץ ישראל במאות השנים האחרונות, אולי גם עליה להסיק מסקנות.

שנית, אפילו עופר שלח נאלץ להתנצל על כתיבתו המשתלחת נגד צה"ל. בטור שפרסם ב'מעריב' הוא הרשה לעצמו לכתוב כך: "אז זה מה שיצא: מהיום ידיה של היחידה הטובה ביותר בצבא הזה... מגואלים בדם של אזרחים".

שלישית, לפי סקר 'ראסמוסן', חברה מוערכת ומקצועית ביותר, 49% מהאמריקאים מאמינים שאשמת מותם של המחבלים הטורקים רובצת על תומכי הפלשתינים. רק 19% חושבים זו אשמתה של ישראל.

רביעית, וזאת ממעקב קרוב ביותר, היחידה בדובר צה"ל אשר מטפלת בהיבט של התקשורת החדשה - זו של בלוגרים, פייסבוק וטוויטר ומה לא - תיפקדה ביעילות, בנחרצות ובהצלחה. שעות רבות הושקעו, סרטים הופקו, קולות הוקלטו והכל, תוך זמן סביר, מצא את עצמו מופץ כמעט בצורה ויראלית.

חמישית ואחרונה, אם לדבר על "ויראליות" - התופעה של הפצה המונית ברשת האינטרנט - כל הכבוד לקרולין גליק ושות' באתר 'לאטמה' על הקליפ "עבדנו על העולם", שרק מוכיח שלמחנה הימין הלאומי יש תשובה לסאטירה החתרנית והתבוסתנית של כלי התקשורת שלנו.

ישראל מידד

מי לא מאמין לגל"צ?

קמפיין חדש של "גלי ישראל": בגל"צ לא מאמינים לדו"צ

התשדיר החדש של תחנת הרדיו של יו"ש מכריז: "נמאס לכם לשמוע את רזי ברקאי לא מאמין לדובר צה"ל, מתחברים לגלי ישראל"

אבי בניהו דובר צה''ל צילום ארכיון: יוסי אלוניקמפיין חדש של תחנת הרדיו של יו"ש "גלי ישראל" תוקף את גלי צה"ל ומאשים את התחנה הצבאית בחוסר אמון בדובר צה"ל. התשדיר של "גלי ישראל" מתחיל בהקלטה משיחה בין רזי ברקאי לאבי בניהו, דובר צה"ל ולשעבר גלי צה"ל שהתבקש למסור פרטים מדוייקים על פעולת הקומנדו הימי נגד המשט בעזה.

בהקלטה נשמע בניהו אומר: "היות ועד היום לא הולכתי אותך בכחש, אז אני מציע שקודם כל תאמין לדיווח שאני נותן לך". רזי ברקאי השיב לבניהו: "עזוב את גלי צה"ל לצורך העניין – סי.אן.אן והטלוויזיה הבריטית...". בניהו מיהר להגיב ואמר: "סי.אן.אן לא שאלו אותי שאלות כאלו עכשיו".

לאחר מכן מכריז התשדיר של "גלי ישראל": "נמאס לכם לשמוע את רזי ברקאי לא מאמין לדובר צה"ל, מתחברים לגלי ישראל".

מסכנה היא ענת קם

מקורביה של קם מאשימים את עיתון "הארץ" כי ביודעין הוא לא עדכן אותה בהסכם שנחתם בין בלאו והעיתון לבין השב"כ. ההסכם למעשה אמור היה להגן על קם, אולם העובדה שלא יודעה עליו היא שהובילה למעצרה לאחר שהובאה לחקירה.

"הסוגיה לכל הפחות מעוררת תמיהה", אמרו מקורביה של קם ל"גלובס" ולמעשה טענו כי העיתון הקריב את המקור על מנת להגן על העיתונאי. לתחושתם של אנשים בסביבתה של העיתונאית הנתונה עדיין במעצר-בית, ב"הארץ" הפקירו את קם כבר מרגע שנחתם ההסכם מול השב"כ, ולא הזהירו אותה כי המסמכים שמסרה הושבו למערכת הביטחון - מהלך שעשוי היה לחשוף אותה.

מ"הארץ" נמסר כי "עורך העיתון דב אלפון השיב על שאלה זו בדיון הפתוח של מועצת העיתונות, והבהיר כי העיתון לא ידע מי המקור של אורי בלאו בשעת חתימת ההסכם עם השב"כ, ולכן בוודאי לא יכול היה להודיע לענת קם על ההסכם להגן עליה".

יש דין; לית דיין

מתוך רשימתו של יואב יצחק על צייד השופט סולברג בידי עיתונאים חברים של אילנה דיין:

...הערת המחבר: כדאי לקרוא את פסק הדין המלא, כדי להתרשם. אין לסמוך על אמצעי התקשורת השונים או על ספסרי-עיתונות, בנושא זה. [ראו מסמך: פסק הדין המלא]

...עוד ועוד עיתונאים מתגייסים להטות-שכם כדי לפגוע בלגיטימיות של פסק הדין...היא [דיין]פועלת בימים אלה, בנסותה ליצור דעת קהל נגד פסק הדין, ובמיוחד להשפיע על שופטי בית המשפט העליון האמורים לדון בערעור - אם וכאשר יוגש...היא מנסה לגייס תגבורת-עיתונאית כדי לסדר לעצמה תנאי-רקע כאלה שיציגו אותה כקורבן האומלל, וכמי שנפגעה קשות מפסק דין שגוי שניתן על-ידי שופט "מסובב", הזוי - ...אלה אינם מהססים להכניס עצמם לזירה ולכתוב עוד ועוד הבלים בגנותו של סולברג, ולאזכר שוב ושוב את מקום מגוריו בהתנחלות הסמוכה לגוש עציון, הכל למען המטרה: לנגוס בפסק הדין, ולהציג את סולברג כמי שכתב פסק דין תוך שיקולים זרים, וכאילו מדובר במתנחל, איש ימין קיצוני, שמסוגל להכשיר בנקל הריגת ילדות ברפיח על-ידי חיילי צה"ל, ואגב כך "ליירט" עיתונאית-שמאלנית שהייתה ליקירת התקשורת.

העובדה שאילנה דיין עיוותה את המציאות...שדיין גייסה שלושה "עדים מומחים" להליכי המשפט – רפיק חלבי, רוני דניאל ושלום קיטל - ואלה תיאמו עדויות לטובתה באופן הנוגד את החוק...אינה מאוזכרת אצל אותם פרשנים-עיתונאים...שנציב תלונות הציבור גיורא רוזן ניסה "למרק" את מעשיה הנלוזים של דיין...

ייאמר כן: טענתו של הקצין ר'...הוכחה בבית המשפט על כל חלקיה, בשורה של עדויות...השופט סולברג מצביע בפסק הדין על דרכה הנלוזה של דיין, בנסיונה "לסגור" על הקצין ולהפלילו. השופט קובע חד-משמעית כי אופן התנהלותה מעיד על חוסר תום לב. וכך פסק השופט סולברג: אילנה דיין פעלה "באופן גס, כמעט מרושע"...בלהיטותה של אילנה דיין להעביר את המסר הציבורי, את הבשורה שחשבה שחשיפת הסיפור תביא בכנפיה, "לא נקט[ה] לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא"...[סעיף 175 בפסק הדין]...בכתבה גם הוחסרו פרטים עובדתיים אחדים שחשיבותם הייתה רבה להצגת תמונה מאוזנת ושלֵמה. כל אֵלו, בהצטברם יחדיו, מוציאים ללא ספק את הסטיה מן האמת מכדי פרט לוואי, ויוצרים אצל הצופה מסר שלילי שגוי ביחס לדמותו של התובע. לבד מכל זאת, ספק עד כמה היה עניין ציבורי בשידור חומרי חקירה ביום שבו ממילא הוגש כתב אישום...

היש הגיון לתקשורת?

לכבוד
דוברת הרשות השניה

שלום רב

הנידון: שיפור האיזון בבחירת מנחים ל"תוכניות שיח דעתני" בערוץ 2

1. היום קבלתי מענה לתלונה שהגשתי לנציב התלונות שלכם. בתלונתי הבעתי תרעומת על כך שמנחה מטעמכם, מר קירשנבאום, צרח "תפסיק לקשקש!!" על שר בממשלת ישראל שהרהיב עוז להביע התנגדות לירידה מרמת הגולן.

2. במענה הבהרתם לי, שהתלונה לא מוצדקת, מפני שיש קטגוריה של תכניות שמכונה "תכניות של שיח דעתני", והקטגוריה הזו שונה מתכנית ראיונות, בכך שהמנחה אמור להביע את דעתו "בגלוי וללא כל מסווה". אכן לא ידעתי שיש ז'אנר מיוחד של "תכניות שיח דעתני", ואני למר רוזן על ההבהרה החשובה.

3. אני משערת שנוכל כולנו להסכים על כך, שמר קירשנבאום הוא איש שמאל. רצוני לשאול האם יש לכם תוכניות "שיח דעתני" אחרות, שבהם המנחה הוא איש ימין ואם כן, אילו הם והאם יש איזון סביר בין שעות השידור בין מנחי הימין והשמאל בתכניות ה"שיח הדעתני" השונות. אני מציעה זאת מפני שלא זכור לי שאי פעם הבחנתי במנחה מטעמכם שצורח "תפסיק לקשקש!!" על שר שמביע דיעות שמאלניות טפשיות והזויות - לדעתנו הימין.

4. אם אין לכם אף תכנית "שיח דעתני" המונחה על ידי מנחה ימני, מה דעתכם להנהיג מעתה הנחייה מפוצלת של התכנית של לונדון וקירשנבוים. למשל - זוהי רק דוגמא אחת - אפשר לקרוא לתכנית "תכנית לונדון קירשנבאום והעצני" ולהזמין את האחים בועז ונדב העצני להנחות את התכנית אחת לשבועיים בסגנון ימני, ואחת לשבועיים ימשיכו ה"ה לונדון וקירשנבאום להנחות בסגנון השמאלי קיצוני האופיני להם.

5. אשמח לשמוע מה דעתך, כי האיזון חייב להישמר בכל הנוגע במשאבים ציבוריים. אם גורם אחר ברשות, ולא את, אמור להשיב לפניות אופרטיביות מסוג זה, אשמח אם תעבירי פנייתי אליו.

בברכת חג חנוכה שמח,

סוזי דים, רחובות

פסק דין דיין

כל הפסק הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין ואחרים כאן.

ולכדי לסבר את האוזן ואת העין, בקיצור:

פסק הדין שניתן (יום ג', 8.12.09) נגד אילנה דיין וטלעד, בו חויבו לשלם 300
אלף שקל פיצויים לסרן ר', וכן 80 אלף שקל הוצאות משפט, חושף התנהלות פסולה מצד
בכירים בתקשורת בישראל. בפסק דין ארוך ומלומד, מתח השופט נעם סולברג ביקורת על שורה
ארוכה של אישים ובהם: שלום קיטל, רוני דניאל, רפיק חלבי, גיורא רוזן וכן גיורא
איילנד.במהלך המשפט נקראו מטעם הנתבעות (דיין וטלעד) להעיד עדים רבים, בהם אנשי צבא
רבי מעללים ואנשי תקשורת עתירי ניסיון.

במהלך שני ימים תמימים נחקרה אילנה דיין על תצהירה. לפי מיטב כושר הביטוי
שניחנה בו, הפליגה והפליאה בהצגת טענותיה כדי להדוף את העמדות המוצגות בכתב התביעה.
לטובתה העידו דורון גלעזר, אשר כיהן כעורך התוכנית עובדה, אבי זילברברג, שהיה
עורך-המשנה של התוכנית, גיורא רוזן, המכהן כנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה
לטלוויזיה ולרדיו, ומרדכי שקלאר, ששימש אז כמנכ"ל הרשות השנייה. הם העידו על
התלונות שהוגשו בעקבות השידור ועל המענה שניתן להן.

האחרון העיד גם על יושרה המקצועי של ד"ר אילנה דיין וכמו-כן חיווה דעתו כי
הכתבה על סרן ר' היא מקצועית, מאוזנת והגונה.גם אלוף (מיל.) גיורא איילנד העיד
וסיפר כיצד במהלך כהונתו כראש אגף תכנון במטה הכללי התרשם מעבודתה העיתונאית של
דיין, והעיד על יושרהּ המקצועי. לבד מן העדים הללו, הוגשו תצהירי עדות גם מאת שלושה
נוספים: תא"ל (מיל.) גל הירש, שהעיד מחוויותיו האישיות על מעלותיה של דיין, אל"מ
פנחס זוארץ, שהעיד כיצד נהגה בו דיין בהגינות וכתבת ידיעות אחרונות, שוש מולא.על
העדים הללו נוספו עוד שלושה עדים מומחים. הללו, אנשי תקשורת, חיוו דעתם המקצועית
בדבר עקרונות העריכה הטלוויזיונית בכלל ולגבי הכתבה המדוברת. שניים מהם, הכתב הצבאי
של ערוץ 2, רוני דניאל, ושלום קיטל, שידיו רב לו בכל תחומי התקשורת וכיהן בשלל
תפקידים בתקשורת הישראלית, אף נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם.

המומחה השלישי, רפיק חלבי, אף הוא בעל ניסיון רב בתפקידים שונים בתקשורת
האלקטרונית, בעיקר ברשות השידור, החל להיחקר על תצהירו אולם ביקש שלא להמשיך את
חקירתו בבית המשפט. הטעמים לבקשתו נותרו עמומים.אלא שחוות הדעת של אותם עדים
'מומחים' התבררו כמפוקפקות. הללו חיוו דעתם על שתי סוגיות: האחת - טיבה של עבודת
עריכה עיתונאית וטלוויזיונית, והשנית - האופן שבו מתפרשת הכתבה על סרן ר' בעיני
הצופה. ביהמ"ש קבע כי בעוד שהסוגייה הראשונה היא אכן סוגייה מקצועית מובהקת, ויש
מקום לשמוע את חוות דעתם של מומחי מקצוע לגביה. לא כך לגבי הסוגיה השנייה, שהמומחים
עסקו בה בעיקר בטבלה שצירפו לתצהיריהם, בכותרת "חוות דעתי".

"שאלת האופן שבו מתפרשת הכתבה דנן בעיני הצופה הסביר היא שאלה עובדתית שבית
משפט נדרש להכריע בה, על-פי שיקול דעתו. הלכה נושנה היא, שלא זזה ממקומה, כי הקורא
או הצופה הסביר הוא זה שבית המשפט רואה בעיני רוחו כקורא או צופה סביר, וכך תוכרענה
מחלוקות עובדתיות לגבי קיומם או העדרם של דברי לשון הרע בפרסום פלוני". [סעיף
97]

איזו אבחנה

...וכי יש בממשלה זו שר אחד שאפשר לומר עליו כי אינו ימני?

זו אינה עוד ממשלת ימין. זו ממשלת ימין אידיאולוגית, ברורה ומובהקת בכל המובנים: ימין מדיני, ימין כלכלי חברתי, ימין סביבתי, ימין דתי, ימין מבחינת היחס לדמוקרטיה ולצורך לשמור עליה.

עד לפני שנים אחדות היה רוב הציבור הישראלי מסכים בנקל עם הקביעה הזאת. העובדה שכבר אין זה כך מלמדת, כי משהו יסודי במנגנון המתווך בין המציאות לבין הציבור - התקשורת - נפגם בצורה האמורה לעורר דאגה עמוקה.

התפקיד החשוב ביותר של התקשורת הוא להסיר את הציעופים, המסיכות והמניפולציות מעל פני המציאות ולהציג אותה לציבור כפי שהיא באמת: זהו שמאל, זהו מרכז, זהו ימין, ועכשיו יש לכם ממשלת ימין. את המסקנות יהיה על הציבור להסיק בכוחות עצמו.

דבריו של רמי לבני, חבר הנהגת התנועה הירוקה, המפלגה הסביבתית-חברתית

עוד אזכור ב"העין השביעית"

כאן, בקטע "תשובות חלקיות":-

והטבח בבר-נוער ההומו-לסבי? פרשה זו אינה מוזכרת באופן מפורש, אך אפשר לנחש כי ידיעה המופיעה בתחתית עמ' 9 של "הארץ" מכוונת לשמועות על ההתפתחויות בה. "המתנחלים מאשימים: מנסים להכפיש אותנו בכוח לקראת יום השנה לרצח רבין", קוראת כותרת הידיעה, מאת חיים לוינסון. על-פי דיווחו של לוינסון, "בקרב המתנחלים נשמעות בימים האחרונים תלונות על כך שלקראת יום הזיכרון לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, שיחול ב-29 באוקטובר, גורמים שונים מוציאים לאור פרשות לא נעימות כדי להכפיש אותם". מה הכוונה ב"פרשות לא נעימות"? לוינסון מדווח כי איציק שדמי, יו"ר ועד מתיישבי בנימין, "פירסם אתמול הודעה המאשימה את שירות הביטחון הכללי בנקיטת צעדים שמטרתם ניצול 'יום רבין' להכפשת המתנחלים", ומיד מוסיף: "אלא שאת תוכן ההודעה לא ניתן לפרסם בעיתון".

עוד רמז בידיעה בא מפי ישראל מידד, סגן יו"ר אגודת זכות הציבור לדעת, האומר: "אני יודע על מקרה שמחזיקים אותו למעלה משבועיים לפני שמעלים אותו לאוויר. לקראת היום של רבין קורים כל מיני דברים מוזרים ומעלים כל מיני סיפורים שחלקם נכונים חלקם חצי נכונים וחלקם כלל לא נכונים".

הפרס לביקורת התקשורת תש"ע

הפרס לביקורת התקשורת תש"ע

מתחילים לחמם מנועיםכמדי שנה תעניק האגודה את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ.

הפרס, בגובה ,$5,000 מוענק לזוכה אחד או שניים, עבור תרומה אמיצה, איכותית ומשמעותית במיוחד לביקורת התקשורת בישראל. מטרת הפרס לעודד את התקשורת הישראלית להיפתח לביקורת, הן על ידי חבריה והן על ידי גורמים חיצוניים כגון אנשי רוח, אנשי אקדמיה ואישי ציבור.

כמו כן תעניק האגודה את הפרס לתקשורת כלכלית איכותית בסך $5,000 שניתן עבור עיתונאות/ או תקשורת כלכלית אמיצה המדווחת על נושאים כלכליים כהווייתם. את פרס "יואב" בסך 5,000 ש"ח עבור עבודה אקדמית מצטיינת בתחום ביקורת התקשורת הישראלית. הפרס יוענק במסגרת טקס חגיגי בפברואר 2010 .

פרטים נוספים יימסרו בהמשך. הציבור מוזמן להגיש הצעות למועמדים/ות לקבלת הפרסיםהצעות מנומקות, בכתב בלבד, ניתן להגיש למשרד האגודה-

ת.ד. 16519 ירושלים 91164

תלונתי נמצאת מוצדקת

התלונה

בשעה 20:26 ביום ראשון, 25.1.09, במסגרת דיווח באולפן של הערוץ הראשון, התוודה כתב המשטרה מר אורי כהן-אהרונוב ש"אני מאמין למשטרה". זאת נאמרה בתשובה לשאלה של גאולה אגן לגבי הסברים של המשטרה על פתיחת חקירה נגד ח"כ אביגדור ליברמן, בתו וחמישה מחבריו. ואחר כך הוסיף: שאם לא נוכל להאמין למשטרה עד אנה אנו באים.

אם כל הכבוד למר כהן-אהרונוב, יסוד העבודה העיתונאית, לפי הבנתי, הוא הספק, הרצון שלא לקבל כנתון כל דבר אלא, להיות סקרניים וחושדים ודווקא לא לקבל כאמת כל הודעה ובמיוחד מגורם שלטוני אלא, לדווח על כך ולהמשיך ולבצע עבודה עיתונאית מקצועית.

גילוי הלב של מר כהן-אהרונוב במקרה זה אינו סימן מעודד לעצמאות התקשורת.

האם עלינו, צרכני תקשורת, להסתמך על הבנה לקויה כזו של עבודה עיתנאית או האם אתה, כממונה על קבילות הציבור, יתערב כדי לכל הפחות לקיים דיון במערכת החדשות בעניין?


והתשובה


לישראל מידד שלום,

התלונה נמצאה מוצדקת.

אין זה מעניינו של הציבור למי מאמין הכתב, אלא מה אומרות העובדות ומה העלה התחקיר.

הכתב העורך או המגיש אינם בעמדה של שופט ואין זה מעניינו של הצופה למי האמינו.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק:
משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
אורי לוי, מנהל חט' החדשות
אורי כהן-אהרונוב, ערוץ 1
האגודה לזכות הציבור לדעת

הארץ באדמה

איך להטות את השידור

תלונה שלי:

הערב, יום רביעי, 22.10, בתוכנית "מסיבת עיתונאים" בהנחיית מנשה רז, איש מפלגת המרכז לשעבר, ובהשתתפות יואב לימור, התראיין סגן שר הבטחון מתן וילנאי. קרוב למחצית הזמן הוקדש לשאלה של אלימות בשטחים מטעם מה שנקרא "ימין קיצוני" ו"נוער הגבעות". והדבר היה ראוי אלא הופר האיזון הפוליטי.

שום שאלה באותו נושא לא הופנתה אל סגן השר בעניין האלימות השבועית של מפגיני השמאל הקיצוני או האנרכיסטים בכמה כפרים כמו בניעלין וגם שום שאלה לא הופנתה אל מר וילנאי בנושא אלימות ערבית, דהיינו מעשי טרור, כאשר רק היום נפצעו חיילים בידי ערבים תושבי אותו אזור ובזמן האחרון מתגברת התופעה של ידוי אבנים וזריקת בקת"בים על רכבים צבאיים וכלי רכב אזרחיים כולל אוטובוסים.או ששני העיתונאים אינם יודעים את מלאכתם ואינם מכירים את החומר או, שהם מוטים מבחינה פוליטית ובכוונה מראש הסתירו מן הצופים את התופעה הזאת. מכאן ומכאן, מבחינה תקשורת אתית ומבחינה דמוקרטית, שני העיתונאים פגעו בזכות הצבור לדעת ולקבל מידע אמין ומדויק כפי שמבטיח מסמך "נקדי".

אבקשך לברר את תלונתי ואם היא מוצדקת, נא ליידע אותי על הצעדים שתנקוט נגד שני המפרים.

התשובה:

בתוכנית "מסיבת עיתונאים" עוסקות השאלות בתופעות החריגות או החדשות יותר, תוך מאמץ לגלות מה העמדות של המרואיין והאם יש בהן התפתחות או שינוי.אין התוכנית מתיימרת לעסוק בכל שאלה אפשרית או להציג שאלות רק לצורך הצגתן.באופן טבעי סוגיות כמו אלה שאתה מעלה במכתבך לא הועלו כי דעותיו של המרואיין בסוגית האלה ידועות, אין בהתרחשויות עצמן התפתחויות חדשות של ממש ולמיטב הבנתם של המראיינים גם אין בפיו של המרואיין בשורות חדשות. הדרישה ל"אזן" את *נושאי* הדיון אין לה מקום כלל בתוכנית שכזו. יחד עם זאת הכלל של איזון לאורך זמן ע"י הבאתם של *בעלי דעות שונות* ומנוגדות - הוא כלל בסיסי שעליו אנו מקפידים.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור
העתק:משה גביש, יו"ר
מרדכי שקלאר, מנכ"ל
משה מצליח, מנהל הטלוויזיה
אורי לוי, מנהל החדשות
מנשה רז, ערוץ 1


תגובה שלי:

תודה על תשובתך.

מילא, אם המכובדים היו שואלים שתי שאלות בנושא אבל לשוב ולשאול בהתלהבות רגשית עוד ועוד משך כמה דקות מבלי להרפות? זו לא הייתה עיתנאות מקצועית אלא שהייתה להם כוונה תחילה: לגרום לוילנאי לפגוע בשר ברק ולכן, לפי עניות דעתי, לא רק שלא היה איזון טכני שבהחלט היה אפשרי אבל היה כאן מקרה של ניצול המיקרופון הציבורי שניתן להם כדי לקדם אג'נדה אישית.

שאלתויהם של האדונים מנשה רז ויואב לימור דווקא לא נבעו מתוך ידע או בורות אלא מכיוון אחר לגמרי: ושיקולי עריכה שלהם היו לגרום לפיצוץ או מה שנקרא בז'רגון התקשורתי כותרת.

הטור בבשבע,

תעמולה במסווה של אבל/ ישראל מידד

תקשורת זו עיתונות מודפסת, שידורי רדיו וטלוויזיה וכיום, גם אינטרנט. התקשורת מכילה חדשות, דעות, דיווחים, פרשנויות ובידור. וגם מודעות אבל.

לאחרונה הלך לעולמו המשורר הערבי מחמוד דרוויש שעבר מאתר שהיום תפוס בידי קיבוץ יסעור (תפוס, כתבתי, לא כבוש) לרמאללה שם בנה בית ענק. דרוויש זכור לנו בעיקר משני עניינים. הראשון, שירו מלפני כ-20 שנה הפותח במלים: "אתם העוברים בים המלים החולפות", בו הוא תבע שאנו, היהודים, נסתלק מ"ארצו" ואף זאת, שניקח אתנו בדרך החוצה, את קברותינו עם מתינו. הנה כמה שורות: "לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו/ בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר". והאירוע השני, ניסיונו של שר החינוך יוסי שריד להכניס את שיריו של דרוויש למסגרת מקראות חובה בלימודי ספרות.

'גוש שלום' פרסמה מודעת אבל שכללה תיאור זה: "בן הגליל, מצפון העם הפלסטיני, משורר הזעם והתקווה...". והנה, בתשלום סמלי, קבוצת 'שלום' זו מעניקה לקוראי העיתון, כלי תקשורת נחשב, הצדקה סמויה למעשי הטרור האכזריים ביותר שנעשו עלי אדמות. ה'זעם' הזה, כשהוא מבוסס על שירים כמו זה שצוטט לעיל, אינו מכוון נגד ה'כיבוש' אלא למהותו של היהודי. שירים אלה מכוונים ילדים ונשים ואנשים לראות ביהודי השב לארצו כיצור נחות, ויש בשיר גם דימויים אנטישמיים. עיתון אשר רואה במודעות אבל מקור הכנסה, מאפשר בנזיד עדשים זה להפיץ תעמולת תמיכה במאבק המזוין של ערביי הארץ. זאת לא תקשורת, זאת שירות לאויב. ואני זועם.

הראיון שלי בערוץ 7 על הכשל הדמוקרטי בפרשת החזרת החטופים

אופן קבלת ההחלטה - כשל דמוקרטי

סגן יו"ר עמותת 'לדעת': הסיקור התקשורתי שליווה את עסקת החטופים לקה בחסר וגונן על רה"מ מבקורת מתחייבת. "נכשלנו בצד הדמוקרטי ביותר"
יומן ערוץ 7

(יש באתר הקלטה ושם דבריי מובאים כפי שאמרתי אותם)

ישראל מידד, סגן יו"ר עמותת 'לדעת', מנתח ביומן ערוץ 7 את התנהלות התקשורת בסיקור השבת גופות החטופים.

לדבריו "התקשורת נכנעה לשני דברים: לרגשות המשפחות, הם רחמנים בני רחמנים, וגם לכיסוי של ראש הממשלה כאיש פוליטי. ולכן הבעיה שלנו היא שלא התקיים דיון ציבורי כפי שתפקידה של התקשורת לבצע. היא הרי טוענת נגד צנזורה ושדובר צה"ל מונע מהם מידע מלא. אנחנו צרכני התקשורת חייבים להדריך את המנהיגים שלנו שעל אינפורמציה כזו או אחרת ומפרשת שני הארונות עולה שהתקשורת נכשלה כשתמכה בקו פוליטי מסוים והציבור לא יצא נשכר מכל החופש התקשורתי הזה".

מידד מזכיר בדבריו את ימיו כעוזר פרלמנטרי בימי עסקת ג'יבריל, ומציין כי רק יום לפני העסקה יצא מהכנסת המידע אודות היקף השחרור וזהות המשתחררים, ועד אז לא יכלו גם פוליטיקאים משורות הימין לעמוד בלחץ הרגשי-תקשורתי שהופעל עליהם ולא ידעו כיצד להתייחס למהלך למרות שידעו שהסכנה לישראל הצפויה משורותיהם של המשתחררים היא גדולה. הוא מזכיר כי חוקרים קבעו זה מכבר שהאינתיפאדה הראשונה החלה כששדרת מנהיגיה היא משוחררי אותה עסקה.

להערכתו כיום פני הדברים שונים לנוכח תקדים העסקאות ובהן עסקת טננבאום ומחירה היקר. "החוסן הנפשי פגוע והתקשורת יכולה לתמוך או לנהל קמפיין עד לדיראון עולם".

באשר למועד בו בחרה התקשורת להוציא לתודעה הציבורית את המשפחות השכולות נפגעי קונטאר, אם היה זה רק לאחר אישור העסקה בממשלה, אומר מידד כי להערכתו מדובר בתחושות ואין נתונים מדויקים המוכיחים שאכן התקשורת המתינה לאישור הממשלה ורק לאחר כך הציגה את פניה ההפוכים של העסקה.

עם זאת, לדבריו יש לתת את הדעת לכך שהתקשורת לא תבעה מראש הממשלה לקיים דיון ציבורי אם העם אכן מוכן לשלם מחיר כבד כל כך, במידה שהחטופים אינם בחיים, טרם אישורה של העסקה בממשלה. בעיקר לנוכח העובדה שידוע היה מצבם הקשה ביותר של החטופים. בכך הגנה התקשורת על ראש הממשלה מדיון ציבורי מתחייב לנוכח העובדה שהציבור הוא זה שעשוי להיות הנפגע העיקרי בעתיד מהעסקה ומתוצאותיה.

"ההחלטה שלו התקבלה באופן פוליטי בלי הלחץ התקשורתי הראוי, ולכן נכשלנו כולנו בצד הדמוקרטי ביותר. החליטו ללא מידע לשחרר אדם כמו קונטאר".

נגד נגבי

המונופול של נגבי/ ישראל מידד

ביום שני, במסגרת שידור החדשות ברשת ב', האזנתי לדיווח על הצהרתו של ח"כ פרופ' אריה אלדד שיש להעמיד לדין את אהוד אולמרט, בגין עוון של בגידה על פי חוק העונשין. בדיווח נכללו גם דבריו של משה נגבי, 'הפרשן המשפטי', שבג"ץ כבר דן בעבר בנושא זה, ופסיקתו הייתה שסעיף זה בחוק אינו חל על החלטות הממשלה.

אך אליה וקוץ בה, כי הרי הממשלה טרם החליטה בנדון ולמעשה אין כל החלטה ממשלתית במקרה זה. המציאות היא שאולמרט קידם שיחות עם סוריה מבלי להזדקק לאישור ממשלתי, ואף הצהיר קבל עם ועדה שהוא הסתיר את הדבר.

אם כך, הצטטה מפי נגבי היתה לכל היותר הבעת דעה אישית, ובוודאי לא מקצועית ונייטרלית. הגיע הזמן למצות את הדין דווקא עם נגבי ולמנוע ממנו את הפריבילגיה לשמש פרשן בלבדי בענייני משפט.

טור שלי בבשבע

מי זוכר את שמואל כץ/ ישראל מידד

רצה הגורל ובהפרש של יום הלכו לבית עולמם שמואל כץ ובני גאון. אחד בן 93 והשני בן 73. אחד השתייך למחנה הלאומי והשני למחנה ההסתדרותי. אחד היה חבר אצ"ל מאז 1936 ובתפקידו האחרון היה מפקד האצ"ל בירושלים. שלושה חדשים לפני כן, ביוני 1948, ניהל מו"מ עם ראשי מערכת הביטחון על בואה של אוניית הנשק "אלטלנה". בשנות מלחמת העולם השנייה שהה באנגליה בשליחות אישית של זאב ז'בוטינסקי, הקים עיתון ציוני ועסק בדיפלומטיה. היה חבר הכנסת הראשונה ולאחר מכן היה מו"ל. פירסם ספרים כמו 'סיפורה של לוחמת' של גאולה כהן ו'יום האש', פרי עטו, וגם כתב ספר יסוד לנושא ההסברה הציונית, 'אדמת מריבה' שהופץ ברבבות עותקים ע"י הסוכנות היהודית לסטודנטים יהודים. כן כתב שתי ביוגרפיות פוליטיות-היסטוריות על ז'בוטינסקי ואהרן אהרונסון. היה בין מייסדי 'התנועה למען ארץ-ישראל השלמה' ובהמשך יועץ ראש הממשלה ויצא לשליחויות בקונגרס האמריקני.

השני השתחרר מצה"ל בדרגת רס"ר. בשנות הששים עבד כחשמלאי בלהקה מוסיקלית והגיע למשרת מנכ"ל 'תדיראן'. היה חבר נפש של מזכ"ל חברת העובדים ישראל קיסר, ובשנת 1988 היה למנהל של 'כור' ושיקם אותה. לפני כעשור הקים חברת אחזקות.

מי שהאזין בימים האחרונים לרדיו, צפה בטלוויזיה וקרא עיתונים קיבל הרבה מאוד אינפורמציה על בני גאון ומה אמרו עליו ידידיו. על שמואל כץ, לא למד כמעט כלום. כי תפקידה של התקשורת לאפשר לצרכניה לדעת על מי שהיא חושבת שהוא חשוב ולהתעלם מכאלה שאינם חשובים בעיניה.

גדה

תלונתי

בשעה 21:28 במהדורת "מבט" ביום חמישי, 24.4, פתחה מירב מילר כתבה על אירועים ביו"ש באזכור הכיוני "גדה".

אמנם השימוש בכינוי "הגדה המערבית" נידון לא פעם ולא פעמיים במשך השנים במסגרת עבודתם של הממונים על קבילות הצבור, אני מעלה העניין פעם נוספת. גם אם אתה ועורכי ומנהלי החדשות של הטלוויזיה הישראלית דבקים בשימוש בכינוי "הגדה המערבית" למרות ההוראות הקובעות אחרת, לומר "הגדה" ללא תוספת של "המערבית" יכולה להכשיל את צבור צרכני התקשורת. הרי איך הם צריכים לדעת באיזו גדה מדוברת - זו ה"מעריבת" או זו ה"מזרחית"? אם כבר, אזי יש תמיד לצרף את האיתור הגיאוגפרי, הלא כן?

אך מכיוון שאנו שומעים בחדשות "הגליל" או "הנגב", מה רע מלשמוע "השומרון", "דרום הר חברון" שהם מונחים גיאוגרפיים טהורים?

תשובת שפיגלמן

מר מידד הנכבד,

הכינוי גדה אינו אלה כינוי נוסף שעושים בו שימוש לתיאור האזורים יהודה ושומרון, כינוי זה מוכר לכל בר דעת בישראל וברור שאינו שמו הרשמי של האזור.

לכן אין כל טעם בהתחכמות בדבר התוספת מערבית או מזרחית.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

תגובתי שלי

תודה על הערותיך.

אתה צודק לגבי ההגדרה של "כינוי לתיאור האזורים" אלא שאתה בוודאי מודע להשלכות הפוליטיות של השימוש בו. המונח א-דיפה אל-ג'ראביה הוענק לאזור בצורה רשמית רק על-ידי הירדנים לאחר 1949 על מנת לסמן את שייכותו לממלכה האשמית. הייתי מציע שתחשוב שבעצם השימוש בכינוי זה כושל משתי סיבות: ראשית, המונח "גדה" מסמל חוסר שייכות לישראל בעוד תולדות האזור מצביעים על שייכות חזקה דווקא לישראל ושנית, השימוש בו מסמל שייכות לירדן אשר נמצאת בגדה השניה ודבר זה פוגע באלה המאמינים שהאזור שייך לעם פלסטיני ובמידה אחרת הוא מכשיל אחרים החושבים שרוב הערבים שאזור יסתפקו רק בטריטוריה זו בעוד יש סימנים ברורים שגם שטחי מדינת ישראל מיועדים להיכלל במדינה הפלסטינית אם תקום

לאחר קריאת מסמך נקדי וסיכומי הדיונים מסביב לעניין זה משך השנים הייתי חושב שאימוץ של מונח נייטרלי יותר כפי שהצבעתי דהיינו יהודה ושומרון המינוח משך מאות שנים הוא הפתרון ואין צורך לא בהתחכמות שלי, לצורך הדגמה, ולא של מישהו אחר.

אתיקה שמתיקה

הטור שלי בשבועון בשבע

אתיקה שמתיקה/ ישראל מידד

כפי שכרמלה מנשה מ"קול ישראל" למדה על ארנקה, אי אפשר להתעלם לאורך זמן מכללי האתיקה והחוק. על עבודתה במקביל עבור "ידיעות אחרונות" גזר עליה בית הדין למשמעת נזיפה חמורה וקנס בסך שלושה רבעים ממשכורתה. זאת למרות שמנשה קיבלה אישור בעל פה ממנכ"ל רשות השידור הקודם לעבודתה הנוספת. בפסק הדין נכתב: "הנאשמת מכרה חומר עיתונאי שהשיגה מתוקף תפקידה ברשות לעיתון...(ו)פגעה בבלעדיות החומר העיתונאי".

אבל ברשות לא לומדים. יואב לימור, הפרשן הצבאי של הערוץ הראשון התחיל לעבוד ב"ישראל היום", עוד בטרם זכה להיתר לכך עפ"י הנוהל החדש. לימור הסתמך על אישור בעל פה שקיבל מהמנכ"ל הנוכחי. כששמע על כך יו"ר הרשות משה גביש רגז. המנכ"ל הנוכחי טען, לפי "הארץ". 10.4: "לימור קיבל אישור לעבודה בעיתונות הכתובה על בסיס הנוהל המתגבש כעת. אני לא רואה בכך בעיה". והוא הוסיף שיתאפשר לעיתונאי הרשות לפרסם בעיתונות הכתובה ידיעות ופרשנות "...בתנאי שאין ניגוד עניינים ונשמרת העדיפות הברורה לערוץ 1...(ו)שהפרשנות... אינה מתחרה בעבודה העיתונאית ברשות...".

יסלח לי שקלאר, אך יש ויש בעיה. שום עיתונאי לא צריך לעמוד בפני הפיתוי הזה. מאדם שלכאורה מבין גם באתיקה וגם במוסר, היינו מצפים לעמדה ערכית אחרת.

הטור שלי בשבועון בשבע

אשת הפוליטיקאי והתקשורת/ ישראל מידד

אשתו של בנימין נתניהו, שרה, מהווה מטרה עבור התקשורת הישראלית. להערכתי, יותר ממחצית נשותיהם של כל החברים של אותם עיתונאים בכירים וחצי-בכירים, שלא לדבר על רוב רובן של נשות התעשיינים, בעלי ההון, של הזמרות, השחקניות, מתנהגות בצורה הרבה יותר גרועה משרה נתניהו. אבל כלפיהן התקשורת היא אוהדת. ויותר מאוהדת, היא מסתירה.

רק כאשר יש איזה ריב פומבי או תיק גירושים עסיסי, דוךף החוצה קצת ממה שקורה בעולם הנוצץ.

יש עוד אשת פוליטיקאי שמשום מה, התקשורת נזהרת בכבודה או אולי, בכבודו. כוונתי לסוניה פרס. אינני מתכוון שסוניה מתנהגת שלא כשורה. להיפך. היא בסדר גמור. אבל איך זה שהתקשורת מתעלמת, להוציא כמה ימים בתחילת השתכנותו של בעלה בבית הנשיא, שנשיא מדינתו חי בעצם בנפרד מאשתו? מדוע היא איננה עוברת למשכן נשיאנו? האם היא דרשה משהו ממנו וכוסעת עליו? האם יש עוד משהו? אם אשת פוליטיקאי היא מטרה מוצדקת לביקורת, מדוע לא אשתו של שמעון פרס? או האם התשובה היא שהתקשורת הישראלית איננה מסוגלת לדווח על שום דבר חריג כשמדובר בשמעון פרס?

תלונה בהשתלותה

תלונתי

במהדורת "מבט" ביום חמישי, 10.4, שודרה כתבתו של בזע שפירא על כנס מפלגת קדימה בפתח תקוה בהשתתפות ראש הממשלה. אלא שהצילומים מהאירוע התמקדו אך ורק על מר אולרט ולא נצפו שום זוית אחרת ולא ראינו שום משתתף.

לפני כשנתיים, הושמעה ביקורת חריפה על נוהג זה של אמצעי התקשורת בעוד באירועים ציבוריים ופומביים של מפלגות אחרות, צרכני התקשורת בבית יכלו להתרשם מהקהל. להעלים את הקהל כפי שנעשה רק מחשדיה את העורכים שהם בחרו להימנע מלבייש את ראש הממשלה ע"י אי-צילום הקהל. אי הצגת הקהל או אפילו חלק ממנו מעלה את החשד שהאולם היה ריק ברובו וגם זה נושא חדשותי שיש לדווח עליו.

התשובה של הממונה

למר מידד שלום,

אילו באמת לא היה קהל הייתה זו בהחלט ידיעה ראויה, אלא שלא זה המצב.

צילום הקהל אינו ערובה לדיווח מדויק כי הרשי אפשר לצלם בכל מיני זוויות וכל מיני סוגי תקריב כך שמי שרוצה לשדר שקר יכול
לעשות זאת גם אם יצלם קהל.

אין לי אלא לייעץ לך לתת אמון בכתב ולסמוך על כך שאת המידע הביא. אם אינך מאמין לכתב - צילומי קהל לא יפתרו את הבעיה.

בברכה,
אלישע שפיגלמן
נציב קבילות הציבור

העתק: בועז שפירא, ערוץ 1
האגודה לזכות הציבור לדעת

תגובתי

שוב, תודה על התייחסותך המפורטת לתלונתי.

כמעט והשתכנעתי שיש בדבריך אמת מסוימת אלא שאז צפיתי בכתבה הערב במהדורת "מבט" על ישיבת מרכז הליכוד. אני מזמין אותך לצפות בה גם.

ראשית, היה שם הרבה קהל, דהיינו תמונות של הקהל. צרכן התקשורת יכול היה לשפוט בעצמו אם האירוע היה עם קהל או עם פחות קהל. שנית, ראיינו חברי המרכז, דהיינו הראו שלליכוד יש חברים אמיתיים ולא, אולי, מיצג תקשורתי. שילישת, בנוסף לדברי ראש המפלגה, גם ראיינו והציגו חברים נוספים במפלגה זו. אני מניח שבאנגלית אפשר לומר שזאת הייתה כתבה
all-around,
דהיינו, כוללני ומקיף. ולא כמו הכתבה הקודמת נשואת תלונתי

מסקנתי היא שאם הכתב והעורך שלו היו באמת רוצים לשקף את המציאות באותה כתבה לפני שבוע, יכלו לעשות כן כי עובדה, ראינו תוצר אחר הערב. ולכן, אני מחזיר לך שוב את תלונתי. או שהכתב והעורך שלו אז כשלו מבחינה מקצועית או אולי בחדר העריכה נעשו טיפולים כדי שהכתבה תצא כפי שראינו אותה על המסך הקטן.