פסק דין דיין

כל הפסק הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין ואחרים כאן.

ולכדי לסבר את האוזן ואת העין, בקיצור:

פסק הדין שניתן (יום ג', 8.12.09) נגד אילנה דיין וטלעד, בו חויבו לשלם 300
אלף שקל פיצויים לסרן ר', וכן 80 אלף שקל הוצאות משפט, חושף התנהלות פסולה מצד
בכירים בתקשורת בישראל. בפסק דין ארוך ומלומד, מתח השופט נעם סולברג ביקורת על שורה
ארוכה של אישים ובהם: שלום קיטל, רוני דניאל, רפיק חלבי, גיורא רוזן וכן גיורא
איילנד.במהלך המשפט נקראו מטעם הנתבעות (דיין וטלעד) להעיד עדים רבים, בהם אנשי צבא
רבי מעללים ואנשי תקשורת עתירי ניסיון.

במהלך שני ימים תמימים נחקרה אילנה דיין על תצהירה. לפי מיטב כושר הביטוי
שניחנה בו, הפליגה והפליאה בהצגת טענותיה כדי להדוף את העמדות המוצגות בכתב התביעה.
לטובתה העידו דורון גלעזר, אשר כיהן כעורך התוכנית עובדה, אבי זילברברג, שהיה
עורך-המשנה של התוכנית, גיורא רוזן, המכהן כנציב תלונות הציבור של הרשות השנייה
לטלוויזיה ולרדיו, ומרדכי שקלאר, ששימש אז כמנכ"ל הרשות השנייה. הם העידו על
התלונות שהוגשו בעקבות השידור ועל המענה שניתן להן.

האחרון העיד גם על יושרה המקצועי של ד"ר אילנה דיין וכמו-כן חיווה דעתו כי
הכתבה על סרן ר' היא מקצועית, מאוזנת והגונה.גם אלוף (מיל.) גיורא איילנד העיד
וסיפר כיצד במהלך כהונתו כראש אגף תכנון במטה הכללי התרשם מעבודתה העיתונאית של
דיין, והעיד על יושרהּ המקצועי. לבד מן העדים הללו, הוגשו תצהירי עדות גם מאת שלושה
נוספים: תא"ל (מיל.) גל הירש, שהעיד מחוויותיו האישיות על מעלותיה של דיין, אל"מ
פנחס זוארץ, שהעיד כיצד נהגה בו דיין בהגינות וכתבת ידיעות אחרונות, שוש מולא.על
העדים הללו נוספו עוד שלושה עדים מומחים. הללו, אנשי תקשורת, חיוו דעתם המקצועית
בדבר עקרונות העריכה הטלוויזיונית בכלל ולגבי הכתבה המדוברת. שניים מהם, הכתב הצבאי
של ערוץ 2, רוני דניאל, ושלום קיטל, שידיו רב לו בכל תחומי התקשורת וכיהן בשלל
תפקידים בתקשורת הישראלית, אף נחקרו בבית המשפט על חוות דעתם.

המומחה השלישי, רפיק חלבי, אף הוא בעל ניסיון רב בתפקידים שונים בתקשורת
האלקטרונית, בעיקר ברשות השידור, החל להיחקר על תצהירו אולם ביקש שלא להמשיך את
חקירתו בבית המשפט. הטעמים לבקשתו נותרו עמומים.אלא שחוות הדעת של אותם עדים
'מומחים' התבררו כמפוקפקות. הללו חיוו דעתם על שתי סוגיות: האחת - טיבה של עבודת
עריכה עיתונאית וטלוויזיונית, והשנית - האופן שבו מתפרשת הכתבה על סרן ר' בעיני
הצופה. ביהמ"ש קבע כי בעוד שהסוגייה הראשונה היא אכן סוגייה מקצועית מובהקת, ויש
מקום לשמוע את חוות דעתם של מומחי מקצוע לגביה. לא כך לגבי הסוגיה השנייה, שהמומחים
עסקו בה בעיקר בטבלה שצירפו לתצהיריהם, בכותרת "חוות דעתי".

"שאלת האופן שבו מתפרשת הכתבה דנן בעיני הצופה הסביר היא שאלה עובדתית שבית
משפט נדרש להכריע בה, על-פי שיקול דעתו. הלכה נושנה היא, שלא זזה ממקומה, כי הקורא
או הצופה הסביר הוא זה שבית המשפט רואה בעיני רוחו כקורא או צופה סביר, וכך תוכרענה
מחלוקות עובדתיות לגבי קיומם או העדרם של דברי לשון הרע בפרסום פלוני". [סעיף
97]