הר הבית בא לכנסת
לרגל יום זכויות האדם וביוזמת הארגון לזכויות אדם בהר הבית העלה אתמול (יום ג' כא כסלו 8/12/09) חה"כ זאב אלקין הצעה לסדר היום בנושא אפליית יהודים דתיים בכניסתם להר הבית.
חה"כ אלקין הציג את דוח מעקב זכויות האדם שהוכן על ידי יהודה גליק ובו ממצאים מדאיגים של שוטרים המפלים באופן בוטה בין יהודים דתיים לאחרים בהר הבית.
בהתאם לממצאים שהוצגו אתמול בכנסת - יהודים דתיים חייבים למסור תעודות זהות אשר פרטיהם נרשמים במחשב למעקב, יהודים דתיים מחולקים לקבוצות קטנות,מעוכבים שעות ולעתים אף לא ניתנת להם אפשרות להיכנס להר בכלל. יהודים דתיים חייבים להסתובב בהר עם ליווי של שוטר ואיש וואקף.
חה"כ אלקין תמה "האם יש חוק בישראל הקובע מיהו "דתי"? האם בישראל מבקשים ליישם מילולית את הביטוי "לבדוק בציציות". לסיכום דרש חבר הכנסת אלקין שהנושא יועבר לדיוןן בועדת
החוקה חוק ומשפט האחראית על יישום זכויות אדם. בהצבעה של 12 בעד וללא מתנגדים הועבר הדיון לוועדת חוקה חוק ומשפט.
בין השאר השתתפו ותמכו חברי הכנסת מסיעות הבית השונות - השר הרשקוביץ, אורי אורבך,אריה אלדד, מיכאל בן ארי, דוד רותם, עתניאל שנלר, יוסי כץ, זאב אלקין .
בתגובה - יהודה גליק יו"ר הארגון למען זכויות האדם בהר הבית מברך על עוד צעד לקראת שוויון זכויות ליהודים דתיים בהר הבית. הארגון קורא לציבור היהודי לבוא ולעלות להר הבית בחג החנוכה והיראות שם את פני ה' גם כתשלומין על בזיון סגירת ההר ליהודים בחג סוכות
=============
הצעה לסדר-היום
היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת זאב אלקין: היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית – הצעה שמספרה 1703. בבקשה, חבר הכנסת אלקין.
זאב אלקין (הליכוד): (ראו עמ' 83)
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, רבותי השרים אפילו, וחברי חברי הכנסת, ההצעה לסדר-יום הזאת, למעשה באה מבחינה מסוימת להשלים את הדיון הקודם של ציון יום זכויות האדם, כי כידוע, מדינת ישראל היא מדינה מורכבת מחברות שונות וקבוצות חברתיות שונות, כאשר ניסיון לשמור על זכויות האדם באופן שוויוני הוא הליכה על חבל דק, ורק הדיון שקדם להצעה לסדר-היום מוכיח זאת. אנחנו שמענו כאן על נושאים שונים ועל בעיות שונות בפגיעה בזכויות אדם מקצוות שונות של הקשת הפוליטית ומקבוצות שונות בחברה הישראלית.
אני באתי כאן להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא, שאני חייב להגיד שברור לי מההתחלה, אדוני השר – נדמה לי, שר המשפטים, שהוטל עליך להשיב בשם השר לביטחון פנים, אז תצטרך להיות הכתובת מבחינתי – שהנושא הוא רגיש ביותר. אין ספק שהר-הבית מכנס בתוכו את הקדושה – גם קדושה של עמנו, של עם ישראל עם כל המשמעויות של המונח הזה להיסטוריה היהודית, וכמובן הוא גם משמש כמקום קדוש לדת מאוד חשובה במדינת ישראל, דת האסלאם, ולכן כל העיסוק בהר-הבית הוא עיסוק רגיש ביותר, וצריכים ללכת כאן על קצות האצבעות, ואני אכן מודע לעניין הזה.
יחד עם זאת, ברור שכחברה דמוקרטית עלינו לדאוג לשוויון הזכויות של כלל האזרחים, לא משנה מאיזה כיוון, מאיזה צבע ומאיזה צד של הקשת הפוליטית הם מגיעים.
והמצב הקיים היום בפועל בביקורים בהר-הבית בעיני הוא בלתי סביר לחלוטין, כאשר יש כמה רמות של אפליה במהלך הביקורים. השלב הראשון זו ההפרדה בין היהודים והלא יהודים. אבל הדבר המפתיע ביותר, שאני חייב להגיד, נדמה לי, כמיטב הבנתי, שאין לו אח ורע במקום אחר במדינת ישראל, המקום היחיד שפעם היה משהו דומה לו זה היה בירדן; היתה תקופה, אולי אפילו עד עכשיו, שלביקורים בירדן חפצים דתיים מסוימים היו אסורים לכניסה, והיתה בעיה לאזרחים דתיים לבקר בירדן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
עדיין אסור להם.
זאב אלקין (הליכוד):
עדיין, עדיין. בתוך מדינת ישראל לא מוכרות לי הגבלות מהסוג הזה שיפרידו בין יהודי דתי ליהודי לא דתי. בסך הכול אנחנו, ידידי חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החוקה, עוד מתווכחים על השאלה של גיור נכון מהו. אבל נדמה לי שהמדינה הזאת עוד לא המציאה הגדרה נכונה של יהודי דתי מיהו, מהי ההגדרה הנכונה.
עם זאת, מתברר, אדוני שר המשפטים – ואתה פה נמצא מבחינה מסוימת בעיני בניגוד עניינים, כי תצטרך להגן על המדיניות בפועל של המשטרה, שהיא באופן ברור מפלה וקובעת יחס שונה ליהודי דתי או לא, לפי מראה חיצוני; הרי אף אחד לא חותם – בשונה מסיפור גיוס הבנות, אף אחד לא חותם על הצהרה שהוא דתי בניסיונו לעלות על הר-הבית. אבל המשטרה אכן עושה את ההפרדה, עד כדי כך שלא תאמינו, חברי חברי הכנסת, אבל יש צילום מתועד של מצבים שבהם השוטר, שואל אותו אזרח ישראלי תמים, שהוא לא חובש כיפה, הוא שואל אם מותר לו לעלות או לא, שואלים אותו: האם אתה דתי? הוא אומר: לא. אז אומרים לו: כן, תעבור. אם התשובה היתה כן, היו צריכות לחול עליו כמה הגבלות, שאני תיכף אתאר. האזרח התמים משיב תשובה אמיתית ונכונה, הוא לא דתי, ולכן אפשרו לו מייד לעלות.
מדובר במספר לא פשוט של מגבלות, חברי חברי הכנסת. קודם כול, הדרישה להציג תעודות זהות בשעות שמותרות לביקור היהודים זו דרישה שלא חלה באופן אוטומטי על כל אזרחי ישראל היהודים. לעומת זאת, יהודי דתי שהוא בעל חזות דתית, כשהוא בא לעלות להר-הבית, בדרך כלל אין מצב שלא ידרשו ממנו להציג את תעודת הזהות. יותר מכך, פרטי תעודת הזהות שלו נרשמים במחשב המשטרה לצורכי המעקב, ורק לאחר מכן התעודה מוחזרת. וזו כמובן שוב פגיעה בפרטיותו של האדם. אין שום סיבה בעולם שמשטרה צריכה לדעת מי מבין האזרחים כן מבקר ולא מבקר במקום מסוים, ובוודאי לא לעשות את זה על סמך ההשתייכות הדתית והמראה החיצוני של האדם.
אני אמשיך לעבור על רשימת המגבלות. ליהודי דתי אסור להסתובב בהר-הבית לבדו. לפי ההנחיות הוא חייב להיות מלווה בכל מקום ובכל זמן על-ידי שוטר ועל-ידי נציג הווקף. שוב, אזרח ישראלי יהודי לא דתי, לא חלות עליו המגבלות האלה, הוא יכול לעבור בקבוצות התיירים, הוא יכול להסתובב לבדו, אחר כך כבר הוא, לפי החלטתו, יחליט לאן הוא הולך ולאן הוא לא הולך. אלה כבר שאלות של ההלכה היהודית. אבל יהודי דתי שמחליט כן לעלות, אין דבר כזה. לכן הוא גם חייב בכל מהלך הביקור להמתין לליווי הזה. למשל, אם לא יהיה שוטר פנוי להתלוות אליו, לא תאופשר כניסתו להר-הבית עד שהשוטר לא יהיה פנוי. ובמקרים רבים שתועדו ונרשמו עבר זמן די ממושך.
הדרישה הזאת למעשה מתלווה לדרישה נוספת. קיימת הגבלה מאוד-מאוד חמורה על גודל הקבוצה שבה יהודים דתיים, אדוני שר המשפטים, יכולים לעלות להר-הבית. אם חס וחלילה המספר הזה מופר, המשטרה לא מאפשרת את הביקור. כאשר אותן מגבלות לא חלות על קבוצות של ישראלים אחרים, כולל יהודים שהם לא בעלי חזות דתית, עד כדי לפעמים מקרים מאוד-מאוד קיצוניים – יש, שוב, מקרים מתועדים – שהגיעה קבוצה של 11–12 איש, ומשום שהיה אחד יותר ממה שהמשטרה החליטה באותו רגע שמותר להם לעלות, אותו אחד הופרד מהקבוצה ונאלץ לחכות עד ששוב תצטבר קבוצה מספקת כדי שהמשטרה תואיל בטובה ללוות אותה ולאפשר לאנשים לעלות.
גם כאן, כמובן, מדובר בהחלטה די שרירותית. המספרים האלה למעשה זזים. לעתים מגבלות מסוג כזה מביאות לעצם מניעת הביקור, כי הרי יש מספר שעות מאוד מוגבל לקיום הביקור, ואז אם באים בקבוצה שהגודל שלה חורג, מפרידים את הקבוצה, ומחכים לגיבוש קבוצה חדשה, ואז מחכים לשוטר, ואז מחכים לליווי של נציג הווקף – פתאום מתברר שחלף הזמן, ואותו יהודי שרצה לעלות להר-הבית צריך לחזור על עקבותיו ולבוא ביום אחר ולקוות שיתמזל מזלו.
אני אמשיך בתיאור המגבלות האלה, אף-על-פי שנדמה לי שגם מה שתיארתי כשלעצמו הוא כבר חריף ביותר וזועק לשמים. מדובר כאן באפליה על רקע דתי או על רקע חזות חיצונית, כי כפי שאמרתי, אף אחד לא בודק בציציותיו של אותו אדם; כמעט הייתי אומר את זה, אבל לא אוכל להגיד את זה, כי כן בודקים בציציותיו של אותו אדם, רק פשוטו כמשמעו, באופן גופני. יהודי שהוא בעל חזות דתית גם זוכה לתענוג מיוחד של חיפוש מאוד-מאוד מדוקדק בכל חפציו ובכל בגדיו. ושוב, בשונה מאוד מכל ישראלי אחר, כולל יהודים שמבקרים בהר-הבית. כמובן, מתוך חשש שמא אותו יהודי מבריח ספר תפילה או תנ"ך יחד אתו.
אם היה מדובר בעבירה ביטחונית חמורה, הברחת ספר תנ"ך או ספר תפילה להר-הבית – אבל לא זאת היא. למשל, ללא יהודים מותר להביא ספר תנ"ך להר-הבית, אין בכך שום עבירה על שום מגבלה. לגבי יהודים ישראלים, גם עליהם חלה המגבלה. אמרתי, יש גם הפרדה בין יהודים לא דתיים לבין כל השאר. אבל למשל ליהודי דתי לא יאפשרו להביא שום ספר להר-הבית.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ליהודי אסור להניע את השפתיים בהר-הבית. אסור לו להניע את השפתיים ואסור לו להתפלל שם.
זאב אלקין (הליכוד):
חבר הכנסת רותם, למעשה המציאות יותר מורכבת מכפי שאתה תיארת. קודם כול, לפי פסיקת בג"ץ כולנו יודעים שמותר ליהודי להתפלל בהר-הבית, אלא אם כן זה גורם לסכנה ביטחונית, וזה נתון, כמובן, לשיקולה של המשטרה. אבל, וכאן האבל המעניין, היות שיהודי חילוני שעולה להר-הבית, אף אחד לא מתלווה אליו, אז ברוב המקרים, אם הוא רוצה להתפלל בלחש בעצמו, אף אחד לא יפריע לו. לעומת זאת, צודק חבר הכנסת רותם: אם חס וחלילה יהודי דתי שהוא תחת פיקוח מיוחד, גם של איש המשטרה וגם של הווקף, יניע שפתיו, הוא כמובן יואשם בזה שהוא מתפלל ומייד הוא כמובן יורחק מהר-הבית.
אנחנו כאן מדברים על שורה של מגבלות קשות ביותר, מגבלות מבישות ופוגעות בכבוד האזרח וחירותו, למעשה מנוגדות לכל הפסיקות של בג"ץ בעניין.
הנושא הזה שאני מתאר למעשה נדון בבג"ץ, וטענה המדינה, טענה המשטרה שאין המגבלות האלה, וטענו העותרים שיש מגבלות מסוג כזה. למעשה הבג"ץ נתן זמן למדינה לבדוק אותה בהתנהלות. לצערי, אדוני שר המשפטים, שצריך תיכף להיכנס לנעליו של השר לביטחון פנים ולהגן על נוהל אפליה חמור ביותר, מתברר שתשובת המדינה לבג"ץ זה דבר אחד, ומדיניות בפועל זה דבר שני. ולכן, עם כל הזהירות וכל העדינות שבנושא, אני חושב שהוא ראוי לדיון מעמיק בוועדה בכנסת, כגון למשל ועדת החוקה, שהיא זאת שמגנה על זכויות האדם. שתבוא המשטרה ותסביר אחת ולתמיד, יש נוהל מיוחד או אין נוהל מיוחד.
השר משולם נהרי:
יש פסיקה שאסור.
זאב אלקין (הליכוד):
נכון, אבל יש מעשה שקורה. ולכן הכנסת זה בדיוק המקום לקיים את ההתדיינות הזאת, ואולי להביא פעם אחת ולתמיד שיהודי דתי לא יהיה מופלה לרעה דווקא ברגע שהוא רוצה לעלות למקום הקדוש ביותר, זה הר-הבית.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב אלקין. כבוד שר המשפטים יעקב נאמן, בבקשה. שר המשפטים יעקב נאמן עונה בשמו של השר לביטחון פנים.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, התבקשתי בשם השר לביטחון פנים לענות על ההצעה לסדר-היום בנושא היחס ליהודים המבקשים לעלות להר-הבית. חבר הכנסת זאב אלקין הנכבד ביקש לדון ביחס המשטרה ליהודים דתיים המבקשים לעלות להתפלל בהר-הבית.
ראוי להקדים ולבהיר כי הר-הבית הינו מקום רגיש אשר טמון בו פוטנציאל גדול לקיומם של סכסוכים בעלי אופי אלים, ועל כן נדרשת המשטרה לנקוט זהירות רבה בכל הנוגע לשמירה על הסדר הציבורי במקום.
לעניין זה מן הראוי לצטט את דברי נשיאת בית-המשפט העליון – אני מצטט: "נוכח מרכזיותו וחשיבותו הרבה של הר-הבית גם לבני דתות אחרות, הסכנה הנובעת מהתלקחות האלימות שם אינה בגדר סכנה מקומית בלבד והיא עלולה להוביל להתלקחות שאופייה יסכן את הביטחון גם מחוץ לגבולות המדינה והאזור. לכך יש להוסיף כי למתרחש בהר-הבית השפעה על שיקולים מדיניים ועל יחסי החוץ של המדינה. בהתחשב בכל אלה, מהווה הר-הבית מקום בעל רגישות ייחודית ויוצאת דופן, ולפיכך השמירה על הסדר הציבור בו מחייבת זהירות מרבית" – בג"ץ 8988/06, יהודה משי זהב נגד אילן פרנקו, מפקד מחוז ירושלים.
אני רוצה לומר בשם השר לביטחון פנים, שלאור דברים אלה אני מבקש להבהיר כי אף שקיימות טענות חוזרות ונשנות בעניין, הרי שאין כל שינוי במדיניות המשטרה בנושא ביקורים וסיורים של יהודים במתחם הר-הבית.
לעניין טענתו של חבר הכנסת זאב אלקין בדבר יחס לא הולם של המשטרה ליהודים דתיים, השר לביטחון פנים מדגיש כי אין מדיניות של אפליה, אלא המבקרים בהר-הבית – שהינו כאמור מקום רגיש – עוברים בידוק בהתאם לכללי הסטטוס-קוו הנהוגים במקום.
בהזדמנות זאת יש לומר כי בהר-הבית בוחשים יותר מדי גורמים קיצוניים משני הכיוונים. השר לביטחון פנים מבקש מכולם להפסיק להתסיס ולהלהיט, כי המשטרה נמצאת בתווך. הר-הבית הינו מקום קדוש וצריך לשמור עליו מכל משמר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איך גורמים קיצוניים בוחשים בהר-הבית?
שר המשפטים יעקב נאמן:
אין התנגדות שהנושא יובא לדיון בוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אז אדוני מציע ועדה?
שר המשפטים יעקב נאמן:
לא, המציע הציע ועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, באין הצעות אחרות, אנחנו מצביעים, מי שבעד הוא בעד דיון בוועדה, מי שנגד, מתנגד.
עתניאל שנלר (קדימה):
ועדת חוקה.
היו"ר אורי מקלב:
ועדת חוקה חוק ומשפט. מי שנגד, מתנגד לדיון בוועדה, הפירוש הוא להוריד מסדר-היום. מי שבעד, בעד דיון בוועדה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט, נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד 12, אין מתנגדים, נמנע אחד, אני קובע שהנושא: היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית, של חבר הכנסת זאב אלקין, יעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
חה"כ אלקין הציג את דוח מעקב זכויות האדם שהוכן על ידי יהודה גליק ובו ממצאים מדאיגים של שוטרים המפלים באופן בוטה בין יהודים דתיים לאחרים בהר הבית.
בהתאם לממצאים שהוצגו אתמול בכנסת - יהודים דתיים חייבים למסור תעודות זהות אשר פרטיהם נרשמים במחשב למעקב, יהודים דתיים מחולקים לקבוצות קטנות,מעוכבים שעות ולעתים אף לא ניתנת להם אפשרות להיכנס להר בכלל. יהודים דתיים חייבים להסתובב בהר עם ליווי של שוטר ואיש וואקף.
חה"כ אלקין תמה "האם יש חוק בישראל הקובע מיהו "דתי"? האם בישראל מבקשים ליישם מילולית את הביטוי "לבדוק בציציות". לסיכום דרש חבר הכנסת אלקין שהנושא יועבר לדיוןן בועדת
החוקה חוק ומשפט האחראית על יישום זכויות אדם. בהצבעה של 12 בעד וללא מתנגדים הועבר הדיון לוועדת חוקה חוק ומשפט.
בין השאר השתתפו ותמכו חברי הכנסת מסיעות הבית השונות - השר הרשקוביץ, אורי אורבך,אריה אלדד, מיכאל בן ארי, דוד רותם, עתניאל שנלר, יוסי כץ, זאב אלקין .
בתגובה - יהודה גליק יו"ר הארגון למען זכויות האדם בהר הבית מברך על עוד צעד לקראת שוויון זכויות ליהודים דתיים בהר הבית. הארגון קורא לציבור היהודי לבוא ולעלות להר הבית בחג החנוכה והיראות שם את פני ה' גם כתשלומין על בזיון סגירת ההר ליהודים בחג סוכות
=============
הצעה לסדר-היום
היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת זאב אלקין: היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית – הצעה שמספרה 1703. בבקשה, חבר הכנסת אלקין.
זאב אלקין (הליכוד): (ראו עמ' 83)
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, רבותי השרים אפילו, וחברי חברי הכנסת, ההצעה לסדר-יום הזאת, למעשה באה מבחינה מסוימת להשלים את הדיון הקודם של ציון יום זכויות האדם, כי כידוע, מדינת ישראל היא מדינה מורכבת מחברות שונות וקבוצות חברתיות שונות, כאשר ניסיון לשמור על זכויות האדם באופן שוויוני הוא הליכה על חבל דק, ורק הדיון שקדם להצעה לסדר-היום מוכיח זאת. אנחנו שמענו כאן על נושאים שונים ועל בעיות שונות בפגיעה בזכויות אדם מקצוות שונות של הקשת הפוליטית ומקבוצות שונות בחברה הישראלית.
אני באתי כאן להעלות על סדר-יומה של הכנסת נושא, שאני חייב להגיד שברור לי מההתחלה, אדוני השר – נדמה לי, שר המשפטים, שהוטל עליך להשיב בשם השר לביטחון פנים, אז תצטרך להיות הכתובת מבחינתי – שהנושא הוא רגיש ביותר. אין ספק שהר-הבית מכנס בתוכו את הקדושה – גם קדושה של עמנו, של עם ישראל עם כל המשמעויות של המונח הזה להיסטוריה היהודית, וכמובן הוא גם משמש כמקום קדוש לדת מאוד חשובה במדינת ישראל, דת האסלאם, ולכן כל העיסוק בהר-הבית הוא עיסוק רגיש ביותר, וצריכים ללכת כאן על קצות האצבעות, ואני אכן מודע לעניין הזה.
יחד עם זאת, ברור שכחברה דמוקרטית עלינו לדאוג לשוויון הזכויות של כלל האזרחים, לא משנה מאיזה כיוון, מאיזה צבע ומאיזה צד של הקשת הפוליטית הם מגיעים.
והמצב הקיים היום בפועל בביקורים בהר-הבית בעיני הוא בלתי סביר לחלוטין, כאשר יש כמה רמות של אפליה במהלך הביקורים. השלב הראשון זו ההפרדה בין היהודים והלא יהודים. אבל הדבר המפתיע ביותר, שאני חייב להגיד, נדמה לי, כמיטב הבנתי, שאין לו אח ורע במקום אחר במדינת ישראל, המקום היחיד שפעם היה משהו דומה לו זה היה בירדן; היתה תקופה, אולי אפילו עד עכשיו, שלביקורים בירדן חפצים דתיים מסוימים היו אסורים לכניסה, והיתה בעיה לאזרחים דתיים לבקר בירדן.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
עדיין אסור להם.
זאב אלקין (הליכוד):
עדיין, עדיין. בתוך מדינת ישראל לא מוכרות לי הגבלות מהסוג הזה שיפרידו בין יהודי דתי ליהודי לא דתי. בסך הכול אנחנו, ידידי חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החוקה, עוד מתווכחים על השאלה של גיור נכון מהו. אבל נדמה לי שהמדינה הזאת עוד לא המציאה הגדרה נכונה של יהודי דתי מיהו, מהי ההגדרה הנכונה.
עם זאת, מתברר, אדוני שר המשפטים – ואתה פה נמצא מבחינה מסוימת בעיני בניגוד עניינים, כי תצטרך להגן על המדיניות בפועל של המשטרה, שהיא באופן ברור מפלה וקובעת יחס שונה ליהודי דתי או לא, לפי מראה חיצוני; הרי אף אחד לא חותם – בשונה מסיפור גיוס הבנות, אף אחד לא חותם על הצהרה שהוא דתי בניסיונו לעלות על הר-הבית. אבל המשטרה אכן עושה את ההפרדה, עד כדי כך שלא תאמינו, חברי חברי הכנסת, אבל יש צילום מתועד של מצבים שבהם השוטר, שואל אותו אזרח ישראלי תמים, שהוא לא חובש כיפה, הוא שואל אם מותר לו לעלות או לא, שואלים אותו: האם אתה דתי? הוא אומר: לא. אז אומרים לו: כן, תעבור. אם התשובה היתה כן, היו צריכות לחול עליו כמה הגבלות, שאני תיכף אתאר. האזרח התמים משיב תשובה אמיתית ונכונה, הוא לא דתי, ולכן אפשרו לו מייד לעלות.
מדובר במספר לא פשוט של מגבלות, חברי חברי הכנסת. קודם כול, הדרישה להציג תעודות זהות בשעות שמותרות לביקור היהודים זו דרישה שלא חלה באופן אוטומטי על כל אזרחי ישראל היהודים. לעומת זאת, יהודי דתי שהוא בעל חזות דתית, כשהוא בא לעלות להר-הבית, בדרך כלל אין מצב שלא ידרשו ממנו להציג את תעודת הזהות. יותר מכך, פרטי תעודת הזהות שלו נרשמים במחשב המשטרה לצורכי המעקב, ורק לאחר מכן התעודה מוחזרת. וזו כמובן שוב פגיעה בפרטיותו של האדם. אין שום סיבה בעולם שמשטרה צריכה לדעת מי מבין האזרחים כן מבקר ולא מבקר במקום מסוים, ובוודאי לא לעשות את זה על סמך ההשתייכות הדתית והמראה החיצוני של האדם.
אני אמשיך לעבור על רשימת המגבלות. ליהודי דתי אסור להסתובב בהר-הבית לבדו. לפי ההנחיות הוא חייב להיות מלווה בכל מקום ובכל זמן על-ידי שוטר ועל-ידי נציג הווקף. שוב, אזרח ישראלי יהודי לא דתי, לא חלות עליו המגבלות האלה, הוא יכול לעבור בקבוצות התיירים, הוא יכול להסתובב לבדו, אחר כך כבר הוא, לפי החלטתו, יחליט לאן הוא הולך ולאן הוא לא הולך. אלה כבר שאלות של ההלכה היהודית. אבל יהודי דתי שמחליט כן לעלות, אין דבר כזה. לכן הוא גם חייב בכל מהלך הביקור להמתין לליווי הזה. למשל, אם לא יהיה שוטר פנוי להתלוות אליו, לא תאופשר כניסתו להר-הבית עד שהשוטר לא יהיה פנוי. ובמקרים רבים שתועדו ונרשמו עבר זמן די ממושך.
הדרישה הזאת למעשה מתלווה לדרישה נוספת. קיימת הגבלה מאוד-מאוד חמורה על גודל הקבוצה שבה יהודים דתיים, אדוני שר המשפטים, יכולים לעלות להר-הבית. אם חס וחלילה המספר הזה מופר, המשטרה לא מאפשרת את הביקור. כאשר אותן מגבלות לא חלות על קבוצות של ישראלים אחרים, כולל יהודים שהם לא בעלי חזות דתית, עד כדי לפעמים מקרים מאוד-מאוד קיצוניים – יש, שוב, מקרים מתועדים – שהגיעה קבוצה של 11–12 איש, ומשום שהיה אחד יותר ממה שהמשטרה החליטה באותו רגע שמותר להם לעלות, אותו אחד הופרד מהקבוצה ונאלץ לחכות עד ששוב תצטבר קבוצה מספקת כדי שהמשטרה תואיל בטובה ללוות אותה ולאפשר לאנשים לעלות.
גם כאן, כמובן, מדובר בהחלטה די שרירותית. המספרים האלה למעשה זזים. לעתים מגבלות מסוג כזה מביאות לעצם מניעת הביקור, כי הרי יש מספר שעות מאוד מוגבל לקיום הביקור, ואז אם באים בקבוצה שהגודל שלה חורג, מפרידים את הקבוצה, ומחכים לגיבוש קבוצה חדשה, ואז מחכים לשוטר, ואז מחכים לליווי של נציג הווקף – פתאום מתברר שחלף הזמן, ואותו יהודי שרצה לעלות להר-הבית צריך לחזור על עקבותיו ולבוא ביום אחר ולקוות שיתמזל מזלו.
אני אמשיך בתיאור המגבלות האלה, אף-על-פי שנדמה לי שגם מה שתיארתי כשלעצמו הוא כבר חריף ביותר וזועק לשמים. מדובר כאן באפליה על רקע דתי או על רקע חזות חיצונית, כי כפי שאמרתי, אף אחד לא בודק בציציותיו של אותו אדם; כמעט הייתי אומר את זה, אבל לא אוכל להגיד את זה, כי כן בודקים בציציותיו של אותו אדם, רק פשוטו כמשמעו, באופן גופני. יהודי שהוא בעל חזות דתית גם זוכה לתענוג מיוחד של חיפוש מאוד-מאוד מדוקדק בכל חפציו ובכל בגדיו. ושוב, בשונה מאוד מכל ישראלי אחר, כולל יהודים שמבקרים בהר-הבית. כמובן, מתוך חשש שמא אותו יהודי מבריח ספר תפילה או תנ"ך יחד אתו.
אם היה מדובר בעבירה ביטחונית חמורה, הברחת ספר תנ"ך או ספר תפילה להר-הבית – אבל לא זאת היא. למשל, ללא יהודים מותר להביא ספר תנ"ך להר-הבית, אין בכך שום עבירה על שום מגבלה. לגבי יהודים ישראלים, גם עליהם חלה המגבלה. אמרתי, יש גם הפרדה בין יהודים לא דתיים לבין כל השאר. אבל למשל ליהודי דתי לא יאפשרו להביא שום ספר להר-הבית.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
ליהודי אסור להניע את השפתיים בהר-הבית. אסור לו להניע את השפתיים ואסור לו להתפלל שם.
זאב אלקין (הליכוד):
חבר הכנסת רותם, למעשה המציאות יותר מורכבת מכפי שאתה תיארת. קודם כול, לפי פסיקת בג"ץ כולנו יודעים שמותר ליהודי להתפלל בהר-הבית, אלא אם כן זה גורם לסכנה ביטחונית, וזה נתון, כמובן, לשיקולה של המשטרה. אבל, וכאן האבל המעניין, היות שיהודי חילוני שעולה להר-הבית, אף אחד לא מתלווה אליו, אז ברוב המקרים, אם הוא רוצה להתפלל בלחש בעצמו, אף אחד לא יפריע לו. לעומת זאת, צודק חבר הכנסת רותם: אם חס וחלילה יהודי דתי שהוא תחת פיקוח מיוחד, גם של איש המשטרה וגם של הווקף, יניע שפתיו, הוא כמובן יואשם בזה שהוא מתפלל ומייד הוא כמובן יורחק מהר-הבית.
אנחנו כאן מדברים על שורה של מגבלות קשות ביותר, מגבלות מבישות ופוגעות בכבוד האזרח וחירותו, למעשה מנוגדות לכל הפסיקות של בג"ץ בעניין.
הנושא הזה שאני מתאר למעשה נדון בבג"ץ, וטענה המדינה, טענה המשטרה שאין המגבלות האלה, וטענו העותרים שיש מגבלות מסוג כזה. למעשה הבג"ץ נתן זמן למדינה לבדוק אותה בהתנהלות. לצערי, אדוני שר המשפטים, שצריך תיכף להיכנס לנעליו של השר לביטחון פנים ולהגן על נוהל אפליה חמור ביותר, מתברר שתשובת המדינה לבג"ץ זה דבר אחד, ומדיניות בפועל זה דבר שני. ולכן, עם כל הזהירות וכל העדינות שבנושא, אני חושב שהוא ראוי לדיון מעמיק בוועדה בכנסת, כגון למשל ועדת החוקה, שהיא זאת שמגנה על זכויות האדם. שתבוא המשטרה ותסביר אחת ולתמיד, יש נוהל מיוחד או אין נוהל מיוחד.
השר משולם נהרי:
יש פסיקה שאסור.
זאב אלקין (הליכוד):
נכון, אבל יש מעשה שקורה. ולכן הכנסת זה בדיוק המקום לקיים את ההתדיינות הזאת, ואולי להביא פעם אחת ולתמיד שיהודי דתי לא יהיה מופלה לרעה דווקא ברגע שהוא רוצה לעלות למקום הקדוש ביותר, זה הר-הבית.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, חבר הכנסת זאב אלקין. כבוד שר המשפטים יעקב נאמן, בבקשה. שר המשפטים יעקב נאמן עונה בשמו של השר לביטחון פנים.
שר המשפטים יעקב נאמן:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, התבקשתי בשם השר לביטחון פנים לענות על ההצעה לסדר-היום בנושא היחס ליהודים המבקשים לעלות להר-הבית. חבר הכנסת זאב אלקין הנכבד ביקש לדון ביחס המשטרה ליהודים דתיים המבקשים לעלות להתפלל בהר-הבית.
ראוי להקדים ולבהיר כי הר-הבית הינו מקום רגיש אשר טמון בו פוטנציאל גדול לקיומם של סכסוכים בעלי אופי אלים, ועל כן נדרשת המשטרה לנקוט זהירות רבה בכל הנוגע לשמירה על הסדר הציבורי במקום.
לעניין זה מן הראוי לצטט את דברי נשיאת בית-המשפט העליון – אני מצטט: "נוכח מרכזיותו וחשיבותו הרבה של הר-הבית גם לבני דתות אחרות, הסכנה הנובעת מהתלקחות האלימות שם אינה בגדר סכנה מקומית בלבד והיא עלולה להוביל להתלקחות שאופייה יסכן את הביטחון גם מחוץ לגבולות המדינה והאזור. לכך יש להוסיף כי למתרחש בהר-הבית השפעה על שיקולים מדיניים ועל יחסי החוץ של המדינה. בהתחשב בכל אלה, מהווה הר-הבית מקום בעל רגישות ייחודית ויוצאת דופן, ולפיכך השמירה על הסדר הציבור בו מחייבת זהירות מרבית" – בג"ץ 8988/06, יהודה משי זהב נגד אילן פרנקו, מפקד מחוז ירושלים.
אני רוצה לומר בשם השר לביטחון פנים, שלאור דברים אלה אני מבקש להבהיר כי אף שקיימות טענות חוזרות ונשנות בעניין, הרי שאין כל שינוי במדיניות המשטרה בנושא ביקורים וסיורים של יהודים במתחם הר-הבית.
לעניין טענתו של חבר הכנסת זאב אלקין בדבר יחס לא הולם של המשטרה ליהודים דתיים, השר לביטחון פנים מדגיש כי אין מדיניות של אפליה, אלא המבקרים בהר-הבית – שהינו כאמור מקום רגיש – עוברים בידוק בהתאם לכללי הסטטוס-קוו הנהוגים במקום.
בהזדמנות זאת יש לומר כי בהר-הבית בוחשים יותר מדי גורמים קיצוניים משני הכיוונים. השר לביטחון פנים מבקש מכולם להפסיק להתסיס ולהלהיט, כי המשטרה נמצאת בתווך. הר-הבית הינו מקום קדוש וצריך לשמור עליו מכל משמר.
דוד רותם (ישראל ביתנו):
איך גורמים קיצוניים בוחשים בהר-הבית?
שר המשפטים יעקב נאמן:
אין התנגדות שהנושא יובא לדיון בוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אז אדוני מציע ועדה?
שר המשפטים יעקב נאמן:
לא, המציע הציע ועדה.
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, באין הצעות אחרות, אנחנו מצביעים, מי שבעד הוא בעד דיון בוועדה, מי שנגד, מתנגד.
עתניאל שנלר (קדימה):
ועדת חוקה.
היו"ר אורי מקלב:
ועדת חוקה חוק ומשפט. מי שנגד, מתנגד לדיון בוועדה, הפירוש הוא להוריד מסדר-היום. מי שבעד, בעד דיון בוועדה.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט, נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד 12, אין מתנגדים, נמנע אחד, אני קובע שהנושא: היחס ליהודים דתיים המבקשים לעלות להר-הבית, של חבר הכנסת זאב אלקין, יעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
תוויות: הר הבית
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית