12.31.2011

רשימתנו במגזין "מראה" גליון 179



אלי פולק וישראל מידד

כאשר זורקים בומרנג, באופן תיאורטי הוא חוזר אליך חזרה. בשיווק, אפקט הבומרנג חל כאשר מתאמצים קשה מדי. היחס המתקבל מצד הקונה הינו שלילי, והוא בוחר לא לרכוש את המוצר. הנה עוד כמה דוגמאות המסבירות מדוע הוא חל אצלנו ביחס לתקשורת המוטה.

דנה ויס מערוץ 2 נסעה לוושינגטון להשתתף בכנס מרכז סבן. שם היא ניהלה דיון בנושא יחסי ישראל-אמריקה, חברי הפאנל כללו את טום פרידמן מה"ניו יורק טיימס", מרטין אינדיק מ-CNN ומרכז סבן, והפרשן הישראלי אהוד יערי.

האירוע שודר בשני חלקים ב-10 בדצמבר. חלק א' היה הקלטה מראש של הדיון בפאנל. לא ניתן היה להבחין בהבדל כלשהו בין ויס כמנחה לבין חברי הפאנל – בשאלותיה ובהערותיה היא נקטה רטוריקה חריפה נגד נתניהו ונגד ממשלת ישראל. לאחר מכן הופיע שידור חי עם ד"ר יועז הנדל, ראש מערך ההסברה הלאומי ודובר ראש הממשלה. נוכחותו סיפקה מעטה דק של איזון לפאנל בוושינגטון, אולם הוא היה במיעוט. אפילו בדיון זה, ניצלה ויס את מעמדה כמנחה בכדי להציג שאלות נגד הממשלה.

כנס סבן אומנם היה אירוע שמאלני, אך התקשורת שדיווחה בהרחבה על הכנס, הציגה אותו כמעין תרגיל אובייקטיבי אינטלקטואלי שמסקנותיו תמכו בגישה שממשלת נתניהו מסכלת את פתרון שתי המדינות שכל כך נחוץ, כביכול.



צליל הדממה

ישנו צד אפל לתקשורת הישראלית המדווחת על אירועים בחו"ל – זהו צליל הדממה. התקשורת מחביאה מהציבור הישראלי אירועים וחדשות שאינם תואמים את האג'נדה של "התקינות הפוליטית" .

דוד ברנט ופרופ' אפרים קארש, מנהל פורום המזרח התיכון ופרופסור למחקר באוניברסיטת קינגס קולג' בלונדון, פרסמו מאמר ברבעון הפורום בשם "Azzam’s Genocidal Threat" (המאמר בנוסחו העברי "איום ההשמדה של עזאם" פורסם במגזין "מראה"). במאמר הם גילו את מקור אמירתו הידועה לשמצה של עבדול רחמן עזאם, מזכ"ל הליגה הערבית הראשון, כי הקמתה של מדינה יהודית תוביל "למלחמת השמדה וטבח מזעזע שייזכרו כמו הטבח המונגולי ומסעות הצלב". ברנט וקארש גילו כי איומו של עזאם, נאמר לפני קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר, 1947.

ממצא זה שולל בבירור את רעיונותיהם של "ההיסטוריונים החדשים" כמו ד"ר תום שגב, שטענו כי יהודי פלשתינה לא היו נתונים תחת שום איום ממשי מצד העולם הערבי באותה עת. שגב מצא לנכון לפרסם מאמר באנגלית ובעברית ב"הארץ", בניסיונו להמעיט בערך גילויים של ברנט-קארש. מאמר זה הוביל למאמר נוסף של קארש, שכותרתו "הארץ: העיתון לאנשים שחושבים?", שבו סיפר קארש כי שלח לעיתון תגובה למאמרו של שגב תוך שלושה ימים ממועד פרסומו, אך מערכת ה"הארץ" התמהמהה שישה שבועות, שבהם נאלץ קארש להתווכח עימה, עד שלבסוף פירסם העיתון גרסה מקוצרת של תגובתו, וזאת רק במהדורתו העברית.

ביקורתו של קארש על שגב הייתה נוקבת. הוא האשים אותו בעיוות, בהשמצת אלה שהביאו את אמירתו של עזאם לידיעת הציבור, בהיפוך האמת ובאי-רצון לעזור "לארצו להשיב את האמת ההיסטורית, לאחר עשורים של עיוות בלתי נלאה". הוא המשיך והאשים את "הארץ" בהתעסקות "זולה בדיכוי האמת וסתימת פיות, בזמן שבהתחסדותו, מציג עצמו העיתון כלוחם בניסיון לכאורה של ממשלת ישראל לעשות בדיוק את זה".

קשה להפריז בהשלכותיו של דיון אקדמי חשוב זה על הנרטיב של ישראל במלחמת 1948 או בהשפעתו על ספרי הלימוד שלנו. למרבה הצער, הנושא כלל לא נדון בתקשורת. במקרה זה, הבומרנג פועל בכיוון ההפוך – בחו"ל. אם "הארץ" מעלים עובדות היסטוריות כאן, מדוע שלא יעוות את ההיסטוריה גם בחו"ל?

המקרה של קארש אינו מקרה בודד. כמה אנשים בישראל שמעו על ארגון אמריקני בשם "ACT! למען אמריקה"? המייסדת, בריג'יט גבריאל, לבנונית שהיגרה לארה"ב, מומחית לטרור ומחברת של שני ספרים. היא מגדירה את עצמה כ"ניצולת טרור איסלאמי שאיבדה את ארץ מולדתה לבנון לטובת הגמוניה של האיסלאם הקיצוני ואשר נדרה להבטיח כי לאמריקה, המדינה שאימצה, לעולם לא יהיה אותו גורל".

בנאום שנשאה לאחרונה היא מתארת & 8 203;​את השנאה העצמית שמקדמים בקמפוסים אמריקניים, בעיקר אקדמאים במדעי החברה. היא מגנה את התעמולה האיסלאמית שמלמדים לאחרונה בבתי הספר הציבוריים באמריקה, אשר לטענתה עומדת בסתירה בוטה לעקרון האמריקני המקודש של הפרדה בין דת ומדינה.

נשמע מוכר? נראה כי לנו יש בעיות דומות לאלו שבהן נאבקת גבריאל. אולם סוג זה של חשיבה אמריקנית רחוק מהמכ"ם של כנס סבן, למרות ההשלכות הישירות שיש לנושאים אלה על ישראל. ככזה, הוא אינו "ראוי" לסיקור תקשורתי בישראל. זה פשוט לא מתאים לנרטיב "המקובל".

פרופ' אלן דרשוביץ ביקר לאחרונה בישראל, בין היתר על מנת לקבל את פרס מנחם בגין. בראיון לסגן עורך הג'רוזלם פוסט, סטיב לינד, אמר הפרופסור מהרווארד: "כל הגורמים (של התקשורת) עסקו בהפרזה ובהגזמה בנושאים אלה..." . לאחר מכן, בראיון עם יעקב אחימאיר בערוץ 1, ציין דרשוביץ את ההתבטאויות המזלזלות על ישראל והציונות של כוכבי התקשורת הישראלית, כולל אורי אבנרי ושפע של כותבי טורים ב"הארץ". דרשוביץ טען כי רטוריקה בוטה מסוג זה מספקת לאויבי ישראל תחמושת בעלת עוצמה, ומקשה ביותר על מגיניה של ישראל להעביר אפילו את המסר העובדתי הפשוט.

אבל בסופו של יום, אפקט הבומרנג האמיתי מחזיר מכה לעיתונות הישראלית. הציבור בישראל מודע היטב לכך שלעתים קרובות מדי העיתונות מדכאת את הדמוקרטיה הישראלית במקום לחזק אותה, והשפעתו עליה נמצאת במגמת ירידה.

 


* המאמר The Media Boomerang Effect התפרסם במקור ב"ג'רוזלם פוסט".



12.30.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 474 מיום 29.12.2011

'וידיאוקרטיה' ישראלית

וכה אמר בשבוע שעבר שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, לאחר שנפגש עם בכירים של ערוץ 10 ונציגי העובדים בו. "אני רואה במאבקכם מאבק על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל... דמוקרטיה נשענת על שתי כנפיים - פעולת הממשלה והפעולה הביקורתית של עיתונות חופשית. לא ניתן להפריד בין השתיים ועדיין להישאר דמוקרטים. ציפור אינה יכולה לעוף עם כנף אחת". האמנם כך המצב בישראל? סכנה לדמוקרטיה? או אולי הסכנה באה דווקא מהתקשורת? סרטו של אריק גנדיני משנת 2009 על תעשיית התקשורת של ברלוסקוני באיטליה העניק לנו את המונח 'וידיאוקרטיה', והאקדמיה אימצה אותו כביטוי לתופעה של עוצמת התמונה המשתלטת על החברה, כך שמי שיודע טוב יותר להשתמש ולנצל את הכלים הוא שיגבר. בישראל, מי שיכנה את המציאות התקשורתית כ"וידיאודיקטטורה" לא יטעה בהרבה. אם באיטליה הדרך לשלטון של בעל האימפריה הטלוויזיונית עברה בעיקר במסלול של תוכניות בידור, בישראל המתקפה התקשורתית מתנהלת בעיקר במישור הפוליטי. ובמאבק זה, הדמוקרטיה מפסידה. כי הרי עם כל החטאים והחסרונות של הפוליטיקאים, לפחות יש לנו האזרחים את הזכות לא לבחור בהם. לעומת זאת, איזו השפעה אמיתית יש לנו על התקשורת? האם אנו בוחרים בעורך, בטכנאי, בכתב, או בפרשן? בתקשורת פועלים כאילו בשמנו, כשבאמת, הקול שלהם, וגם הידיים שלהם.

* ואי אפשר בלי משהו לחנוכה. ובכן, ביום ראשון בערב שודר בערוץ הראשון משחק הכדורגל בין מכבי ת"א ומועדון הספורט הפועל אשדוד. במחצית ניהל בוני גינזבורג, מנחה השידור, שיחת פרשנות עם חברי הצוות. ברקע נשמע היטב אדם אשר בירך דרך מערכת הכריזה על הדלקת נרות חנוכה באצטדיון. ויש לשאול מדוע לא ראה המנחה לנכון לעצור את שטף הדיבור לדקה וחצי, על מנת שטקס ההדלקה יועבר ללא הפרעה. בכך הוא גילה חוסר רגישות לסעיף 3 של חוק רשות השידור הקובע שהשידורים יחזקו "את הקשר עם המורשת היהודית וערכיה". דבר כזה לא צריך לקרות, ובוודאי שלא בזמן החג המסמל את המאבק בין תרבות יוון, אשר הצטיינה במשחקי הספורט שלה, לבין המורשת היהודית.

12.22.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 473 מיום 22.12.2011


כפי שכתבתי כאן בעבר, אחד מהכלים באמתחתם של מבצעי ההטייה התקשורתית הוא המסגור. כתב, עורך ומפיק יוצרים חדשות לפי שיקוליהם, ואם רצונם הוא לעוות, הם יבחרו בזווית צילום מסוימת. ואם רצונם לבזות, שאלות המראיין יקברו את המרואיין בעודו חי... הם משתמשים במינוח שנוח להם כדי למסגר את הידיעה בתוך מתווה שאינו משאיר שום פתח מילוט אלא למשופשפים ביותר.

בתוכנית 'פגוש את העיתונות' של ערוץ 2 ששודרה במוצאי שבת בהנחייתה של דנה ויס, ישבו ליד שולחן הדיונים יורם פרי, דן חלוץ, המפכ"ל לשעבר משה קראדי והשופט בדימוס אמנון סטרשנוב. בנוסף לכך, שודרה גם הצהרתו המתלהמת של בנימין בן-אליעזר (ללא התיקון המאוחר).

המשדר נפתח אמנם בהופעה של מזכיר הממשלה צביקה האוזר ועם שלוש שניות של דברי רוה"מ נתניהו, אך האוזר היה במיעוט. וכדי להשלים את קווי המסגור כמעט באופן הרמטי, מישהו חשב על קלף מנצח: הכותרת שרצה לכל אורך הדיון היתה: "איך מתמודדים עם טרור יהודי". בלי סימן שאלה. אז בעוד אורח זה או אחר מביע דעה, צרכן התקשורת נלכד מול המסך שאומר לו שיש "טרור יהודי". לא מתפרעים, ולא פעילים ולא חמומי מוח אלא טרוריסטים.

אבל בכל זאת ההשפעה עומעמה בכך שבתחתית המסך שודרו עדכונים חדשותיים שכללו שמאבטח נדקר בידי פלשתיני במעלה אדומים ובכיר הג'יהאד האיסלמי שנעצר ביו"ש, ידיעות אודות טרור אמיתי, שבוודאי קלקלו למפיקי התוכנית את האג'נדה ופרצו את המסגור שביקשו לכפות עלינו. מסתבר שלפעמים החדשות כן יכולות להציל אותנו מהיד המכוונת והממסגרת של אנשי התקשורת, שכל מקצועיותם היא איך לא לשמור על אתיקה מקצועית.

ישראל מידד



תוויות:

12.18.2011

על "תג מחיר" ונוער גבעות

הרב פרופ' נחום אליעזר רבינוביץ'...אומר שבריוני תג מחיר דומים לבריוני החורבן. "זה חילול השם גדול ונורא, ואין ספק שכל מי שיש יראת שמיים בליבו חייב למנוע ולהוכיח את מי שנוהג כך", אומר הרב רבינוביץ'. "התופעה של פגיעה בבתי תפילה של אחרים, אם אמנם יהודים אחראיים לזה, היא תופעה שמזכירה את סדום ועמורה. תג מחיר זה נגד רוח היהדות ואיסור מפורש מהתורה. לא צריך לחסוך שום כוח כדי למצוא ולהעניש אותם"...זה נעשה למען כוחות הנפש שלהם, שהם מעוותים לגמרי. זו הממשלה שלנו. אם היא אינה מבינה מה היא עושה או שמתנהגת לא נכון, יש למחות, אבל בוודאי לא באלימות, ולא נגד חפים מפשע: חיילים או פלשתינים".

אליקים העצני:.."יש לנו ויכוח עם ממשלת ישראל, ובמקום להתווכח, להפעיל לחץ ואפילו להתנקם במי שמכה אותך, הולכים ופוגעים בערבים, ואם לא די בכך, הולכים ופוגעים בדת שלהם. הדבר הזה הוא חשיבה מפגרת של האדם הקדמון, ואולי אני מעליב אותו"..."מחשבת עוועים שכזאת? להצית מלחמת דת? ושאנו נהיה אלה שנצית מלחמת דת? שניתן חומר ביד אויבינו שידם בטרור, בחילול קודשי ישראל בהר הבית, בהריסת בתי הכנסת בגוש קטיף, בחילול בתי הקברות שלנו? המעשים המטורפים הללו מורידים אותנו מהמשלט המוסרי הזה ואת זה מרשה לעצמה לעולל לעם ישראל קבוצה קטנטונת, שאין באמתחתי מספיק מילים כדי להסתייג מהם". תג מחיר...אינו כדאי: "הוא מכתים את מפעל ההתנחלות שאין צודק ומוסרי ממנו, יותר מכל הכפשות השמאל הקיצוני".

הרב יובל שרלו..."זה קודם כל אסור מבחינה אנושית, מוסרית והלכתית ומעבר לכך זה מסכן את ההתיישבות ביהודה ושומרון, שעתידה תלוי בהסכמת עם ישראל. הפעילות הזאת כורתת את הענף שאנו עצמנו יושבים עליו. קשה לראות נזק גדול יותר להתיישבות עצמה"..."הפרת כללים יסודיים של התנהגות על ידי פגיעה בכוחות הביטחון ובפלשתינים, בעיקר כשהיא נעשית על ידי ילדינו, מגדלת דור אנרכיסטי ופרוע. הנזקים כתוצאה מכך הם כבר עצומים והם הולכים ומתפתחים - נזק לילדים עצמם שלא ימצאו את מקומם בחברה נורמטיבית ונזק נוסף - שהאנרכיה הזו תופנה בהמשך כלפי פנים. שמירת חוק", מבהיר שרלו, "אינה רק מילה של שמאלנים והיא צריכה להיות משותפת לכולנו, משום שבלעדיה, איש את רעהו חיים בלעו".

וועד רבני בנימין..."מעשיהם של קומץ המתפרעים בבסיס, הינם חמורים מאוד, בלי שום קשר לזהותם. הם חותרים תחת אחדות האומה, ומזיקים להתישבות עצמה. שום פעולה של מתנגדי ההתיישבות גם אם היא פושעת, אינה מצדיקה פגיעה כזאת בצה"ל. כעס וייאוש אינם מכשירים פעולות נגד העם, הגורמות אך ורק הרס וחורבן. עיקר תפקידו של צבא ההגנה לישראל הינו להגן על עם ישראל בפני אויביו. אשר על כן, מעשים כגון אלו פוגעים בביטחון עם ישראל: הן ישירות בפגיעה ברכוש הצהל"י, וקל וחומר אם גרמו לפציעתו של חייל, והן בכך שהמעשה מחדיר לשורות הצבא עצמו עוד ניכור ועוינות, הפוגעים ביכולתו לשמש כצבא העם. יחד עם זאת, אנו דוחים בשאט נפש את ההסתה שהייתה ביומיים האחרונים הן בתקשורת והן מאישי ציבור שונים כנגד כלל הציבור המתיישבים. אמירות קיצוניות ופרובוקטיביות כנגד ציבור שלם, שאין לו חלק במעשים הללו, עלולות גם הן ליצור שנאה ואיבה, שאחריתם מי ישורנו".

^












12.15.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 472 מיום 15.12.2011


טכניקת 'הבומרנג' נוצלה בעבר בתקשורת הישראלית כדי לעקוף את הצנזורה הצבאית. וכך זה עבד: כתב ישראלי מעביר לעמיתו מהתקשורת הזרה ידיעה, זיהוי או סיפור שאין לו רשות מהצנזורה לפרסם בארץ. לאחר שהעניין מתפרסם בחו"ל, רשאי אותו כתב ישראלי לצטט מהידיעה כשהוא מתבסס על הניו-יורק טיימס או הגארדיאן הלונדוני.

בינתיים השיטה השתפרה. דוגמה לכך ראיתי בערוץ השני במוצאי שבת. דנה וייס ראיינה במסגרת כנס מרכז סבן בוושינגטון מלפני שבוע וחצי שלושה אישים: אהוד יערי (פרשן הבית), טום פרידמן ומרטין אינדיק. הפאנל הזה, ואני כולל בו את דנה וייס עצמה שהשתתפה באופן פעיל דרך ניסוח השאלות וההערות, התדיין באמצעות שיח ביקורתי לממשלת ישראל ולעומד בראשה בצורה מוטה ומוגזמת. הצופה בבית 'זכה' למנה גדושה של בומרנג משופר, כשדנה וייס ניתבה מבירת ארה"ב בשלט רחוק מסר ברור בסיוע אנשים מכובדים לכאורה. וכן, היה פרשן באולפן בשידור חי, אבל אחד נגד ארבעה אינו איזון.

ואל נשכח עוד טכניקה שנכנסה לפנתיאון התקשורתי הודות לחיים יבין: הרמת גבות. במוצאי שבת האחרונה, בשעה סמוכה לחצות, שודרה כתבה קצרה על הכרזתו של המתמודד למועמדות המפלגה הרפובליקנית בארה"ב לנשיאות ניוט גינגריץ'. המועמד הרפובליקני הצהיר שהעם הפלשתיני הוא "עם שהומצא", כי בעצם מעולם לא היתה מדינה בשם פלשתין והשטח שבו חיו ערביי ארץ ישראל היה חלק מהאימפריה העות'מנית. בתום הקטע בחר מנחה התוכנית, אבי פירסט, להרים גבות בצורה מוגזמת. אינני בטוח מה הוא ביקש לבטא בתנועה זו: האם רצה לזלזל בדברים שנאמרו או באיש שאמרם, או אולי רק רצה להשתוות לחיים יבין או ליונית לוי. בכל מקרה, ככל שהעיתונאי ממעט להכניס את עצמו לחדשות ככתב, כעורך, כמנחה או כמראיין (ראו מקרה דנה וייס לעיל) כך ייטב - לנו כצרכני תקשורת ולעיתונאים כאנשי מקצוע.

^

12.14.2011

גבי גזית צועק בישדור חי



הפיצוץ - והצעקות של גבי גזית - מתחילים בערך ב- 5:55

^

12.13.2011

תורת המלך מול דרך המלך

תכני החיבור עמדו במרכז דיון אקדמי שנערך הערב בחוג למחשבת ישראל. רב מיצהר שנאם בשבחי הספר הותקף בקריאות נאצה כשניסה להסביר לקהל: "אינם מבינים את מציאות חיינו המסוכנת"

"בושה שמוסד אקדמי נותן במה לאנשים שקוראים לרצח" - כך קראו אתמול (שני) סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במהלך כנס נערך בה בנושא הספר השנוי במחלוקת "תורת המלך". כינוס דומה שהיה אמור להתקיים בקיץ בחיפה בוטל בלחץ סטודנטים ומרצים.

לכנס, שנערך ביוזמת ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, הגיע מטעם מחברי הספר הרב ישראל אריאל מיצהר. נוכחותו עוררה סערה במקום, וכאשר התכונן לנאום באירוע, חלק מהנוכחים קמו ממושביהם והניפו שלטים עליהם נכתב "גזענים - לא בבית ספרנו" ו-"לא רוצים פשיסטים בירושלים. אחרים קראו קריאות ביניים. המאבטחים באולם קרעו את הכרזות שהופנו במקום, ואפשרו לאריאל להמשיך בדבריו.

"הייתם יושבים על אותה במה עם חברי המפלגה הנאצית?", שאלו פעילי תא "סולידריות". אחד המרצים באוניברסיטה, ד"ר עמיאל ורדי, נטש בזעם את אולם הכנס. "אני בוש באוניברסיטה העברית שאפשרה את קיומו של הכנס הזה", אמר. "הכנס שימש הזדמנות לקהל סטודנטים הנוטה אחר עמדות גזעניות ורצחניות להריע לנציג מחברי הספר".

גם תא מפלגת העבודה באוניברסיטה התנגד לקיום הכנס, אך לא להזמנתו של הרב אריאל. התא מסר כי "דיון אקדמי בספר הוא לגיטימי, אך אין מקום בו - או באקדמיה - לאדם שנותן אישור ותמיכה לכתבים המסיתים לאלימות ולרצח. יש להוקיע אמירות כאלה מהחברה ולהגן על הדמוקרטיה וערכיה. בעניין חיי אדם אין מקום לפשרה, וכאן עובר הגבול לפלורליזם".

הכנס נערך בבניין בית הלל בקמפוס הר הצופים, תחת אבטחה כבדה של האוניברסיטה. באולם הקטן הצטופפו כמאתיים בני אדם. הרב אריאל טען בנאומו כי הלכות שקבע הרמב"ם, בהן דין רודף, עדיין נכונות כיום. "איש מכם לא מכיר את המציאות כמו שאני מכיר ביצהר", אמר אריאל. "המציאות היא עוינת ומסוכנת, בדיוק כפי שהספר תורת המלך מתארת אותה".

מלחמת אחים? "רק אם יחליטו להרוג את אנשי יצהר"

לדברי הרב אריאל, הדבר שמאפיין את העם הפלסטיני כעם הוא "בעיקר ההתנגדות" ליהודים. "זה האפיון שלו וזה הזהות שלו, ולתת להם להתעצם, בשם החיפוי, לפיו עד שמישהו לא ירה בי אז הוא יכול להסית ולהיות מוסת כמה שהוא רוצה, זו לא תורה מוסרית", אמר. "אתם לא חיים את התהלוכות, את הנאומים ואת עוצמתם כפי שאני חי אותם. אני לא רוצה לספר לכם כמה פעמים ניצלנו ביצהר מפועלים ערבים שבעבר עבדו אצלנו. התפיסה של התורה היא ריאלית, וזו לא חוכמה לשבת במקום מרוחק ולפנטז על 'איזה איום'. זה נראה לי הזוי. הקיום היהודי הוא הקרוב ביותר לצלם אלוהים".

בתשובה לשאלה מה היחס הרואי לחילונים, השיב הרב אריאל כי "אתחיל להתלבט האם לפתוח במלחמת אחים אם יגיע היום שבו יחליטו להרוג את אנשי יצהר". לדבריו, בספר "תורת המלך" לא נכתב כי צריך להרוג גויים, ולא נכתב כי "הגויים הם הפקר".

"צריך להבין שהיהדות איננה מתאפיינת בגזע, אלא בשייכות תרבותית שבנויה על קשרי דם. תרבות אמיתית עוברת דרך ערוצים של דת ומשפחה, ולא דרך אוניברסיטה", הסביר הרב אריאל לקהל שומעיו, שאחד מהם קטע את נאומו בשאלה: "גם אף ארוך עובר דרך הדם?. משתתף אחר בכנס צעק: "אתה חרפה ליהדות ואתה לא רב. אתה ליצן".

בכנס דיברה גם פרופ' רחל אליאור, שטענה כי הכיבוש הוא הגורם הבעייתי באזורנו. היא דחתה בשאט נפש את הכתוב בספר, ואמר כי הרטוריקה של "תורת המלך" מזכירה את התורה הנאצית. "המערכת הדמוקרטית בישראל מאוימת על ידי החוגים הללו, והספר הזה הוא פרי הבאושים של הכיבוש. אין מקום לדיון פילוסופי בספר שמתיר להרוג ילדים". עוד קודם לכן אמר ד"ר אלי חדד מהחוג למחשבת ישראל כי "הספר מנסה לפתור בעיות אמיתיות, על ידי לוחמה בטרור, ובעיות שהמשפט הישראלי אינו נותן להן תשובות. אבל הפתרונות של מחבריו חצו את הגבול. בדרכי הפתרון שלהם לטרור, הם מצדיקים את השימוש בו".

ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, אמר כי "מי שלא מתמודד עם הספר בצורה אקדמית עוצם את עיניו. הספר נותן עונה לבעיות אמיתיות של אתיקה במהלך המלחמה, אבל לא נותן תשובות אמת. הוא סובל מאוטיזם מוסרי בכך שהוא מנותק מהשיח של המערכות המוסריות והוא חילול ה'. יש דברים שאנשים שאסור לאנשים שעברו את השואה לומר אותם".

גישה מתנגדת:


לאריאל פינקלשטיין נמאס לשמוע על הצידוק ההלכתי של "תורת המלך", אז הוא כתב מאמר שמפריך בזה אחר זה את כל הטיעונים ההלכתיים של מחברי הספר

"חצאי דברים ופלפולים הלכתיים", כך קובע מאמר שראה אור לאחרונה בגיליון החדש של "אקדמות", בהתייחסות נרחבת לחוברת "תורת המלך". הכותב אריאל פינקלשטיין (24), בוגר ישיבת ההסדר בנתיבות שאף הוציא חוברת בנושא ("דרך המלך"), מבקש לטעון כי טיעוניהם ההלכתיים והמוסריים של מחברי הספר, "קלושים ועמומים".

"לא ייתכן שכל רב ימציא לו סברות מחודשות וינהג לפיהן, או יסתמך על דעות שוליות כאשר מדובר בהלכות נפשות", הוא כותב – ומפריך אחת לאחת את הטענות המובאות בחיבור ההלכתי השנוי במחלוקת, שכתבו הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת "עוד יוסף חי", והרב יוסף אליצור. השניים נחקרו בעקבות הפרסום, לאחר שפסקו כי מותר לפגוע בתינוקות אם ברור לנו כי יגדלו להזיק לנו.

מאמר שכותרתו "שכּל זר הוא צר ואויב", מתעמת פינקלשטיין עם מכלול הטיעונים של המחברים, ומחדד כי למרות שרוב ההתייחסויות עד היום ל"תורת המלך", ראו בו ביטוי "אימפולסיבי" - מדובר למעשה בספר שעומד על "יסודות מחשבתיים מסודרים וקוהרנטיים". כך, הוא מקעקע אחת לאחת את הטיעונים ההלכתיים שהעלו מחברי "תורת המלך", ומפקיע את כוחו ההלכתי של הספר.

פרק ראשון: אם תהיתם למה אסור להרוג גוי

בפרק הראשון של "תורת המלך", מסבירים המחברים את הסיבות לאיסור הריגת גוי כ"סיבות חיצוניות", כגון "חילול השם" או "שעם ישראל עדיין לא יצא מכלל גויים".

פינקלשטיין טוען כי הסיבות לאיסור הריגת גוי אינן תלויות "בהקשרים חברתיים או בנסיבות זמניות", אלא ב"סיבות מוסריות שמקור תוקפן הוא בשבע מצוות בני נוח" – קרי מצוות שהשכל הישר מחייב אותן.

פרק שני: לא רק שבע מצוות בני נוח

בפרק השני של ספרם, מבקשים מחברי "תורת המלך" להתיר הריגת גוי שאינו מקפיד על שבע מצוות בני נוח, ללא הכרעת בית דין. הנימוק של השניים: אם הורגים את הגוי מתוך אכפתיות לקיום שבע מצוות בני נוח - אין שום איסור בכך.

פינקלשטיין סבור כי "זהו חידוש הלכתי מופלג ותמוה, שהמחברים אינם טורחים להציע עבורו שום מקור הלכתי או תימוכין מספרות הראשונים או האחרונים".

לאג'נדה, טוען פינקלשטיין כי את הוראתו של הרמב"ם שיש לכוף את שבע מצוות בני נוח על כל באי עולם, תופס הרבי מחב"ד כפעולה שצריכה להיות "בדרכי נועם ובדרכי שלום".

פינקלשטיין מעמת את עמדתו של הרבי מחב"ד עם עמדת מחברי "תורת המלך", הסבורים כי דעת הרמב"ם היא שגוי שאינו מקיים שבע מצוות בני נוח "אין מקום להשאיר גוי כזה חי בעולם", וטוען מנגד שהם מרחיבים את דיני הערבות ההדדית בצורה כוללנית המקפחת את חייו של הגוי, בניגוד לרבי שסבור כי דיני הערבות ההדדית בין יהודי לגוי מוגבלים למקרים מסוימים.

פינקלשטיין מציג שורת מקרים המוכיחים כי ההלכה מחמירה דווקא בחיי הנוכרי יותר מאשר חיי היהודי. כך למשל, "בעוד היהודי מחויב לפי פוסקים רבים לסכן את חייו כדי להציל את חייו של יהודי אחר, הרי שהנוכרי אינו מצווה למסור את נפשו להציל את ישראל". בסיום הפרק ההלכתי הוא "נוזף" במחברי "תורת המלך", וכותב כי "אם מבקשים המחברים להקל בהריגת גויים באמצעות הרחבת דיני הערבות, הרי שחובות אלו מכילות לא רק "היתרי הריגה, אלא גם חובות של עזרה כלפי הזולת".

פרק שלישי: חיי היהודי קודמים?

בפרק השלישי טוענים מחברי "תורת המלך" כי בדיני "ייהרג ובל יעבור" בבני נוח, חיי היהודי קודמים לחיי הגוי. אלא שהשאלה האם מותר להרוג גוי כאשר אומרים לו "הרוג אדם זה או שנהרוג אותך" - כלל לא נדונה בספרות הפסיקה לדורותיה.

פרק רביעי: סיוע לעלילות הדם

עיקר החידוש של "תורת המלך", מופיע בפרק הרביעי של הספר, בו מבקשים השניים להתיר הריגת גוי "אם היא מסייעת ליהודי לקיים מצווה כלשהי".

"כשקוראים סברא שכזו, קשה שלא להיזכר בעלילות שהפיצו בעבר על היהודים כי הם משתמשים בדמם של ילדים נוצרים לשם אפיית מצות בפסח", כותב פינקלשטיין. "לא מצאנו בהלכה אפילו הווה אמינא כי בכל מצב שבו חיי יהודי בסכנה מותר להרוג גויים בשביל להציל יהודי. כל הדיונים ההלכתיים בנוגע לעדיפות חיי יהודי על פני חיי גוי, אמורים רק ביחס להצלת נפשות, אבל ביחס להריגה פאסיבית או אקטיבית אין כל קדימה".

פרקים חמישי ושישי: דיני מלחמה לא רלוונטיים

עם זאת, מחדד פינקלשטיין כי "התמודדות עם הספר במישור ההלכתי בלבד, לא רק שהיא מחטיאה את המטרה, אלא היא למעשה מקבלת את הנחות היסוד הבעייתיות של מחברי הספר. המחלוקת האמיתית סביב הספר אינה מחלוקת הלכתית 'יבשה' על פרט כזה או אחר, אלא מחלוקת עקרונית על מעמד הגוי ביהדות, על היחס שבין הלכה למוסר ועל הדרך שבה פוסקים הלכה".

בשל כך הוא תוקף בחריפות את הפרקים החמישי והשישי של "תורת המלך", המנסים להציג דיון רעיוני (ולא רק הלכתי) המתירים הריגת גוי, ואף את הריגת הטף, בשל החשש "שברור שהם יגדלו להזיק לנו".

שני כשלים עיקריים קיימים בהיבט הרעיוני של "תורת המלך", הוא סבור: ראשית, הניסיון של המחברים להסתמך על התנ"ך כמקור למוסר מלחמה "שגוי מיסודו". הוא מצטט בדבריו את הרב קוק, שטען כי לא ניתן ללמוד מן התנ"ך על קיומו של מוסר מלחמה יהודי קבוע.

בנוסף, מחברי "תורת המלך" טוענים כי צריך לנהוג במלחמה עם שאינם יהודים "לאור דיני הגויים". פינקלשטיין טוען כי המחברים מתעלמים מן השינויים החלים בדיני הגויים עצמם לאורך השנים, ובנוסף מבקר את הסתירות הפנימיות של שיטתם, המצביעות כי מלחמה במי שאינם יהודים צריכה להתקיים לאור מוסר אלוהי ולא אנושי.

^

לעבור את תיקון הגשר במהרה


...החלטת מהנדס עיריית ירושלים להשבית את שער המוגרבים, ולמנוע בכך כניסת יהודים ונוצרים להר הבית, היא מהלך בעייתי. אם לא יבוטל בהקדם, יגרום לצרות צרורות בתחום המדיני, ואפשר כי גם לדם, יזע ודמעות. שכן אין דבר יציב באגן הקדוש לשלוש הדתות מאשר הסטטוס קוו. החזרת הגלגל לאחור, למצב שבו יהודים אינם עולים להר הבית באורח מסודר, תכביד על כל ממשלה לפותחו בפניהם מחדש.

...אך חופש התנועה להר הבית חייב להישמר בכל מחיר...
עמדת הערבים שלילית במהותה. הם נגד סגירת שער המוגרבים ובעדה; רוצים למנוע כניסת יהודים להר, אבל ליטול מישראל את הזכות להחליט מה לעשות באזור. כפי שאמר אתמול ראש עמותת אל-אקצא כאמל ראין - היהודים אשמים במצבו של גשר המוגרבים מפני שחפרו תחתיו. זו ליבת המחלוקת.

מאז מלחמת ששת הימים חפרו היהודים בסביבת הכותל המערבי לרגלי הר הבית, ודרום משם את עיר דוד, והקימו פארק ארכיאולוגי לתפארת...ישראל גם לא מחקה או שחקה את מכמני הארכיאולוגיה הערבית, ולראיה ארמון בית אומיה הניצב מלוא הדרו מדרום לאל-אקצא.

רק שהם אינם רוצים לראות את החפירות הממחישות את הקשר היהודי למקום; את רחוב עמק עושי הגבינה שבו נמצאה האבן "לבית התקיעה להכריז", שהתגלגלה בעת חורבן ונחה שם כמעט אלפיים שנים; ואת מנהרות הכותל ואת הכתובות היהודיות, ובעיקר הם חוששים כי המשך העבודה הארכיאולוגית המקצועית יחשוף לעיני כל שרידים מבית המקדש השני - אותו משכן שיאסר ערפאת טען בעזות מצחו כי לא עמד שם מעולם.

...בכל הקשור לנגישות אל שכיות החמדה של ההיסטוריה היהודית - כמו בששת הימים - "הר הבית בידינו".

וגם קראו את המקרה הזה של הטייה תקשורתית בנוגע לנושא.

^


תוויות:

12.11.2011

ריקודי בטן ונשות מטה בנימין


^

אורי אבנרי, היטלר וכל השאר

הערצת הנאציזם בזמן השואה וביטוייה בהווה

התנועה הנאציונאל סוציאליסטית סחפה בגדולתה הפסיכוטית אינטלקטואלים רבים באירופה ומחוצה לה. לא מעט פילוסופים מצאו את עצמם נגררים אחר 'הפיהרר', ואינטלקטואלים רבים גיבו את תוכניותיו השטניות גיבוי פסאודו פילוסופי ופסאודו מוסרי. רבים נסחפו אחר הכוחנות הנאצית והאלהת המנהיג, הגזע, הדם והאדמה גם כאן, בארץ ישראל.

כמה מן הזרמים הידועים כ'כנעניים', אימצו לא מעט מוטיבים נאציים מובהקים כאשר באו לעצב את תוכניותיהם המדיניות. אביהם הרוחני של הכנעניים, המשורר רטוש, או אוריאל שלח, הביע עמדות שזוהו על-ידי מתנגדו הגדול, יוסף אוסטרמן - היום אורי אבנרי - כנאציים.

שני האישים חלקו השקפה דומה מאוד על עתיד האזור. שניהם הסכימו על כך שאין ולא היה עם יהודי מעולם, ושניהם הסכימו שפתרון בעיות המזרח התיכון יהיה בכינון אימפריה שמית גזענית, שתאחד את עמי המזה"ת על בסיס תרבות חדשה - התרבות העברית.

בעניין שלילת העם היהודי כותב אבנרי בספרו 'מלחמת היום השביעי' עמ' 134-136 את הדברים הבאים: "הציונות יצאה לדרך כשבלבה הרעיון שהיהודים בעולם מהווים אומה... ההיסטוריה הוכיחה שתיאוריה זו כוזבת... מסתבר, אפוא, שיהודי העולם אינם מהווים אומה... דבר זה היה דן את הניסיון הציוני לכישלון, לולא קרה בינתיים משהו בלתי צפוי: אומה חדשה אכן נולדה בארץ.

היום נראה כאילו היה הדבר בלתי נמנע... כשמעבירים מאות אלפי בני אדם לארץ חדשה, בעלת נוף ואקלים חדשים, שבה הם מדברים בשפה שקמה זה עתה לתחייה ומגיבים על אתגרים מדיניים וגופניים חדשים - או אז מוכן הכל ללידתה של חברה חדשה... אנו בני הציונות ובנותיה, מהווים אומה חדשה ולא חלק של היהדות העולמית... אנו בישראל אומה הננו, ללא ספק ובלי מנוס, לטובה או לרעה. אומתנו כוללת את כולנו, מדן ועד אילת. אך אין היא כוללת יהודי בברוקלין, בפריס או בבוקרשט, תהיה אהדתו למדינתנו וזיקתו אליה חזקים ככל שתהיה. ההבדל בין האבות היהודים ברחבי העולם, ובין הבנים הישראלים הוא הרבה יותר מאשר הניגוד המקובל בין הדורות. זו היא מוטציה... אנו אומה חדשה, 'האומה העברית'...".

האומה העברית של אבנרי באה לשלול כמובן כל יהודי בחו"ל ולהכיל מטבע הדברים כל ערבי 'במרחב'. אבנרי זיהה במונח 'המרחב השמי' את רוב המזרח התיכון. בתחושה של חשיבות טיפוסית יתירה קובע אבנרי כי: "כשהתחלנו להמיר את המונח 'אומה יהודית' במונח 'אומה עברית' הפסקנו גם לדבר על 'המזרח התיכון' והתחלנו להשתמש במונח 'המרחב השמי'..." (שם עמ' 143 - 144).

מובן שמונח זה מצלצל כמוכר לרגישי האוזניים שבין הקוראים. זה היה המונח בו השתמש היטלר כאשר ביקש לגיטימציה בין לאומית לכיבושיו הנאצי פשיסטיים. היטלר כינה את כל השטחים שכבש בכינוי 'המרחב הארי' או 'מרחב המחיה הארי'. כהיטלר הגדרת 'המרחב' של אבנרי נקבעה על בסיס גזעני מובהק, 'המרחב השמי' שייך לבני 'הגזע השמי' כשם ש'המרחב הארי' שייך לבני 'גזע הארי'.

הערצתו של אבנרי את הנאציזם קיבלה ביטוי קיצוני ומעניין במאמר תגובה שכתב לרטוש בביטאון הפריסאי Shem באוקטובר 1941, ואשר חלקו פורסם בספרו של יהושע פורת 'שלח ועט בידו'. בעמ' 182 מתואר מאמרו של אוסטרמן/אבנרי הצעיר כמאמר ששר שיר הלל "לשלב העברי בתולדות היהודים, שלב שבו שררו הגבורה ותאוות הנצחון והכיבוש. אחר כך גססה הרוח העברית, משום שניצחה היהדות שהיתה דת החלשים, ואילו חניבעל הגיבור העברי זוכה לתהילה.

כשהגיע מחבר המאמר (אבנרי) לעת החדשה, ציטט את עדיה גורביץ' שקבע כי אומה היא 'חבר בני אדם בעלי שפה אחידה, תרבות אחידה ושאיפה אחידה, חיים בשטח אחד שהם שולטים עליו ושהוא שולט עליהם בכל נימי נפשם ובכל שרירי גופם'. כמו כן הסביר כי הדם העברי התפרץ שוב כאשר התקומם על המציאות היהודית בצורת החסידות, ההתבוללות המרקסיזם והציונות. הציונות הלכה בכיוון הנכון, אך לא קם בה העוז להינתק מהדת היהודית, מהמרקסיזם, מהרכרוכיות הליברלית ואפילו מהגולה. היא טעתה באימוץ השם 'ציון', על כל מה שהוא מסמל, במקום 'עבר'...

אולם יוסף אוסטרמן התלהט יותר מדי, והביע את התפעלותו מאותן אומות אירופיות היוצרות לעצמן עתה 'מיתוס חדש, מיתוס מדיני, הדומה בכל המובנים לאמונתם המקורית. שוב עולה מוסר הגיבורים גאה, ושוב פורח פולחן הקורבנות העתיקים, המובאים עתה בשני מחנות הלוחמים, לאומה, לגזע וקודם כל למנהיג הלאומי, המסמל את מושג הגבורה והאחדות הלאומית.'

גם בקרב היהודים 'מתעוררת הקריאה הגדולה להתמרדות הדם העברי... היא דורשת את מחיקת פרק היהדות מלוחות הפלדה של הגזע העברי. היא דורשת את הרנסנס הנשגב, את התחדשות הגזע העברי...". הרטוריקה של אבנרי הצעיר מלאה בביטויים שהוכנסו ללקסיקון הנאצי ע"י אלפרד רוזנברג, האידיאולוג הראשי של היטלר. אבנרי עצמו לא הסתיר זאת, ובהמשך ספרו של פורת מצוטטת שיחה שהתקיימה בין אבנרי לרטוש ובה ביקש אבנרי מרטוש להיות אלפרד רוזנברג שלו. מכאן שאבנרי ראה את עצמו כהיטלר ואת רטוש כתועמלן הראשי, רוזנברג.

הדיבורים על חידוש 'הגזע העברי', על הצורך ב'פיהרר', בחידוש 'הגבורה ותאוות הניצחון' ועל הדם 'הפורץ' באו במאמריו של אבנרי בתוך הקשר כולל ברור בעל גוון אידיאולוגי קיצוני מובהק. אבנרי עמד בראש תנועה קיקיונית בשם 'הפעולה השמית', המקבילה לכמה וכמה תנועות גרמניות בשם 'הפעולה הארית'. הוא ערך עיתון שנקרא 'במאבק', כשברור שהיה כאן אימוץ מודע של שם ספרו של היטלר 'מאבקי', ופורת עומד על כך בספרו. מעטים נתנו דעתם לכך שבמשך תקופה ארוכה אבנרי הנהיג במפלגת היחיד שהקים מועל יד דומה למועל היד הנאצי.

את עיתונו, 'העולם הזה', שהיה מעין בית גידול פראי לגידולי הפרא העיתונאיים שהשתלטו לימים על התקשורת הישראלית, הוא עיצב באופן דומה הן בצורה והן בתוכן ל'דער שטירמער' הנאצי. הוא טרח לצרף יחדיו שערוריות פוליטיות עם תמונות עירום, בדיוק כפי שנהגו עורכי ה'דער שטירמער' הנאצי. רבים מבני הכת התמהונית הסובבים את אבנרי ורואים בו מעין 'גורו של שלום' ואדמו"ר לעת מצוא, יוצאים להגנתו בכל פעם שעולות הטענות הללו על כור מחצבתו של האיש. הוא הרי איש 'שלום', הם אומרים. נו טוף. עוד איש 'שלום' כזה ואבדנו.

אבל גם לשיטת חסידיו השוטים של אבנרי, מן הראוי לבחון כיצד הוא עצמו תיאר את ההיטלר הבא. בספרו 'סודות צלב הקרס' כותב אבנרי על ההיטלר הבא כי: "... לא יהיה לו שום דמיון להיטלר הראשון. לכן אין ללכת שולל אחרי דפוסים חיצוניים... אין לחפש את סימן ההיכר של הנאציזם במסגרת רעיונית מסוימת. הנאציזם הגרמני דגל בתורת הגזע... בתקופה אחרת, בארץ אחרת... עלול הנאציזם להופיע באדרת אידיאולוגית הפוכה, ואף לדגול באנטי גזענות קיצונית..." (הובא אצל: אהרן בכר, 'הנדון: אורי אבנרי דיוקן פוליטי', עמ' 63 ואילך) .

אהרן בכר, יד ימינו בעבר ולימים מבקרו הנוקב של אבנרי, קבע בספרו הנזכר בעמ' 66-67 כי: "אבנרי... שואב את השראתו ממקורות היניקה של התרבות הגרמנית, של ההווי הרוחני של גרמניה עם כל מה שקשור בכך... הקצוות השמאליים של תנועתו טוענים לא פעם כי מנהיגם היה מטיב לעשות אילו חקר והתעניין יותר בלנין מאשר בהיטלר או ברייך השלישי. אחרים טוענים... כי אותן תופעות בהן התעניין ואותן חקר בצורה יסודית ושיטתית הותירו בו את רישומן... העמדות הפוליטיות שלו אינן ערובה או הוכחה לכך שהוא נקי מהשפעות כאלה...


וביום ששי, התפרסם ראיון עמו ב"הארץ" ובו הוא מצוטט משיב לשאלה 'במאמר שכתבת קישרת בין גל החקיקה הנוכחי לנפילתה של רפובליקת ויימאר'.
"הייתי בן תשע וחצי כשהנאצים הגיעו לשלטון (...) ובתור ילד בבית מאוד פוליטי הייתי ער למה שקורה. ילד רואה איך הדברים נראים בצורה יותר חזותית: המדים, המצעדים, המוסיקה - ואני יודע איך הרפובליקה נפלה. הייתי ער לזה שלב אחרי שלב, צעד קטן אחרי צעד קטן העסק קרס, מפני שהציבור לא הבין למה זה חשוב. הציבור לא גייס מתוכו את הכוח הנפשי להתנגד.

"כשאני רואה את הסימן הראשון נדלקת אצלי הנורה האדומה הראשונה. אני מתעורר קצת לפני האחרים, גם אחרים מתעוררים, אבל לוקח זמן. בהתחלה אמרו לי: איך אתה יכול להשוות לגרמניה הנאצית? מה פתאום? אז לא צריכים להיות גרמניה הנאצית, היא באמת היתה דבר מיוחד במינו (...) אתה לא חייב להיות היטלר. מה עם מוסוליני? ואם לא מוסוליני, מה עם פרנקו? ופינושה בצ'ילה? והקולונלים ביוון? ואם לא אלה מה עם צ'אושסקו, ומה עם פוטין היום? יש המון דרגות - אבל כל אחד מהם יצר גיהנום".

^

תוויות:

12.08.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 471 מיום 8.12.2011


'כולה שלי', שירו העצוב של זאב ז'בוטינסקי, נכתב לאחר שאיש בית"ר שלמה פלושניצקי עמד לנסוע ארצה בשנת 1938 ונדחה על ידי הלשכה הארצישראלית של הסוכנות, שבה היה רוב למפלגות השמאל. רקעו התנועתי של הצעיר היה לו לרועץ, הסרטיפיקט נשלל ממנו והוא שלח יד בנפשו. השיר זכה לתהודה בגלל השורה "א-לוהים לשלטון בחרתנו" ותיאור היריבות האידיאולוגית הכלול בשורה "זה הריב לא נגמר הוא עדיין בין אדום ללבן-ותכול".

נזכרתי ב'כולה שלי' כאשר קראתי את מאמרה של ח"כ ציפי חוטובלי השבוע ב'ישראל היום'. "הזרוע הרביעית של השלטון - התקשורת - קיטלגה במהירות את נבחרי הציבור לבני אור ובני חושך, והדביקה לכל הצעת חוק שם המעיד על תחושותיה כלפיה... בדרך זו השתיקה התקשורת כל דיון ענייני בהצעות החוק", כתבה הח"כית.

אכן, התקשורת לא נבחרה לשלטון ולא נועדה להיות חלק ממנו, אבל היא לקחה את השלטון לידיה. המאבקים בחברה הישראלית מתנהלים כאשר הסוכנים המתווכים הם אנשי תקשורת, והם אינם משייכים את עצמם לצד המשקיף, המתבונן מן הצד ומפרשן. התקשורת בישראל באופן מכריע תופשת את עצמה כחלק מן האליטות.

מטבע הדברים, שלטון האליטות אינו נבחר וגם איננו מתרגש אם הוא אינו מייצג את כלל אוכלוסיית מדינת ישראל. התקשורת אינה עומדת מצד - אלא מעל. היא תבחר את מי נשמע, את מה נשמע, איך נשמע ובאיזו שפת-קודים נשמע. היא תקציב את הזמן הנכון שנשמע והיא תעניק 'זמן פציעות' לדוברים מועדפים. היא תאזן את צוות המגיבים, היא תגוון, היא תתפרץ לדברי הדובר או שלא. היא תחליט שהפגנה של 50 תקבל לחשיפה בעוד שאירוע שהשתתפו בו רבבות יזכה להתעלמות.

מילת המפתח היא 'שיקולי עריכה' ובאמצעותה לוקחת התקשורת את השלטון לידיה.

תוויות:

12.06.2011

ואיפה היו העיתונאים ביום ראשון?

הודעה לעיתונות
סיור העיתונאים הגדול ביותר ביש"ע
125 עיתונאים ואנשי תקשורת בכירים מישראל ומגרמניה ביקרו אתמול (א') בכל רחבי יהודה ושומרון במסגרת הסיור הגדול ביותר שערכה מנהלת ההסברה של מועצת יש"ע, מאז קמה לפני שנה וחצי.
הסיור הינו חלק מסמינר גדול בנושא הסכסוך הישראלי-ערבי שארגנה קרן ברטלסמן – קרן גרמנית שפועלת להעצמת אנשי תקשורת ועובדי מדינה בכירים.

שלושה אוטובוסים מלאים בעיתונאים הבכירים ביותר ממערכות התקשורת בגרמניה וכן עיתונאים בכירים מישראל ובהם ירון דקל, מרב מיכאלי, שרה ב"ק, דב גילהר ונטשה מוזגוביה סיירו במקביל בגוש עציון, בבנימין ובשומרון. זאת לאחר שבשבת נפגשו העיתונאים עם נציגי הרשות הפלסטינית ברמאללה.
את הקבוצות הובילו במרחבי יש"ע נפתלי בנט – מנכ"ל מועצת יש"ע, תמר אסרף – רכזת ההסברה והדוברת של המועצה האזורית מטה בנימין ואיב הרו – מורת דרך ואשת הסברה. המסיירים ביקרו בין היתר בסניף "רמי לוי" בשער בנימין שם פגשו את בעל הרשת, איש העסקים רמי לוי, ביקב פסגות ובמכינה הקדם-צבאית בעלי, כמו גם במפעל ליפסקי בברקן ובאתרי התיירות בגוש עציון, וזכו לשמוע סקירה מפי ראש מועצת גוש עציון שאול גולדשטיין וראש עיריית אריאל רון נחמן.
כל הקבוצות חתמו את היום ברב-שיח עם תושבים מרחבי יש"ע ושמעו על החיים בהתיישבות, על מגוון הדעות ועל האמונה בהמשך ההתפתחות וגידול האוכלוסייה והיישובים.
מיכאלה, אחת המשתתפות, אמרה כי "כל היום מראים לנו בטלוויזיה תדמית של מלחמה, קרוואנים ומקומות צפופים וקטנים, וכעת פגשנו לתדהמתנו מקומות יפים וגדולים שלא ניתן להזיז סתם כך. אנשים רוצים לחיות כאן ויש מקום לכולם, זה שטח גדול ואפשר להסתדר".
סמנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל דילמוני, העומד בראש מערך ההסברה של המועצה אומר כי "זהו יום שיא שבו הצלחנו לארח כ-130 עיתונאים ואנשי צוות בכל רחבי יהודה ושומרון ולהפגיש אותם עם ההתיישבות. היה זה יום מורכב מאוד עם תכנית מגוונת שמטרתה לחשוף בפני המשתתפים את יהודה ושומרון כפי שלא הכירו ולא ראו דרך מסכי הטלוויזיה. לשמחתנו הסיור הצליח להציג את ההתיישבות ואת עוצמתה. ניכר כי המארגנים והמשתתפים יצאו מהסיור אחרת ממה שנכנסו אליו".
^

12.05.2011

הזוהר וישמעאל

ר' יהודה פתח וכו': רי"פ,
"תחת שלש רגזה הארץ וגו' תחת עבד כי ימלוך", כי למדנו, אין לך אומה שפלה ונקלה ונבזה לפני הקב"ה, כמו המצרים, ונתן להם הקב"ה ממשלה בשביל ישראל. "ושפחה כי תירש גבירתה" - זו הגר, שהולידה את ישמעאל, שעשה כמה רעות לישראל, ומשל בהם, ועינה אותם בכל מיני עינוים וגזר עליהם כמה שמדות, ועד היום הם משתלטים עליהם, ואינם מניחים אותם לעמוד בדתם, ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות ישמעאל.

שיעור זוהר פרשת וארא - נמסר בבית מדרש - זוהר יומי - פייסבוק כ"ג טבת  ר' יוחנן באנון הי"ו
זוהר דף ל''ב ע''א.
וְתָא חֲזֵי אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין קַיְימָא הַהוּא מְמַנָּא דִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל
אומר הזוהר ארבע מאות שנים עומד הממונה של ישמעאל.
הממונה הוא שרו של ישמעאל כפי שיש לכל אומה שר ממונה
ולישראל אין. רק הקב"ה עומד ממונה של ישמעאל ודורש זכות ברית המילה של ישמעאל לקבל עבורה שכר.
וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן.
תרגום הזוהר: הרי ברית מילה היא שמו של הקב"ה שדי קודם לברית הוא - ש.ד - ממש אחרי הברית מקבל אור של הקב"ה.
י הופך להיות קדוש - אות ברית קודש. שם שדי
אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁנִּמּוֹל, לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק?
אמר לו השר הממונה צריך להיות כמו יצחק
לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק. אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנָיו, וְזֶה אֵינוֹ כָּךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵלּוּ מִתְדַבְּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנֶה יָמִים
שמונה ימי מילה, נניח, אז איך אברהם כן? הרי הוא נימול בגיל 90
מה תהיה תשובה?
אמר למשה: "נגליתי לאבות רק בשם שדי אבל לך בשם יהוה כי אתה וכל ישראל כבר זרע קודש. אָמַר לוֹ הַשָּׂר הַמְּמוּנֶה, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב עַל זֶה
משא ומתן של תגרן בשוק: תן משהו אוי לנו ואוי לסבלותינו, אוֹי לְאוֹתוֹ זְמָן שֶׁנּוֹלָד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מילת ישמעאל היא ייסורי ישראל מכיון שהקב"ה הרחיק כל שכר לעולם הבא.לישמעאל וזרעו
נתן להם כל שכרם בעולם הזה.
ידו בכל בכל- זו השכינה הקדושה. ידו- אות יוד
יוד של שם אדני, הוא אוחז בה , איפה?
היכן השכינה מעולם לא זזה,? בית המקדש, הר הבית שם הוא יונק ממנה את שכרו על הברית .
ואז יד כל בו כל יסוד, כל = יסוד של כוחות הטומאה. הוא יונק מהשכינה וכוחות הטומאה יונקים ממנו.
שעלים הילכו שם- שעלים בהר הבית, שעלים - ישמעל
וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלוֹט עַל אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה זְמָן הַרְבֵּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רֵיקָה מִכֹּל, כְּמוֹ שֶׁהַמִּלָּה שֶׁלָּהֶם הִיא רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת. וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.
מעכבי הגאולה ישמעאל בארץ הקודש ישארו עד שתגמר זכותם
ולכן הם עדיין סביבותינו ובתוכנו , יונקים קדושה ומרבים מדון ומלחמות וחרב בעולם.
עַד שֶׁיֻּשְׁלָם הַזְּכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. וַעֲתִידִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם,
והנה ימים הגיעו, עיני כל העולם על ישראל, כל המלחמות שיש בעולם בין אם זה בפקיסטן - פקע שטן,שם יצא השטן - אפגני שטן
עירק - חיזבאלה, חמאס פתח מלחמות באדום בקוריאה
הכל זה ישראל מעורר.. (רוחו של משיח)
וְיִתְאַסְּפוּ בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וְיַעֲרְכוּ עִמָּהֶם מִלְחָמָה, אַחַת עַל הַיָּם, וְאַחַת עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאַחַת סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִמְשְׁלוּ אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִּמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם.
לא תמסר- אובמבה - במבה חושב שיוכל לשלוט על ישראל, לב שרים ביד מלך- הקב"ה מנהל את שרי העולם את הנשיאים, את ביבי וברק.
בְּאוֹתוֹ זְמָן, יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ עָלֶיהָ מִלְחָמָה שְׁלושָה חָדֳשִׁים
רומי- מי זו רומי? האימפריה השלטת: ג'ינס, קוקה קולה, פופ הופ, = ארה"ב..
למה קורא לה רשעה? הרי הם נותנים לישראל הרבה כסף, מטוסים!
אמר נשיא פרס שבזכות אמריקה אנחנו חיים,, טיפש..
הקב"ה מחייה אותנו- קנה משענת רצוצה של טומאה המבקשת לקחת כל חלק קדוש מעמינו ולזרוק אותו לתןך חיי החומר - פופ הופ,
להיות כמו אמריקה , רדידות שטחיות - תאווה..
מי זה העם שיתעורר להלחם ברומי הזו?
הרב נחמני זצוק"ל אמר- זו קוריאה או סין.
מה יקרה במלחמה הזו הקרובה כל כך?
מלחמות הטומאה בעיצומן, הודו ופקיסטן על קשמיר
קשמיר - מי שקר,, מי ישלוט בשקר?
אין להם הרבה חיות, רוב הקדושה עזבה כבר את העולם.
הודו - הנחש
פקיסטן פקע שטן - השטן- הם נלחמים בינהם.
שְׁלושָה חָדֳשִׁים, וְיִתְאַסְּפוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִּידֵיהֶם, עַד שֶׁיֵּאָסְפוּ עָלֶיהָ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם מִכָּל קַצְוֵי הָעוֹלָם
שלושה חודשי מלחמה ואז תהיה הפרדה - אדום יתקבצו מכל העולם
ישמעאלים מכל העולם, שתי צבאות על כל כלי הנשק, משמידי אנושות, מוכנים, ערוכים..
מי ישלוט בעולם?
אני-אמר הקב"ה-אני !!!
וְאָז יִתְעוֹרֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה.
בבצרה- יש לקב"ה לעשות בציר, מי זה בא לבוש אדם מבצרה?
זה הקב"ה- נוקם.
וּלְאַחַר כָּךְ, מַה כָּתוּב, לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'
ינער הארץ- רעיודת אדמה, מפולות שלגים, המסת קרחונים, נפילת כלכלות..
וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הָאָרֶץ- למה קודם ישמעאל?
כי הוא הפחות חשוב בנקמה- נקום בבני אדום, מה ההבדל?
זה טבח שרף שחט, וגם זה ישמעאל בנו שלאברהם.
היה בו מעט, קמצוץ של חסד אברהם.
ידוע שבארצות המזרח רוב הזמן ליהודים היתה מנוחה ושגשוג
אבל - עשו ,אדום, אניקוזציה- רק עבור האיקוזציה הנקמה צריכה להיות אדירה. מי שקורא על זוועות האינקוזציה של הנוצרים הרשעים
חדרי המרתף שהיו מלאים בכלי משחית אדם, סד עינויים.תקראו תבכו כמוני
ופוגורמים, שריפות של קהילות שלימות בתוך דירי חזירים
עוללים בני יומם.
והשואה זה אדום,בהם ינקום לכן הוא משאיר אותם לסוף.

סאטריה מצד שמאל

העמוד האחרון בעיתון "הארץ" מוקדש לחלקים-חלקים של קטעי הומור, סאטירה וסתם מה-שנשאר.

הנה קריקטורה מיום חמישי, 30 בנובמבר:

למי שמתקשה, המחזאי ה-off-off של התיאטרון הישראלי, יוצר "מלכת האמבטיה" בין היתר, היה חנוך לוין.

^

תוויות:

12.04.2011

פלורליזם עיתונאי - סאטירה

12.02.2011

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 470, 1.12.2011


כמה הערות על התקשורת דהיום:

* אמנון לורד, שאמנם מתנגד לחוק לשון הרע המתוקן, יודע שיש צורך "לשחרר את התקשורת מהצבת השמאלנית-טייקונית". המחשה לכך ראיתי בעיתון 'הארץ' בשבוע שעבר, שבו ספרתי חמישה עמודים מלאים במודעות אבל לזכרו של אלי הורביץ. לא, אינני מטיל דופי בפועלו של המנוח האציל. אני רק עובר על השמות של שועי התעשייה והמשק שדוחפים את עצמם לשטחי הרווח של העיתון הזה.

* הייתי מציע שבנימין נתניהו יכריז על הקמת ועדת חקירה לאתיקה של התקשורת. צעד דרקוני? ביבי יותקף? מה פתאום. הרי ביולי השנה מינה ראש ממשלת בריטניה ועדה כזו, בראשות שופט, שיש לה הסמכות לחייב עדים לבוא בפני חבריה. ומה מטרותיה? אני מצטט: לחקור ולבחון את "תרבותה, התנהלותה והאתיקה של התקשורת, במיוחד יחס התקשורת כלפי הציבור, המשטרה והפוליטיקאים. וזאת על מנת להמליץ על צעדים שיביאו למדיניות מועילה יותר ורגולציה שתתמוך ביושרה ובחופש העיתונות, יחד עם עידוד כללי התנהגות אתיים ומקצועיים". אם ועדה כזו יפה לדמוקרטיה האנגלית, היא לא יכולה להיות רעה לנו.

* סגירתה של תחנת 'כל השלום' מעניינת לא רק בגלל יישום החוק, אלא גם כשרואים את כל המי ומי שהתייצבו לטובתה. לפני שנים אחדות, כאשר יצאה ההוראה לסתום את שידורי 'ערוץ 7' הם שתקו, או יותר מדויק: צהלו בראש חוצות על הפסקתה. סוף סוף, תקשורת מאוזנת ממש.

* לתשומת לב המתגייסים: גלי צה"ל הפכה ל'יחידה מובחרת'. עובדה: עיריית רמת גן תקיים מפגשי הכנה לתיכוניסטים השואפים להתקבל ליחידות גל"צ, דו"צ ו'במחנה', זרועות השידור, הדפוס והאינטרנט של צבא הגנה לישראל. מארגני הקורסים מבטיחים לא ליפול למשבצת של אחידות פרופיל של בעלי אמצעים מבתי ספר אליטיסטיים.

12.01.2011

ציפי יוצאת לקרב: ביבי, מופז, דיכטר...

ציפי יצאה לקרב. מתחרה בביבי על מי ינהל את המו"מ המצלח ביותר מול הרש"פ וגוברת על מופז, דיכטר ואחרים בקדימה

איזו קרבית



^

תוויות: