תורת המלך מול דרך המלך

כנס סוער בהר הצופים: "תורת המלך? התורה הנאצית"

תכני החיבור עמדו במרכז דיון אקדמי שנערך הערב בחוג למחשבת ישראל. רב מיצהר שנאם בשבחי הספר הותקף בקריאות נאצה כשניסה להסביר לקהל: "אינם מבינים את מציאות חיינו המסוכנת"

"בושה שמוסד אקדמי נותן במה לאנשים שקוראים לרצח" - כך קראו אתמול (שני) סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במהלך כנס נערך בה בנושא הספר השנוי במחלוקת "תורת המלך". כינוס דומה שהיה אמור להתקיים בקיץ בחיפה בוטל בלחץ סטודנטים ומרצים.

לכנס, שנערך ביוזמת ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, הגיע מטעם מחברי הספר הרב ישראל אריאל מיצהר. נוכחותו עוררה סערה במקום, וכאשר התכונן לנאום באירוע, חלק מהנוכחים קמו ממושביהם והניפו שלטים עליהם נכתב "גזענים - לא בבית ספרנו" ו-"לא רוצים פשיסטים בירושלים. אחרים קראו קריאות ביניים. המאבטחים באולם קרעו את הכרזות שהופנו במקום, ואפשרו לאריאל להמשיך בדבריו.

"הייתם יושבים על אותה במה עם חברי המפלגה הנאצית?", שאלו פעילי תא "סולידריות". אחד המרצים באוניברסיטה, ד"ר עמיאל ורדי, נטש בזעם את אולם הכנס. "אני בוש באוניברסיטה העברית שאפשרה את קיומו של הכנס הזה", אמר. "הכנס שימש הזדמנות לקהל סטודנטים הנוטה אחר עמדות גזעניות ורצחניות להריע לנציג מחברי הספר".

גם תא מפלגת העבודה באוניברסיטה התנגד לקיום הכנס, אך לא להזמנתו של הרב אריאל. התא מסר כי "דיון אקדמי בספר הוא לגיטימי, אך אין מקום בו - או באקדמיה - לאדם שנותן אישור ותמיכה לכתבים המסיתים לאלימות ולרצח. יש להוקיע אמירות כאלה מהחברה ולהגן על הדמוקרטיה וערכיה. בעניין חיי אדם אין מקום לפשרה, וכאן עובר הגבול לפלורליזם".

הכנס נערך בבניין בית הלל בקמפוס הר הצופים, תחת אבטחה כבדה של האוניברסיטה. באולם הקטן הצטופפו כמאתיים בני אדם. הרב אריאל טען בנאומו כי הלכות שקבע הרמב"ם, בהן דין רודף, עדיין נכונות כיום. "איש מכם לא מכיר את המציאות כמו שאני מכיר ביצהר", אמר אריאל. "המציאות היא עוינת ומסוכנת, בדיוק כפי שהספר תורת המלך מתארת אותה".

מלחמת אחים? "רק אם יחליטו להרוג את אנשי יצהר"

לדברי הרב אריאל, הדבר שמאפיין את העם הפלסטיני כעם הוא "בעיקר ההתנגדות" ליהודים. "זה האפיון שלו וזה הזהות שלו, ולתת להם להתעצם, בשם החיפוי, לפיו עד שמישהו לא ירה בי אז הוא יכול להסית ולהיות מוסת כמה שהוא רוצה, זו לא תורה מוסרית", אמר. "אתם לא חיים את התהלוכות, את הנאומים ואת עוצמתם כפי שאני חי אותם. אני לא רוצה לספר לכם כמה פעמים ניצלנו ביצהר מפועלים ערבים שבעבר עבדו אצלנו. התפיסה של התורה היא ריאלית, וזו לא חוכמה לשבת במקום מרוחק ולפנטז על 'איזה איום'. זה נראה לי הזוי. הקיום היהודי הוא הקרוב ביותר לצלם אלוהים".

בתשובה לשאלה מה היחס הרואי לחילונים, השיב הרב אריאל כי "אתחיל להתלבט האם לפתוח במלחמת אחים אם יגיע היום שבו יחליטו להרוג את אנשי יצהר". לדבריו, בספר "תורת המלך" לא נכתב כי צריך להרוג גויים, ולא נכתב כי "הגויים הם הפקר".

"צריך להבין שהיהדות איננה מתאפיינת בגזע, אלא בשייכות תרבותית שבנויה על קשרי דם. תרבות אמיתית עוברת דרך ערוצים של דת ומשפחה, ולא דרך אוניברסיטה", הסביר הרב אריאל לקהל שומעיו, שאחד מהם קטע את נאומו בשאלה: "גם אף ארוך עובר דרך הדם?. משתתף אחר בכנס צעק: "אתה חרפה ליהדות ואתה לא רב. אתה ליצן".

בכנס דיברה גם פרופ' רחל אליאור, שטענה כי הכיבוש הוא הגורם הבעייתי באזורנו. היא דחתה בשאט נפש את הכתוב בספר, ואמר כי הרטוריקה של "תורת המלך" מזכירה את התורה הנאצית. "המערכת הדמוקרטית בישראל מאוימת על ידי החוגים הללו, והספר הזה הוא פרי הבאושים של הכיבוש. אין מקום לדיון פילוסופי בספר שמתיר להרוג ילדים". עוד קודם לכן אמר ד"ר אלי חדד מהחוג למחשבת ישראל כי "הספר מנסה לפתור בעיות אמיתיות, על ידי לוחמה בטרור, ובעיות שהמשפט הישראלי אינו נותן להן תשובות. אבל הפתרונות של מחבריו חצו את הגבול. בדרכי הפתרון שלהם לטרור, הם מצדיקים את השימוש בו".

ראש החוג למחשבת ישראל, ד"ר אבינועם רוזנק, אמר כי "מי שלא מתמודד עם הספר בצורה אקדמית עוצם את עיניו. הספר נותן עונה לבעיות אמיתיות של אתיקה במהלך המלחמה, אבל לא נותן תשובות אמת. הוא סובל מאוטיזם מוסרי בכך שהוא מנותק מהשיח של המערכות המוסריות והוא חילול ה'. יש דברים שאנשים שאסור לאנשים שעברו את השואה לומר אותם".

גישה מתנגדת:

תורת המלך הוא עירום: לא הלכתי, לא יהודי

לאריאל פינקלשטיין נמאס לשמוע על הצידוק ההלכתי של "תורת המלך", אז הוא כתב מאמר שמפריך בזה אחר זה את כל הטיעונים ההלכתיים של מחברי הספר

"חצאי דברים ופלפולים הלכתיים", כך קובע מאמר שראה אור לאחרונה בגיליון החדש של "אקדמות", בהתייחסות נרחבת לחוברת "תורת המלך". הכותב אריאל פינקלשטיין (24), בוגר ישיבת ההסדר בנתיבות שאף הוציא חוברת בנושא ("דרך המלך"), מבקש לטעון כי טיעוניהם ההלכתיים והמוסריים של מחברי הספר, "קלושים ועמומים".

"לא ייתכן שכל רב ימציא לו סברות מחודשות וינהג לפיהן, או יסתמך על דעות שוליות כאשר מדובר בהלכות נפשות", הוא כותב – ומפריך אחת לאחת את הטענות המובאות בחיבור ההלכתי השנוי במחלוקת, שכתבו הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת "עוד יוסף חי", והרב יוסף אליצור. השניים נחקרו בעקבות הפרסום, לאחר שפסקו כי מותר לפגוע בתינוקות אם ברור לנו כי יגדלו להזיק לנו.

מאמר שכותרתו "שכּל זר הוא צר ואויב", מתעמת פינקלשטיין עם מכלול הטיעונים של המחברים, ומחדד כי למרות שרוב ההתייחסויות עד היום ל"תורת המלך", ראו בו ביטוי "אימפולסיבי" - מדובר למעשה בספר שעומד על "יסודות מחשבתיים מסודרים וקוהרנטיים". כך, הוא מקעקע אחת לאחת את הטיעונים ההלכתיים שהעלו מחברי "תורת המלך", ומפקיע את כוחו ההלכתי של הספר.

פרק ראשון: אם תהיתם למה אסור להרוג גוי

בפרק הראשון של "תורת המלך", מסבירים המחברים את הסיבות לאיסור הריגת גוי כ"סיבות חיצוניות", כגון "חילול השם" או "שעם ישראל עדיין לא יצא מכלל גויים".

פינקלשטיין טוען כי הסיבות לאיסור הריגת גוי אינן תלויות "בהקשרים חברתיים או בנסיבות זמניות", אלא ב"סיבות מוסריות שמקור תוקפן הוא בשבע מצוות בני נוח" – קרי מצוות שהשכל הישר מחייב אותן.

פרק שני: לא רק שבע מצוות בני נוח

בפרק השני של ספרם, מבקשים מחברי "תורת המלך" להתיר הריגת גוי שאינו מקפיד על שבע מצוות בני נוח, ללא הכרעת בית דין. הנימוק של השניים: אם הורגים את הגוי מתוך אכפתיות לקיום שבע מצוות בני נוח - אין שום איסור בכך.

פינקלשטיין סבור כי "זהו חידוש הלכתי מופלג ותמוה, שהמחברים אינם טורחים להציע עבורו שום מקור הלכתי או תימוכין מספרות הראשונים או האחרונים".

לאג'נדה, טוען פינקלשטיין כי את הוראתו של הרמב"ם שיש לכוף את שבע מצוות בני נוח על כל באי עולם, תופס הרבי מחב"ד כפעולה שצריכה להיות "בדרכי נועם ובדרכי שלום".

פינקלשטיין מעמת את עמדתו של הרבי מחב"ד עם עמדת מחברי "תורת המלך", הסבורים כי דעת הרמב"ם היא שגוי שאינו מקיים שבע מצוות בני נוח "אין מקום להשאיר גוי כזה חי בעולם", וטוען מנגד שהם מרחיבים את דיני הערבות ההדדית בצורה כוללנית המקפחת את חייו של הגוי, בניגוד לרבי שסבור כי דיני הערבות ההדדית בין יהודי לגוי מוגבלים למקרים מסוימים.

פינקלשטיין מציג שורת מקרים המוכיחים כי ההלכה מחמירה דווקא בחיי הנוכרי יותר מאשר חיי היהודי. כך למשל, "בעוד היהודי מחויב לפי פוסקים רבים לסכן את חייו כדי להציל את חייו של יהודי אחר, הרי שהנוכרי אינו מצווה למסור את נפשו להציל את ישראל". בסיום הפרק ההלכתי הוא "נוזף" במחברי "תורת המלך", וכותב כי "אם מבקשים המחברים להקל בהריגת גויים באמצעות הרחבת דיני הערבות, הרי שחובות אלו מכילות לא רק "היתרי הריגה, אלא גם חובות של עזרה כלפי הזולת".

פרק שלישי: חיי היהודי קודמים?

בפרק השלישי טוענים מחברי "תורת המלך" כי בדיני "ייהרג ובל יעבור" בבני נוח, חיי היהודי קודמים לחיי הגוי. אלא שהשאלה האם מותר להרוג גוי כאשר אומרים לו "הרוג אדם זה או שנהרוג אותך" - כלל לא נדונה בספרות הפסיקה לדורותיה.

פרק רביעי: סיוע לעלילות הדם

עיקר החידוש של "תורת המלך", מופיע בפרק הרביעי של הספר, בו מבקשים השניים להתיר הריגת גוי "אם היא מסייעת ליהודי לקיים מצווה כלשהי".

"כשקוראים סברא שכזו, קשה שלא להיזכר בעלילות שהפיצו בעבר על היהודים כי הם משתמשים בדמם של ילדים נוצרים לשם אפיית מצות בפסח", כותב פינקלשטיין. "לא מצאנו בהלכה אפילו הווה אמינא כי בכל מצב שבו חיי יהודי בסכנה מותר להרוג גויים בשביל להציל יהודי. כל הדיונים ההלכתיים בנוגע לעדיפות חיי יהודי על פני חיי גוי, אמורים רק ביחס להצלת נפשות, אבל ביחס להריגה פאסיבית או אקטיבית אין כל קדימה".

פרקים חמישי ושישי: דיני מלחמה לא רלוונטיים

עם זאת, מחדד פינקלשטיין כי "התמודדות עם הספר במישור ההלכתי בלבד, לא רק שהיא מחטיאה את המטרה, אלא היא למעשה מקבלת את הנחות היסוד הבעייתיות של מחברי הספר. המחלוקת האמיתית סביב הספר אינה מחלוקת הלכתית 'יבשה' על פרט כזה או אחר, אלא מחלוקת עקרונית על מעמד הגוי ביהדות, על היחס שבין הלכה למוסר ועל הדרך שבה פוסקים הלכה".

בשל כך הוא תוקף בחריפות את הפרקים החמישי והשישי של "תורת המלך", המנסים להציג דיון רעיוני (ולא רק הלכתי) המתירים הריגת גוי, ואף את הריגת הטף, בשל החשש "שברור שהם יגדלו להזיק לנו".

שני כשלים עיקריים קיימים בהיבט הרעיוני של "תורת המלך", הוא סבור: ראשית, הניסיון של המחברים להסתמך על התנ"ך כמקור למוסר מלחמה "שגוי מיסודו". הוא מצטט בדבריו את הרב קוק, שטען כי לא ניתן ללמוד מן התנ"ך על קיומו של מוסר מלחמה יהודי קבוע.

בנוסף, מחברי "תורת המלך" טוענים כי צריך לנהוג במלחמה עם שאינם יהודים "לאור דיני הגויים". פינקלשטיין טוען כי המחברים מתעלמים מן השינויים החלים בדיני הגויים עצמם לאורך השנים, ובנוסף מבקר את הסתירות הפנימיות של שיטתם, המצביעות כי מלחמה במי שאינם יהודים צריכה להתקיים לאור מוסר אלוהי ולא אנושי.

^