7.22.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 502 מיום 17.7.2012


ביום ראשון השבוע טיפלה גאולה אבן במצית-את-עצמו משה סילמן. קודם ראיינה בתוכניתה 'המוסף' את סתיו שפיר, אחר כך את ח"כ שאמה הכהן, את פרופ' תמר הרמן ולבסוף רופא מומחה בכוויות. בימים אלה אני מנהל ויכוח עם הממונה החדש על קבילות הציבור, דדי מרקוביץ', שבא במקומו של אלישע שפיגלמן אשר סיים את תפקידו. לתלונתי על כך שגאולה אבן בעצם מביעה את דעתה בפתיח של כל תוכנית, ובמיוחד בשאלות ששאלה את עופר עיני שלא הגיע לאולפן ולא זכה כלל להשיב עליהן, השיב לי מר מרקוביץ' שקודמו בתפקיד הבחין בין יומן אקטואליה או משדר חדשות לתוכנית 'אקטואליה מזווית אישית', אשר בה למנחה "יש משקל בהגשה, בעיצוב ועריכת האייטמים בתוכנית. בתוכניות 'מזווית אישית' יש חובה לתת ביטוי למגוון דעות. הפתיח בתוכנית המוגש על ידי אבן בעצמה הוא "בגדר דעתה האישית ומופרד בפתיח מוזיקלי מהחלק העיקרי של המשדר. כך שדבריה על ועד הרכבת ועופר עיני היו ברורים – זו דעתה". הבנתם?

נחזור לאבן: השאלה הראשונה שהופנתה אל פעילת המחאה החברתית סתיו שפיר מפיה של אבן היתה: "האם את רואה בראש הממשלה ובשר האוצר אשמים במה שסילמן עשה לעצמו?" אני, למשל, יכולתי לחשוב על ניסוח שונה במקצת: אולי את וחברייך אשמים במה שמר סילמן עשה לעצמו, בכך שהתססתם את פשוטי העם לחשוב שיש באמת פתרון קל לבעיות המשק? בראיון עם פרופ' הרמן (שאגב, היה דומה לסמינר קצר באיך לנהל מאבק אזרחי נגד הממשלה), הסבירה הרמן כי שלא כמו שארצות אחרות, שם יש שלטון דיקטטורי, בישראל הדמוקרטית מסובך יותר לנהל מאבק חברתי. על כך תמהה אבן במילים אלה ממש: "אין שלטון דיקטטורי בישראל?"

להבנתי, עובד רשות השידור, אשר עליו חלים כללים ברורים של מניעת השמעת קול, של חיוב בשמירה על איזון וגיוון, חייב להיות הוגן. אין מקום ל'מאמר מערכת' ברשות השידור ואין מקום לקריצות כלפי הציבור דרך השאלות הלא-נייטרליות. פרשנים המוזמנים ליטול חלק בדיונים בצורה מאוזנת הם שמביעים את דעתם בלבד. למרקוביץ' תהיה עבודה לא פשוטה.



ישראל מידד


^

תוויות:

7.12.2012

ביקרנו בהר-הבית



תמונות מהסרטון של מקור ראשון של ביקורנו בהר-הבית בי"ט תמוז:




שימו לב לעוקב אחרי שיחתנו


הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 501 מיום 11.7.2012



ביום שני התפרסמה ידיעה על כך ששני תושבי הכפר הערבי קטאנה חשודים בהצתה שהיתה ליד מעלה החמישה. אורי כהן-אהרונוב, הכתב לענייני משטרה בערוץ ראשון הוסיף וקבע שיש שריפות שביצעו גם צעירים יהודים. ואני מתפלא. כפי שרמזתי בטור כאן לפני שבועיים, כנראה מתוך רגישות יתר נמנעו כלי התקשורת אז מלהזכיר אפילו ברמז שערבים אולי מעורבים בהצתות במתקני צה"ל והמשטרה שליד כפרים ערביים. והנה במקרה זה, כדי 'לאזן' את הידיעה הברורה שערבים נתפסו בפעילות לאומנית עויינת, כהן-אהרונוב - שאביו, אגב, היה איש אצ"ל פעיל ביותר בפעולות אשר שברו את ה'הבלגה' ופגעו באוכלוסייה הערבית האזרחית - בחר להשתדל בכל זאת להכניס איזושהי 'זאפטה' לצד היהודי. מוזר.

* כפי שרבים ציינו, לשופט אדמונד לוי יש עבר 'פוליטי'. וכל הכבוד לגאולה אבן שאף ציינה שלטליה ששון יש הווה פוליטי. השאלה שלי לעיתונאים, מאז פורסם הדו"ח שקרוי על שם ששון ממרצ: מדוע לא חקרתם את עברה אז, ואולי הייתם מגלים את הנטיות הפוליטיות שלה? ועוד: אם במשך השנים לא כל כך הפריע לכם הרקע הפוליטי של ששון בזמן שציטטתם את הקביעות המשפטיות שלה על חוקיות המאחזים והיישובים, מה מפריע לכם עברו של השופט לוי מלפני 40 שנה?

ישראל מידד

____________

הגירסה בטרם עריכה:

ביום שני התפרסמה ידיעה על כך ששני תושבי הכפר הערבי קטאנה חשודים בהצתה שהייתה ליד מעלה החמישה אבל אורי כהן-אהרונוב, הכתב (והפטפטן) לענייני משטרה בערוץ ראשון הוסיף וקבע עובדה והיא שיש שריפות שביצעו גם צעירים יהודים.  ואני מתפלא.  כפי שרמזתי בטור כאן לפני שבועיים, כנראה מתוך רגישות יתר נמנעו כלי התקשורת אז מלהזכיר ברמז שבקטן ביותר שערבים אולי מעורבים בהצתות במתקני צה"ל והמשטרה שליד כפרים ערבים.  והנה, במקרה זה, כדי "לאזן" את הידיעה הברורה שכן ערבים נתפסו בפעילות לאומנים עויינות את המדינה, כהן-אהרונוב - שאביו, אגב, כאיש אצ"ל במאורעות בסוף שנות ה- 30 היה פעיל ביותר בפעולות אשר שברו את ה"הבלגה" ופגעו באוכלוסייה הערבית האזרחית - בחר, דומה לי, להשתדל שבכל זאת להכניס איזושהי זאפטה לצד היהודי.  מוזר.  מה כהן למציתים?

כפי שרבים ציינו, לשופט אדמונד לוי יש עבר "פוליטי".  וכל הכבוד לגאולה אבן שאף ציינה שלטליה ששון יש הווה פוליטי.  השאלה היחידה שלי מהעיתונאים במשך השנים מאז פורסם הדו"ח שקרוי על שם הגברת ששון ממר"צ, על שני חלקיה, היא: מדוע לא חקרו את עברה אז ואולי היו מגלים נטיות פוליטיות שלה וכן, אם במשך השנים לא כל-כך הפריעו לעיתונאים שציינו את הקביעות המשפטיות שלה על חוקיות המאחזים והישובים הותיקים יותר מבלי להוסיף את מועמדותה ברשימה שמאלנית קיצונית, מה מפריע לכם עברו של השופט לוי מלפני 40 שנה?

אני ידוע, כמו כולכם, ש"הארץ" מחשיב את עצמו כעיתון "לאנשים חושבים" או לאנשים שחושבים שהם חשובים.  והנה, גם אני נאלצתי לחשוב כשפתחתי את העיתון ביום שני השבוע ובכתבה של טלילה נשר קראתי מלים אלה: "...הוא 'מבריח' הביתה צעירים שעושים רעש באופן רנדומנלי".  אז ככה, לדעתי הצנועה, היא הייתה צריכה מבחיה תחבירית לכתוב " הוא 'מבריח' הביתה באופן רנדומנלי..." כי אחרת אפשר להבין שהרעש נעשה באופן רנדומנלי.  אבל מה זה "רנדומנלי"?  איך הרשה העורך את שיבוץ מילה זו בכתבה?  הרי בעברית, יש את המילה "מקרי" והאו טוב ותקין ואפילו קצרה יותר. ואם רוצים קצת להתהדר בשפה, יש את המילה האראמית "אקראי" שהוא בשימוש אקדמאי, למשל בתורת ההסתברות כמו "מספר אקראי".  האם יש לנו כאן דוגמא לעיתונות מקרית?

^

7.06.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 500 מיום 5.7.2012



ביום חמישי לפני שבועיים הופיע רזי ברקאי ב'תיק תקשורת' והיה גלוי-פה: "חלק מהתקשורת קשרה קשר נגד נתניהו ואינה סובלת אותו". רזי המשיך: "בואו נודה על האמת... אפשר להגיד את זה היום אחרי שלוש שנות קדנציה של ראש הממשלה. חלק בגלל היעלבויות אישיות, חלק בכלל השקפת עולם. בנימין יכול בצדק להרגיש על ידי חלק מהתקשורת הישראלית רדוף". ברקאי גם פרסם במוסף 'הארץ' לפני שבועיים מכתב ובו ביקר אותם קשות על שבאחד המדורים הופיע עיבוד מחשב לגרפיטי על הגבס שעל רגלו של נתניהו עם הכתובת "ליוני זה לא היה קורה". ברקאי כינה זאת מעשה "נאלח" והוסיף: "אני מנסה לחשוב איזו מהומה היתה פורצת אילו מישהו מזבי-העט בתקשורת היה מעז לרמוז שדוד גרוסמן מייחצן את השכול האישי שלו דרך 'אישה בורחת מבשורה'. אבל את ביבי מותר לשפד עד – ובכלל – יוני". ולבסוף, הוא מטיח ב'הארץ', "אתם מבינים... למה בזמן האחרון נעשיתם קצת יותר מדי בלתי נסבלים?" 

ביום א' השבוע פתחה גאולה אבן את משדר התוכנית 'מוסף' בסדרה ארוכה של שאלות נוקבות על התנהלותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בעקבות הדחתה של גילה אדרעי מראשות ועד עובדי הרכבת. השאלות היו במקומן, אמיתיות ודורשות התייחסות. אלא מאי? לא היו תשובות. וזאת כי עיני, שהושב על ספסל הנאשמים והוטחו בו רמזים המחשידים אותו במעשים שאולי שלטונות החוק צריכים להתעניין בהם, לא היה באולפן. לשאול שאלות כאלה הוא דבר נכון, ורצוי עימות בין מראיינת ומרואיין, אבל אם ה'אשם' איננו נוכח ולא מקבל את זכות התגובה, איזו עיתונאות מקצועית זו? למעשה, אבן ניצלה את הבמה שלה בשידור הציבורי לשחק עם גורלו של איש ציבור בלא מתן אפשרות של תגובה ובלא שיוכל להגן על עצמו. לא יפה ולא יאה שכך תתנהג עובדת רשות השידור, מן המניין או מחוץ למניין, בחוזה רגיל או בחוזה אישי.

תוויות: , ,

7.04.2012

(אל) תטוסו בשמי "אל-על" - כי יש סרטים


^