הטור בבשבע,

תעמולה במסווה של אבל/ ישראל מידד

תקשורת זו עיתונות מודפסת, שידורי רדיו וטלוויזיה וכיום, גם אינטרנט. התקשורת מכילה חדשות, דעות, דיווחים, פרשנויות ובידור. וגם מודעות אבל.

לאחרונה הלך לעולמו המשורר הערבי מחמוד דרוויש שעבר מאתר שהיום תפוס בידי קיבוץ יסעור (תפוס, כתבתי, לא כבוש) לרמאללה שם בנה בית ענק. דרוויש זכור לנו בעיקר משני עניינים. הראשון, שירו מלפני כ-20 שנה הפותח במלים: "אתם העוברים בים המלים החולפות", בו הוא תבע שאנו, היהודים, נסתלק מ"ארצו" ואף זאת, שניקח אתנו בדרך החוצה, את קברותינו עם מתינו. הנה כמה שורות: "לכו לאן שתרצו, אבל לא בינינו/ בשום אופן! הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר". והאירוע השני, ניסיונו של שר החינוך יוסי שריד להכניס את שיריו של דרוויש למסגרת מקראות חובה בלימודי ספרות.

'גוש שלום' פרסמה מודעת אבל שכללה תיאור זה: "בן הגליל, מצפון העם הפלסטיני, משורר הזעם והתקווה...". והנה, בתשלום סמלי, קבוצת 'שלום' זו מעניקה לקוראי העיתון, כלי תקשורת נחשב, הצדקה סמויה למעשי הטרור האכזריים ביותר שנעשו עלי אדמות. ה'זעם' הזה, כשהוא מבוסס על שירים כמו זה שצוטט לעיל, אינו מכוון נגד ה'כיבוש' אלא למהותו של היהודי. שירים אלה מכוונים ילדים ונשים ואנשים לראות ביהודי השב לארצו כיצור נחות, ויש בשיר גם דימויים אנטישמיים. עיתון אשר רואה במודעות אבל מקור הכנסה, מאפשר בנזיד עדשים זה להפיץ תעמולת תמיכה במאבק המזוין של ערביי הארץ. זאת לא תקשורת, זאת שירות לאויב. ואני זועם.

כל הכבוד, אדווה

זכות היסטורית על הארץ

בתגובה על מאמר המערכת "עפרה תחילה" ("הארץ", 17.8)

מאמר המערכת מאשר את ההשערה כי מאבקה הנחוש של "שלום עכשיו" לפינוי מגרון איננו קשור לשאלת חוקיות המאחז, אלא מהווה שלב במאבק ארוך הטווח לפינוי כל יישובי יהודה ושומרון וחזרה לקו הירוק.

לא ברור מדוע באים בטענות לממשלות ישראל על שלא פינו את יישובי יש"ע. במדינה דמוקרטית הממשלות קובעות מדיניות בהתאם למנדט שניתן להן על ידי הבוחר. יישובי יש"ע הוקמו באישור ממשלות ישראל לדורותיהן על פי המנדט שנתן להן הבוחר. ועדיין לא היתה ממשלה שהחליטה לפנות את כל יישובי יו"ש. זאת ועוד, החלטה על הקמת יישובים ואחר כך על הריסתם היא משחק ציני בחיי התושבים העקורים.

לעם היהודי זכות היסטורית על ארץ ישראל כולה, ואין זה רעיון עיוועים כפי שנטען במאמר.

אדוה נוה

שערי תקוה

החלטת בג"צ על תשדיר פוליטי וחופש הביטוי

כאן

מכתב למערכת מעט מן האור

למערבת "מעט מן האור"


אבקש לתקן טעות בחומר שנכלל בגליון האחרון על שילה.

פירסמתם במדור "אורו של מקום" שתושבי האזור קראו למקום "סילוון", עם קמץ מתחת לוו הראשונה.

לא כן הדבר. המקום נקרא ח'רבת סילון, עם צירה מתחת לסמך ושורוק בוו.


ישראל מידד

מכתבי בעיתון הארץ היום

ואולי ארבע מדינות?

בתגובה על מכתב למערכת "שלוש מדינות לשני עמים?" ("הארץ", 14.8)

מעיני אילת הראל-שלו, מרצה לפוליטיקה וממשל, נעלמה ממלכת ירדן. מבחינה דמוגרפית, אוכלוסייתה היום היא פלשתינית בצורה מכרעת.

אם כן, אולי מתפתחת באזור מגמה של חלוקת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, שנועד להיות הבית היהודי הלאומי, לארבע מדינות: ירדן של ההאשמים, יהודה ושומרון של פתח, עזה של חמאס, וישראל של היהודים.

וכך לא יהיה על הכותבת לחשוש משפיכות דמים בין הפלשתינאים לבין עצמם; כי תמיד יהיו היהודים מטרה מושכת יותר.


ישראל מידד

שילה

אש בכרמים

אש פרצה בכרמים של יונה צורף אתמול




נזק רציני נגרם כתוצאה, כך החשד, מגץ אשר יצא ממכשיר ריתוך.

הכבאים הגיעו ויחד עם מתנדבים השתדלו ככל הניתן וככל האפשר.




כנראה יותר מכל, הרוח שינתה כיוון וגם ניצלו העופות.




כל הכבוד לכבאים ולמתנדבים אשר באו בריצה ותודה לא-ל עליון


תמונות: הלל סילברס

מכתב תגובה שלי במוסף הארץ

מורשת דו-קיום


ברשימה במדור "תוצרת הארץ", על דו-קיום בין יהודים לערבים בכפר אבו גוש (מוסף "הארץ" 8.8), היה חסר אזכור - ולו קצר - של דו-קיום קודם שהתרחש בשנים 46'-48', כאשר יוסוף אבו גוש ובני משפחה אחדים התגייסו ללח"י במלחמתם המשותפת, כך הכריז יוסוף אבו גוש, נגד הבריטים. אבו גוש עצמו נעצר בידי השלטון הזר על חלקו בשחרורה של גאולה כהן מן הכלא בירושלים.

בראשית ימי המדינה, נזקק אבו גוש לעזרתו של חבר הכנסת נתן פרידמן-ילין מסיעת "הלוחמים", יוצאי לח"י, על מנת להחזיר לו זכויות ששלטון מפא"י ניסה לגזול ממנו. דו-קיום זה לא היה מבוסס על דמי שכירות אלא על אמונה חזונית בעתיד משותף במדינת היהודים לטובת כל עמי הארץ.

ישראל מידד

שילה

ועוד טור של ביקורת תקשורת בשבועון בשבע

'הארץ' נגד אולמרט/ ישראל מידד


הסיפור של שחיתויות אהוד אולמרט – סיפור אחד עם הרבה פרקים – מאפשר מבט רענן על התקשורת הישראלית. פתאום יואב יצחק הוא הגיבור של ארי שביט על הגילוי שלו בפברואר 2006 על הבית ברח' כרמיה. ומה עוד, אלא שהעיתון הליברלי, 'הארץ', קצת מגזים בסיקור או, לכל הפחות, בניסוח הכותרות.

לפני שבועיים בעמ' 4 של העיתון התנוססה כותרת גדולה: "המשטרה: שאולמרט יפריך החשדות נגד בחדר החקירות". השבוע בעמ' 6, קראנו: "ראש הממשלה לא הצליח להפריך את החשדות נגדו". כבעל תואר שני במדע המדינה ובחינוך אזרחי, אני מודה שנחרדתי. הרי אדם חף מפשע כל עוד לא הוכח אשמתו והוא הורשע בבית משפט. זה אחד היסודות של המשטר הדמוקרטי. והנה, בהתלהבות בלתי-מוסברת, העיתון לאנשים חושבים הפסיק לחשוב ומהלל שיטה משטרתית פסולה.

אני רק יכול לנחם את מר אולמרט בכך שעכשיו הוא יודע איך ציבור המתנחלים מרגישים מההתייחסות העיתונאית של 'הארץ'.

מן העזיבון - פניה לשר המשטרה בנושא הר-הבית

י"ב אדר תשס"א
7 במרס 2001
לכבוד
השר לבטחון הפנים
ד"ר עוזי לנדאו
ירושלים

הנדון: הר-הבית

שלום רב,

בראשית דברינו, תרשה לנו לברך אותך בהיכנסך לתפקיד. מכיוון שהנך מכיר היטב את נושא הר-הבית, נקצר את ההסבר לפנייתנו אליך.

ברצוננו להיפגש עם כבודו, ואולי במסגרת משלחת של נציגים מהקבוצות הפועלות בעניין הר-הבית, על מנת לשוחח על הנקודות הבאות:
א. מהו הבסיס החוקי לפעולות המשטרה של מניעת גישה חופשית אל הר-הבית?
מה תוקפה של החלטת הממשלה משנת 1967 שכאילו הכניסה להר-הבית "אסורה"?
ב. מהי מהות הקשר בין המשטרה לבין הוואקף בתחום המודיעין?
ג. האם יש צורך לשנות את סדרי הנוהל לגבי התנהגות המשטרה למבקרים בהר-
הבית?
ד. האם המשטרה מקיימת פיקוח בכל הקשור לעבודות הוואקף בהר-הבית? מי נתן הוראות למשטרה במשך השנתיים האחרונות בכל הקשור לפעולות הרס העתיקות: השר לבטחון פנים או ראש הממשלה ולמי האחריות בתחום זה?
ה. מדוע נאלצה המשטרה לשנות את תצהיריה לאחרונה ולהודות שהיא לא ידעה כלל על עבודות הרס מסויימות?
ו. מהו הקשר בין היועץ המשפטי של המשטרה ועובדיו לבין היועץ המשפטי לממשלה ועובדיו ולשכת השר?

נושאים אלה ואחרים דחופים ביותר ואנו מקווים שבקרוב תוכל לקבוע מועד
למפגש זה. מתאם המפגש יוכל ליצור עמי קשר בטלפון 994374-051.

בברכה,


ישראל מידד
מזכיר

ומי אמר?

"קדימה היא מחנה פליטים ומפלגה חד פעמית", הוא אמר בראיון. "בוא נניח שהציבור יתעורר ויסתבר מה קדימה הביאה לנו - את שרידי ההתנתקות, את המלחמה בלבנון ופרשיות מביכות".


כאן

ככה זה באקדמיה

גלעד נתן, דוקטורנט להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית, פירסם את מאמר הדעות הבא ב-
YNET

נו, מה לעשות?

ז'בוטינסקי היה מצביע מרצ

אנשי הימין שמנכסים לעצמם את תורת ז'בוטינקי, שוכחים שמורשתו כללה גם התנגדות לגירוש ולדיכוי ערביי הארץ


משרד ראש הממשלה סירב להדפיס מודעות ובהן ציטוטים של ז'בוטינסקי שבחרו אנשי המכון למורשתו, ולפיהם לעם היהודי זכות על הארץ כולה ואין לוותר על זכות זו. הדיון על הנושא ירד מסדר היום במהירות שמעידה על הניתוק הקיים בין הוגי הדעות של הציונות ובין סדר היום הלאומי כיום.

אנשי ימין ניצלו את אי הפרסום כדי לנגח את ראש הממשלה, ובפולמוס הקטן שהתעורר על שימוש ואי שימוש בסמלי ימין מסורתיים, נשכח כרגיל החשוב מכל בבואנו לדיון היסטורי: העובדות, הניתוח של עמדות ז'בוטינסקי כלפי הסכסוך הישראלי ערבי בארץ ישראל ותפיסותיו לגבי נושא הזכויות הלאומיות בשטח שבין הירדן והים.

אנשי הימין אוהבים להתהדר באינטלקטואל היהודי האירופאי המבריק, אולם מעולם לא טרחו ליישם את תורתו הלכה למעשה. כל איש ימין בארץ יודע לדבר על "קיר הברזל" אולם רק מעטים טרחו כנראה לקרוא את המאמר המפורסם. כי ב"קיר הברזל" קבע ז'בוטינסקי שאין לוותר על זכותנו על הארץ וכל עוד יהיה בקרב ערביי ארץ ישראל אפילו שביב של שאיפה לסילוק היהודים ממנה, יש להפגין כלפיהם נחישות במאבק. כל זאת כמובן עד שערביי הארץ יכירו בזכותנו בארץ וקיומנו בה.

אך משום מה בהצעות של אנשי הימין לציטוטי ז'בוטינסקי נשכחים פעם אחר פעם דבריו בפתיחה של "קיר הברזל": "מבחינה פוליטית נקבע יחסי על סמך שני עקרונות. האחד, גירושם של הערבים מארץ-ישראל באיזו צורה שהיא נחשב בעיני לבלתי-אפשרי בהחלט; בארץ ישראל יהיו תמיד שני עמים ... ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי-זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי. כפי שרואה הקורא, הרי זה 'אני מאמין' האומר כולו שלום. ואולם במישור אחר לחלוטין מתייצבת השאלה, אם אפשר להגיע להגשמת מחשבות של שלום בדרכי שלום. כי הרי דבר זה תלוי לא ביחסנו אל הערבים, אלא אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות".

כמובן שאנשי הימין שוחרי המלחמות והגבעות לא יציעו לעולם לצטט את דבריו אלו של ז'בוטינסקי, בטח לא כשכל אוויל יודע שהערבים ממרוקו שלחופי האוקיאנוס האטלנטי דרך ערביי ישראל והפלסטינים ועד לערביי המפרץ הפרסי, הפנימו את דבר קיומה של מדינת ישראל.

הערבים מכירים כיום בציונות ובזכות הקיום של המדינה. גם ז'בוטינסקי היה מכיר בשלב זה בבואם של ימי השלום של אחרי המאבק. המטרה הושגה, הציונות השיגה את קיום הבית היהודי. יותר מכך, המשך מדיניות "קיר הברזל" הוא שמסכן היום את קיומה של המדינה ולא מגן עליה.

אך הרבה יותר קל להתלות בסמלים מאשר להתייחס ברצינות לדברים שאנשים אמרו ועשו.

אם היה קם ז'בוטינסקי מקברו וחוזר לפעילות ציבורית, היה יכול למצוא את עצמו בקלות במרצ. לא ברור מה יכול היה האיש שראה את חובת המדינה בהבטחת חמשת המ"מים החברתיים לחפש בימין הניאו-ליברלי שהפשיט מהמוני עובדים בישראל את היכולת להבטיח לעצמם קיום בכבוד ונגישות למזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. לא ברור מה היה עושה האיש שהכיר בזכותם של ערביי ארץ ישראל על הארץ במקביל לזכותם של היהודים עליה, במחיצתם של שוחרי הטרנספר, חסידי גזל האדמות והכיבוש הנצחי.

קל לשיר את "שתי גדות לירדן" ולדבר על מורשת, אך קשה הרבה יותר להיאבק בממסד צבאי, בגזענות, בפאשיזם בפקידי האוצר ובעיקר בבורות. מוטב לאלו שטוענים כי הם חסידי ז'בוטינסקי להתעמק בכתביו ולהפנים את רעיונותיו, ולא לנופף בתמונתו ובמספר קלישאות חבוטות שבינן ובין האיש מפריד קיר ברזל של עובדות.

טור נוסף בשבועון בשבע

הנביא מוחמד/ ישראל מידד


בשבוע שעבר קיימה קבוצת השמאל הקיצונית "הגדה השמאלית" טכס הוקרה למוחמד בכרי, במאי הסרט 'ג'נין ג'נין'. בית המשפט קבע שהסרט ה'תיעודי' שלו שקרי, אך לא מצא בכך משום דיבה. מתנגדים לבכרי נערכו מול מקום הטכס, ונירית אנדרמן מ'הארץ' תיארה אותם כ"עשרות מפגינים זועמים במיוחד". אתר וואלה כינה אותם "פעילי ימין".

מוזר שלמרות הגוון הפוליטי של הקהל שהיה שמאל מובהק, שכלל ח"כ דב חנין, איש הקומוניזם, ענת סרגוסטי מ'אג'נדה', המילה 'שמאל' נעדרת מן הכתבה.

אנדרמן טוענת שהשוטרים נשארו אדישים לאירוע, בעוד אתר וואלה מציג פעילות נמרצת של השוטרים כדי להפריד בין הצדדים. ועוד הערה, אנדרמן ציטטה ללא ביקורת את דבריה של סרגוסטי, שרק כאשר "מקרינים סרט שנוצר מעמדה אחרת (מהעמדה הבטחונית) הוא מיד נתפש שמסוכן". הרי אין מי שחלק על זכותו של בכרי ליצור סרט, תיעודי או אפילו תעמולתי. אלא שהחיילים שהשתתפו בקרב בג'נין טענו שבכרי הציג תמונות מסולפות.

אם התקשורת סוקרת אירוע כזה בסלקטיביות אידיאולוגית, לא רחוק היום בו יזכה מוחמד בכרי בפרס ישראל לעשייה קולנועית, ויצפצף על כל המפגינים בחוץ.

ההתכתבות האחרונה ביני לבין אדיר

במוצאי שבת



03/10/2004 00:52

אני מנקה את המחשב בבית ומצאתי את זה מתוייק:

חג שמח לוינקי
אפרים זיק הוא אכן הרב של הקהילה היהודית בפרו. מספר הטלפון שלו
2216315 511 הסלולרי 99490796 511 אם צריך משהו נשמח לעזור.
תודה על הברכות. נתראה בשדות הקרב הלאומיים
שלך בידידות
אדיר



-----Original Message-----
From: Yisrael & Batya Medad
Sent: Saturday, October 02, 2004 8:50 PM
To: adirzik@netvision.net.il
Subject: Hi from Winkie

מועדים לשמחה

מרוב דואר אני מקווה שתקרא את זה יותר מוקדם ממאוחר

אני מתעדכן דרך אלפי לגביך חוץ מהטור בבשבע

למה אני כותב עכשיו פשוט הבן שלי מהצנחינים הגיע לפרו ונזכרתי שהבן אפרים
שלך שם

אז אם נצטרך קשר או משהו נהיה בקשר

כל טוב

וינקי

נ ב I love you

אני מוחרם

שגרירות בריטניה: אין כניסה למתנחלים

שר בריטי התחייב בפרלמנט כי מתנחלים לא יוזמנו עוד לאירועים בשגרירות בישראל השגריר שאירח שלושה מתנחלים ננזף בידי ראש הממשלה

▪ ▪ ▪

קים הוואל, השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, הודיע בפרלמנט בלונדון, כי מתנחלים לא יוזמנו יותר לאירועים בשגרירות הבריטית בישראל.

הוואל ענה לשאילתה זועמת של חברת פרלמנט שהתרעמה על כך שלקבלת הפנים החגיגית בבית השגריר ברמת-גן לכבוד יום הולדתה של המלכה, הוזמנו שלושה ממנהיגי המתנחלים ביהודה ושומרון [דני דיין, שאול גודלשטיין וישראל מידד].

"החלשה בעמדה ארוכת השנים"

השגריר הבריטי בישראל, טום פיליפס, טען כי הזמין את המתנחלים משום שרצה לדעת "מה מתרחש בימים אלו בתוך ההתנחלויות". אולם הסבר זה לא שכנע את תומכי הפלשתינים בבריטניה. חברת הפרלמנט קריספין בלאנט, דרשה הסבר והשר הבריטי עלה לדוכן כדי להתנצל.

"הזמנת המתנחלים לשגרירות הבריטית מהווה החלשה בעמדה ארוכת השנים של הממשלה כי ההתנחלויות הן לא חוקיות ומכשול לשלום", אמרה בלאנט.

הוואל הסכים לדברים והתחייב כי מתנחלים לא יוזמנו עוד לאירועים בנציגות בריטית. לדבריו, מדובר בתקלה חמורה וראש הממשלה, גורדון בראון, שוחח על כך עם השגריר הבריטי בישראל במהלך ביקורו האחרון בירושלים.

________________________________________

הבעיה של גניבת מים ביו"ש

ט"ו באב בשילה

סמנו את התאריך!
השנה ייערך ט"ו באב בשילה במתכונת קצת אחרת-
סדנת יין חוויתית למבוגרים בלבד
באווירה מוזיקלית מרגיעה בבוקר יום שישי ה-15/8- י"ד אב
באתר הקדום תל שילה!
מקומות מוגבלים- כל הקודם זוכה!!
ישנה אפשרות להסעה לנרשמים מראש,
מצורף קובץ פרסומי עם מידע נוסף, אנא העבירו לרשימת התפוצה שלכם..
לפרטים אנא צרו קשר דרך המייל או במס'- 02-9944019/ 050-875374
רעות/ רחל.

איפה אתם ואיפה הם?

בכיר בצה"ל: "נעצור את אלימות המתנחלים בגדה"

הלו! אולי תנסו לעצור את אלימות השמאל בישראל?

23 פעילי שמאל נעצרו אמש בהפגנה מול ביתו של מפקד חטיבת בנימין, אל"מ אביב רשף, בזכרון יעקב.

התיקון

באן


עודכן ב- 03:57 06/08/2008

תיקון

בידיעה "נער בן 16 מיצהר נעצר בחשד ליידוי האבנים לעבר המשפחה הפלשתינאית" ("הארץ", 4.8), נפלה טעות. ראש ארגון "חננו", שאמר כי "פגיעה סתמית בערבים אינה מקובלת אך מה לעשות שאין מדובר בדף חלק..." הוא שמואל מידד, ולא ישראל מידד כפי שפורסם.

אנו מתייחסים ברצינות לתשעת הימים

טעות בזיהוי

ביום שני, 4.8, בכתבה בעמ' 4, אודות מעצר נער מיצהר בקשר ליידוי אבן ברכב ערבי, פורסם* על אדם אשר סירב להתייחס לגופו של המקרה. אדם זה זוהה כ"ישראל ('זנגי') מידד, ראש ארגון חננו". לא ישראל מידד, אשר מגנה כל תופעה של אלימות בלתי-חוקית, אלא שמואל מידד עומד בראש 'חננו'.


*

ישראל מידד ("זנגי"), ראש ארגון "חננו - המסייע משפטית לעצורים ואסירים יהודים שפעלו על רקע לאומי", שארגונו מסייע גם למשפחת העצור, סירב להתייחס לגופו של המקרה או לפרטים על הנער העצור. עם זאת, מידד אמר כי "כאשר מדובר בדף חלק, ודאי שפגיעה סתמית בערבים אינה מקובלת, אך מה לעשות שאין מדובר בדף חלק. מדי חודש נפגעים עשרות יהודים בדרכים מאבנים בצורה דומה ואף אחד לא מתרגש, אז קצת פרופורציה בבקשה".

ועוד טור של ביקורת תקשורת בשבועון בשבע

ובכל זאת, עיתונות חוקרת/ ישראל מידד

פסיקתו של שופט בריטי בעניינו של נשיא התאחדות הספורט המוטורי העולמי, מקס מוסלי, מעוררת תסיסה באנגליה. השופט קבע שאם אין יסוד פלילי למעשיו של איש ציבור, אין זה משנה עד כמה מעשיו לא-מוסריים, מגעילים ודוחים - אין כל רשות לכלי תקשורת לחדור לפרטיותו.

בשנים האחרונות 'הצטיינה' העיתונות הבריטית בדיווחים צהובים ביותר על אנשי הארמון המלכותי, כוכבי ספורט ובידור ועוד. הדיון עדיין לא תם אבל יש השלכות מנושא זה גם להתנהלותה של התקשורת הישראלית.

מצד אחד, מושמעת כעת תרעומת קשה נגד אופי הסיקור של פרשת אולמרט-טלנסקי ובמיוחד ההדלפות הרבות. תופעה זו הרי איננה חדשה בארצנו. אך מצד שני, שופטים ויועצים משפטיים מכריזים שיש עניינים אשר שייכים יותר ל"בית המשפט הציבורי" ולא למסדרונות ולאולמות של בית המשפט. זאת אומרת, שגם אם לראש ממשלה כמה וכמה דירות, ועשרות רבות של עטים נובעים, והרבה טיסות, ושדרוג רמת הלינה, ובמגירותיו הרבה מעטפות – ובתנאי שהדבר אינו פלילי- ההכרעה תעבור לידי הציבור בבחירות. הבעיה היא שלציבור אין כל כוח, חוץ מהתקשורת, להפסיק התנהגות כזו באמצע והוא צריך לחכות למועד הבחירות. אין ברירה, כדי להביא להתערבות של המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט, עדיין האזרח הקטן זקוק לעיתונות חוקרת, אתית ומקצועית.