בנק הפועלים בסוף כן יכלול מרכז בגין ברשימת ההסדר שלו

ידיעה מדה-מרקר:

בנק הפועלים יכלול את מרכז מורשת בגין בהסדר ההטבות לפסח

הסדר ההטבות כולל ביקור חינם או מוזל באתרים ברחבי הארץ ■ המהלך הגיע בעקבות קמפיין קבוצת "ישראל שלי" בפייסבוק, הקורא לבנק לעשות כן

מרכז מורשת מנחם בגין ייכנס להסדר הטבות של ביקור חינם\ מוזל ברחבי הארץ, במסגרת מבצע שעורך בנק הפועלים נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני פועלים לגבי אתרים אחרים. כך הודיעה היום הנהלת בנק הפועלים ליו"ר ועדת הכלכלה ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד) בעקבות פנייתו לבנק.

המהלך הגיע בעקבות קמפיין קבוצת "ישראל שלי" בפייסבוק, הקורא לבנק להכניס את מרכז מורשת מנחם בגין להסדר ההטבות, במוסדות תרבות ומוזיאונים במהלך חג הפסח. יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ כרמל שאמה הכהן, פנה להנהלת הבנק בבקשה להיענות לקמפיין זה כבר השנה, כפי שמרכז למורשת רבין נמצא בו. שאמה הכהן נענה בחיוב מהבנק. 

בנק הפועלים הודיע כי האתרים והמוזיאונים הנכללים בפרויקט משלבים בין ההוויה והתרבות הישראלית העכשווית לבין ההיסטוריה של העם והארץ, ומאפשרים לציבור הישראלי כולו ליהנות מחופשת החג תוך העשרת הידע של הילדים וההורים על יופיה ותרבותה של ישראל, בחיסכון כספי משמעותי של מאות שקלים למשפחה. בין 45 האתרים הנכללים בפרויקט, ישנם: מוזיאון ת"א לאמנות, יער האיילים, גן גורו, גן החיות בחיפה, המוזיאון הישראל במרכז רבין, הגן הבוטני בירושלים, מוזיאון חיל האוויר, צריף בן גוריון, יד לשיריון לטרון, מוזיאון נחום גוטמן, מוזיאון ארצות המקרא, מוזיאון לתולדות ההתיישבות בעמק, מוזיאון המים בנגב, פרובוט ועוד.

^

עולים להר-הבית

.

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 486 מיום 22.3.2012

ברוקלי או ספגטי

נתן ברון סיפר בכנס בשבוע שעבר את מה שאמר מנחם בגין בישיבת צוות ההסברה של הליכוד לקראת מערכת הבחירות של 1982. בגין אמר שהוא יודע את סוד ההצלחה במערכת הבחירות. זו מילה אחת: "טלוויזיה. עיתון - אנו רואים וקוראים. רדיו - אנו שומעים. אבל טלוויזיה אנחנו גם שומעים וגם רואים". זה אולי נשמע פשטני, אבל יש באבחנתו של בגין, לפחות באותה תקופה, חוכמה גדולה.

התקשורת המודרנית לא רק מציגה בפני צרכן החדשות חומר למחשבה כדי שישכיל לקבל החלטות טובות יותר בכל תחומי החיים, אלא גם משתמשת במדיום גם באמצעות הרגש והיצר. כמובן, יש להיזהר מסתם שקרים כגון מה שלמדנו מעו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10, שבעלי המניות של הערוץ דווקא לא התערבו בפרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, בניגוד למה שהעיתונאים המעורבים טענו. הדברים נאמרו במסגרת כנס אחר שנערך בנושא אתיקה עיתונאית. גם אייל ארד תרם שם משהו על איכות התקשורת באומרו: "שבעים אחוז ממה שמתפרסם בעיתונות מגיע מ... ספקי המידע לעיתונאים...(וכאשר) ידיעה בלעדית חשובה יותר מידיעה משמעותית – אנחנו מוכרים ידיעות בלעדיות, ואלה לא תמיד מדויקות. זו אחריותם של העיתונאים". בתגובה העיר מפקד גל"צ החדש, ירון דקל, "מה שאתה אומר מצביע על חולשתה של התקשורת... היא הוכחה לרדידות, עצלנות ושטחיות של רפורטרים".

ואין אלא לסיים עם המתכון של אילנה דיין שבדבריה בכנס אחר ביום ראשון השבוע תיארה שני סוגי כתבות: אחת של ברוקלי והשנייה של ספגטי. הראשון לא מעניין את העורך, אבל חשוב לציבור. השני חשוב אבל מופק בצורה רשלנית לפי דרישות הרייטינג. ענה לה יו"ר הכנסת רובי ריבלין שהיא עצמה, בכתבה על הלוביסטים, התעקשה לצייר את חברי-הכנסת כחכמי חלם. זהו מעשה לא-הוגן, לא נאמן למציאות ולא משרת את תפקידה של התקשורת – השמירה על הדמוקרטיה. אז כנראה שדיין היא לא טבחית גדולה. אבל איזו תקשורת נבלע?

^

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" שב"בשבע" גליון 485 מיום 15.3.2012

ביקורת טובה

המילה ביקורת מעלה מיד אסוציאציה שלילית, אבל לא כל ביקורת היא כזו. לאחרונה מונה אומבודסמן חדש של הרשות השנייה, דוד רגב. בפעילות שלו הוא כבר הפעיל את הסמכויות שהופקדו אצלו כמעט יותר מכל התקופה של קודמו גיורא רוזן. גל אוחובסקי נאלץ להתנצל בפני רונן שובל. גם נתן זהבי (שקילל חרדי) ואף יורם שפטל (שיורד על אנשי שמאל בצורה חריפה למדי) מטופלים על ידו. סוף סוף מישהו רואה בתפקיד זה דבר חיובי, ופועל על מנת להגן לא רק על החוק ועל האתיקה אלא גם על זכויות צרכני התקשורת.

לאחרונה גיליתי דבר שלא הייתי מודע לו: יש אדם אשר משמש כמבקר מערכת 'חדשות 10' באתר נענע. ויש לו אפילו בלוג - ממש כמו העיתונים הגדולים בארה"ב, הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט. אדם אשר מבקר, עוקב ומשיב לטענות הקוראים. המבקר, זאב חספר, קבע שתי משימות לבלוג שלו: לפנות "פנימה אל צוות מערכת ה'חדשות'", וזאת לצורך "עשיית עיתונות מדויקת, הוגנת, מאוזנת ורצוי גם בטעם טוב". ושנית, הוא מבקש שתהיה התייחסות לצופים אשר חלקם, הוא יודע, לא כל כך בטוחים שמה שמוגש להם הוא חומר נקי משיקולים זרים וממניעים לא-עיתונאיים. הבלוג שלו גם תורם לשקיפות. גם מבלי לשפוט כל קטע וקטע, ראוי המאמץ שלו לביקורת חיובית. ואם כבר, לדעתי ראוי שתינתן פינה שבועית לממונה על קבילות הציבור של הערוץ הראשון כדי לדווח לנו.

* בשבוע שעבר הצבעתי על הנטייה של עיתונאים צעירים לערב את עצמם בתוך הסיפור כאילו הם הדבר החשוב ולקדם אג'נדה אישית. לא האמנתם שכך המציאות? הנה קטע שהתפרסם באתר ערוץ 7 ביום שישי מהשליח שהתלווה לפמליית ראש הממשלה: "במהלך מסיבת העיתונאים חשש אחד העיתונאים הישראלים לגורל ביתו אם ישראל תחליט לתקוף באיראן, 'בגלל שהממשלה בראשותך תתקוף באירן יעופו טילים על הבית שלי, לקחת את זה בחשבון?' ונתניהו השיב: "...תפסיקו לכתוב מה יקרה אם נפציץ אלא מה יקרה אם לא נפציץ".

ישראל מידד

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 483 מיום 1.3.2012

איזון? לא בבית ספרנו

בטור זה נכתב כמה פעמים על התופעה הבלתי-אתית של ארי שביט המופיע ללא שותף לצידו באולפן 'יומן' של הערוץ הראשון. התלוננתי שוב, והנה התשובה שקיבלתי מנציב הקבילות אלישע שפיגלמן:

"ארי שביט מופיע בשידורי יומן כפרשן, או בעל טור, ותפקידו להביא זווית ראייה אישית בנושאי אקטואליה... הדעות שהוא משמיע הן דעותיו האישיות-מקצועיות. מערכת החדשות ו'יומן' דנים בימים אלה באפשרות להעסיק פרשן נוסף שיופיע גם כן במסגרת היומן. יחד עם זאת, אין בכללי האתיקה שום חיוב להציב כנגד כל בעל דעה - מי שדעתו מנוגדת ולכן אין בהעסקתו של מר שביט כל עבירה על כללי האתיקה".

שמתם לב שדעותיו הן אישיות וראייתו היא אישית, אבל אין חובה לאזן לטענתו?

והנה תגובתי שנשלחה אליו: "אני מבין שבכל זאת, למרות אי-מילוי החובה לאיזון וגיוון עד עכשיו, אולי רשות השידור עוד תמלא את חובתה לאזן ולגוון את הדעות והפרשנויות שהיא מגישה לציבור, וזאת על פי הוראות החוק, בניגוד למה שכתבת. וראה בג״צ 1047/96 (עמותת האגודה לזכות הציבור לדעת נ׳ רשות השידור). ואני מצטט מדבריו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) השופט אהרון ברק בהרצאתו ביום 13 במאי 1996: 'חובותיה של רשות־השידור כרשות שלטונית [הן] חובות לאובייקטיביות בשידור למניעת פוליטיזציה של הרשות, להגינות בשידור, לשוויון, לסבירות, להיעדר ניגוד עניינים ולתום-לב בהחלטותיה... האינטרס הציבורי הוא (ש)אמצעי תקשורת ציבורי... מציג דעה אחת, עליו להציג, באורח סביר, את הדעות האחרות... אם אמצעי תקשורת, הכפוף לדוקטרינה זו, מעניק במה לדעה מסוימת, הוא אינו רשאי להפלות ולמנוע משאר הדעות העיקריות את ביטויין'".

ולכן דחיתי את הניסיון הזה להתנער מחובות אלה כאילו רשות השידור איננה כפופה להוראות החוק, לכללי האתיקה המחייבים וגם לפסיקות בית המשפט העליון. לא נרפה מיישום מלא של לשון החוק ורוחה.

ישראל מידד

^