10.31.2010

דבריי בכתבתו של נדב שרגאי על פעילותה של הקונסוליה האמריקאית בירושלים




אנשי הקונסוליה האמריקנית בירושלים מהדקים את הפיקוח על הבנייה במזרח ירושלים וביו"ש ¬ הם מעורבים בכל מה שקורה בתחום בעיריית ירושלים, בוועדות התכנון ובמשרד השיכון ¬ בתחילה הם עבדו בעיקר עם גורמי שמאל, אך לאחרונה דווקא מתהדק שיתוף הפעולה בין מתנחלים וגורמי ימין לנציגי ממשל אובאמה ¬ המתנחלים מסייעים לאמריקנים לקבל תמונה מלאה על מצב הבנייה ומציגים גם את הצד שלהם

ישראל היום, 29.10.2010

ב- 1998 עקבו האמריקנים בשבע עיניים אחרי התוכניות הישראליות לבניית הדירות הראשונות בשכונת הר חומה. הם היו נחושים למנוע את המהלך אבל מאיר פרוש אז סגן שר השיכון החליט להערים עליהם. משרדו פירסם "בטעות" את המכרז הראשון לבנייה מבלי לציין את מקומה המדויק. רק כעבור יומיים "תוקנה הטעות" ומראה המקום המדויק הר חומה התווסף לפרסום. האמריקנים השתוללו אבל התוכניות כבר יצאו לדרך. מקורבי פרוש מספרים על כך היום בחיוך אבל מודים שתרגילים כאלה כבר לא רלוונטיים.
12 שנה אחרי הפכו הדיפלומטים האמריקנים מהקונסוליה בירושלים לבני בית במסדרונות עיריית ירושלים משרד השיכון וועדות התכנון. הם עוקבים אחר כל החלטה ומהלך ישראליים הנוגעים לבנייה ביו"ש יוצאים לשטח קוראים תוכניות נעזרים בצילומי לוויין ובתנועות השמאל שעימן הם חולקים אינטרס משותף: לעצור את הבנייה בהתנחלויות.
גם המתנחלים נפגשים עימם. רובם שינו טקטיקה והחליטו להפסיק ולהחרים את אנשי הקונסוליה האמריקנית. ובכל זאת כשדוד העברי תושב ההתנחלות תפוח ומנהל היחידה לקשרי חוץ של המועצה האזורית שומרון תפס לפני כשבועיים את חגית עפרן ראש צוות מעקב התנחלויות של שלום עכשיו ואת ג'ונתן קולן מהקונסוליה האמריקנית כשהם מתצפתים יחד על הבנייה ברבבה שבשומרון הוא התקשה להחמיץ את ההזדמנות שלף את מצלמת הטלפון הסלולרי שלו והנציח את השניים. מבחינתו היתה זאת הוכחה מצולמת לשיתוף הפעולה בין "המלשינים" משלום עכשיו ל"מרגלים הזרים" שמנסים לפגוע בהתיישבות ביו"ש.
אלא שהעברי כמו פעילי ימין אחרים וגורמי מפתח בהתיישבות ביו"ש "החליפו דיסקט."הם הגיעו למסקנה שכדאי להם להשתלב במשחק לשנות את הכללים ולהעביר בעצמם מידע לקונסוליה האמריקנית. הקונסוליה מקצה כבר שנים כוח אדם שתפקידו ללקט מידע על הבנייה מעבר לקו הירוק. ארה"ב אין זה סוד רואה בבנייה זו מכשול לשלום. היא מבקשת שגורל ירושלים יוכרע במו"מ. הממשלים האחרונים שואפים לחלוקתה.
למרות זאת בהתנחלויות ובימין נעתרים עתה רבים לבקשות החוזרות ונשנות מאנשי הקונסוליה להיפגש וכפי שהעברי מגדיר זאת "לדאוג שהמידע יהיה מדויק ברוח שאנו רואים את הדברים ולא מסולף ומגמתי כפי שגורמי שמאל עוינים לנו מעבירים אותו לארה"ב."העברי שבמסגרת מגעיו עם הקונסוליה פגש פקיד אמריקני שממונה על הנושאים הדתיים ביו"ש ניסה לרתום אותו לטובת הצד היהודי. בתוך כמה חודשים הגיעו אנשי הקונסוליה לפגישה עם נציגי הרבנים בשומרון הרב יהושע שמיט משבי שומרון הרב אהרון כהן מיקיר והרב מאיר הילביץ מברוכין. האמריקנים ישבו מול הרבנים שגוללו בפניהם את מצוקתם בעניין קבר יוסף שבשכם והמגבלות הקשות שמונעות מיהודים להגיע אליו. האמריקנים הבטיחו לנסות לעזור.
מפגש אחר שאליו הביא העברי את אנשי הקונסוליה התקיים בנושא זיהום מקורות המים ביו"ש והשתתפו בו גם שני מזכירים מדיניים מהקונסוליה. בחלק מהמפגשים עם האמריקנים נטל חלק גם ג'ף דולברי מנכ"ל ארגון ציוני אמריקה בישראל. דולברי אומר כי סבר שמצגים אמיתיים של שיתוף פעולה בין מתנחלים לפלשתינים ישכנעו את האמריקנים שאולי פינוי מתנחלים אינו רעיון טוב "אבל היום אני לא בטוח כך" הוא מודה. "האמריקנים תקעו לנו סכין בגב. הם הולכים ומרגלים אחרינו יחד עם שלום עכשיו. לפחות היום אני יכול לומר במצפון שקט שניסיתי להעביר אותם לצד שאני מאמין בו."
מטבע הדברים האינטרסים במפגשים בין הימין והמתנחלים לבין אנשי הקונסוליה סותרים. המת נחלים מבקשים להסתיר טפחיים ולגלות טפח. הם מזינים את אנשי הקונסוליה במידע על הזכויות הדתיות ההיסטוריות והמשפטיות של היהודים ומציגים בפניהם נוסחי טאבו על קרקעות בבעלות יהודית או אישורים חוקיים לבנייה. אנשי הקונסוליה מבקשים לדעת פחות על המצב הקיים. לשם כך הם אינם זקוקים למתנחלים. יש להם צילומי לוויין וגם תנועות כשלום עכשיו. עיקר עניינם הוא למנוע בנייה נוספת ולכן הם מחפשים תוכניות בנייה עתידיות אישורים בוועדות ומחשבות לעתיד.
אחת הפגישות היותר מעניינות התקיימה בין כיילב קרונמילר הנספח הפוליטי בקונסוליה לבין אריה קינג פעיל הימין שפועל למען ההתיישבות במזרח ירושלים. קינג צילם את קרונמילר במצלמה נסתרת. לדבריו הוא לא מסר כל מידע משמעותי שקרונמילר לא היה יכול להגיע אליו דרך מקורות אחרים. הערך המוסף התקשורתי מהפגישה נוגע בעיקר לדברים שקרונמילר השמיע שם:
"הדו"חות שלי" כך קרונמילר "עוברים ישירות למזכירת המדינה בארה"ב. אם היא רואה בהם ערך היא מעבירה אותם לאובאמה. הכוונה היא שנוכל לתעד את מה שקורה בשטח למען מקבלי ההחלטות בוושינגטון...הפלשתינים בדרך כלל להוטים לדבר איתנו. הם רוצים שנשמע את הצד שלהם...הרגשנו בשנים האחרונות שאיננו יודעים מספיק על עמדת הישראלים והיינו רוצים שהגישה שלהם לוושינגטון תהיה טובה יותר."קרונמילר אף הביע תקווה שהשיחה "תהיה הראשונה מבין שיחות רבות. גם בוושינגטון יתעניינו בעמדת האנשים מהצד שלכם."
האמריקנים עובדים בכל החזיתות. הם פונים ישירות לשרים ולמנכ"לי משרדים. "בפועל" אומר בכיר בעיריית ירושלים "הם הביאו להפסקה של כמעט כל הבנייה המשמעותית במזרח העיר שעד לפני שנתיים בנינו בה באופן חופשי. מדובר בשכונות כמו גילה רמות ותלפיות מזרח. איש לא העלה על דעתו לפני כמה שנים שישראל תקבל תכתיב אמריקני לחדול מבנייה בהן. בשכונות אלו חיים כ200-אלף יהודים שלא מכירים את ירושלים מחולקת אך ועדות התכנון כמעט שלא דנות בבנייה בהן ומשרד השיכון מקפיא שיווק ופרסום מכרזים ל1 300-יח"ד ובולם פרסום להפקדה של 930 דירות. רות יוסף הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים צריכה לקבל אישור מהמנכ"ל שלה לדון בבנייה בשכונות שמעבר לקו הירוק. המנכ"ל שלה לא זז בלי אור ירוק מהשר אלי ישי. ישי כפוף על פי נהלים חדשים למנכ"ל משרד רה"מ שפועל ישירות לפי הנחיית נתניהו."
ואכן השפעת האמריקנים ניכרת כמעט בכל דרגי התכנון. תוכניות פרובלמטיות נמשכות מסדר היום של ועדת התכנון. סדר היום של הוועדות עובר דרך לשכת רה"מ. יו"ר הוועדה המחוזית דנה לפני שבועות אחדים בתוכנית לשינוי רחבת הכותל רק לאחר שקיבלה אישור בכתב מלשכת רה"מ. בלשכה מכנים זאת: "נוהל של יידוע ועדכון במסגרת הפקת לקחים ממה שהתרחש בביקור סגן נשיא ארה"ב ביידן בארץ."
שר השיכון אריאל אטיאס אמר לאחרונה כי "הבנייה במזרח ירושלים מוקפאת."שר הפנים אלי ישי אמר גם הוא בפורומים פנימיים שצריך להדוף את הלחץ האמריקני בעניין הבנייה ולחזור לבנות. אנשיו של ישי מכנים את פרסום המכרזים לבניית כ200-יח"ד השבוע לעג לרש ומציינים שירושלים זקוקה לכ4 000-דירות בשנה אך בונים בה 1 500בלבד. ישי הוא אחד מהשרים הסרבנים שאינם משתפים פעולה עם האמריקנים ולפני חודשים אחדים אף דחה הזמנה לבוא לארה"ב.
שר אחר בממשלה מודה: "הטלפונים ולפעמים גם הפגישות הם משהו לא נעים. אף אחד לא רוצה שהאמריקנים יסמנו אותו כמי שאמר להם לא. צריך עמוד שדרה חזק במיוחד כדי להתחמק מהם עדיף בנימוס."העיתונאי אריאל כהנא שעוקב בעיתונו "מקור ראשון" אחרי ההתנהלות האמריקנית אומר ש"הבחישה האמריקנית בתוכניות הבנייה החלה עוד בתקופת יצחק לוי כשר השיכון."ואכן אנשי הקונסוליה ולעיתים גם השגרירות מקבלים מידע ישירות מהשרים ומראשי לשכות. הם גם פונים לראשי המועצות האזוריות ולראשי מועצת יש"ע.
פגישה כזאת קיים לאחרונה ראש מועצת אפרת עודד רביבי. באפרת יש הקפאה לפחות שבע שנים. האוכלוסייה מתבגרת והצעירים עוזבים. כשרביבי קיבל טלפון מסינדי נגה-קליין מצוות השליח מיטשל הוא חשב ש"נכון לקיים דו-שיח עם האמריקנים כדי שיקבלו את העובדות לאשורן" הוא מסביר "כולנו מבינים שבעידן הטכנולוגי עם לוויינים וסיורים של 'בצלם' אין אפשרות להסתיר משהו."
"היא היתה מאוד עניינית ומנומסת" נזכר רביבי "רשמה בשקדנות כל מילה שיצאה מפי. השאלות שלה נגעו לתוכנית האב של אפרת לתכנון לגבי כל שכונה ולקשרים עם השכנים הערביים שאנשי אפרת ממשיכים לקיים למרות הכל."רביבי סיפר לה על המים והתרופות שהתושבים מספקים לכפר ואדי ניס והתגאה בכך ש8 000-היהודים אינם מסתגרים מאחורי גדרות. "למרות שהפגישות מצטיירות כמעין מעקף של הממשלה אני מחייב אותן מכיוון שהן מאפשרות לאמריקנים לראות שמדובר באנשים ולא להסתפק בראייה שלנו מגובה הלוויין."
האמריקנים פונים גם לעיתונאים. גילוי נאות: גם אלי פנו פעם ופעמיים. סירבתי. חשבתי שאין זה מתפקידי לספק להם מידע שאולי ייעשה בו שימוש נגד המדינה. אבל עיתונאים אחרים שקרובים אידיאולוגית לשמאל ומתנגדים להתנחלויות לא נרתעים מפגישות עם האמריקנים. אחד מהם סופרו הוותיק של "הארץ" עקיבא אלדר אינו רואה במסירת חומר על ההתנחלויות מעשה אנטי-ישראלי אלא פרו-ישראלי. "תפקיד העיתונאי הוא לפרסם. היום הכל גלוי וממילא מגיע לארה"ב. הלוויינים מספקים מידע על כל עציץ בהתנחלויות שבעיניי הן אסון לציונות ולישראל" מבהיר אלדר "מעולם לא גיליתי לאמריקנים דבר שהם לא ידעו."
חגית עפרן ראש צוות מעקב התנחלויות של שלום עכשיו דוחה אף היא את האשמות המתנחלים שמדובר בבגידה: "אני לא רואה את ההבדל בין פגישה שלי איתם לבין פגישה של מתנחלים איתם. לדעתי להיות בעד ישראל זה להיות נגד ההתנחלויות אבל אני לא הולכת ואומרת שהם בוגדים."
האם לא נכון והגון יותר לעבוד מול הציבור הישראלי ובתוך המערכת הפוליטית הישראלית כדי לטרפד לשיטתך את האסון הזה?
"כל מה שאני אומרת ועושה אני אומרת ועושה קודם כל בעברית מול הקהל בארץ אבל כפי שלנו יש שגרירויות בעולם גם לאמריקנים יש שגרירויות וזה לא פשע לשתף פעולה בדבר שאני חושבת שעוזר למדינה ולעם שלי" אומרת עפרן.
שאול גולדשטיין ראש המועצה האזורית גוש עציון שנפגש גם הוא עם האמריקנים "כדי למנוע מהם מידע שקרי" אינו מקבל את הדברים: "זו מלשנות מהסוג המסוכן ביותר. אם הם משוכנעים שהם עוזרים לעמם שיעבדו בתוך המערכות הישראליות. היו בחירות. הקו שלהם הפסיד. ממשלת ישראל קיבלה החלטות. שיכבדו זאת."

ואילו ישראל מידד משילה שנפגש כבר חצי יובל עם האמריקנים מצר על כך שמועצת יש"ע לא השכילה להפעיל לאורך השנים דסק חוץ ולמנף את 15 אלף האזרחים האמריקנים היהודים שחיים ביו"ש לטובת ההתנחלות: "ישבו אצלי סנאטורים ושמעו ממני ציונות. אני נפגש גם עם אנשי הקונסוליה ומספק להם מידע גלוי. אין סודות היום. ביום העצמאות של ארה"ב אני מוזמן למסיבה בשגרירות שלהם וכשאני רואה את העיניים של אנשי שלום עכשיו ויש דין ושוברים שתיקה וסלאם פיאד שננעצות בי או בעליזה הרבסט שהיתה יד ימינו של פנחס ולרשטיין בקרן מטה בנימין אני חש סיפוק כפול. ראשית גם ארה"ב רואה בי גורם שראוי להתייחס אליו וטוב לי גם שה'הנשמות הטובות' משלום עכשיו יודעות זאת. אני גם שלם עם כך שעשיתי את העבודה שלי ודאגתי לאזן את המידע החד-מימדי והאינטרסנטי שלהם."

10.28.2010

הטור שלי בשבועון "בשבע" גליון 415 מיום 28.10.10


פרשת המשך העסקתו של דן מרגלית כמנחה של התוכנית 'ערב חדש' בטלוויזיה החינוכית (טח"י) מעסיקה את הברנז'ה. לי אישית אין דבר נגד מרגלית, אם כי אני חושב ששכרו בהחלט יכול לרדת קצת. אני שמח לקרוא שהוא היה מוכן להנחות בהתנדבות. ואם כן, מדוע רק עכשיו הציע את הדבר? יותר מפריע לי שכוכבי התקשורת, בסיוע מנהלים ועורכים, מצליחים להגיע למסך ולמיקרופון בכל דרך אפשרית, וביותר מדי מקרים מנצלים את הבמה להעברת מסרים אידיאולוגיים. הדוגמה של מרב מיכאלי אשר קראה בגל"צ לאמהות שלא לשלוח את בניהן לצבא, היא רק אחת מהן.

גם הטלוויזיה החינוכית, עם טלי ליפקין-שחק ועוזרתה לשעבר של ח"כ זהבה גלאון, מיה בנגל, וגם גלי צה"ל עם יעל דן ורזי ברקאי ואילנה דיין ובעבר רפי רשף ועוד רבים, מהווים מבצר פוליטי-השקפתי מוגדר מאוד במשך שנים רבות. בעיה נוספת היא יצירת קאדר של עיתונאים שלמרות שפשטו מדים, ממשיכים לשדר על פי השטנץ של גלי צה"ל. איזה מנהל ערוץ לא יקבל לעבודה משתחרר מגלי צה"ל שהוא משופשף, בעל ניסיון וזול? בעיה אחרת, והיא קשורה למקרהו של מרגלית, היא שאין שקיפות כספית. תקציב גלי צה"ל קבור עמוק במשרד הביטחון ושלא כמו בטלוויזיה החינוכית, אין אנו יודעים כמה מרוויחים האזרחים עובדי צה"ל שם. את התערובת הזאת צריך לנקות.

10.22.2010

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" בשבועון "בשבע", גליון 414, מיום 21.10.2010


ביום שני השבוע ראיינה גאולה אבן בערוץ הראשון את ירון דקל בעקבות שליחות הסברה שלו לאנגליה, יחד עם עיתונאי אחר מערוץ טלוויזיה אחר. דקל, איש הוגן, רהוט וכפי שהוא הודה בראיון, ציוני, היה בלונדון, בירמינגהם ובאוקספורד. הוא פגש קהלים שונים וקבע שמצבה של מדינת ישראל בבריטניה "רע, אף רע מאוד". ממה שידוע לי, זאת לא הייתה הפתעה. הרי רק לפני שבועיים יצא לשם גדעון לוי מ'הארץ' לסבב הרצאות לקידום ספרו המשמיץ את ישראל. הספר גרם לבן-דרור ימיני לצאת נגד לוי בצורה תקיפה. ברשימה ב'מעריב' וכתב עליו ימיני: "ברון תעשיית השקרים; לא 'פעיל שלום', ולא 'עיתונאי ביקורתי', אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל". לוי פירסם טור ארסי בעיתון הגרדיאן האנטי-ציוני בדומה למאמרי דעות דומים (אם כי פחות חריפים) של מה שנקרא 'אנשי רוח' בניו-יורק טיימס, ואשינגטון פוסט ולה-מונד, למשל.

אכן, אנשי תקשורת מתנדבים ומתגייסים למערך פעילות שאין לו כל קשר למקצוע העיתונות. האם זה תפקידם? האם למשרד החוץ חסרים מסבירים? האם בחוץ-לארץ, משום-מה, עיתונאי נחשב לאדם אמין יותר, חכם יותר, מעמיק יותר? הרי כולנו יודעים שבממוצע, רוב התקשורת נחשבת, גם ע"י עובדיה, כרדודה, מוטה ולא-מדויקת. אז דווקא איש תקשורת – ובמחילה מירון דקל שמוכר לי אישית – הוא מה שדרוש להצלת המדינה?

ומילה לגב' אבן: לית-מאן-דפליג שמצבנו באירופה רע, אף על גבול של גילוי גלי אנטישמיות לשמה. מי שנבחר לעמוד בראש מפלגת הלייבור הבריטי עוין ישראל עוד מבית הוריו שהם קומוניסטים, פרט שלא גילית לצופים. ובכל זאת, מדוע לא חשבת לשאול את דקל על גילויים של התנגדות תקיפה לנוכחות המוסלמית באירופה שאולי תהווה סיוע לישראל? על הליגה להגנת אנגליה ועל הכרזת ראש ממשלת גרמניה נגד זרים ומנגד הרב-תרבותיות? לא סביר שאינך מודעת לידיעות הללו ולהשלכות לגבי האפשרות שאירופה לא אבודה. בהתנהלות זו, לא שירת את האתיקה המקצועית והשארת את הצופים בבית מחוסרי מידע.

10.17.2010

טור קבוע בעתון "בשבע" גליון 413, 2010.10.14

שתיים ועוד שתיים - ישראל מידד

לפני כמעט 30 שנה העלה אליקים העצני לתודעה הציבורית את הסיסמה 'תקשורת עוינת'. לפני 15 שנה טבעה אגודת 'לדעת' את הדרישה ל'תקשורת הוגנת'. בחודש האחרון מסתבר שחלקים בתקשורת מתקרבים להגדרה של 'אויב'. אמנון אברמוביץ', נחרץ ומסוגנן, קבע לפני שבוע, בלשונו של רפול שהושמץ כפאשיסט וגזען, שבעצם כל מי שתומך בהתנחלויות הוא בהמה ארבע-רגלית. לא מאמינים? הנה הציטוט: "אין כיום הולך על שתיים שלא מתנגד להתנחלויות".

בהתנחלויות גרים מאות אלפי אנשים, ומצביעים עבור מפלגות התומכות בהן יותר ממיליון איש. ואם נכלול גם נוצרים בעולם, שגם הם בני-אדם, יש עוד כמה עשרות רבות של מיליונים שתומכים. אבל מעבר לאי-הדיוק, איך קורה שאיש תקשורת מרכזי מרשה לעצמו לרדת לרמת זלזול כה בוטה ביריביו הפוליטיים?

ועוד דוגמה: אחד העיתונים המובילים באנגליה, 'הטלגרף', אשר אינו עוין במיוחד את ישראל באופן מסורתי, תיאר את השער החדש שיוביל לרחבת הכותל כאילו יעבור דרך החומה העותמנית. כמובן, האמת היא שהמנהרה תיחפר מתחת לחומה. מה אנחנו, עותמנים, שנפרוץ את השער כפי שהללו עשו בשביל הקיסר וילהלם? אבל האי-דיוק הזה שיחק לידי האויב הערבי שהכריז מלחמה על "פגיעה ברחבת אל-אקצה", שכנראה גולשת מאות מטרים מחוץ לתחום שלה.

------------
גירסה בטרם עריכה:

התקשורת במסגרת "האויב"

לפני כמעט 30 שנה, אליקים העצני העלה לתודעה הציבורית את הסיסמא "תקשורת עויינת".  לפני 15 שנה, אגודת "לדעת" העלתה את הסיסמא "תקשורת הוגנת".  בחודש האחרון מסתבר שהתקשורת מתקרבת להגדרה של "אויב".  אמנון אברמוביץ', נחרץ ומסוגנן, קבע לפני שבוע, בלשונו של רפול שהושמץ כפאשיסט וגזען, שבעצם כל מי שתומך בהתנחלויות הוא בהמה ארבע-רגלית.  לא מאמינים?  הנה הציטטה: "אין כיום הולך על שתיים שלא מתנגד להתנחלויות". מעבר לאי-דיוק, כי הרי גרים בהם חצי-מליון איש, מצביעים עבור מפלגות התומכות בהן כמליון איש ויותר ואם נכלול גם נוצרים בעולם ולא רק יהודים, שגם הם בני-אדם, אז יש עוד כמה עשרות רבות מליונים שתומכים.  אלא שאיש תקשורת מרכזית ירשה לעצמו לרדת עד לרמת זלזול בגלל דעתויו הפוליטיות?  זה כבר אויב.  מסביב לרכבו של דוד בארי שנרגם באבנים ע"י טרוריסטים נמוכי-קומה עמדו לפחות חצי תרי-עשר עיתונאים וצלמים.  מעבר לכך שרק אחד הגיש לטרוריסט הקטן סיוע, הרי הם השתתפו יחד עם האויב במארב מתוכנן.  רחמים על הטרוריסט הקטן אבל אם נחשוב על נוער יהודי האורב לפקיד הרשות הפלסטינית החוזר ברכבו עם ילדו הקטן באוטו מהעיר החדשה רהוואבי – האם העיתונאים היו סתם מצלמים באהדה כזאת?  ודוגמא שלישית: אחד מהעיתונים המובילים באנגליה, הטלגרף, אשר אינו עויין במיוחד את ישראל באופן מסורתי, תיאר את השער החדש שיוביל לרחבת הכותל כאילו יעבור דרך החומה העותמנית.  כמובן, האמת היא שהמנהרה תוחפר מתחת לחומה.  מה, אנחנו עותמנים שנפרוץ את השער כפי שעשו לקיסר וילהם?  אבל האי-דיוק הזה שיחק לדידי האויב הערבי שהכריז מלחמה על "פגיעה ברחבת אל-אקצה" שכנראה גולשת מאות מטרים מחוץ לתחום שלה.  אז התקשורת החליטה בהיא בצד האויב?

מי היה יודע?


סקר של מרכז הבנייה הישראלי מראה כי ישראלים רבים לא יחששו להתגורר בישובים מעבר לקו הירוק. "נוצר בידול ברור בין "התנחלויות" בעומק השטחים לבין גושי ההתיישבות"

מבדיקה שערך מרכז הבנייה הישראלי במהלך השנתיים האחרונות מתברר כי אחוז הישראלים המוכנים לשקול רכישת בית למגורים בגושי ההתיישבות הכוללים את אריאל-אלקנה, גוש עציון, מעלה אדומים ושכונות כמו פסגת זאב והר חומה בירושלים עלה מכ- 22% לפני שנתיים ו-31% אשתקד לכ-46% כיום.

ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה,אומר כי יש שתי סיבות מרכזיות לגידול במספר הרוכשים: "הסיבה הראשונה, העלייה המסחררת של 40% במחירי הדיור באיזור הביקוש בשנתיים האחרונות הפכה את הדירה לחלום בלתי אפשרי לרבבות זוגות צעירים ומשפרי דיור. אפילו ביבנה המחירים חצו את רף ה-1.1 מיליון שקל עבור דירת 4 בעוד בגושים ניתן למצוא דירות בפחות מ-800 אלף שקל".

"הסיבה השנייה", מציין רולס היא שרוב הזוגות הצעירים אינם מוכנים לעקור לפריפריה הרחוקה, הגליל והנגב, זאת בשל המרחק הגדול, שעה וחצי-שעתיים שעות נסיעה, מרוב מקומות העבודה האיכותיים הממוקמים במרכז". "זוגות צעירים מתחילים לזהות את הפוטנציאל, במרחק של שעה מעזריאלי יכולים לגור באריאל או במעלה אדומים בפחות ממיליון שקל ולקבל איכות חיים ברמה גבוהה, יש לציין כי במרכז האקדמי באריאל לומדים 12 אלף סטודנטים".

"אין שמץ של ספק כי גושי ההתיישבות באיו"ש ישארו בידי ישראל", מדגיש רולס. "ההקפאה והשיחות עם הפלסטינים יצרו ב"הפוך על הפוך" בידול ברור בין "התנחלויות" בעומק השטחים לבין גושי ההתיישבות שאפילו הפלסטינים מוכנים לאפשרות שיישארו בתחומי ישראל תמורת חילופי שטחים. אנחנו מאמינים שניתן יהיה לבנות באזור, גם אובמה מבין שאזורים אלו יוותרו בידי ישראל במסגרת הסדר קבע".

איל הנדלר, מנכ"ל חברת ב. יאיר, אומר כי קיים קונצנזוס שגבעת זאב ומעלה אדומים לדוגמא יישארו בידי ישראל במסגרת הסדר קבע. "ברגע שיצורפו גושי ההתיישבות באופן רשמי לישראל מחירי הדירות בהם יזנקו ב-10%-15%. בשכונות ירושלמיות ותיקות במערב העיר המחירים גבוהים ב-20%-30% מהמחירים בשכונות שמעבר לקו הירוק".

הנדלר מוסיף כי התפיסה שהשכונות שבמזרח העיר יוותרו בידי ישראל מתומחרת כבר במחיר המתחיל להתקרב לרמות של ירושלים. "מחירה של דירת 4 חדרים בפסגת זאב נע בין 1.2 ל-1.5 מיליון שקל, מחיר המתחיל להתקרב לרמות של מרכז העיר".

שלומי חסון, מנכ"ל חברת פריזט חסון, מסתייג מדבריהם של רולס והנדלר: "כמו בשוק ההון, היכן שיש סיכוי יש גם סיכון, פרמיית המחיר הנמוך יותר נובעת מהסיכון הגבוה, זוג צעיר שרוכש דירה מעבר לקו הירוק חייב לראות זאת כפרמיית סיכון. אני אישית בעד שגושי ההתיישבות יישארו בידי מדינת ישראל במסגרת הסדר קבע, אך מי שרוכש דירה באזורים אלו חייב לקחת בחשבון את אי הוודאות שבעתידם אם וכאשר ייקבעו גבולות הקבע".

10.14.2010

להגן על עצי הזית של היהודים

10.12.2010

ח"כ ציפי חוטובלי מברכת ומעודדת

בכנס דורשי ציון למען הר הבית:

.

תוויות:

לזכות בפרי בטן


10.07.2010

הטור שלי בשבועון "בשבע" גליון 412 מיום 7.10.10

אסתטיקה תקשורתית / ישראל מידד
* מסכן עקיבא אלדר. המתחרה הגדול של גדעון לוי במערכת 'הארץ'. הוא הותקף במדור התגובות של מוסף העיתון שלו לאחר שהתגלה לקוראים שהוא קיים דו-שיח עם מתנחלים. אחד המגיבים כתב: "מפגשים למטרת 'קירוב לבבות' בין רבנים... התומכים בפשעים נגד האנושות מהסוג המכונה 'תג מחיר', התעללות בפלסטינים חפים מפשע... לבין אנשי הומניזם ומוסר אינם יכולים אלא להחליש את האחרונים במאבקם נגד הראשונים". מגיב אחר טען שאלדר "נפל לתוך מלכודת הדבש של קבוצת מתנחלים".  אם לאלדר יש שיקול דעת כל-כך רעוע בעיניהם, איך הם סומכים על דיווחיו?
 *  בארה"ב זו לא היתה שנה מוצלחת לעיתונאים שונאי יהודים ואוהבי אויבי ישראל.  בנוסף להלן ("תחזרו לאירופה") טומאס ואוקטביה ("כמה גדול פדלאללה") נאסר שפוטרו, יש להוסיף את ריק ("היהודים שולטים בתקשורת") סנצ'ז. 
* ציטטה ששווה לצטט: "עייפתי מהצביעות ממאמרים רבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם חופש האקדמי.  בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל 'היהודית-הציונית' וחתרת להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה' בכל האמצעים... חודשים לפני שפרשת 'אם תרצו' עלתה על הפרק". אלו דבריו של פרופ' ארנון סופר ב'הארץ'.
* ויישר כוח לתמר איש-שלום, מגישה בחברת החדשות של ערוץ 2 שהיא גם בהריון, על המתקפה שלה על מבקר הטלוויזיה של 'הארץ', מורן שריר, שכתב שאשה הרה המשתתפת בדיון טלוויזיוני זה "פשוט לא אסתטי".

הגירסה המקורית

כל מיני תקשורת

אנחנו אחרי החגים אבל הבה נשתדל להתעדכן דודות כמה אירועים תקשורתיים בישראל ובעולם שהתרחשו בזמן שהיינו בחופשת החג.  א.  מסכן עקיבא אלדר.  המתחרה הגדול לגדעון לוי במערכת "הארץ" נגד צבור המתנחלים, הותקף במדור "תגובות" של מוסף העיתון שלו לאחר שהתגלה לקוראים שהוא קיים דו-שיח עם מתנחלים. אחד המגיבים כתב: "מפגשים למטרת "קירוב לבבות" בין רבנים כמו הרב אליעזר מלמד, התומך בפשעים נגד האנושות מהסוג המכונה "תג מחיר", התעללות בפלסטינים חפים מפשע כ"עונש" על מדיניות זו או אחרת של ממשלת ישראל, לבין אנשי הומניזם ומוסר אינם יכולים אלא להחליש את האחרונים במאבקם נגד הראשונים." מגיב אחר, טען שאלדר "נפל לתוך מלכודת הדבש של קבוצת מתנחלים".  אם לאלדר יש שיקול דעת כל-כך רעוע בעינהם, איך זה שהם סומכים על דיווחיו?  ומסכן גם פרופ' אבנר דה-שליט שבמאבקו נגד "אם תרצו" טען שהוא "ציוני" ושהוא גאה בכך.  אלא שמרב זונשיין, עיתונאית, התרעמה ותקפה את דה-שליטט ואחרים היוצרים "קשר בין זהותם העצמית הציונית לבין מחויבותם לשמירה על החופש האקדמי".  ובאמת, לאן נגיע עם ה"ציונות" הזאת?   ב.  בארה"ב זו לא הייתה השנה בשביל עיתונאים שונאי יהודים ואוהבי אויבי ישראל.  בנוסף להלן ("תחזרו לאירופה") טומאס ואוקטביה ("כמה גדול פדלאללה") נאסר שפוטרו, יש להוסך את ריק ("היהודים שולטים בתקשורת") סנצ'ז.  ג.  ציטטה ששווה לצטט: "עייפתי מהצביעות ממאמרים רבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם חופש האקדמי.  בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל 'היהודית-הציונית' וחתרת להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה' בכל האמצעים...חודשים לפני שפרשת 'אם תרצו' עלתה על הפרק..." ואלו דבריו של פרופ' ארנון סופר ב"הארץ".  ד.  מכל הבמות התקשורתיות, איפה בחר מאיר ברטלר, מהפעילים המרכזיים בנוער הגבעות, למתוח ביקורת נוקבת נגד "שרידי גוש אמונים", "מועצת יש"ע" וההנהגות הוותיקות בעפרה, שילה ואלון מורה?  כן, "הארץ".  בטור אישי הוא הכריז ש"הנוער הבריא לא יוותר" תוך שימוש בציטטה לא-נכונה מדברי יו"ר מועצת יש"ע דני דיין שהופיעה באתר ynet.  אין לי נגד ביקורת אבל האם ברטלר גם קורא את "הארץ" ולא רק כותב בו אם מה שמרתיע אותו הוא מידת הוויתור?  ה.  ויישר כוח לתמר איש-שלום, מגישה בחברת החדשות של ערוץ 2 שהיא גם בהריון, על המתקפה שלה על מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שמיר, על שכתב שאשה הרה המשתתפת בדיון טלוויזיוני זה "פשוט לא אסתטי".

ישראל מידד

החרדים נגד הרביזיוניסטים


בעקבות מאמרו של אליהו קאופמן, מוסף "הארץ" 30.7




פתיחת חשבון

הרבה איבה פרצה ממאמרו של אליהו קאופמן, המאשים את הציונות הרוויזיוניסטית באכזריות כדרך חיים ובפרובוקציות שגרמו לרצח של יהודים החל מתרפ"ט בחברון ועד ימינו אלה.

הכרזה הרוויזיוניסטית שעיטרה את המאמר, מפת ארץ ישראל השלמה שהפכה לסמל האצ"ל, נחקקה על מצבת הורי לבקשתם - כי בעיניהם היותם לוחמי אצ"ל ותלמידי ז'בוטינסקי סימלה מהות שאינה רק ביוגרפית אלא זהות ערכית שלמה, זהות שעוותה על ידי יריביהם מבית טרום הקמת המדינה ויריביהם הפוליטיים לאחר הקמתה. אותם יריבים חינכו את ילדי ישראל בספרי הלימוד הממלכתיים כי האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית היתה גלוריפיקציה של הדם, תוך ציון הבגדים החומים שלבשו כרמז לפשיסטים ולנאצים, לצד התעלמות מהעובדה שמסיבה זו הוחלף צבעם לכחול.

קריאת המאמר החזירה אותי לימים ההם. שוב אותם ציטוטים חלקיים ומגמתיים משירי ז'בוטינסקי, שהיה מנהיג ציוני בעל השקפת עולם המשלבת ערכים לאומיים וליברליים, כן, ליברליים.

ציטוט מלה משיר כתזה על השקפת עולם כמוה לקחת את השורה מהאינטרנציונל "לקראת אויב היכון לקרב... זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם" ולטעון כי התנועה הסוציאליסטית שיחרה למלחמה שתהרוס את העולם, והרי אין כך הדבר. ציטוט משיר בית"ר "בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר" הוא הקולב לטענה שאכזריות היא מהותה של בית"ר, וכדי לאנוס את השיר לאותה הדעה - הכותב התעלם מאותו חלק המדבר על נדיבות. שכן תורת ז'בוטינסקי הורכבה מחלקים שונים המרכיבים את השלם - הלאומי עם הדמוקרטי והליברלי, האכזר עם הנדיב, התיגר עם ההדר - שהוא המצפן המוסרי והמדינה בה כל יחיד הוא מלך.

לאחר שציטט את "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן", המסמלת עבור הכותב את תאוות הנישול והגירוש, חבל שלא טרח לקרוא את המשך השיר "שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני". כששרנו, תלמידי ז'בוטינסקי, את השירים האלה ידענו כי בצד הזכות על הארץ קיימת החובה לכבד זכויות של כל אדם בן כל לאום. וזאת בעצם ההכרעה העומדת לפני ממשיכי דרכו. שכן דברי אלה לא נועדו רק למחות, לבקר ולסגור חשבון היסטורי עם הכותב, אלא גם לפתוח חשבון עם המתיימרים להיות ממשיכי דרכם של הרוויזיוניסטים - תנועת הליכוד והעומד בראשה בנימין נתניהו. לא כדי שישנו את האידיאולוגיה, כטענת המאמר, אלא כדי שיפעלו על פי אותה תורה לאומית וליברלית על כל חלקיה.

למרבה הצער, גם המתיימרים להמשיך בדרך ז'בוטינסקי הפכו את הדימוי והציטוט החלקי למדיניות הקובעת את מציאות חיינו. אלה שרוממות התיגר בגרונם ואין בהתנהלותם לבין ההדר דבר וחצי דבר. אלה שרואים באחר סכנה ולא מפנימים את מהות משנתו הדמוקרטית ליברלית של ז'בוטינסקי על השוויון ועל זכויות המיעוטים. אלה המוסרים את השקפת עולמם בידי המפלגות החרדיות ולא אימצו את עמדתו השונה לגמרי ביחס למקום הדת "במדינה כי תקום". אלה המדברים על קיר הברזל כקיר מגן הנדרש כדי שיבינו שלא יוכלו לגרשנו, כסמל לעליונות הכוח מול חולשת המבקשים הסדר שלום, ולא קראו בהמשך כי אם ייכון קיר הברזל אזי ניתן להגיע להסדר שלום מתוך כבוד הדדי. אלה המדברים רק על הזכות על הארץ, שבעיני אינה ניתנת לערעור, ולא מספקים פתרון למציאות שבה נמשך הסכסוך בין בן ערב, בן נצרת ובני.

עתה, משקיר הברזל קיים ומובן כי מדינת ישראל היא עובדה קיימת - נדרשת הכרעה. בחירה קשה באחת משתיים: ויתור על המדינה היהודית ומתן שוויון לכל אזרחיה, או ויתור על חלק מהארץ תמורת קיום המדינה היהודית על בסיס הערכים שביטא ז'בוטינסקי. עמודים אלה ראו בחודש שעבר ("תעודה כחולה והיא עולה", מוסף "הארץ" 16.7) את אותם מעטים שבחרו במדינה אחת בין הים לירדן שבה זכויות הצבעה שוות לישראלים ולפלסטינים. מחיר בחירה זו הוא שישראל לא תישאר בית לאומי לעם היהודי. אני בחרתי לשמור את ישראל כבית לאומי יהודי דרך אימוץ העיקרון לפיו כל עם פותר את שאיפותיו הלאומיות במדינה נפרדת. רק כך נוכל ליישם את משנת ז'בוטינסקי הלאומית והליברלית בישראל הדמוקרטית, ובעיני בחירה זו אינה זניחת רעיונותיו אלא הדרך היחידה לממש ערכים אלה. זאת הבחירה שלי.

ח"כ ציפי לבני
הכנסת, ירושלים


אין נחמה

במאמרו "כאז כן עתה" מאשים הרב אליהו קאופמן את "הרוויזיוניסטים, אנשי בית"ר" באחריות לדם היהודי שנשפך בחברון בי"ח באב תרפ"ט (במאמר מוסגר אציין שלא רק בחברון נרצחו יהודים בפרעות תרפ"ט. בסך הכל נרצחו בכל רחבי הארץ 133 איש ואשה, ילדים וזקנים, לפי הפירוט הבא: 66 בחברון, 23 בירושלים, 18 בצפת, 7 בחיפה, 7 במוצא, 6 בתל אביב, 3 בעין-זיתים ואחד בקיבוץ חולדה).

במאמרו המפורסם משנת 1892 עוסק הסופר והוגה הדעות אחד העם בהיבט ה"חיובי" של עלילות הדם שהביאו לפוגרומים בתקופות שונות. לאחר מאות שנים של אינדוקטרינציה אנטישמית, החלו יהודים לפקפק שמא יש איזשהו בסיס להאשמות הגויים בתכונות השליליות של עמנו. באה עלילת הדם, שבה מאשימים את היהודים בשימוש בדם אדם להכנת מצות לפסח, האשמה שעל דעת כל יהודי מיוסדת על שקר מוחלט, ואיחדה את העם. לפי אחד העם, זו היתה חצי הנחמה.

בעלילת הדם הנוכחית, שבה מאשים יהודי את אחיו, בני עמו (רוויזיוניסטים, אנשי בית"ר) באחריות לדם שנשפך בתרפ"ט (לכאורה בגלל הנפת דגל כחול-לבן ברחבת הכותל המערבי בתשעה באב), אין כל שמץ של נחמה. שנאמר: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".

ד"ר שלמה עמיקם
חיפה


שנאת יהודים

הזדעזעתי לקרוא את מאמר התועבה של אליהו קאופמן, ש"מסביר" את הסיבה לטבח הנורא ביהודי חברון בשנת 1929 (מוסף "הארץ" 30.7). אם קוראי המאמר סברו ברוב בורותם שהמניע הוא סתם שנאת יהודים, הרי קאופמן בא להאיר את עינינו: "בתשעה באב תרפ"ט... נערכה ברחבת הכותל... הפגנה פרובוקטיבית... בניגוד למוסכם הניפו המפגינים דגל כחול-לבן. יהודי ארץ ישראל שילמו בדמם את מחיר הפרובוקציה הזאת!"

סוף-סוף לאחר 81 שנה האיר קאופמן את עינינו בתגליתו המרעישה: האחראים לשחיטה ולאונס הברוטאליים לא היו ערבים מתושבי חברון אלא אותם יהודים שעשו את המעשה המזעזע והמזוויע של הנפת דגל כחול-לבן! למען האמת ההיסטורית צריך להדגיש, שבשנת 1929 היו בחברון גם ערבים שלא קראו את מאמרו של קאופמן וסיכנו את נפשם כדי להציל את שכניהם היהודים.

ד"ר משה שילה
נס ציונה


בלי בושה

אליהו קאופמן מעיד על היותו "רב חרדי" בעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. הקביעה שבכותרת "כאז כן עתה" מעלה את ההשערה כי הכותב נמנה עם החרדים האנטי-ציונים הרדיקליים, אשר במהלך חרדי אופייני מנסה "ללמוד מן ההיסטוריה" כפי שהוא רואה אותה, תוך הטחת האשמות בוטות וחסרות אחריות במי שאינו חושב כמוהו.

הטבח בחברון בוודאי שלא היה על רקע "אנטישמי" במובן האירופי המקובל, אולם מכאן ועד לקביעותיו חסרות האחריות של קאופמן - המרחק רב. בלא כל בושה מאשים הכותב את בית"ר והרוויזיוניסטים באחריות לדם היהודי שנשפך בחברון בחודש אב תרפ"ט. מה יענה הכותב על אירועי נבי מוסא באפריל 1920 ובמאי 1921? מה יענה על המעשים הברבריים האיומים שביצעו הפורעים ביהודי חברון, בנשותיהם ובגופותיהם, גם את אלה הביאו עלינו ז'בוטינסקי ותלמידיו? ובכלל, מה ליהודי חברון, שכניהם הטובים, עם מפגיני הכותל?

מלבד זאת, הקשר בין אירועי הכותל לבין מאורעות תרפ"ט אינו חד-משמעי, ושנוי במחלוקת היסטוריונים. רבים תולים את הגורם העיקרי במופתי הירושלמי אמין אל-חוסייני, שליבה את האווירה לכלל מחלוקת בין-דתית לשם ביסוס מעמדו בעולם הערבי מול משפחת נשאשיבי.

גם אם נתמקד בהקשר הכותל המערבי, הפרובוקציות וההתגרויות של הבריטים והערבים במתפללי הכותל החלו עוד באירועי יום כיפור תרפ"ט, והתנפלויות הערבים על מתפללי הכותל נמשכו לסירוגין לאורך תקופה ארוכה. את המאבק הציבורי סביב זכויות היהודים על הכותל הוביל "הוועד הלאומי" בכבודו ובעצמו, ותבע את הבעלות עליו מאת ממשלת המנדט. "הארץ" מיום י"ג בתשרי תרפ"ט (27.9.1928) יצא בכותרת "רבבות העבריים בערי ארץ ישראל וכפריה... ינהרו לאסיפות העם להשתתף במחאת האומה נגד חילול קודשיה ובדרישתה להחזיר לה את שריד מחמדיה, את הכותל המערבי של בית מקדשנו". את הסיסמה שליוותה את המאבק העברי "שמע ישראל, הכותל - כותלנו, הכותל אחד" טבע איתמר בן אב"י, שתמך בחלוקת הארץ בין ערבים ויהודים. הפגנת נוער בית"ר בתשעה באב תרפ"ט היתה שקטה, ובכל מקרה לא היתה אלא פסיק קטן בתוך שלל הפגנות ואירועים אלימים סביב הכותל באותה שנה.

ד"ר שלמה טיקוצינסקי
ירושלים

פרי באושים

מאמרו של "רב חרדי, סופר ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל" עורר בי כעס, כקורא, כאזרח וכיהודי ציוני. כיצד נפתה "הארץ" לפרסם את הבליו? היכן רכש אותו "רב חרדי" את השכלתו ומי העניק תואר שני לפרי באושים שכזה המגלה בורות, איוולת ורשע?

על מנת לתקוף את הציונות ואת מדינת ישראל, בחר הכותב את מאורעות תרפ"ט כפלטפורמה, ולא נחה דעתו, עד שהאשים את חברי בית"ר בטבח הנורא שערכו ערביי חברון בשכניהם היהודים, וכינהו "הטבח בחברון", "הפוגרום" - כרוצה לומר שאין ממש באותה התנפלות חייתית ואכזרית, שבה נרצחו יהודים ויהודיות, ילדים וישישים, וגופותיהם חוללו באופן מחליא, והדברים ידועים.

"היסטוריון" זה מצטרף לשלושה שקדמוהו ותלו ביהודים את סיבת עלילות הדם, ואת הרציחות של יהודי הריינוס במהלך מסעי הצלב. עשרות מעשים אלימים נעשו כלפי יהודים בארצות האיסלאם במשך דורות של דו-קיום, מצד מוסלמים שמעולם לא שמעו על האנטישמיות, בתימן, באיראן, במרוקו ועוד. גם בארץ ישראל לא המתינו לציונות או לשנת תרפ"ט כדי לרצוח חפים מפשע.

מדינת ישראל לא קמה כתוצאה מהשתלטות קולוניאלית "נלוזה" על "ארץ הקודש", וכאקט "התגרות באומות העולם", אלא נבנתה מעשייה רבת שנים של התנועה הציונית ונקנתה בדמם של אלפי חללים. אם המצב כאן עוכר את שלוותו של משכיל רבני מופלא זה, ייכבד ויעבור לו אל אחת ממדינות ערב, הידועות באהדתן רבת השנים אל היהודים והיהדות, רצוי אל איראן, שם אולי יזכה לקתדרה באוניברסיטת טהרן.

ד"ר רן שפיגל
ירושלים



113 יהודים נרצחו ועוד מאות נפצעו, בפרעות תרפ"ט, ההתנפלות הערבית על היישוב היהודי בא"י בקיץ 1929. האכזריות הגזענית הנוראה הגיעה לשיאה בטבח בחברון, שבו נטבחו 69 יהודים בידי שכניהם הערבים, ילדים נרצחו לעיני הוריהם, ילדות נאנסו לעיני אמהותיהם ואמהות לעיני ילדותיהם, משפחות שלמות נטבחו, אברים נכרתו, אנשים נשרפו חיים. הערבים התנפלו על היהודים בירושלים ובצפת, בבאר טוביה ובחולדה. המושבות כפר אוריה והר טוב נבזזו והוצתו עד היסוד.

והנה, הרב וההיסטוריון הנכבד מצא את האשמים בפוגרום הנורא – היהודים, כמובן. הציונים. עוד לא היה "הכיבוש", עוד לא הייתה ה"נכבה", עוד לא הייתה מדינה, עוד לא היו כלים להתגוננות כנגד הפורעים, אך בעיני הרב היהודים אשמים. למה? כיוון שבית"רים, שומו שמים, הפגינו ברחבת הכותל ואפילו, אויה, הניפו דגל כחול לבן. אכן, אחרי פרובוקציה כזאת באמת לא נותרה לערבים ברירה, אלא לרצוח את משפחת מקלף במוצא, לאנוס, לרצוח ולהתעלל. הייתה להם ברירה? הרי היהודים הניפו דגל. מה הם יכלו לעשות?

אף אנטישמי לא יכול היה לכתוב דברי בלע חמורים יותר מאלה של הרב וההיסטוריון האוטו-אנטישמי קאופמן. אגב, ההפגנה השקטה של חניכי בית"ר הייתה למען חופש הפולחן ליהודים ליד הכותל. אבל בעיני קאופמן, כל מה שמריח ציונות הוא הרע המוחלט. "שורש הסכסוך נעוץ כבר בסוף המאה ה-19, עם תחילתו של מפעל ההתנחלות הציונית – שעד 1929 עשה כל שביכולתו להשתלט בדרכים נלוזות על הארץ הקדושה ועל חשבון הילידים".

אם נלך לשיטתו של הרב ההיסטוריון – כעבור 4 שנים, ב-1933, אותם בית"רים הורידו את דגלי צלב הקרס מעל הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו. הנה, זאת הסיבה מדוע לא נותרה לנאצים ברירה אלא לחולל את השואה, שגם בה אשמים הציונים.

מה הפלא, שחרדים פנאטיים מן הזן של קאופמן נסעו לוועידת הכחשת השואה של אחמדיניג'אד? השאלה היא למה מוסף "הארץ" מפרסם תועבה כזאת. האמת היא, שאך טבעי שהדברים יתפרסמו בעיתונו של גדעון לוי. 

__________________________
המאמר
מאת אליהו קאופמן
בניגוד למה שמקובל לחשוב, הטבח בחברון לא היה פוגרום אנטישמי. דווקא היום הוא מציב בפני הימין הציוני הזדמנות חשובה לחשבון נפש אמיתי

השבוע, בי"ח באב תש"ע, מלאו 81 שנים לאותו מאורע אומלל שלימים נחרת בזיכרון כ"טבח בחברון", ובלשון מעודנת יותר נקרא "מאורעות תרפ"ט". מאז נשטפה הארץ בדמים ללא רחם. לרבים נדמה ש"הפוגרום" בחברון היה המשך ל"מסעי הצלב" נגד יהודי גרמניה (בימי הביניים), לפרעות חמלניצקי (ת"ח ות"ט), ל"סופות בנגב" (בשנות ה-80 של המאה ה-19 ברוסיה הצארית) ול"פוגרום קישינב" (ראשית המאה ה-20).

לא במקרה נוהגים מנהיגים ציוניים לצרף את מאורעות תרפ"ט אל ההיסטוריה האומללה של מכות שניחתו על יהודי אירופה במשך יותר מאלף שנה. "החזון הציוני" מחייב את השימוש בדם יהודים שפוך כדי לתת הצדקה לקיומה של מדינה ציונית, אשר הקשר בינה לבין יהדות מקרי בהחלט. כולם, מימין ומשמאל, הנמצאים בחיק החם של "הקונסנזוס הלאומי", אוהבים להורות באצבע על הדם היהודי שנשפך (ועוד יישפך, רחמנא לצלן...) כעדות מדוע יש להמשיך לתמוך בקיומה של מדינת אפרטהייד עם "חוק שבות" גזעני.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עומד בראש מחנה שצריך לעשות חשבון נפש היסטורי בשבוע הזה. ברצוני להבהיר שני הבדלים: אחד בין אותו אירוע מר ונמהר בחברון לבין הפוגרומים האנטישמיים שקדמו לו, והשני בין המחנה שמייצג נתניהו (בית"ר, הרוויזיוניסטים) לשאר הזרמים הציוניים, מהרגע שקדם לאירוע ועד היום. ראשית, כל מעשי התקיפה והרצח האנטישמיים באירופה נבעו משנאת יהודים וקנאה בהצלחתם, שנאה שלא פעם ולא פעמיים הפכה לפוגרום יזום על ידי השלטונות עצמם. היהודים האומללים לא היוו כוח פוליטי עוין לצלבנים, לחמלניצקי או לצאר הרוסי, לא פגעו בשכניהם ולא הציקו להם במאומה - ולמרות זאת הוכו ונטבחו ללא סיבה.

אבל בחברון היתה תמונה שונה לגמרי. להמון הערבי שפרע ביהודי חברון (וגם בצפת, טבריה, ירושלים, יפו ושאר חלקי הארץ) לא היתה מסורת של שנאת יהודים על "הכנת מצות מדם נוצרים", "הריגתו של ישו" או סתם אנטישמיות בגלל הצלחתם הכלכלית של היהודים. שום משטר גם לא עמד וכיוון את פורעי חברון לפגוע ביהודים. שורש הסכסוך נעוץ אמנם כבר בסוף המאה ה-19, עם תחילתו של מפעל ההתנחלות הציונית - שעד 1929 עשה כל שביכולתו להשתלט בדרכים נלוזות על הארץ הקדושה ועל חשבון הילידים; העצים היבשים למדורה כבר היו מוכנים, אך את הדלק והגפרור להצתת אירועי חברון סיפקו אבותיו ומוריו הרוחניים של נתניהו תשעה ימים קודם לכן.

בתשעה באב תרפ"ט, ביום שבו מיליוני יהודים ברחבי העולם צמו על חורבן בית המקדש, נערכה ברחבת הכותל המערבי הפגנה פרובוקטיבית, לכאורה "להגנת הכותל", שרבים ממשתתפיה השתייכו לבית"ר. בניגוד למוסכם הניפו המפגינים דגל כחול-לבן. יהודי ארץ ישראל דאז (ובראשם יהודי חברון) - שומרי תורה ומצוות תמימים - שילמו בדמם את מחיר הפרובוקציה הזאת.

אך בכך לא נסגר מעגל הפורענות שיזמה בית"ר - שם הוא רק נפתח ומאז הפכו אנשי התנועה לסמן ימני של פרובוקציות בתנועה הציונית. לא במקרה נחרת בהמנון בית"ר הפסוק "בדם וביזע יוקם לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר". מי שמניף את דגל האכזריות, הוציא את עצמו מכלל ישראל. לא במקרה עזב אברהם תהומי - רוצחו של קורבן השלום הראשון, הרב פרופ' יעקב-ישראל דה-האן - את ה"הגנה" המפא"יניקית והקים את "הגנה ב'" הקיצונית יותר, זו שממנה צמח אצ"ל הרוויזיוניסטי.

רק מי שהכתירו את עצמם בתואר "אכזר" יכלו לפוצץ מלון ירושלמי על אורחיו. רק מי שהרימו את נס הפרובוקציות והוכיחו מהו "גזע אכזר" יכלו לטבוח בדיר יאסין ללא רחמים. מתשעה באב תרפ"ט ועד ימים אלה ממש משתמשים יורשיהם של הרוויזיוניסטים בציניות וברשעות ביום המר של חורבן בית המקדש, ומנצלים אותו בניגוד להלכה היהודית לפרובוקציות נגד העם הערבי-הפלסטיני השכן ונגד כל העולם המוסלמי, ותוך כדי כך משחקים את תפקיד "הקוזק הנגזל". הגדיל זאת לעשות עמיתו-יריבו של נתניהו, אריאל שרון (התלוי ועומד בין שמים לארץ), שעלה על הר הבית והביא למהומות 2000 - מעין "מאורעות תרפ"ט לעניים".

הגיע הזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו יסתכל לנו בעיניים ויאמר את האמת. האם לא הספיקו לו שטפי הדם כדי שיבין שפרובוקציות הר הבית לא הביאו לשום פתרון אמיתי? הרי כל החלומות הבית"ריים הסתיימו במפח נפש, החל מ"שתי גדות לירדן - זו שלנו, זו גם כן" ו"רק כך!" על עניין "ארץ ישראל השלמה" ויתרו אנשי המחנה הבית"רי, את חבל ימית וסיני החזירו ואת גוש קטיף והשומרון הצפוני פינו, ברוך השם. ולמרות הכל אינם נסוגים מחלומות באספמיה של נישול וגירוש, והתגרות באומות העולם.

עליהם להבין סוף כל סוף שכאן לא שופכים מים לשווא, ואפילו לא דלק. כאן נשפך דם של חפים מפשע, כאן מאבדים שבויים ונעדרים שהאמינו בחילוצם בכל מחיר. לכן מותר לצפות מנתניהו שיסיר אחת ולתמיד את המסכה היהודית-מסורתית מעל פניו ובשנה ה-81 לאותו מרחץ דמים שאבותיו, מוריו ורבותיו הביאו עלינו, יתייצב כגבר ויודה על האמת, בבחינת "מודה ועוזב ירוחם": הרוויזיוניסטים, אנשי בית"ר, אחראים לדם היהודי שנשפך בחברון בי"ח באב תרפ"ט.

ולמה גבר? כי גב"ר ביהדות פירושו גומל חסדים, ביישן ורחמן - בדיוק ההפך מ"אכזר".*

אליהו קאופמן הוא רב חרדי, סופר ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל



כרזה רוויזיוניסטית משנות ה-30, אוסף ארכיון המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב

(מתוך האלבום "לחיות עם החלום")

עונת המסיק בגוש שילה

עונת המסיק בגוש שילה

לאחר שנים של נסיון מר בעונת המסיק באיזור גוש שילה בהם אירועי המסיק הפכו לאירועי הסתה,הפעולה החקלאית התמימה כל כך לכאורה,הפכה להפגנת בעלות ערבית על שטחי ארץ ישראל.במהלך השנים האחרונות, תוך כדי המסיק,נשרף צריף מגורים, הותקפו בני נוער, הושחתו קרקעות וציוד חקלאי ונגרם נזק רב כל זאת בעידוד ובגיבוי של פעילי שמאל.

נפגשנו עם הצבא ודרשנו

1. למנוע מסיק בקרבת הישובים,
2. לתחום בזמן ובכמות אנשים את היקף הפעילות
3. למנוע כניסה של כל מי שאיננו קשור לקרקע באופן ישיר

הצבא לא הסכים לזוז מעמדותיו המתוחמות בתחום הצר אותו הכתיב לו בית המשפט.

לכן ניפגש, אוהבי ארץ ישראל ואנשי ההתיישבות
ביום שישי , ז' בחשוון (15/10) ברכס קול ציון (קוליצון) הסמוך לישוב 'עדי עד'
9:30 התכנסות
10:00 תחילת צעדה
אנשים נשים וטף
לעודד ולחזק את חלוצי הגבעות,
לדרוש ביטחון ומרחב מחייה להתיישבות
ולהכריז שוב על מחוייבותנו המוחלטת לארץ ישראל
ארצו הנצחית של עם ישראל


נ.ב.-במקום יתקיים הפניניג מתנפחים. לפרטים:
יוסי – 0525666628
דידי -- 0506984192




לטענת הפלסטינים, כמה מתנחלים הגיעו ביום ראשון לעצי זית ליד הכפר מר'ייר ומסקו מהם זיתים. לדבריהם, מדובר בתופעה. ועד מתיישבי בנימין: "עלילות שקר"

עלי ואקד
פורסם: 06.10.10


העימותים על רקע מסיק הזיתים בין פלסטינים למתנחלים בגדה נמשכים: תושבי הכפר מר'ייר שבאזור רמאללה טוענים כי מתנחלים נכנסו לאדמותיהם ומסקו זיתים. הם גם צילמו את המוסקים. גורמים רשמיים בישראל אישרו את הטענות.

ביום ראשון השבוע קיימה קבוצת פעילים של ארגון "יש דין" ביקור בכפר מר'ייר, לקראת עונת המסיק. במהלך הביקור, קיימו פעילי הארגון סיור עם בעלי האדמות בכפר, כשבמהלכו הם הבחינו לטענתם בקבוצה של מתנחלים מההתנחלות עדי-עד, שמוסקים את הזיתים שלהם.

ראש הכפר ופעילי "יש דין" פנו למפקדות התיאום הישראלי והפלסטיני, כדי שיפסיקו את מסיק הזיתים. לטענתם, למרות הודעה שנמסרה בסביבות השעה 12:20, רק כעבור שעה הגיע ג'יפ של צה"ל - אך המתנחלים כבר לא היו שם.

לדברי הפלסטינים, לא מדובר באירוע היחיד בתקופה האחרונה. לטענתם, המתנחלים נוקטים שיטה חדשה

- ולפיה הם מוסקים בעצמם את הזיתים, מאדמות של פלסטינים.

חקלאים פלסטינים התלוננו לארגוני זכויות אדם, כי המועדים שקבעו הצבא והמנהל האזרחי למסיק פוגעים במסיק ובעיקר מאפשרים למתנחלים זמן התארגנות כדי להמשיך במסיק "בשטחים שלא שייכים להם".

ועד מתיישבי בנימין מסר בתגובה: "עלילות השקר של הערבים צצות בכל פעם שעונת המסיק מגיעה. זהו ריטואל קבוע שמבויים על-ידי הערבים בסיוע ארגוני השמאל השוהים בחודשים אלה בכפרי הערבים ומסייעים להם. העובדות הן שהערבים הם אלה שמשחיתים את מטעי היהודים, עוקרים ושורפים אותם ואף משתמשים בהם כמסתור לצורך ביצוע פעולות טרור. עד היום, למרות שהערבים מצויידים באלפי מצלמות שארגוני השמאל הקיצוני מספקים להם, לא תועד אף יהודי אחד שפוגע בעצי הערבים ועד היום גם לא הורשע אף יהודי בכך".

תוויות: , ,

מה שרואים מכאן, הם רואים יותר טוב משם