פרופ' יצחק רייטר: תובנות והתרשמויות מ-30 שנות מחקר

מלחמת הנרטיבים ושאלת התפילה בהר הבית

באחת מקבוצות המשא ומתן בהן השתתף רייטר, הוא נחשף לראשונה למלחמת הנרטיבים: הפלסטינים סירבו באופן עקבי ותקיף שבמסמכים יופיע הביטוי Temple Mount. הסירוב טלטל את רייטר שהבין עד כמה קשה להפנים ולקבל את הנרטיב של הצד השני. כאשר בדיונים עלה נושא תפילת היהודים בהר הבית, שאל רייטר את אחד המנהיגים הדתיים הפלסטיניים, מדוע להתנגד לתפילת יהודים שם, בעוד הנביא מוחמד בירך מבקרים נוצרים במסגד במדינה. התשובה לשאלתו היתה:

"נתנו לכם אצבע במערת המכפלה, ואז לקחתם את כל היד. לא נסכים לעשות אותו הדבר בהר הבית"

רייטר סיפר עוד:

אני בכלל רוצה להגיד לכם, במפגשים עם ערבים מכל העולם, הפלסטינים והישראלים הם בסוף תמיד החברים הכי טובים ומבינים זה את זה. יש גם עניין של דינמיקת מפגשים. בערב הראשון, תמיד קורה שהפלסטינים מגיעים מכובדים, עם חליפות, עניבות – מהודרים. הישראלים מגיעים כמו ישראלים- חולצות קצרות, מפוזרים. למחרת – זה תמיד מתהפך. הפלסטינים חושבים לעצמם – אם ככה מתלבשים הישראלים, אז כך נתנהג גם אנחנו, ומגיעים למחרת בלבוש יומיומי. הישראלים חושבים לעצמם- אה, לא נעים, צריך להגיע מכובדים יותר, וביום השני מגיעים עם חליפות"

לאחרונה משתתף רייטר בפרויקט של מרכז פרס לשלום, אשר מטרתו לייצר נרטיב ישראלי-פלסטיני משותף ל-14 מקומות קדושים. שותפו הפלסטיני הוא נז'מי ז'ורמה. השניים כתבו יחד ספר של 114 עמודים, לדברי רייטר בהצלחה גדולה – הכולל את הנרטיב ההיסטורי ללא חילוקי דעות. עם זאת, כאשר הציגו את הנרטיב אודות הר הבית לקבוצת מלומדים ישראלית פלסטינית, נשאלו על ידי אחד האקדמאים הפלסטינים:

למה אתם מציגים את הנרטיב של אלחרם אלשריף כאילו תחילתו בעם היהודי? תתחילו את הסיפור מהווה, מהמסגד ומה שרואים עכשיו, ואז תצללו לעבר. אחרת הקול ששומעים הוא שוב הצידוק היהודי ישראלי על הר הבית

^