הטור שלי בשבועון "בשבע" גליון 412 מיום 7.10.10

אסתטיקה תקשורתית / ישראל מידד

* מסכן עקיבא אלדר. המתחרה הגדול של גדעון לוי במערכת 'הארץ'. הוא הותקף במדור התגובות של מוסף העיתון שלו לאחר שהתגלה לקוראים שהוא קיים דו-שיח עם מתנחלים. אחד המגיבים כתב: "מפגשים למטרת 'קירוב לבבות' בין רבנים... התומכים בפשעים נגד האנושות מהסוג המכונה 'תג מחיר', התעללות בפלסטינים חפים מפשע... לבין אנשי הומניזם ומוסר אינם יכולים אלא להחליש את האחרונים במאבקם נגד הראשונים". מגיב אחר טען שאלדר "נפל לתוך מלכודת הדבש של קבוצת מתנחלים".  אם לאלדר יש שיקול דעת כל-כך רעוע בעיניהם, איך הם סומכים על דיווחיו?
 *  בארה"ב זו לא היתה שנה מוצלחת לעיתונאים שונאי יהודים ואוהבי אויבי ישראל.  בנוסף להלן ("תחזרו לאירופה") טומאס ואוקטביה ("כמה גדול פדלאללה") נאסר שפוטרו, יש להוסיף את ריק ("היהודים שולטים בתקשורת") סנצ'ז. 
* ציטטה ששווה לצטט: "עייפתי מהצביעות ממאמרים רבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם חופש האקדמי.  בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל 'היהודית-הציונית' וחתרת להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה' בכל האמצעים... חודשים לפני שפרשת 'אם תרצו' עלתה על הפרק". אלו דבריו של פרופ' ארנון סופר ב'הארץ'.
* ויישר כוח לתמר איש-שלום, מגישה בחברת החדשות של ערוץ 2 שהיא גם בהריון, על המתקפה שלה על מבקר הטלוויזיה של 'הארץ', מורן שריר, שכתב שאשה הרה המשתתפת בדיון טלוויזיוני זה "פשוט לא אסתטי".

הגירסה המקורית

כל מיני תקשורת

אנחנו אחרי החגים אבל הבה נשתדל להתעדכן דודות כמה אירועים תקשורתיים בישראל ובעולם שהתרחשו בזמן שהיינו בחופשת החג.  א.  מסכן עקיבא אלדר.  המתחרה הגדול לגדעון לוי במערכת "הארץ" נגד צבור המתנחלים, הותקף במדור "תגובות" של מוסף העיתון שלו לאחר שהתגלה לקוראים שהוא קיים דו-שיח עם מתנחלים. אחד המגיבים כתב: "מפגשים למטרת "קירוב לבבות" בין רבנים כמו הרב אליעזר מלמד, התומך בפשעים נגד האנושות מהסוג המכונה "תג מחיר", התעללות בפלסטינים חפים מפשע כ"עונש" על מדיניות זו או אחרת של ממשלת ישראל, לבין אנשי הומניזם ומוסר אינם יכולים אלא להחליש את האחרונים במאבקם נגד הראשונים." מגיב אחר, טען שאלדר "נפל לתוך מלכודת הדבש של קבוצת מתנחלים".  אם לאלדר יש שיקול דעת כל-כך רעוע בעינהם, איך זה שהם סומכים על דיווחיו?  ומסכן גם פרופ' אבנר דה-שליט שבמאבקו נגד "אם תרצו" טען שהוא "ציוני" ושהוא גאה בכך.  אלא שמרב זונשיין, עיתונאית, התרעמה ותקפה את דה-שליטט ואחרים היוצרים "קשר בין זהותם העצמית הציונית לבין מחויבותם לשמירה על החופש האקדמי".  ובאמת, לאן נגיע עם ה"ציונות" הזאת?   ב.  בארה"ב זו לא הייתה השנה בשביל עיתונאים שונאי יהודים ואוהבי אויבי ישראל.  בנוסף להלן ("תחזרו לאירופה") טומאס ואוקטביה ("כמה גדול פדלאללה") נאסר שפוטרו, יש להוסך את ריק ("היהודים שולטים בתקשורת") סנצ'ז.  ג.  ציטטה ששווה לצטט: "עייפתי מהצביעות ממאמרים רבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם חופש האקדמי.  בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל 'היהודית-הציונית' וחתרת להפיכתה ל'מדינת כל אזרחיה' בכל האמצעים...חודשים לפני שפרשת 'אם תרצו' עלתה על הפרק..." ואלו דבריו של פרופ' ארנון סופר ב"הארץ".  ד.  מכל הבמות התקשורתיות, איפה בחר מאיר ברטלר, מהפעילים המרכזיים בנוער הגבעות, למתוח ביקורת נוקבת נגד "שרידי גוש אמונים", "מועצת יש"ע" וההנהגות הוותיקות בעפרה, שילה ואלון מורה?  כן, "הארץ".  בטור אישי הוא הכריז ש"הנוער הבריא לא יוותר" תוך שימוש בציטטה לא-נכונה מדברי יו"ר מועצת יש"ע דני דיין שהופיעה באתר ynet.  אין לי נגד ביקורת אבל האם ברטלר גם קורא את "הארץ" ולא רק כותב בו אם מה שמרתיע אותו הוא מידת הוויתור?  ה.  ויישר כוח לתמר איש-שלום, מגישה בחברת החדשות של ערוץ 2 שהיא גם בהריון, על המתקפה שלה על מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שמיר, על שכתב שאשה הרה המשתתפת בדיון טלוויזיוני זה "פשוט לא אסתטי".

ישראל מידד