הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" של "בשבע" גליון 486 מיום 22.3.2012

ברוקלי או ספגטי

נתן ברון סיפר בכנס בשבוע שעבר את מה שאמר מנחם בגין בישיבת צוות ההסברה של הליכוד לקראת מערכת הבחירות של 1982. בגין אמר שהוא יודע את סוד ההצלחה במערכת הבחירות. זו מילה אחת: "טלוויזיה. עיתון - אנו רואים וקוראים. רדיו - אנו שומעים. אבל טלוויזיה אנחנו גם שומעים וגם רואים". זה אולי נשמע פשטני, אבל יש באבחנתו של בגין, לפחות באותה תקופה, חוכמה גדולה.

התקשורת המודרנית לא רק מציגה בפני צרכן החדשות חומר למחשבה כדי שישכיל לקבל החלטות טובות יותר בכל תחומי החיים, אלא גם משתמשת במדיום גם באמצעות הרגש והיצר. כמובן, יש להיזהר מסתם שקרים כגון מה שלמדנו מעו"ד דבורה קמחי, היועצת המשפטית של ערוץ 10, שבעלי המניות של הערוץ דווקא לא התערבו בפרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון, בניגוד למה שהעיתונאים המעורבים טענו. הדברים נאמרו במסגרת כנס אחר שנערך בנושא אתיקה עיתונאית. גם אייל ארד תרם שם משהו על איכות התקשורת באומרו: "שבעים אחוז ממה שמתפרסם בעיתונות מגיע מ... ספקי המידע לעיתונאים...(וכאשר) ידיעה בלעדית חשובה יותר מידיעה משמעותית – אנחנו מוכרים ידיעות בלעדיות, ואלה לא תמיד מדויקות. זו אחריותם של העיתונאים". בתגובה העיר מפקד גל"צ החדש, ירון דקל, "מה שאתה אומר מצביע על חולשתה של התקשורת... היא הוכחה לרדידות, עצלנות ושטחיות של רפורטרים".

ואין אלא לסיים עם המתכון של אילנה דיין שבדבריה בכנס אחר ביום ראשון השבוע תיארה שני סוגי כתבות: אחת של ברוקלי והשנייה של ספגטי. הראשון לא מעניין את העורך, אבל חשוב לציבור. השני חשוב אבל מופק בצורה רשלנית לפי דרישות הרייטינג. ענה לה יו"ר הכנסת רובי ריבלין שהיא עצמה, בכתבה על הלוביסטים, התעקשה לצייר את חברי-הכנסת כחכמי חלם. זהו מעשה לא-הוגן, לא נאמן למציאות ולא משרת את תפקידה של התקשורת – השמירה על הדמוקרטיה. אז כנראה שדיין היא לא טבחית גדולה. אבל איזו תקשורת נבלע?

^