5.23.2014

הארץ עומד על ראשו

מכתב למערכת "הארץ" שנשלח ולא התפרסם:
בתגובה למאמר המערכת "לאפשר חופש פולחן" ("הארץ, 18.5)

המאמר מצדד במדיניות של שינוי הסטטוס-קוו באתר שהוא מקום קדוש גם אם יש מחאות אלימות כנגד צעד זה וזאת, מכיוון שנציגי דת אחת מבקשים "לשוב ולהשתמש לצרכי פולחן" במקום. השינוי אינו דורש, כפי שמציין המאמר, שום "העברת בעלות, מתן ריבונות או אפילו על זכויות לניהול המקום". בנוסף, המאמר מצביע על כך שהמאמינים באותה דת בעיר ירושלים "אינם אורחים לרגע - הם חלק מהעיר, מההיסטוריה שלה ומההווה שלה". ממשיך המאמר ומבשר שאפילו "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתגאה שוב ושוב בחופש הפולחן שקיים בירושלים תחת שלטון ישראל". מסקנת המאמר היא: "לכן טוב תעשה הממשלה, אם תגיע להסכם שבו יתאפשר חופש פולחן אמיתי".

האם האתר הוא הר-הבית, שם היהודים משוללי כל זכות של פולחן חופשי ואפילו הזכות לגישה חופשית מוגבלת עד מאוד גם אחרי שפסקי בג"צ התירו גישה ותפילה ליהודים? האם "הארץ" מצדד בשיווין זכויות ליהודים למקום המקודש שלהם? האם המאמר מגנה הקיצוניות של מוסלמים הפוגעים ביהודים ומתפרעים באילמות קשה בשוטרים בצורה הרבה יותר קשה מאירועי "תג מחיר". לא.

נושא המאמר הוא מסירת חלק ממתחם קבר דוד בהר ציון לנוצרים. המאמר רואה בעין יפה "הסכם שיאפשר תפילות בחדר הסעודה האחרונה" שתביא "תועלת מדינית רבה, כך תוכל ישראל להוכיח במעשה ולא בדיבור שהיא מאפשרת חופש פולחן אמיתי".

האם היהודי חייב להתנצר על מנת להינות מאותן זכויות ש"הארץ" רואה בחיוב ואף מעניק ברוחב-יד?

ישראל מידד
אגודת "אל הר ה'"
ירושלים

תוויות: , ,

6.07.2012

הטור שלי במדור "מיקרוסקופ" ב"בשבע" גליון 496 מיום 7.6.2012

פרשת אורי בלאו חזרה עם כתב אישום שרוב העיתונאים שיצאו חוצץ נגדו לא הצליחו לקרוא אותו נכון. בלאו לא רק הפקיר את מקורו וסייע להשליך אותה מאחורי סורג ובריח, אלא גם לא מילא את תנאי ההסכם עימו ושימר אצלו ואצל עיתונו כמעט 2,000 מסמכים מסווגים, ועוד ברח לחו"ל. יש לשער שאם לא כן, ספק אם היה נפתח נגדו ההליך הפלילי. עוזי בנזימן כתב ב'העין השביעית' כי "אורי בלאו... מועד להישלח לכלא לשבע שנות מאסר משום שפירסם כמה כתבות שהרגיזו מאוד את הממסד הביטחוני". 'רוגז', זה כל העניין? גם ב'מעריב' מתקשים בהבנת הנקרא. גרשון מסיקה והלל וייס השתתפו באירוע שהיה קשור לפרלמנט האיחוד האירופי, והעיתון טען בטור דעות שמפלגת החרות האוסטרית מימנה את השתתפותם (מדוע יממן גוף שהעיתון מחשיב כאנטישמי את הוצאותיהם?). ביום שני הם פירסמו תיקון ומין התנצלות שהם לא הבחינו באותיות הקטנות שבהזמנה...

ועוד עניין:

בגיליון 485 הזכרתי, במגבלות הכרחיות, את פרשת נתן זהבי, שקילל מאזינה בשידור חי בתוכניתו 'זהבי עצבני'. אז דעו לכם: הוא הושעה ל... יומיים.

* חל שיבוש במשפט בטור בשבוע שעבר. במקום "המפיק, משה לוינסון, הציע רעיון לסדרה קומית-אקטואלית, אך ההצלחה לא האירה לו פנים", היה צריך להיות: "בזמנו אף אני הצעתי עיצוב רעיוני (ובז'אנר: 'קונצפט') לסדרה קומית-אקטואלית. ההצלחה לא האירה לי פנים". עם הקוראים ועם משה לוינסון הסליחה.

ישראל מידד

---------------

והנה הקטע הראשון לפני עריכה:

הצטברו כמה וכמה עניינים כך שתסלחו לי על הרצף הארוך הפעם.  פרשת אורי בלאו חזרה לנו עם כתב אישום שרוב העיתונאים שיצאו חוצץ נגדו לא הצליחו לקרוא אותו נכון. לא רק שהבחור הפקיר את מקורו וסייע להשליך אותה מאחורי סורג אלא שלא מילא את תנאיי ההסכם עמו ושמר אצלו ואצל עיתונו כמעט 2000 מסמכים מסווגים ועוד ברח לחו"ל (יעד מוזר של עובד "הארץ").  יש לשער שאם לא כן, ספק אם היה מוגש ההליך הפלילי. גם עוזי בנזימן התקשה.  הוא כתב ב"העין השביעית" שאורי בלא...מועד להישלח לכלא לשבע שנות מאסר משום שפירסם כמה כתבות שהרגיזו מאוד את הממסד הבטחוני". "רוגז" זה כל העניין? וב"מעריב" גם כן מתקשים בהבנת המקרא.  המתנחלים גרשון מסיקה והלל וייס השתתפו באירוע של היה קשור לפרלמנט האיחוד האירופי והעיתון (עדיין "הנפוץ"?) טען בטור דעות של מפלגת החרות האוסטרי מימן את הדבר עבור היהודים (מדוע יממן גוף שהעיתון מחשיב כאנטישמי את הוצאותיהם?).  ביום שני פירסמו תיקון ומין התנצלות שלא הבחינו באותיות הקטנות שבהזמנה.  ועוד בענין אורי בלאו, שוב גאולה אבן מנתבת את עצמה בתוכנית "מוסף" על מנת להטות את השיח הצבורי. ב- 30.5, היא התייחסה לכתב האישום בעניינו ושאלה שלוש שאלות. אחת הייתה מדוע האחראים ל"פירצה" בצה"ל לא טופלו (הרי הם "גרמו" לענת קם לגנוב ולהעביר לבלאו!). מדוע היא לא דיברה, למען האיזון, על ג'וליאן אסאנג' שהסתבך בפלילים בגין עבירה דומה, או עיתונאי אמריקאי בשם ג'יימס רייסן אשר גם הוא נחשד באחזקת מסמכים בטחוניים שלא באישור לפני שנה או תומאס דרייק גם, שלפני שנתיים קיבל לידיו מסמכים מסווגים והועמד לדין.  מה, ארה"ב איננה מספיק דמוקרטית?  והיא כל-כך דמוקרטית שכאשר יום קודם, ב- 29.5, אייל מגד השתמש במינוח "מחנה לאומי" היא תבעה ממנו לשנות את שפתו ולומר "לאומני".

^

תוויות: , , , , , ,

3.27.2009

עוד מכתב למערכת "הארץ" אשר צונזר

הנה מכתבי כפי שפורסם היום בעיתון "הארץ" לאנשים חושבים

תלוי את מי הורגים

בתגובה על "מתים אלמונים", "שיעור היסטוריה" מאת תום שגב ("הארץ", 20.3)

תום שגב, בהתייחסותו למסיבת העיתונאים של סטיב רמבם בעניין ממצאי חקירתו את רצח אלכסנדר רובוביץ בידי רוי פראן ב-1947 - כאשר הוא רוצץ באבן את גולגולתו של הצעיר בן ה-16 שהיה חבר בלח"י - קובע ש"השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן". שגב מציין, ש"הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300: ממש כמו הפרלמנטר הקנדי, גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן".

אכן, השוואות היסטוריות הן מסוכנות. לפי שגב, ניתן להשוות בין צעיר לא-חמוש הנושא כרוזים לצעיר חמוש אשר חטף אוטובוס, החזיק בני ערובה שעות תחת איום הריגה ואולי גם יודע אם יש מטענים באוטובוס. אכן, השוואה מסוכנת.

ישראל מידד

שילה


ומה היה תוכן המכתב המקורי?

הנה

בהתייחסותו למסיבת העיתונאים של סטיב רמבם על ממצאי חקירתו את רציחת אלכסנדר רובוביץ בידי רוי פראן ב- 1947 כאשר הוא רצץ באבן את גולגולתו של הצעיר בן ה- 16 שהיה חבר בלח"י, קובע שגב ש"השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן" ומציין ש"הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300: ממש כמו הפרלמנטר הקנדי, גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן."

אכן, השוואות היסטוריות הן מסוכנות. אליבא דשגב ניתן להשוות בין צעיר לא-חמוש הנושא כרוזים ומצד שני צעיר חמוש אשר חטף אוטובוס, החזיק בני ערובה שעות רבות תחת איום הריגה ואולי גם יודע אם יש מטענים באוטובוס. אכן, השוואה מסוכנת. אבל אם שגב מחפש השוואות מסוכנות נוספות, הייתי מציע לו לבחון את הקשר, אם קיים, בין פעולותיו של יצחק רבין על חוף פרשימן ב- 22 ביוני 1948 עת פיקד על אנשי פלמ"ח אשר ירו למוות בלמעלה מעשרה יהודים בפרשת ה"אלטלנה" לבין פעולות חניכי המכינה הצבאית ע"ש יצחק רבין אשר לטענתם, הם ירו למוות, לכאורה, באזרחים בעזה ב- 2009 במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".



האם זה אני שמסוכן?

מה אתם חושבים?

תוויות: , , , ,

12.11.2008

הארץ באדמה

תוויות: ,

מכתבי ב"מוסף ספרים" של הארץ

קינן לא היה נער

ברשימתו של יוסי קליין ("הארץ, ספרים", 12.11) על ספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו", קובע קליין ש"הדחייה והניכור" דחפו את עמוס קינן כנער ללח"י, שסך הכל "השתתף בכמה מעשי שוד ובכיבוש דיר יאסין", וכן, שהוא הודה "בערך" לפני אשתו המחברת שחקרה אותו ביסודיות ש"בדיר יאסין הרג אשה ערבייה".

קינן נולד ב-1927 והצטרף לשורות הלח"י ב-1946 כשהחל לפעול כלוחם מחתרת, היה מבוגר בשנה בלבד מטירוני צה"ל ובאותו גיל שחבריו הצטרפו ל"הגנה" ולפלמ"ח, ולא "נער". קינן מסביר ומפרט בספר את האידיאולוגיה הפוליטית והמדינית שהביאה אותו ללח"י וקליין נוהג באי-הגינות בכותבו רק על דחפים פסיכולוגיים אישיים שהוא מבחין בהם.

בנוסף, רשימת פעולותיו של קינן נגד השלטון הבריטי הזר אליבא דקליין די קצרה. אם החליט לצמצם את הרשימה - אם מתוך זלזול ביכולתו הלחימתית של קינן בעיניו או מתוך סלידה מעצם הלחימה של לוחמי לח"י בכלל - היה עליו ליידע את הקוראים. עוינותו של קליין, לקינן או ללח"י, אינה פוטרת אותו מחובת מסירת אמת היסטורית.

ולבסוף, גם אם הבין קליין שקינן אכן הרג אשה ערבייה בדיר-יאסין, יהיו אחרים שיתרשמו שאותה "חקירה יסודית ותובענית" של גרץ היתה סוג של לחץ פסיכולוגי בלתי מתון ויש לקבל את הודאתו במידה גדולה של ספק וסקפטיות.

ישראל מידד

שילה

================

המכתב המקורי:

בביקורת שלו על ספרה של נורית גרץ על בעלה עמוס קינן, "על דעת עצמו", קובע יוסי קליין ש"הדחייה והניכור דחפו אותו [את קינן], כנער, לזרועות הלח"י", שסך הכל "השתתף בכמה מעשי שוד ובכיבוש דיר יאסין" וכן, שהוא הודה "בערך" בפני אשתו המחברת שחקרה אותו ביסודיות תובענית "שבדיר יאסין הרג אשה ערבייה" ("תעודת לוחם", ספרים, 12.11.2008).

מכיוון שקינן הצטרף לשורות לח"י ב- 1946, והוא נולד ב- 1927, הוא היה עת החל לפעול כלוחם מחתרת מבוגר בשנה מטירוני צה"ל שמתגייסים ובאותו גיל שחבריו הצטרפו ל"הגנה" ולפלמ"ח, ולא "נער", בהעניקו תיאור שאולי ביקש קליין לשוות אותו דימוי של נער פלסטיני מימינו. בספר, שלא כמו טענתו של קליין, קינן מסביר ומפרט את האידיאולוגיה הפוליטית והמדינית אשר הביאו אותו לפעול כאיש לח"י וקליין נוהג באי-הגינות בכותבו רק על, אולי, דחפים פסיכולוגיים אישיים שקליין מבחין בהם. בנוסף, רשימת פעלותיו של קינן נגד השלטון הבריטי הזר אליבא דקליין די קצרה. אם החליט לצמצם הרשימה - או מתוך ביזוי ליכולתו הלחימתית של קינן בעיניו או מתוך סלידה מעצם הלחימה של לוחמי לח"י בכלל - היה לעליו ליידע את הקורא ע"י תוספת המלים "בין היתר", לכל הפחות. עוינותו של קליין, לקינן או ללח"י, איננה פוטרת אותו מחובת מסירת אמת היסטורית.

ולבסוף, גם אם הבין קליין שקינן אכן הרג, בערך, אישה ערבייה בדיר-יאסין, יהיו אחרים שיתרשמו שאותה "חקירה יסודית ותובענית" של גרץ הייתה סוג של לחץ פסיכולוגי בלתי-מתון ויש לקבל את הודאתו במידה גדולה של ספק וסקפטיות. לפני כארבע שנים, פגשתי בקינן בכנס שנערך מטעם יד בן-צבי בירושלים בנושא לח"י והוא אמר לי לאחר שהעיר משהו על כל הזקנים שהיו אתו אז במחתרת, "לא האמנתי אז שכלל אגיע לגיל הזה". אני מניח שאם הוא מסוגל לכך היום במצבו הפיסי, הוא אף גם מתקשה להאמין לתוכן של ספרה של אשתו ועל פרשנותו של קליין.

ישראל מידד
שילה

תוויות: , , , ,

10.25.2007

בהארץ מצנזרים ולא רק עורכים מכתבים למערכת

זה נוסח מכתב למערבת ששלחתי לעיתון הארץ

בדרך כלל, גדעון לוי אינו מפספס שום פרט, אך הקטן ביותר. והנה בטור הביקורתי שלו, הוא אינו מדגיש את הנקודה החשובה ביותר מתוך הסרט של חקירתו של יגאל עמיר.

בסרט, אנו שומעים את החוקר מוטי שואל את עמיר "מתי עלה בראשך הרעיון לירות בראש הממשלה?" והתשובה הייתה: "מאז הסכם אוסלו א'". אם כן, ככל הנראה, התיאוריה הקונספירטיבית, שה"הסתה", ובמיוחד זו "של רבנים", היא שהביאה את עמיר לרצוח, איננה נכונה. אוסלו א', להזכיר לכולנו, היה בשלב מוקדם ביותר, ספטמבר 1993. אפילו אם נוסיף עוד כמה חדשים, הרי מראות וקולות "ההסתה" באו בחלק השני של שנת 1994, בעיקר הודות לסוכן השב"כ אבישי רביב.


וזה הנוסח שהתפרסם

בתגובה על "הזעם הקדוש" מאת גדעון לוי ("הארץ", ביקורת טלוויזיה, 23.10)

גדעון לוי אינו מדגיש את הנקודה החשובה ביותר מתוך הסרט של חקירתו של יגאל עמיר. נשמע בו החוקר מוטי שואל את עמיר "מתי עלה בראשך הרעיון לירות בראש הממשלה?" והתשובה: "מאז הסכם אוסלו א'".

אם כן, ככל הנראה, התיאוריה, שה"הסתה" היא שהביאה את עמיר לרצוח אינה נכונה. אוסלו א' היה בשלב מוקדם ביותר, ספטמבר 1993. ההתבטאויות נגד יצחק רבין היו בחלק השני של שנת 1994.

ישראל מידד

שילה


ומה ההבדל אתם שואלים?

חסרות היו מלים אלה:

בעיקר הודות לסוכן השב"כ אבישי רביב

תגידו לי מה יש להארץ לצנזר את מכתבי ולהשמיט כל איזכור של אבישי רביב?

תוויות: , , ,

8.01.2007

החקלאות האורגנית של יש"ע בעיתון הארץ

עיתון הארץ ביקש לבדוק זוית לא ידועה של ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון וזו החקלאות האורגנית

מה שהערבים לא הצליחו לעשות משך מאות שנים וגם לא בשני העשורים האחרונים עשו היהודים

אבל הארץ החליט שיש לאזן את הכתבה של כתבו נדב שרגאי ועוד דבר, גם צירפו קריקטורה קצת נבזית (ראה בסוף

אבל לפחות הזכירו את חברי הטוב, יונה צורף

בהתנחלויות מנסים להפריד בין חקלאות אורגנית לפוליטיקה
15 חקלאים ביהודה ושומרון מגדלים ענבים, שעועית ומלפפונים אורגניים
מאת נדב שרגאי

ענבי המרלו והקברנה סוביניון בכרם האורגני של אריאל בן שטרית בפאתי ההתנחלות יצהר נראים רע. בבקרים רבים גולשים עננים לבקעה הקטנה שלמרגלות ביתו והגשם מביא אתו את פטריות הקימחון, שמכות בעלי הגפן, שנטע לפני שבע שנים. בן שטרית משקיע ב-35 הדונמים שלו מאמץ רב, כדי להתגבר על המזיקים השונים ללא חומרים כימיים - לא תמיד זה מצליח.

בן שטרית הוא אחד מתוך 15 חקלאים אורגניים הפועלים בתחומי יהודה ושומרון. הדגש העיקרי בחקלאות האורגנית הוא הימנעות מריסוסים כימיים בכל שלבי הגידול. לכן את עקירת העשבים השוטים בין הגפנים מבצע בן שטרית בידיים.

לצד הכרם הקים בן שטרית את אחד היקבים היחידים בארץ שמייצר יינות אורגניים. סדרה אחת של יינות מהיקב של בן שטרית מכונה שוהם, "כשם האבן של יוסף הצדיק בחושן", מסביר בן שטרית. את הטקסט שנדפס על המדבקה הצמודה לבקבוקים שלו, ניסח בן שטרית, לשעבר תלמיד ישיבת קבר יוסף. "הגפנים", כתב שם, "מעמיקים אתנו שורשים באדמת הארץ הטובה, ונושמים את אווירה, עד אשר יכו השורשים בלב הארץ. תהליך ייצור היין, מנטיעת הגפנים ועד חתימת הבקבוקים נעשה על ידי בחורי ישראל, לעשות נחת רוח לבורא, יתברך שמו".

ד"ר אורנית רז, מנכ"ל איגוד החקלאים האורגניים בארץ מדגישה, שהאיגוד שלה "אינו עוסק בפוליטיקה", "אנו בוחנים את התוצרת שמגיעה מכל מקום, לפי האיכות שלה והסטנדרטים המקצועיים שלנו". כדי להדגים את ההפרדה בין הפוליטי לחקלאי, מצביעה רז על החקלאי אברי רן, איש המאחזים מאיתמר, ואחד מגדולי ספקי הביצים האורגניות בארץ. "הוא חקלאי מצוין, ישר ואמין. אנחנו כאיגוד בוחנים אותו מקצועית - מוסרית, לא פוליטית". אברי רן אחראי לנתח גידול ושיווק משמעותי משוק הביצים האורגניות בארץ. השטחים שלו משתרעים על אלפי דונמים והוא מגדל בהם חיטה, שממנה מופק קמח אורגני ומייצר גם גבינות ויוגורטים מחלב עזים.

בלול עופות רגיל כלואות התרנגולות במכלאות. התרנגולות של החקלאי יונה צורף משילה מסתובבות חופשי ומוזנות בתערובת גרעינים אורגנית (חיטה, תירס ו-15% מינרלים). צורף, בן 60, גאה לספר כי 8,000 התרנגולות בלולים שלו מטילות כ-7,000 ביצים ביום".

גם אהרון גיאן מאיתמר הוא חקלאי אורגני. גיאן מסביר כי לחקלאים האורגניים בשומרון, יש יתרון על פני אזורים אחרים בארץ. "בגובה שבין 900-650 מ' מעל פני הים, קריר יותר ובתוך החממות פחות חם, כך הפירות חונטים גם בחודשי הקיץ ובסתיו עדיין יש תוצרת בשפע" הוא אומר. גיאן, ממפוני כפר דרום שבגוש קטיף, הקים שלושה דונם חממות ועוד חמישה דונם שטח פתוח, שם הוא מגדל עשרות טונות של שעועית, מלפפונים, עגבניות, תות, קישואים וחצילים.

שיבי דרורי, תושב גבעת הראל ובעל יקב לא אורגני, הוא רכז הוועדה החקלאית של מרכז וצפון יו"ש, מטעם משרד החקלאות. דרורי מספר שהחקלאות האורגנית ביו"ש, נמצאת בירידה. "לא מעט חקלאים שניסו לגדל אורגני, הרימו ידיים. זה קשה, יקר ופחות כלכלי. צריך להיות אידיאולוג גדול לא רק של ארץ ישראל, אלא גם של שיטת הגידול הזאת, כדי להתמיד. לא כולם מסוגלים".

מיהו אברי רן??

אברי רן, פעיל ימין תושב איתמר ואחד ממנהיגי נוער הגבעות, מספק ביצים אורגניות לרוב חנויות הטבע בארץ. אבל לא רק. רן הועמד לדין פעמיים בגין תקיפה אלימה של ערבי ישראלי ושל פעיל שמאל, ובשני המקרים ישב במעצר בית עד שזוכה מחמת הספק. לטענת תושבי הכפר הערבי ינון, השכן לחוותו של רן, רן היה מעורב במעשי התנכלות לתושבי הכפר

=======================

חקלאי יו"ש הם אחוז שולי בשוק האורגני

מאת תמרה טראובמן

מתוך כ-450 משקים חקלאיים אורגניים רשומים, רק כ-15-10 נמצאים בהתנחלויות ובמאחזים ביהודה ושומרון - כך לדברי מנכ"ל הארגון לחקלאות אורגנית בישראל, אורנית רז. הסחורה מהשטחים כוללת, בין השאר, את רוב הטחינה האורגנית וביצי חופש. היקף המכירות בשוק המזון האורגני בישראל עדיין רחוק מזה שבאירופה, אבל קצב הגידול השנתי שלו מהיר: כ-35% בשנה. היקף השוק נאמד בכ-140 מיליון שקלים בשנה. לדברי דורון שפון, מנהל שיווק בחברה המייצרת מזון אורגני, הסיבה המרכזית לגידול היא כניסתן לתחום של רשתות שיווק "רגילות" שהחלו לשווק תצרוכת אורגנית.



תוויות: , , , ,

7.17.2007

מצאתי הסכמה עם הכותבים בעיתון הארץ

עם הכותבים מכתבים לנערכת אם לדייק

מימון רשות השידור

אילו היתה רשות השידור נושאת את עצמה ללא צורך במימון ציבורי ולולא הטילה על הציבור כולו לשלם לה מס שנתי על "תרומתה הגדולה" לתרבותנו התקשורתית, לא היתה סיבה שלא תמשיך להתקיים. אך אין סיבה שאזרחים מעוטי הכנסה, שבקושי יכולים להרשות לעצמם ללכת לקולנוע לפעמים ואינם יכולים לעמוד במחירי כרטיסים להצגות תיאטרון, ייאלצו לשלם מס לגוף האנכרוניסטי הזה.

אין כל סיבה שרשות השידור לא תתנהג ותנוהל כמו הערוצים המסחריים למיניהם, שכן בלאו הכי חלק מרשתות הרדיו שלה הן מסחריות והערוץ הראשון של הטלוויזיה משדר יותר מדי משדרי חסות, שההבדל בינם לבין פרסומות מסחריות רגילות קטן ביותר.

דני לשם

תל אביב

*

בתגובה על "רשות השידור יוזמת העלאת האגרה ודורשת רשימת מנויי הכבלים והלוויין" מאת הדר חורש ויעל ולצר ("הארץ", 12.7)

אגרת הטלוויזיה היא המס המקומם ביותר, ולמעשה שוד ציבור המבוסס על החוק. אינני מבין מדוע עלי לשלם את האגרה: קניתי מכשיר טלוויזיה תוצרת המזרח הרחוק, וכמובן שילמתי מס קנייה. אולי היה אפשר להצדיק את המס למשתמשים בערוצים של הטלוויזיה הממשלתית, אבל בקושי.

אינני צופה בתוכניות טלוויזיה ממשלתיות כי אני מחובר לכבלים ומשלם לחברת כבלים יותר מ-2,000 שקל בשנה. כל משפחתנו רואה רק תוכניות בערוצים מרוסיה. על ערוצים ישראליים היינו יכולים לוותר, אך איננו יודעים איך. נראה לי מוצדק שמדינה תגלגל את המס של אגרה במקרה כזה לחברת הכבלים.

יש הרבה משפחות ובודדים שבעידן של משבר כלכלי ואבטלה גבוהה אינם יכולים לרכוש טלוויזיה וגם לשלם מס, אגרה. כך נמנע מהם לצפות בחדשות, לקבל עדכונים ומידע על זכויותיהם וכו'. גם לא ברור מדוע מכל מקורות המידע והידע נבחרה הטלוויזיה כמקור לפרנסתם של מאות עובדי רשות השידור. מדוע צריכים עניים לפרנס את עובדי רשות השידור, במקום לאפשר לרשות השידור להתקיים על חשבון אגרת רדיו ברכב שתיגבה מהעשירים יותר ומשידור פרסומות בערוצי תקשורת ממשלתיים.

מיכאל דייצ'ב

ירושלים

תוויות: , ,

7.11.2007

מכתבי היום במוסף ספרים של הארץ

האם הביקורת אמינה יותר כשהיא מופיעה בספר?

רשימת הביקורת של עמיה ליבליך על ספרו של יגאל סרנה ("סימן אזהרה לחברה שדעתה משתבשת", "הארץ, ספרים", 27.6) היתה יכולה היתה להיות יותר מועילה אם ליבליך היתה מתייחסת לכמה מן השאלות הבאות: האם אי-הסתרת "נקודת המבט שלו או המחנה שאליו הוא משתייך" דיה לפטור את סרנה מן האפשרות שחוסר-האובייקטיביות שלו, קרי התמסרותו האידיאולוגית, פוגמת באמינות הספר או באמון של הקוראים בספרו, או האם נתון מקובל הוא שנוכחותנו באזורי יש"ע רעה, מרושעת וחוטאת ללא בדיקה נוספת? האם דיווחיו העיתונאיים של סרנה על מפעל ההתיישבות ביש"ע, שחלק מהם זכו לביקורת על ניסיון מאומץ להשחיר דמויות ומעשים של יהודים הגרים באותם אזורים, הופכים ליותר אמינים ורציניים כעת, שהם נכללים בספר עם "חיי-מדף", ולא נקראים מתוך נייר שזורקים אותו אפילו לפני תום אותו יום שבו הם מופיעים?

והיא יכלה להתאונן על כך, כמוני, על שהאזרח הישראלי אינו זוכה לגיוון או ריבוי דעות בכל הקשור לאותו מפעל ציוני, כי התקשורת הממסדית, גם הממלכתית וגם המסחרית, הבטיחה שכל סיפור יזכה לשמץ של הטלת-דופי, ספק או קלון במידה גדולה או קטנה.

כמו ספרם של עקיבא אלדר ועדית זרטל, "אדוני הארץ" לפניו, גם סרנה קובע דפוס ספרותי: במקום מחקר מלומד, ההתיישבות ביש"ע נדונה אך ורק בידי עיתונאים ובעלי-טורים, שגם אם יש להם תרומה חשובה להבנת האירועים, הגישה שלהם לוקה וגורעת.

ישראל מידד

שילה

תוויות: , , , ,

2.12.2007

מכתבי להארץ בעניין קריקטורה קשה התפרסם

סתם אנטי

בתגובה על הקריקטורה מאת עמוס בידרמן ("הארץ", 5.2)

הקריקטורה של בידרמן, המציג שני מתנחלים מהסוג של "נוער גבעות" בידיהם מסורים ובפיהם שיר ילדים לחג האילנות, גובלת בסוג של "אנטי" שאינו ראוי לעיתון עברי.

מתי באחרונה הורשע מתנחל כלשהו בכריתת עצים? דווקא השנה, בט"ו בשבט, דווח שקבוצה של ערבים עם פעילי שמאל ואוהדים בינלאומיים פלשו לשטח של היישוב שדה בועז בגוש עציון, ולטענת התושבים כרתו, עקרו והרסו שטח שתול של המתנחלים.

ישראל מידד

שילה

תוויות: , ,

2.09.2007

עוד מכתב שלא התפרסם

בתגובה לקריקטורה של בידרמן "טו בשבט הגיע" ("הארץ", 5.2.07)


אפשר להתנגד למתנחלים ואפשר להיאבק נגדם אבל למה לשנוא אותם? הקריקטורה של בידרמן, המציג שני מתנחלים מהסוג של "נוער גבעות" ובידיהם מסורים ובפיהם שיר ילדים של חג האילנות גובלת בסוג של 'אנטי' שלא ראוי לעיתון עברי.

ראשית, מתי פעם אחרונה הורשע מתנחל מכל זן שהוא ככורת עצים? שנית, הרי ב-21 בנובמבר האחרון, נתפסו ארבעה ערבים בעת שכרתו עצים בחורשה של ערבי אשר, לטענתם, ביקש מהם לעשות כן.

ושלישית, דווקא השנה, בט"ו בשבט, דווח שקבוצה של ערבים יחד עם פעילי שמאל ואוהדים בינלאומיים פלשו לשטח של הישוב שדה בועז בגוש עציון ולטענת התושבים, כרתו, עקרו והרסו שטח שתול של המתנחלים.

אנו מחכים לקריקטורה הבאה של בידרמן והפעם, מקווים לראות בה השתקפות של האמת.

והנה הקריקטורה:



עדכון

הוא דווקא כן התפרסם סוף-סוף
ראו למעלה אם כי בנסוח ערוך.

תוויות: , , ,

2.07.2007

הטור שלנו ב - בשבע

פורצי המחסומים

מאת אלי פולק וישראל מידד

פורצי המחסומים

ראש הממשלה אולמרט התחייב להסיר מחסומים ביהודה ושומרון. עיתונות חוקרת במיטבה בודקת אם הוא אכן עומד בהתחייבויותיו, וכך, בליל שישי שודרה בערוץ הראשון כתבה של מנחם הדר בנושא. מסקנתו החד-משמעית היתה שראש הממשלה אינו עומד בהתחייבויותיו.

הדר מבסס את טענותיו בצורה מקצועית: בתחילה הוא מראיין את נעמי לאללו, מנשות 'מחסום וואטש'. המרואיין השני הוא פלשתיני המתלונן על המחסומים. המרואיין הבא, שמופיע עוד כמה פעמים ב'תחקיר', הוא נג'יב אבו רוקאיה, תחקירן 'בצלם'. הנ"ל יודע לספר שהמחסומים קיימים רק משום ש"עוברים מתנחלים וצריך למנוע את החיכוך, ומי תמיד משלם את המחיר? הפלשתינים". מחרה מחזיק אחריו הדר עצמו, ומכריז שה"מטרה היא ליצור הפרדה ובידוד של האוכלוסיה הערבית".

בכל כתבה טובה יש לאזן בין המרואיינים. עד עתה כמעט כל המרואיינים היו ישראליים, ולכן המרואיינים הבאים הם שני נהגי מוניות: 'אחמד' ו'קאסם' (כנראה אין להם שמות משפחה), המסבירים עד כמה המחסומים מייקרים את עלויות הנסיעה.

לאחר דקות רבות של צילומים בשטחי יהודה ושומרון יש מקום להביא גם כמה צילומים מתוך המובלעת הישראלית, ועל כן עוברת המצלמה אל משרדי 'בצלם', שם אנו פוגשים את שרית מיכאלי, דוברת הארגון המסבירה עד כמה קשה לצבא לשלוט מלמעלה על הנעשה בשטח.

לקראת סיום חוזרים להתחלה ולגב' לאללו (שלא יתלוננו נשות המחסום על אפליה לטובת 'בצלם'), המסכמת ש"הכול נועד להגן על ההתנחלויות והמתנחלים".

כן, ככה נראית כתבה הוגנת ומאוזנת ב'יומן השבוע' ברשות השידור הממלכתית, בניצוחם של המנכ"ל המתנחל מעפרה מר מרדכי שקלאר ומר ניצן חן חובש הכיפה מירושלים.

קרב הדיוות

סיפור משולש. אורית שוחט ביקשה להגן על חברתה, שלי יחימוביץ', ופרסמה כתבה ב'הארץ' בשבוע שעבר ובה דברי ביקורת על נחום ברנע, בגין טענתו שבניגוד לעקרות בית, מזכירות בכירות, רבנים, מורים וחקלאים, עיתונאים אינם רשאים להחליף מקצוע ולייצג את הציבור בכנסת.

ברנע, כמובן, לא נשאר חייב. במסגרת 'בשם אומרם' אנו מביאים ציטטות מתוך מכתבו, שהתפרסם למחרת:

"אין לי שום טענה לעיתונאי (או לעקרת בית או לרב וכו') שמבקש לעצמו קריירה שנייה. יש דרך לגיטימית לעשות זאת, ויש דרך לא לגיטימית. הדרך שבה הלכה שלי יחימוביץ' אינה לגיטימית... יחימוביץ' העיתונאית אירחה את המועמד עמיר פרץ לראיון בתכניתה 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2... הראיון תואר... כ'מחבק' וכ'מתחנף'. שבוע אחר-כך היא קיבלה בחשאי הצעה מפרץ להצטרף למפלגתו... [יחימוביץ' אמרה אז]: 'בעולם האידיאלי הייתי צריכה לקחת תקופת צינון – אבל זה לא התאפשר'. מדוע זה לא התאפשר? כי יחימוביץ' רצתה להיבחר לכנסת, ומיד.

"כשראיינה את פרץ כעיתונאית... היא גם לא סיפרה... שהם קשורים זה בזה שנים רבות, וש'האג'נדה של פרץ היא האג'נדה שלי'. יחימוביץ' איננה הפוליטיקאי הראשון שמתחנף לפטרוניו. היא גם לא השדרן הראשון שבז לצופיו. אבל הטפות על אתיקה עיתונאית מוטב שתניח לאחרים".

יחימוביץ' לא נשארה חייבת. בראיון ב'קול ישראל' היא האשימה את ברנע בכך שהוא מקורב לשלטון, וקרבה זו משפיעה על כתיבתו העיתונאית – ולכן אל לו להטיף מוסר לאף אחד. ועל דא אמרו חז"לנו: "אלו ואלו נשרפים".

'הארץ' מתפתחת

העיתון העברי עם השם הלועזי 'דה מארקר' מגלה לנו כי מספר המנויים של בעליו, 'הארץ', גדל ב- 11 אחוזים בשנה החולפת, והגיע ל-59,830. אם ניקח בחשבון מספר מסוים של אנשים, כמו אחד מאתנו החתום על העיתון מסיבות מקצועיות גרידא (י.מ.), יש לנו הוכחה איך מיעוט כמעט מבוטל מסוגל להשתלט על התרבות, הפוליטיקה, האמנות והכלכלה במדינה כמו שלנו. ואתם תשאלו את עצמכם מי אשם בכך שעיתון 'הארץ' הוא מספר שלוש במדינה.

הבלתי נלאה

לעמנואל רוזן יש תוכנית אקטואליה חדשה בערוץ 10. מברוק. אך קראנו שאחד מאורחיו הקבועים יהיה בן כספית. ידוע לנו כי למקצוע העיתונאות אין הכנסה גבוהה מדי (אלא אם אתה חותם על חוזה אישי ברשות השידור או נחשב ל'כוכב' או ל'טאלנט', ותסלחו לנו על השימוש בז'רגון), ובכל זאת אנחנו תוהים מעט על התופעה של בן כספית. הוא כותב ב'מעריב' ובאתר שלו, אך בין השאר צפינו בו לאחרונה בתכניות אחרות, כגון 'מסיבת עיתונאים' של מנשה רז, 'פוליטיקה' של עודד שחר, 'משעל חם' של נסים משעל, כאורח קבוע של רפי רשף בגל"צ וכן הלאה.

כן, ככה זה בעולם תקשורת פלורליסטי, מגוון, מאוזן, פתוח ואובייקטיבי. האם זו ברנז'ה או מאפיה?

תעודת כבוד למחבלים

בטורים קודמים שלנו, הבענו את אכזבתנו מהקו המוביל לאחרונה של מחלקת התעודה של הערוץ הראשון, הגובל בפוסט-ציוניות מעוותת עבודות ושמאלנית. לאחר שידור הסרט 'הביטחוניים' על חיי האסירים המחבלים בכלא הישראלי ביום ראשון השבוע, אין לנו אלא להעמיק את תסכולנו מחוסר-הממלכתיות, חוסר-האיזון וקידום סדר היום הרדיקלי היוצא מרוממה, בניהולו של מוטי שקלאר.

ברוגז ממלכתי

ברשות השידור משחקים ב'ברוגז'. הוועדה הממלכתית האחראית על חלוקת פרסי ישראל החליטה להפיק בעצמה את טקס הענקת פרס ישראל, בעקבות התקלות הרבות שהיו כשההפקה היתה באחריות הערוץ הראשון, כולל העובדות שבמאי הטקס כלל לא נכח ברוב החזרות ואף לא הוקצבו מספיק מצלמות.

ברוממה או אולי במתחם שערי צדק, לא אהבו את העניין, ואף הגיבו באיום שלא לשדר את השידור בערוץ הראשון. וכרגיל אנחנו, משלמי האגרה, נשלם את מחיר השלומיאליות.

תוויות: , , , , , ,