מכתבי ב"מוסף ספרים" של הארץ

קינן לא היה נער

ברשימתו של יוסי קליין ("הארץ, ספרים", 12.11) על ספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו", קובע קליין ש"הדחייה והניכור" דחפו את עמוס קינן כנער ללח"י, שסך הכל "השתתף בכמה מעשי שוד ובכיבוש דיר יאסין", וכן, שהוא הודה "בערך" לפני אשתו המחברת שחקרה אותו ביסודיות ש"בדיר יאסין הרג אשה ערבייה".

קינן נולד ב-1927 והצטרף לשורות הלח"י ב-1946 כשהחל לפעול כלוחם מחתרת, היה מבוגר בשנה בלבד מטירוני צה"ל ובאותו גיל שחבריו הצטרפו ל"הגנה" ולפלמ"ח, ולא "נער". קינן מסביר ומפרט בספר את האידיאולוגיה הפוליטית והמדינית שהביאה אותו ללח"י וקליין נוהג באי-הגינות בכותבו רק על דחפים פסיכולוגיים אישיים שהוא מבחין בהם.

בנוסף, רשימת פעולותיו של קינן נגד השלטון הבריטי הזר אליבא דקליין די קצרה. אם החליט לצמצם את הרשימה - אם מתוך זלזול ביכולתו הלחימתית של קינן בעיניו או מתוך סלידה מעצם הלחימה של לוחמי לח"י בכלל - היה עליו ליידע את הקוראים. עוינותו של קליין, לקינן או ללח"י, אינה פוטרת אותו מחובת מסירת אמת היסטורית.

ולבסוף, גם אם הבין קליין שקינן אכן הרג אשה ערבייה בדיר-יאסין, יהיו אחרים שיתרשמו שאותה "חקירה יסודית ותובענית" של גרץ היתה סוג של לחץ פסיכולוגי בלתי מתון ויש לקבל את הודאתו במידה גדולה של ספק וסקפטיות.

ישראל מידד

שילה

================

המכתב המקורי:

בביקורת שלו על ספרה של נורית גרץ על בעלה עמוס קינן, "על דעת עצמו", קובע יוסי קליין ש"הדחייה והניכור דחפו אותו [את קינן], כנער, לזרועות הלח"י", שסך הכל "השתתף בכמה מעשי שוד ובכיבוש דיר יאסין" וכן, שהוא הודה "בערך" בפני אשתו המחברת שחקרה אותו ביסודיות תובענית "שבדיר יאסין הרג אשה ערבייה" ("תעודת לוחם", ספרים, 12.11.2008).

מכיוון שקינן הצטרף לשורות לח"י ב- 1946, והוא נולד ב- 1927, הוא היה עת החל לפעול כלוחם מחתרת מבוגר בשנה מטירוני צה"ל שמתגייסים ובאותו גיל שחבריו הצטרפו ל"הגנה" ולפלמ"ח, ולא "נער", בהעניקו תיאור שאולי ביקש קליין לשוות אותו דימוי של נער פלסטיני מימינו. בספר, שלא כמו טענתו של קליין, קינן מסביר ומפרט את האידיאולוגיה הפוליטית והמדינית אשר הביאו אותו לפעול כאיש לח"י וקליין נוהג באי-הגינות בכותבו רק על, אולי, דחפים פסיכולוגיים אישיים שקליין מבחין בהם. בנוסף, רשימת פעלותיו של קינן נגד השלטון הבריטי הזר אליבא דקליין די קצרה. אם החליט לצמצם הרשימה - או מתוך ביזוי ליכולתו הלחימתית של קינן בעיניו או מתוך סלידה מעצם הלחימה של לוחמי לח"י בכלל - היה לעליו ליידע את הקורא ע"י תוספת המלים "בין היתר", לכל הפחות. עוינותו של קליין, לקינן או ללח"י, איננה פוטרת אותו מחובת מסירת אמת היסטורית.

ולבסוף, גם אם הבין קליין שקינן אכן הרג, בערך, אישה ערבייה בדיר-יאסין, יהיו אחרים שיתרשמו שאותה "חקירה יסודית ותובענית" של גרץ הייתה סוג של לחץ פסיכולוגי בלתי-מתון ויש לקבל את הודאתו במידה גדולה של ספק וסקפטיות. לפני כארבע שנים, פגשתי בקינן בכנס שנערך מטעם יד בן-צבי בירושלים בנושא לח"י והוא אמר לי לאחר שהעיר משהו על כל הזקנים שהיו אתו אז במחתרת, "לא האמנתי אז שכלל אגיע לגיל הזה". אני מניח שאם הוא מסוגל לכך היום במצבו הפיסי, הוא אף גם מתקשה להאמין לתוכן של ספרה של אשתו ועל פרשנותו של קליין.

ישראל מידד
שילה