הטור שלנו ב - בשבע

פורצי המחסומים

מאת אלי פולק וישראל מידד

פורצי המחסומים

ראש הממשלה אולמרט התחייב להסיר מחסומים ביהודה ושומרון. עיתונות חוקרת במיטבה בודקת אם הוא אכן עומד בהתחייבויותיו, וכך, בליל שישי שודרה בערוץ הראשון כתבה של מנחם הדר בנושא. מסקנתו החד-משמעית היתה שראש הממשלה אינו עומד בהתחייבויותיו.

הדר מבסס את טענותיו בצורה מקצועית: בתחילה הוא מראיין את נעמי לאללו, מנשות 'מחסום וואטש'. המרואיין השני הוא פלשתיני המתלונן על המחסומים. המרואיין הבא, שמופיע עוד כמה פעמים ב'תחקיר', הוא נג'יב אבו רוקאיה, תחקירן 'בצלם'. הנ"ל יודע לספר שהמחסומים קיימים רק משום ש"עוברים מתנחלים וצריך למנוע את החיכוך, ומי תמיד משלם את המחיר? הפלשתינים". מחרה מחזיק אחריו הדר עצמו, ומכריז שה"מטרה היא ליצור הפרדה ובידוד של האוכלוסיה הערבית".

בכל כתבה טובה יש לאזן בין המרואיינים. עד עתה כמעט כל המרואיינים היו ישראליים, ולכן המרואיינים הבאים הם שני נהגי מוניות: 'אחמד' ו'קאסם' (כנראה אין להם שמות משפחה), המסבירים עד כמה המחסומים מייקרים את עלויות הנסיעה.

לאחר דקות רבות של צילומים בשטחי יהודה ושומרון יש מקום להביא גם כמה צילומים מתוך המובלעת הישראלית, ועל כן עוברת המצלמה אל משרדי 'בצלם', שם אנו פוגשים את שרית מיכאלי, דוברת הארגון המסבירה עד כמה קשה לצבא לשלוט מלמעלה על הנעשה בשטח.

לקראת סיום חוזרים להתחלה ולגב' לאללו (שלא יתלוננו נשות המחסום על אפליה לטובת 'בצלם'), המסכמת ש"הכול נועד להגן על ההתנחלויות והמתנחלים".

כן, ככה נראית כתבה הוגנת ומאוזנת ב'יומן השבוע' ברשות השידור הממלכתית, בניצוחם של המנכ"ל המתנחל מעפרה מר מרדכי שקלאר ומר ניצן חן חובש הכיפה מירושלים.

קרב הדיוות

סיפור משולש. אורית שוחט ביקשה להגן על חברתה, שלי יחימוביץ', ופרסמה כתבה ב'הארץ' בשבוע שעבר ובה דברי ביקורת על נחום ברנע, בגין טענתו שבניגוד לעקרות בית, מזכירות בכירות, רבנים, מורים וחקלאים, עיתונאים אינם רשאים להחליף מקצוע ולייצג את הציבור בכנסת.

ברנע, כמובן, לא נשאר חייב. במסגרת 'בשם אומרם' אנו מביאים ציטטות מתוך מכתבו, שהתפרסם למחרת:

"אין לי שום טענה לעיתונאי (או לעקרת בית או לרב וכו') שמבקש לעצמו קריירה שנייה. יש דרך לגיטימית לעשות זאת, ויש דרך לא לגיטימית. הדרך שבה הלכה שלי יחימוביץ' אינה לגיטימית... יחימוביץ' העיתונאית אירחה את המועמד עמיר פרץ לראיון בתכניתה 'פגוש את העיתונות' בערוץ 2... הראיון תואר... כ'מחבק' וכ'מתחנף'. שבוע אחר-כך היא קיבלה בחשאי הצעה מפרץ להצטרף למפלגתו... [יחימוביץ' אמרה אז]: 'בעולם האידיאלי הייתי צריכה לקחת תקופת צינון – אבל זה לא התאפשר'. מדוע זה לא התאפשר? כי יחימוביץ' רצתה להיבחר לכנסת, ומיד.

"כשראיינה את פרץ כעיתונאית... היא גם לא סיפרה... שהם קשורים זה בזה שנים רבות, וש'האג'נדה של פרץ היא האג'נדה שלי'. יחימוביץ' איננה הפוליטיקאי הראשון שמתחנף לפטרוניו. היא גם לא השדרן הראשון שבז לצופיו. אבל הטפות על אתיקה עיתונאית מוטב שתניח לאחרים".

יחימוביץ' לא נשארה חייבת. בראיון ב'קול ישראל' היא האשימה את ברנע בכך שהוא מקורב לשלטון, וקרבה זו משפיעה על כתיבתו העיתונאית – ולכן אל לו להטיף מוסר לאף אחד. ועל דא אמרו חז"לנו: "אלו ואלו נשרפים".

'הארץ' מתפתחת

העיתון העברי עם השם הלועזי 'דה מארקר' מגלה לנו כי מספר המנויים של בעליו, 'הארץ', גדל ב- 11 אחוזים בשנה החולפת, והגיע ל-59,830. אם ניקח בחשבון מספר מסוים של אנשים, כמו אחד מאתנו החתום על העיתון מסיבות מקצועיות גרידא (י.מ.), יש לנו הוכחה איך מיעוט כמעט מבוטל מסוגל להשתלט על התרבות, הפוליטיקה, האמנות והכלכלה במדינה כמו שלנו. ואתם תשאלו את עצמכם מי אשם בכך שעיתון 'הארץ' הוא מספר שלוש במדינה.

הבלתי נלאה

לעמנואל רוזן יש תוכנית אקטואליה חדשה בערוץ 10. מברוק. אך קראנו שאחד מאורחיו הקבועים יהיה בן כספית. ידוע לנו כי למקצוע העיתונאות אין הכנסה גבוהה מדי (אלא אם אתה חותם על חוזה אישי ברשות השידור או נחשב ל'כוכב' או ל'טאלנט', ותסלחו לנו על השימוש בז'רגון), ובכל זאת אנחנו תוהים מעט על התופעה של בן כספית. הוא כותב ב'מעריב' ובאתר שלו, אך בין השאר צפינו בו לאחרונה בתכניות אחרות, כגון 'מסיבת עיתונאים' של מנשה רז, 'פוליטיקה' של עודד שחר, 'משעל חם' של נסים משעל, כאורח קבוע של רפי רשף בגל"צ וכן הלאה.

כן, ככה זה בעולם תקשורת פלורליסטי, מגוון, מאוזן, פתוח ואובייקטיבי. האם זו ברנז'ה או מאפיה?

תעודת כבוד למחבלים

בטורים קודמים שלנו, הבענו את אכזבתנו מהקו המוביל לאחרונה של מחלקת התעודה של הערוץ הראשון, הגובל בפוסט-ציוניות מעוותת עבודות ושמאלנית. לאחר שידור הסרט 'הביטחוניים' על חיי האסירים המחבלים בכלא הישראלי ביום ראשון השבוע, אין לנו אלא להעמיק את תסכולנו מחוסר-הממלכתיות, חוסר-האיזון וקידום סדר היום הרדיקלי היוצא מרוממה, בניהולו של מוטי שקלאר.

ברוגז ממלכתי

ברשות השידור משחקים ב'ברוגז'. הוועדה הממלכתית האחראית על חלוקת פרסי ישראל החליטה להפיק בעצמה את טקס הענקת פרס ישראל, בעקבות התקלות הרבות שהיו כשההפקה היתה באחריות הערוץ הראשון, כולל העובדות שבמאי הטקס כלל לא נכח ברוב החזרות ואף לא הוקצבו מספיק מצלמות.

ברוממה או אולי במתחם שערי צדק, לא אהבו את העניין, ואף הגיבו באיום שלא לשדר את השידור בערוץ הראשון. וכרגיל אנחנו, משלמי האגרה, נשלם את מחיר השלומיאליות.