עוד מכתב למערכת "הארץ" אשר צונזר

הנה מכתבי כפי שפורסם היום בעיתון "הארץ" לאנשים חושבים

תלוי את מי הורגים

בתגובה על "מתים אלמונים", "שיעור היסטוריה" מאת תום שגב ("הארץ", 20.3)

תום שגב, בהתייחסותו למסיבת העיתונאים של סטיב רמבם בעניין ממצאי חקירתו את רצח אלכסנדר רובוביץ בידי רוי פראן ב-1947 - כאשר הוא רוצץ באבן את גולגולתו של הצעיר בן ה-16 שהיה חבר בלח"י - קובע ש"השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן". שגב מציין, ש"הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300: ממש כמו הפרלמנטר הקנדי, גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן".

אכן, השוואות היסטוריות הן מסוכנות. לפי שגב, ניתן להשוות בין צעיר לא-חמוש הנושא כרוזים לצעיר חמוש אשר חטף אוטובוס, החזיק בני ערובה שעות תחת איום הריגה ואולי גם יודע אם יש מטענים באוטובוס. אכן, השוואה מסוכנת.

ישראל מידד

שילה

ומה היה תוכן המכתב המקורי?

הנה

בהתייחסותו למסיבת העיתונאים של סטיב רמבם על ממצאי חקירתו את רציחת אלכסנדר רובוביץ בידי רוי פראן ב- 1947 כאשר הוא רצץ באבן את גולגולתו של הצעיר בן ה- 16 שהיה חבר בלח"י, קובע שגב ש"השוואות היסטוריות הן עניין מסוכן" ומציין ש"הקריירה של רוי פאראן מזכירה כמובן את זו של חבר הכנסת לשעבר, אהוד יתום (ליכוד), מפרשת קו 300: ממש כמו הפרלמנטר הקנדי, גם הוא הרג את הטרוריסט שלו באמצעות אבן."

אכן, השוואות היסטוריות הן מסוכנות. אליבא דשגב ניתן להשוות בין צעיר לא-חמוש הנושא כרוזים ומצד שני צעיר חמוש אשר חטף אוטובוס, החזיק בני ערובה שעות רבות תחת איום הריגה ואולי גם יודע אם יש מטענים באוטובוס. אכן, השוואה מסוכנת. אבל אם שגב מחפש השוואות מסוכנות נוספות, הייתי מציע לו לבחון את הקשר, אם קיים, בין פעולותיו של יצחק רבין על חוף פרשימן ב- 22 ביוני 1948 עת פיקד על אנשי פלמ"ח אשר ירו למוות בלמעלה מעשרה יהודים בפרשת ה"אלטלנה" לבין פעולות חניכי המכינה הצבאית ע"ש יצחק רבין אשר לטענתם, הם ירו למוות, לכאורה, באזרחים בעזה ב- 2009 במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

האם זה אני שמסוכן?

מה אתם חושבים?

בהארץ מצנזרים ולא רק עורכים מכתבים למערכת

זה נוסח מכתב למערבת ששלחתי לעיתון הארץ

בדרך כלל, גדעון לוי אינו מפספס שום פרט, אך הקטן ביותר. והנה בטור הביקורתי שלו, הוא אינו מדגיש את הנקודה החשובה ביותר מתוך הסרט של חקירתו של יגאל עמיר.

בסרט, אנו שומעים את החוקר מוטי שואל את עמיר "מתי עלה בראשך הרעיון לירות בראש הממשלה?" והתשובה הייתה: "מאז הסכם אוסלו א'". אם כן, ככל הנראה, התיאוריה הקונספירטיבית, שה"הסתה", ובמיוחד זו "של רבנים", היא שהביאה את עמיר לרצוח, איננה נכונה. אוסלו א', להזכיר לכולנו, היה בשלב מוקדם ביותר, ספטמבר 1993. אפילו אם נוסיף עוד כמה חדשים, הרי מראות וקולות "ההסתה" באו בחלק השני של שנת 1994, בעיקר הודות לסוכן השב"כ אבישי רביב.

וזה הנוסח שהתפרסם

בתגובה על "הזעם הקדוש" מאת גדעון לוי ("הארץ", ביקורת טלוויזיה, 23.10)

גדעון לוי אינו מדגיש את הנקודה החשובה ביותר מתוך הסרט של חקירתו של יגאל עמיר. נשמע בו החוקר מוטי שואל את עמיר "מתי עלה בראשך הרעיון לירות בראש הממשלה?" והתשובה: "מאז הסכם אוסלו א'".

אם כן, ככל הנראה, התיאוריה, שה"הסתה" היא שהביאה את עמיר לרצוח אינה נכונה. אוסלו א' היה בשלב מוקדם ביותר, ספטמבר 1993. ההתבטאויות נגד יצחק רבין היו בחלק השני של שנת 1994.

ישראל מידד

שילה

ומה ההבדל אתם שואלים?

חסרות היו מלים אלה:

בעיקר הודות לסוכן השב"כ אבישי רביב

תגידו לי מה יש להארץ לצנזר את מכתבי ולהשמיט כל איזכור של אבישי רביב?

הם יודעים שמול זילבר אחד, יש עשרות מהשמאל שייפגעו

לא מאהבה אלא מפחד

במכתב ששלחו אל דאבוש, מסתייגים היוצרים מקריאתה לעורכים מוסיקלים שלא להשמיע את שיריו:

"מחובתנו להימנע מגלישה מסוכנת אל מחוזות אפלים של מקארתיזם, סתימת פיות וקעקוע של חירות היצירה והביטוי"

התבטאויותיו של הזמר אריאל זילבר, בסרט התעמולה הקורא לשחרורו של יגאל עמיר, ממשיכות להכות גלים: לאחר שיו"ר הרשות השנייה, נורית דאבוש, קראה אתמול לעורכים מוזיקליים שלא להשמיע את שיריו, מגיע תורם של ארגוני הבמאים והתסריטאים – המסתייגים מדבריה ומבקשים להוקיע את קריאתה.

"עם כל הסלידה והתיעוב מדבריו של זילבר", טוענים הארגונים במכתב שנשלח היום אל דאבוש, "ובפרט מנכונותו להירתם לקמפיין, מחובתנו להימנע מגלישה מסוכנת אל מחוזות אפלים של מקארתיזם, סתימת פיות וקעקוע של חירות היצירה והביטוי. נדמה לנו שזהו בדיוק המבחן הדמוקרטי, להגן על חירות יצירתו של המחלוקתי ופעמים אף המאוס, שהרי אין חוכמה בהגנה על אנשים החפים ממדנים ושדעותיהם מצויים במרכז ההסכמה".

נו, באמת, הרי הרבה יותר יוצרים מהצד השמאלי של המפה ייפגעו ממדיניות צנזורה כזו